מהר"ם על הש"ס/יבמות/פרק יד
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
קיב:[עריכה]
תוד"ה העיד רבי יוחנן וכו' רבנן הביאוה לבית המדרש וכו'. משום דהקקשה להם לתוס' אם רבי יוחנן בן גודגדא ס"ל כרבי יוחנן בן נורי דהכא דאפילו אשה אינה יוצאה כדלקמן בגמרא ורבנן דאמרו לו היינו רבנן דהכא דפליגי ארבי יוחנן בן נורי אם כן מאי העיד הא הביא מעשה לסתור לכך פירשו התוס' דרבנן דאמרו לו היינו רבנן דבעלמא חבריו דרבי יוחנן בן גודגדא ורבנן דהכא דפליגי ארבי יוחנן בן נורי הביאו עדותו של רבי יוחנן בן גודגדא ומה שאמרו לו רבנן דהתם להביא ראיה לדבריהם מרבנן דהתם:
קיג.[עריכה]
גמ' מפני שרוצה לדון בנכסים וכו' נ"ל להגיה מפני שרוצה לזוק וכן ברש"י ור"ל שהוא בעצמו רוצה להפסיד נכסיו ולהיות ניזוק וק"ל ועיין באשר"י:
תוס' ד"ה ואלו חרשת לא אכלה וכו' עד ואי הוה נקיט חרשת וכו' וי"ל דדייק מדלא תני חרשת בהדי קטנה. יש לדקדק מה תירצו התוס' הא עדיין יש להקשות דלא אצטריך למיתני חרשת בהדיא קטנה דכ"ש הוא שלא תבא לכלל גדלות ויש ליישב דס"ל לתוס' דאי ס"ד דחרשת אכלה הוה ליה למיתני משום דעד הכא איירי בחרשת וקאי ולכך הוה ליה למיתני חרשת וקטנה בהדה כיון דלא הוה שמעינן קטנה מינה אבל למיתני קטנה ולא חרשת לא מסתבר אע"ג דכ"ש הוא כיון דבחרשת איירי וקאי:
ד"ה שמא יאכיל וכו' עד ובקונטרס פי' בהניזקין דלא גזרינן קטנה אטו שמא יאכיל קטן בגדולה משום דלית ליה נישואין כנ"ל להגיה:
ד"ה דלמא אתי לאוכלה בתרומה דאורייתא אבל קטנה דלא אכלה וכו'. נראה דלא אסוגיא דהכא כתבו התוס' זה דהא סוגיא דידן מוכחת דאכלה אפילו בתרומה דאורייתא דהא ס"ל קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווים להפרישו וכדפריך וליכול קטן אוכל נבילות הוא וכן משמע דאם לא כן לישני מיד דחדשת לא אכלה דגזרינן משום תרומה דאורייתא וגבי קטנה לא גזרו אטו דאורייתא כסברת התוס' בדבור זה אלא ודאי ס"ל דאכלה אפי' בתרומה דאורייתא משום דקטן אוכל נבלות הוא וכן הא דאיתא בהאשה רבה דלא אכלה אלא בתרומה דרבנן לאו מלתא דפסיקא היא כמו שכתבו שם התוס' ולא בעי לאוקמי בתרומה דאורייתא ומשום דקטן אוכל נבלות וכו' משום דבעיא היא לקמן פרק חרש ולא אפשיטא ע"ש וסוגיא דידן ס"ל דקטן אוכל נבלות וכו' ולא כתבו התוס' זה אסוגיא דהכא אלא לתרץ לפי מה דקי"ל דלא אכלה אלא בתרומה דרבנן משום דלא איפשטא בעיא דקטן אוכל נבלות לקמן דף קי"ד א"כ נגזור אטו תרומה דאורייתא:
ד"ה דאם כן מימנעו וכו' ואי משום שלא תהא קלה בעיניו וכו' כצ"ל:
קיג:[עריכה]
תוד"ה יצתה זו וכו' עד וה"מ למימר דאיכא בינייהו יודעת לשמור את גיטה וכו' ולמ"ד שאינה יודעת לשמור את גיטה מותר כצ"ל:
בא"ד אין זה תימה כי יש סוגיא ומימרות כצ"ל:
בא"ד וכן עשה ר"ת מעשה. פירוש בקטנה שגירשה ע"י אביה אבל לא בשוטה דהא שוטה אינה מתגרשת עכ"פ מדרבנן כדאמר הכא וצ"ל דבקטנה לא שייך טעמא דמנהג הפקר משום דמשיאין אותה אבל שוטה אין שכיח מי שישא אותה וק"ל:
ד"ה אמר אביי כו' עד דאמר בפיקח שנתחרש שיכול לדבר מתוך הכתב דיכול לגרש וכו' ואר"י דעולמית קאי אנתחרש ואנשתטה כצ"ל ורב פפא השיבו דלמא לא אתי כלל אלא לכדרבי יצחק ור"ל והתם דייק אביי מעולמית דנתחרש והכא דייק מעולמית דנשתטה ורב פפא השיב לו התם דלא קתני עולמית אלא משום נשתטה לחוד וכדרבי יצחק דהכא וק"ל:
קיד.[עריכה]
תוס' ד"ה שבת דאיסור סקילה וכו' וליכא למימר דהתם במסוכן (וכו') דאם כן אפילו מלאכה גמורה ואינה כלאחר יד וכו' כצ"ל:
בא"ד דאמר התם הלכה כרבי מרינוס. ר"ל דרבי מרינוס תני התם דגונח יונק חלב בשבת וקאמר התם הלכה כרבי מרינוס מכלל דפליגי עליה ולא מצינו שם פלוגתא אלא ודאי ההיא דהכא פליג עליה:
בא"ד וריב"א מפרש דהכא בצער של בהמה איירי כנ"ל להגיה:
בא"ד והלא היו יכולין לחלוב לתוך הקדירה. פי' שיש בו אוכל ואין כאן אוכל איסור דבשלמא אי הוה צער חולה כגון גונח אתי שפיר:
ומיהו לר"ת וכו'. ר"ל ואי תקשה ג"כ לפירושו של ר"ת דפי' דצער דהכא לא הוה צער דחולה אלא צער דרעב תקשה ג"כ דלמה לא היו חולבין לתוך הקדירה של אוכלין: