ביאור:שכיר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

שכיר = אדם הנמצא איתנו באופן זמני, לצורך עבודה וקבלת שכר[עריכה]

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: שכיר

האם מותר להעביד עובדים זרים בשבת?

  • מצד אחד, נאמר (שמות כ ט): "ויום השביעי שבת לה' אלהיך, לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך"; אם העובדים הזרים נחשבים לעבדים או לגרים, אז אסור להעסיקם בשבת;
  • מצד שני, בתורה יש גם מושגים אחרים המתייחסים לנכרים, כמו "תושב" או "שכיר" או "בן נכר", והם לא נזכרו באיסור עשיית מלאכה בשבת; אם העובדים הזרים נחשבים, למשל, לשכירים, אז מותר להעסיקם בשבת.

במאמר זה אנסה לברר, האם מעמדם של העובדים הזרים קרוב יותר לזה של "עבד", שאסור להעסיקו בשבת, או לזה של "שכיר" נכרי, שמותר להעסיקו.

מלבד מצוות השבת, קיימות מצוות נוספות שבהן יש הבדל בין עבד לבין שכיר, למשל במצוות הפסח (שמות יב מג): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל- בֶּן-נֵכָר , לֹא-יֹאכַל בּוֹ. וְכָל- עֶבֶד אִישׁ, מִקְנַת-כָּסֶף--וּמַלְתָּה אֹתוֹ, אָז יֹאכַל בּוֹ. תּוֹשָׁב וְשָׂכִיר, לֹא-יֹאכַל בּוֹ ...."- עבד שנימול אוכל מקרבן הפסח, אבל שכיר - לא. מובן שמדובר על עבד ועל שכיר שאינם מבני ישראל, כפי שפירשו חז"ל; שכיר ועבד מבני ישראל חייבים בכל מקרה לאכול מקרבן הפסח כמו כל שאר בני ישראל.

וגם בדיני הכהנים ויקרא כב י: " "וכל זר לא יאכל קדש; תושב כהן ושכיר לא יאכל קדש. וכהן כי יקנה נפש , קנין כספו , הוא יאכל בו; ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו" ." - פועל-שכיר של הכהן לא אוכל מתרומת הקודש שמקבל הכהן, אבל עבד של הכהן כן רשאי לאכול ממנה.

נראה שההבדל ביניהם הוא, שהעבד נמצא איתנו באופן קבוע, לתמיד; הוא אמנם לא מבני ישראל, אבל מאחר שהצטרף למשפחה, יש לשתף אותו בקרבן הפסח, ולמנוע ממנו לעשות מלאכה. לעומת זאת, השכיר נמצא כאן באופן זמני בלבד, לצורך עבודה; המשפחה שלו נמצאת במקום אחר, והוא יחזור אליה לאחר שתקופת שכירותו תסתיים; ולכן אין טעם לשתפו בקרבן הלאומי של עם ישראל, או להתערב בשיקולי העבודה שלו בשבת (נדגיש שוב, מדובר על שכיר שאינו מבני ישראל).

איך צריך להתייחס לעובדים זרים שנמצאים כאן, לדוגמה עובדי סיעוד פיליפיניים? האם דינם כ"ׂעבד" או כ"שכיר"?

לכאורה דינם כ"שכיר", שהרי הם נמצאים כאן רק באופן זמני, לצורך עבודה, והבית שלהם נמצא במקום אחר; אולם, למעשה המצב לא כל כך פשוט: רבים מהם נמצאים עם המשפחה שאצלה הם עובדים במשך זמן רב, ללא הגבלה; הם לא יכולים טכנית לעזוב את המשפחה ולחזור לארצם כי אין להם כסף; וחלקם נשארים כאן ומשתקעים כאן גם לאחר שתקופת עבודתם מסתיימת, באופן חוקי או לא חוקי.

ולכן ראוי לקבוע גבול ברור, שממנו והלאה העובד נחשב ל"עבד" ויש לשתף אותו בחגים ובשבתות שלנו.

יום אחד?[עריכה]

מצד אחד, יש פסוקים שמהם נראה ששכירים נהגו לעבוד יום אחד בכל מקום, ובסוף היום לקבל את שכרם:

  • איוב ז א: " "הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו" . "כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו" "
  • (איוב יד ו): "שעה מעליו ויחדל עד ירצה כשכיר יומו"
  • (ויקרא יט יג): "...לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר"
  • (דברים כד יד): "לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך. ביומו תתן שכרו..."

אך אין בזה ראיה ברורה:

  • הפסוקים מאיוב מתארים את התחושה של שכיר, שעובד בכל יום עד הערב; אך אי אפשר להסיק ממנו שום דבר לגבי מספר הימים שהוא עובד בסך-הכל.
  • שני הפסוקים שמתייחסים לאיסור הלנת שכר שכיר מתייחסים, אולי, ליום האחרון של השכירות, ומחייבים את המעסיק לשלם לעובד מייד באותו יום שבו נגמרה תקופת השכירות; אך אי אפשר להסיק מהם מהו אורכה של תקופה זו.

3 שנים? [עריכה]

לפי חלק מהמפרשים (ראב"ׂע?), התקופה המקובלת לעבודה של שכיר היתה 3 שנים, כמו שנאמר:

  • (ישעיהו טז יד): "ועתה דבר ה' לאמר: בשלש שנים כשני שכיר ונקלה כבוד מואב בכל ההמון הרב ושאר מעט מזער לוא כביר"
  • (דברים טו יח): "לא יקשה בעינך בשלחך אתו חפשי מעמך, כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים וברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה": עבד עברי עובד 6 שנים שהן כפליים מתקופת עבודתו של שכיר.
  • גם בתלמוד (שבת קכז:) מסופר "מעשה באדם אחד שירד מגליל העליון, ונשכר אצל בעל הבית אחד בדרום שלש שנים..." ( ע' כאן ).

אולם, אין בכך ראיה ברורה:

  • הביטוי "כשני שכיר" נזכר בספר ישעיהו עצמו בקשר לתקופה של שנה אחת בלבד (ישעיהו כא טז): "כי כה אמר אדני אלי בעוד שנה כשני שכיר וכלה כל כבוד קדר", והמפרשים שם פירשו שהביטוי "כשני שכיר" בא לתאר זמן מדוייק - כמו שהשכיר מדייק בזמן עבודתו ואינו עובד אפילו יום אחד יותר או פחות, כך גם הזמן שבנבואה הוא זמן מדוייק.
  • הביטוי "משנה שכר שכיר" לא בהכרח מתייחס לזמן העבודה, ייתכן שהוא מתייחס לסוג העבודה - שהיא עבודה קשה יותר שכוללת יותר פעולות, או כדברי חז"ל "ששכיר עובד רק ביום, ועבד עובד ביום ובלילה".
  • והסיפור בתלמוד הוא סיפור אחד, ולא בטוח שהוא מייצג.

49 שנה?[עריכה]

הגבול העליון לעבודה של שכיר נזכר דווקא בקשר לעבד עברי. ע"פ התורה, יש להתייחס לעבד עברי, לא כמו אל עבד נכרי, אלא כמו אל שכיר:

  • ויקרא כה מ: " "כשכיר כתושב יהיה עמך, עד שנת היבל יעבד עמך" ...  "וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל, והיה כסף ממכרו במספר שנים, כימי שכיר יהיה עמו... כשכיר שנה בשנה יהיה עמו, לא ירדנו בפרך לעיניך..." "

"עבד עברי" הוא למעשה שכיר, שעובד עד שנת היובל, ומקבל שכר על-פי מספר השנים שהוא עבד. מספר השנים עד היובל יכול להיות עד 49 שנה, כך שגם עובד זר שנמצא כאן במשך 49 שנה, עדיין יכול להיחשב לשכיר.

למעשה ראוי לקבוע שיעור ממוצע שתלוי במנהג - אם המנהג הוא שרוב העובדים השכירים חוזרים לארצם לאחר 3 שנים, אז כל מי שנשאר כאן יותר מ-3 שנים, ייתכן שראוי להתייחס אליו כאל "עבד" ולא לאפשר לו לעבוד בשבת. וצריך עיון גדול.

פסוקים נוספים[עריכה]

  1. (שמות כב יד): "אם בעליו עמו לא ישלם אם שכיר הוא בא בשכרו"
  2. (ויקרא כה ו): "והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך"
  3. (מלאכי ג ה): "וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ידוד צבאות"

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-02-23.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:שכיר - אדם הנמצא איתנו באופן זמני, לצורך עבודה וקבלת שכר

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/skir