מנוקד:
הֲלֹא צָבָא לֶאֱנוֹשׁ על עֲלֵי אָרֶץ וְכִימֵי שָׂכִיר יָמָיו.
עם טעמים:
הֲלֹא־צָבָ֣א לֶאֱנ֣וֹשׁ על עֲלֵי־אָ֑רֶץ וְכִימֵ֖י שָׂכִ֣יר יָמָֽיו׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"הלא צבא וגו'" - זה הדבר אשר אמרתי לכם להואילו ולפנות בי כי איך אחריש מלזעוק על הוותי הלא ידעתם כי יש צבא וזמן לאנוש כמה יחיה
"וכימיו שכיר" - שנשכר לשנה ויודע שיכלו ימי שכירתו כן זה יודע שיכלו שנים הקצובות לו ואני אותו צבא הניתן לי
"הלא צבא", עתה מתחיל לסתור דעת אליפז בכלל, אשר אמר כי יביא ה' יסורין על הצדיק למען ימרק חטא קל אשר חטא ולמען ימלט עי"ז מעונש יותר גדול ויותר מתמיד אשר ראוי לבא עליו בשביל עונותיו. משיב שזה דעה בלתי נכונה, כי הן האדם נברא להשיג איזה שלימות, והשלימות הזה הוא תכלית בריאתו, והנה השלימות היה תלוי או במשך מועד חייו שנברא שיעבוד את ה' כל ימי חייו מבלי הפסק, ומועד הקצוב לו לחיות עלי ארץ הוא המגביל את שלימותו, ובזה נדמה כעבד שהוא מחויב לעבוד את אדונו כל ימי חייו מעלות השחר עד צאת הכוכבים בין ישלים איזה מלאכה קצובה בין לא ישלימנה, ועל צד זה אמר "הלא צבא לאנוש עלי ארץ", הלא צבאו וזמנו מוגבל ומשוער לפי הצורך להשגת שלימותו, או שהשלימות הזה תלוי במלאכה קצובה ומוגבלת, דרך משל אם יקיים האדם תרי"ג מצות אז השיג את שלימותו בין שקיים אותם בשנים הרבה בין שהשיגה ידו לקיימם בזמן קצר שאז מהר להשלים את מלאכתו, ואם לא השלימם אף שחיה שנים הרבה ועבד את ה' כל ימי חייו לא השיג שלימותו, ובצד זה הוא דומה כשכיר הנשכר להשלים מלאכה ידועה וכשהשלימה הוא מקבל את שכרו מבלי השקפה כמה ימים נמשך זמן עבודתו, ועל צד זה אמר "וכימי שכיר ימיו". ועתה מבאר דבריו.
ביאור המילות
"צבא". בא גם על הזמן, כי מלאה צבאה (ישעיה מ'), כל ימי צבאי (לקמן י"ד י'), והוא על משך הזמן הקבוע לאיזה דבר, שמציין קבוצת חלקי הזמן הרגעים והשעות והימים כצבא, שהם קיבוץ אישים להיות חיל כללי, ור"ל שיש להאדם משך זמן קבוע כמה יחיה עלי ארץ:
