מהר"ם על הש"ס/יבמות/פרק יג
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
קז.[עריכה]
תוד"ה אמר רב יהודה וכו' ועוד אפי' נכנסה לחופה ולא נבעלה וכו'. ר"ל ולאביי נכנסה לחופה ולא נבעלה לכ"ע יש תנאי אפילו לרב דהא אביי מפרש טעמא דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וזה לא שייך כ"א בנבעלה:
בא"ד ונראה לר"י דאביי לא מפרש טעמא דב"ה וכו' אלא לפי שאין תנאי בנישואין וכו'. הא דנקטי התוס' דטעמא דב"ה לפי שאין תנאי בנשואין לאביי היינו לפום ריהטא אי גריס הכא אמר רב יהודה אמר שמואל כגירסת הספרים שלפנינו קודם שיקשה מנכנסה לחופה ולא נבעלה אבל לפי מסקנת התוס' דצריכין למימר דאפילו אי אתיא סוגיא דהכא כעולא דלא פליגי רב ושמואל אלא בלא נבעלה על כרחך אי גרסי' הכא אמר רב יהודה אמר שמואל יקשה עלינו מנכנסה לחופה ולא נבעלה דהא בלא נבעלה פליג שמואל וס"ל דיש תנאי וע"כ צריך לגרוס הכא כגירסת הריב"ן דגריס אמר רב יהודה אמר רב דרב ס"ל דאפילו בלא נבעלה אין תנאי לפי סברת עולא כמבואר שם פרק המדיר בתוס' לפי זה גם לאביי צריך לומר דטעמא דב"ה בנשואה משום דמידע ידעי ולא משום דיש תנאי דהא לרב ס"ל אין תנאי בנשואין דהיינו בנבעלה אלא בנכנסה לחופה ולא נבעלה הוי טעם דב"ה משום דיש תנאי בחופה לפי סברת אביי אליבא דרב ודו"ק:
קח:[עריכה]
תוד"ה אזיל ומשבש ובו' אבל לא ניחא ליה למימר וכו' דהא כיון דליכא למיחש למידי וכו'. ר"ל דלא גזרו זה אלא היכי דאיכא ג"כ צד איסור כשמחזירה כגון היכי דאיכא גט דכשמחזירה איכא צד איסור מחזיר גרושתו משנשאת אבל היכא דליכא גט דליכא למיחש לאיסור דמחזיר גרושתו לא גזרינן:
קי.[עריכה]
תוד"ה קסבר שמואל וכו' עד ומיהו קשה דתקשי לשמואל מדרבנן דר"א כצ"ל וכו' ואר"י דשמואל ס"ל כר"ש משום ר' ישמעאל וכו'. מקשין העולם היכי מיתרצא קושית התוס' דלעיל שהקשו דלעיל בריש פ"ב משמע דשמואל אית ליה מלתא דר"ג ובלאו הכי נמי קשה איך יתכן לומר דשמואל אית ליה הא דר"ג הא איתא בהדיא לעיל פ"ב דשמואל אית ליה יש זיקה ור"ג ס"ל אין זיקה אלא דהתם פריך לשמואל ממתני' ומשני הא מני ר"מ דאית ליה אין זיקה וכו' והדר פריך אי אין זיקה תיבטל דהא ר"ג אמר אין זיקה ומותר לבטל מצות יבמין דתנן ר"ג אומר אם מיאנה מיאנה וכו' וא"כ היכי משתמע מינה דשמואל אית ליה הא דר"ג ונראה ליישב בדוחק דה"ק התוס' מדאקשי הגמרא ארבי מאיר מר"ג ואי אין זיקה תיבטל ומאי מקשה דלמא אע"ג דר"ג אית ליה דאין איסור לבטל מצות יבמין רבי מאיר אית ליה דאסור אלא ע"כ ס"ל לגמרא דכל כמה דלא אשכחן בהדיא דפליגי תנאי באותו דין לא מסתבר לן למימר דפליגי דמסתמא משוינן להו לתנאי בכל מה שיכולין להשוותן וה"ה במתני' אע"ג דפליגי ר"א ור"ג במת בעלה של גדולה דר"א ס"ל דיש זיקה ולכך מלמדין את הקטנה שתמאן ורבן גמליאל ס"ל דאין זיקה ולכך אמר אם מיאנה מיאנה וכו' מיהו בדין זה דאם הגדילה אצלו ולא מיאנה שתצא הלה משום אחות אשה לא אשכחן דפליגי בה ולכך שמואל נמי אע"ג דלא קים ליה כר"ג בדין דאין זיקה מ"מ בדין זה דס"ל דכשהגדילה אצלו תצא הלה משום אחות אשה מוכרח שמואל למסבר כותיה כל כמה דלא אשכחן תנא דפליג עליה דר"ג בהדיא בהא ומסקי התוס' דשמואל ס"ל כר"ש משום רבי ישמעאל דפליג עליה דר"ג בהא בהדיא כנ"ל כוונת התוס' בדבור זה ובספר חכמת שלמה נתעורר גם כן לקושיא השנייה ופירש כוונת התוס' קצת בענין אחר אלא שנ"ל דחוק ודו"ק:
קי:[עריכה]
ד"ה או נשתטה לא יוציא וכו' עד כיון דרישא לא מתוקמי כוותיה וכו'. ר"ל דמתני' ההיא נתחרשה יוציא נשתטית לא יוציא נתחרש הוא או נשתטה לא יוציא עולמית היא רישא דמתני' דמותיב מינה דהיא שני אחין א' פיקח וא' חרש נשואין שתי אחיות וכו' ואם כן היאך יכול לאוקמה כרשב"ג כיון דקתני רישא נתחרש או נשתטה לא יוציא עולמית וק"ל. וכל הנך הן משניות לקמן ריש פ' חרש:
בא"ד ועוד דבלאו הכי הוה פריך ליה ומי צריך לגרש את אשתו כצ"ל כדפי'. ר"ל בריש עמוד זה ד"ה וכ"ת:
ד"ה מאי טעמא וכו' שהיא ראשונה וקשיא טובא כצ"ל ור"ל דבבא זו היא שנויא ברישא דמתניתין וגם קשיא טפי בחוזק מינה יותר מכל הבבות שהקשה מהן:
ד"ה קסבר רב חרשת קנויה ומשויירת וכו' עד וי"ל דקים ליה לרב חסדא וכו' והשתא פשיטא דחרשת וכו'. יש לדקדק מה תירצו התוס' הא עדיין יש להקשות היכי שמעינן דקסבר רב הכי דלמא מספקא וכו' כמו שהקשו מתחלה ויש ליישב דר"ל דקים ליה לרב חסדא וכו'. ר"ל ששמע מפי רבו שהגיד לו בפירוש אותה אחת דהיא קנויה ואינה קנויה והאחרת שהיא קנויה ואינה קנויה ומשויירת בלי שום ספק ומסתמא גם רב ידע איזה היא הקנויה ומשויירת אלא שרב חסדא לא הוה ידע ששכח איזו היא והשתא א"ש דפשיט מרב חרשת קנויה ומשויירת וכו':
קיא:[עריכה]
תוד"ה לא נסתרה וכו' כלומר וכו' אע"פ שנכנסה לחופה ור"מ ס"ל וכו' כצ"ל והא דכתבו התוס' כלומר וכו' ולא פירשוהו כפשוטו שלא נסתרה בודאי משום דלפום ריהטא משמע דגם על זה פליג רבי מאיר וס"ל דדוקא כל שלשים אית ליה טענת בתולים ולא יותר ואי ידעינן ודאי שלא נסתרה מ"ט דר' מאיר ולכך כתב גם כן א"נ וכו' ובהא לא פליג ר"מ אלא אהא דס"ל לר' יוסי נסתרה לאלתר פליג וק"ל:
קיב.[עריכה]
תוד"ה איבעיא להו נטולה אני וכו' עד ע"כ נראה לפרש וכו' עד או שמא לא עשתה כדי לאסור עצמה על יבמה כמו על בעלה. ר"ל וכופין אותו לחלוץ לה אבל מ"מ אסורה ליבם אע"ג דלא מסקא אדעתא לאסור עצמה איבמה מ"מ בכלל שאר יהודים הוא אלא דלזה מהני מה דלא אסקא אדעתא לאסור איבמה לענין שכופין אותו לחלוץ לה: