מהר"ם על הש"ס/יבמות/פרק יב
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
קא:[עריכה]
תוס' ד"ה ואין ב"ד שקול וכו' דהא איכא פלוגתא. פירוש דאיכא כמה דינים בחליצה דפליגי בהם תנאי לקמן במתניתין ושמא יבא אחד מן הדיינים לפסוק כדעת תנא זה והשני כדעת הב' לכך צריך שלישי שיכריע:
בא"ד דבכל דוכתא בעינן ראוי לב"ד. פירוש בכל דוכתא שילפינן מקרא דלא סגיא בחד א"כ ש"מ דקרא אתא לאשמועינן דבעינן ראוי לב"ד ואין ב"ד שקול כן נ"ל ודו"ק:
קב.[עריכה]
ד"ה לענין חליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל כו' עד ישראלית מעליתא היא ותירץ כיון דהורתה ולידתה בקדושה ישראל מעליא הוא א"כ לחליצת גרים נמי כיון שהורתן ולידתן בקדושה הוה נמי ישראל מעליא וקרינן בהו עליך וכו'. פירוש הא דקאמר בגמרא אבל לחליצה עד שיהא אביו ואמו מישראל היינו אפילו לחליצת גרים וחליצת גרים לא משכחת דנקראים אחים לענין יבום וחליצה אלא כשהיה הורתן ולידתן בקדושה ואם כן היא הנותנת מאחר דקי"ל דהורתן ולידתן בקדושה הוי ישראל מעליא א"כ בלאו האי קרא דבישראל שמעינן דאפילו לחליצת גרים בעינן מקרב אחיך דקרינן בהו שום תשים עליך וגו' אלא ודאי האי קרא אתא לאשמועינן דבעינן שיהיו הדיינים אביו ואמו מישראל אפילו לחליצת גרים:
ה"ה אפילו לכתחלה דבור בפני עצמו הוא:
ד"ה ואע"ג דאית ביה חומרתא וכו' עד כיצד היא עושה מתירתו בימין ותופסתו בשמאל ושומטת עקב בימין וגוררת בשמאל וכו' כצ"ל כנ"ל:
קב:[עריכה]
ד"ה מאי מעל כו' וא"ת והא אצטריך וכו' עד וי"ל דא"כ ה"מ למכתב מרגלו מאי מעל וכו' כצ"ל ורצונם לומר דהתוס' הקשו דבגמ' שפיר תירץ דלאו לישני דזרוזי הוא והאי דכתב מעל לאשמועינן דאפילו בשוקו דא"כ לכתוב רחמנא במעל אלא ש"מ דלישנא דשלופי הוא אבל אכתי תקשה אימא דילמא להאי לחודיה אתא דלישנא דשלופי הוא ומנלן ללמוד הימנו דחליצה כשרה בשוק ותירצו דא"כ דלשלופי לחוד אתי לכתוב וחלצה נעלו מרגלו דהוה שמעינן נמי דלישנא דשלופי הוא דאל"כ לכתוב ברגלו אלא ודאי מדכתיב מעל רגלו ש"מ תרתי:
קג.[עריכה]
תוס' ד"ה והחולצת מן הסומא וכו' עד א"נ משום דכתיב וירקה וכו' כצ"ל:
ד"ה פרט לבעלי קבין וכו' עד נפקא לן פעמים וכו'. ומרגלים יליף התם דחינר ברגל אחד פטור מראייה מ"מ פריך מדאסמכיה תנא ארגלים ש"מ דבעלי קבין לא מקרי רגלים מדאסמכיה תנא דרוש זה ארגלים:
קג:[עריכה]
תוד"ה מטמא מאחוריו כו' עד ומתוכו דמוסגר היינו שנכנס כולו לבית כדפירש הקונטרס ר"ל כדפירש הקונטרס בלשון שני שהיה כתוב ברש"י עוד לשון ב' וז"ל מטמא מתוכו מטמא כל דבר שכולו בתוכו אפי' אין שם ביאה כגון הנכנס לבית המנוגע דרך אחוריו דקי"ל במסכת שבועות דאין זו ביאה ואפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור כי נכנס כולו מיהו טמא דכתיב ולא יטמא כל אשר בבית כו':
ד"ה כיון שנכנס וכו' עד הוי כאילו יושב תחת הטמא וכו' נ"ל להגיה כאלו יושב תחתיו הטמא וכו':
קד.[עריכה]
תוד"ה סנדל של ע"ז עד ותימה דאמרינן בסוף כיסוי הדם וכו' וי"ל דהתם באשרה של ישראל. פירוש דהתם איתא נמי לולב של אשרה לא יטול ומפרש אם נטל לא יצא לכך נקטו התוס' דהתם באשרה של ישראל:
בא"ד ומשני התם באשרה של משה. כלומר אותן האשרות שמצאו ישראל בא"י דהוו ע"ז של ישראל דלית להו בטול כדכתיב ואשריהם תשרפו באש וכתותי מכתת שיעוריה כן פירש הר"ן שם והשתא אתי שפיר שכתבו התוס' הכא דכי האי גוונא משני בפ' לולב הגזול וכו' אבל רש"י פי' שם קצת בע"א:
קד:[עריכה]
תוד"ה והא אמרי דבי ר' ינאי וכו' עד אבל גבי גט וכו' ומחשבתו ניכרת וכו' נ"ל להגיה דמחשבתו ניכרת וכו' וכן בסה"ד אך שראוהו שלא קלקל ואם אין מחשבתו וכו' נ"ל להגיה ושם אין מחשבתו או וגם אין מחשבתו וכו':
ד"ה דא"ר זירא וכו' אבל סתם בלא מנחה לא משמע קביעות בחד מנא וכו' כצ"ל:
קה.[עריכה]
תוד"ה לאחין פסולה וכו' מדקתני פסולה וכו' עד דא"כ בלא שום דיוק וכו'. מקשין העולם הא ע"כ הא דכתבו התוס' דא"כ בלא שום דיוק ר"ל הא דפריך בגמ' פסולה למאן אילימא לעלמא פשיטא וכו' וא"כ קשה לפי' התוס' נמי דפירשו דדייק לה מדלא קתני אין כאן בית מיחוש נמי יקשה ל"ל לגמרא לדיוקא פסולה למה לך וכו' בלא דיוק זה הוה מצי לאוקמי כוותיה מכח דיוקא מדלא קתני אין כאן בית מיחוש ונ"ל ליישב דאי אתי כמ"ד כל מקום ששנו חכמים חליצה פסולה פוסלת לא נצטרך לשום דיוק בעולם דהא בעלמא בלא שום דיוק ס"ל דכ"מ ששנו חכמים פסולה פוסלת אבל לפי' התוס' דאתיא אפי' למ"ד דכ"מ דקתני פסולה אינה פוסלת אצטריך דיוק והוכחה גמורה דהכא פסולה לאחין ולכך צריך גמרא למידק ולהוכיח מכח אילימא וכו' אבל האי דיוקא דלא קתני אין כאן בית מיחוש לא הוי הוכחה גמורה ולא כתבוה התוס' לאוקמא כמשמעות לישנא דברייתא דהא אע"ג דדייק גמרא מכח פשיטא דהאי דקתני פסולה היינו לאחין מ"מ צריך להעמיד ולאוקמא כמשמעות לישנא דברייתא מאחר דבעלמא כל מקום דתני פסולה אין פוסלת על האחין דו"ק נ"ל:
ד"ה יבמה שרקקה דם וכו' מעיקרא שלחו ליה וכו'. משום דאם מתחלה שלחו ליה דאפילו רקקה דם וכו' לא הוו צריכין תו למשלח יבמה שרקקה וכו' דכל שכן הוא:
קה:[עריכה]
ד"ה קטנה שחלצה וכו' ובירושלמי נמי מוקי לה כרבי מאיר. דלא תימא דלעולם דלר"מ פסולה מדאורייתא אפילו לפי סברת הירושלמי אלא שהירושלמי ס"ל דמתניתין אתיא כרבי יוסי ולכך גריס בסדר המשנה חליצתה כשרה לכך כתבו דבירושלמי נמי מוקי לה כרבי מאיר ואפ"ה גריס במשנה חליצתה כשרה: