מדרש תנחומא הקדום/כרך א/בראשית ח א

שלמה בובר
מדרש תנחומא
הקדום והישן מיוחס לרבי תנחומא ברבי אבא על חמשת חומשי תורה
→בראשית ו ט	בראשית ח טו←

[ז] ויזכור אלהים את נח (בראשית ח, א). [ילמדנו רבינו: מי שהוא ראה את הקשת בﬠנן, מהו צריך לברך? כך] שנו רבותינו: מי שהוא רואה הקשת בﬠנן צריך לברך, מאי מברך? ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו. הרי מן המשנה, מן התורה מנין? תלמוד לומר: "את קשתי נתתי בﬠנן והיתה לאות ברית" (בראשית ט, יג). אין מעשה של הקב"ה כמﬠשה בשר ודם, כיצד? בשר ודם כל ימים שאוהבו חי, אהבה במקומה, ואם מת אהבה מתבטלת. אבל הקב"ה אינו כן, מת אברהם והיתה אהבתו מתקיימת ליצחק בנו, שנאמר: "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו" (בראשית כה, יא):

דבר אחר: עני מבקש צדקה מן האדם, והוא נותן לו יום או שנים או חודש או שנה, אבל הקב"ה נותן מזון לאדם כל הימים שהיא חי:

דבר אחר: אדם שהמלך אוהבו, מכבדו בכסף וזהב ובגדים (ומעש) [ומעשרו], והוא הולך בספינה, והרוח בא ומאבד הספינה, היכן מתנתו של מלך? הרי כבדו ועשרו, שמא יכול הצילו מן הים ומן הליסטין? אבל הקב"ה אינו כן, אלא נותן מתנה לאדם ומשמרו, שנאמר: "יברכך ה' וישמרך" (במדבר ז, כד). ברך לאברהם ושמרו, שנאמר: "וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד, א). ברך ליצחק ושמרו, שנאמר: "ויברך אלהים את יצחק בנו" (בראשית כה, יא). ברך ליﬠקב ושמרו, שנאמר: "וירא אלהים אל יﬠקב עוד" [וגו' ויברך אותו] (בראשית לה, ט):

דבר אחר: אדם עולה לספינה ועמו בהמה, ואם עמד סער בים, מה הם עושין? משליכין את הבהמה לים, ומקיימין את האדם, לפי שאינן מרחמין על הבהמה כשם שמרחמין על האדם. אבל הקב״ה אינו כן, שכשם שהוא רחמן על האדם, כך מרחם על הבהמה. תדע לך שהוא כן, שבשעה שביקש הקב״ה לאבד עולמו בדור המבול בשעה שחטאו, שקל את האדם כנגד הבהמה, שנאמר: "ויאמר ה׳ אמחה [וגו׳ מאדם עד בהמה"](בראשית ו, ז). וכשבא להתרצות, כשם שנתרצה לבני אדם וריחם עליהם, כך ריחם לבהמה, ממה שקראנו בענין: ויזכור אלהים את נח:

[ח] [ויזכור אלהים את נח]. זהו שאמר הכתוב: "צדקתך כהררי אל" [וגו׳] (תהלים לו, ז). משל את הצדיקים בדירתן, ומשל את הרשעים בדירתן. משל את הצדיקים [בדירתן], "במרעה טוב ארעה אותם [ובהרי" וגו׳] (יחזקאל לד, יד); משל את הרשעים [בדירתן], "כה אמר ה׳ [אלהים] ביום רדתו שאולה [האבלתי כסתי עליו את תהום] (יחזקאל לא, טו). ר׳ יהודה בר חמא אמר: במה מכסין את הגיגית? ממינה, שמא מכלי אחר של כסף או של זהב? כך שאול חשכה, והתהום המכסה עליה חשך, והרשעים שבתוכה חשך, שנאמר: (ויהי) ["והיה] במחשך מעשיהם" (ישעיהו כט, טו); יבא חשך ויכסה חשך:

דבר אחר: צדקתך כהררי אל. מעשה בר׳ יהושע בר לוי שעלה לרומי, ונכנס בפלטין אחת, וראה שם עמודים של שיש מכוסין בטפיטאות, בשרב שלא יפקעו, ובצינה שלא יקרשו. יצא משם ומצא עני אחד, מחצלת קנים מתחתיו, ומחצלת קנים על גביו. על העמודים קרא: "צדקתך כהררי אל" (תהלים לו, ז), בכל מקום שאתה נותן משפיעו; על העני קרא: "ומשפטיך תהום רבה" (שם), ובכל מקום שאתה מכה אתה מדקדק:

דבר אחר: צדקתך כהררי אל. אמר ר׳ עקיבא: צדקה שאתה עושה לנו לעולם הבא, בשביל שאנו קבלנו משפטיך בעולם הזה:

דבר אחר: צדקתך כהררי אל. אלו מעשיהם של צדיקים. מה ההרים גלויים, אף מעשיהם של צדיקים גלויים, שנאמר: "ייראוך עם שמש" (תהלים עב, ה). משפטיך תהום רבה, אלו מעשיהם של רשעים. מה התהום חשך, אף מעשיהם של רשעים חשך, שנאמר: "והיה במחשך מעשיהם" (ישעיהו כט, טו):

דבר אחר: צדקתך כהררי אל. מה ההרים נזרעים ועושים פירות, אף מעשיהם של צדיקים עושים פירות, שנאמר: "אמרו צדיק כי טוב [כי פרי מעלליהם יאכלו"] (ישעיהו ג, י). ומשפטיך תהום רבה, מה התהום לא נזרע ולא עושה פירות, אף מעשיהן של רשעים אינן עושין פירות, שנאמר: "אוי לרשע רע" וגו׳ (שם שם יא):

דבר אחר: צדקתך כהררי אל. אמר ר׳ שמעון בר יוחי: כשם שההרים כובשין על התהום, כדי שלא יעלה ויציף את העולם, כך צדקה כובשת על מדת הדין ועל הפורענות, כדי שלא יבא לעולם. צדקתך על משפטיך, כהררי אל על תהום רבה:
דבר אחר: צדקתך כהררי אל. אמר ר׳ יהודה בר סימון: צדקה שעשית עם נח בתיבה גרמה לו שתנח תיבתו על ההרים, שנאמר: "ותנה התבה [וגו׳ על הרי אררט"] (בראשית ח, ד). משפטיך שעשית עם דור המבול דקדקת עמהם עד תהום, שנאמר: "ביום הזה נבקעו [כל מעינות תהום רבה"] (בראשית ז, יא). ואחר הפורענות, (הרי אומר) [הוי] אדם ובהמה תושיע ה׳ (תהלים לו, ז). אימתי? ויזכור אלהים את נח:

[ט] ויזכור אלהים את נח. זהו שאמר הכתוב: "זכר צדיק לברכה" (משלי י, ז), זה נח שכתיב בו "איש צדיק". "ושם רשעים ירקב" (שם), זה דור המבול שנרקבו מן העולם, שנאמר: "וימח" (בראשית ז, כג), מהו "וימח"? כעניין שנאמר "כי מחה אמחה" (שמות יז, יד), לפיכך ושם רשעים ירקב:

[י] דבר אחר: ויזכר אלהים את נח. כתיב: "יודע צדיק נפש בהמתו" (משלי יב, י), יודע צדיק של עולם אפילו נפש בהמתו, אפילו כשהוא כועס. אין מידותיו של הקב״ה כמידת בשר ודם. מידת בשר ודם, כשהמדינה מורדת עליו הוא משלח לגיונותיו ומחריבן, ומשוה טובים ורעים כאחת, ואין שם לומר: איש פלוני כשר הוא, הניחו לו, אלא הכל הורגין. אבל הקב״ה אינו כן, אלא כל הדור מכעיסו, והוא כועס עליהן, ואין שם אלא צדיק אחד ומצילו, הוי אומר: יודע צדיק נפש בהמתו. וכן הוא אומר: "טוב ה' למעוז ביום צרה ויודע חוסי בו" (נחום א, ז). "ורחמי רשעים אכזרי" (משלי שם), אלו דור המבול שהיו אכזרים. אמרו רבותינו: בשעה שהעלה הקב״ה את התהום, והיו רואים את המעיינות עולות עליהם, מה היו עושין? היה להם בנים הרבה, והיה כל אחד ואחד נוטל את בנו, ונותנו על התהום, והיו המים מתגברים. הוי אומר: "ורחמי רשעים אכזרי". [ומניין שהיו עושין כן?] שכן איוב אמר עליהם: "ישכחהו רחם מתקו רימה עוד (בל) [לא] יזכר (איוב כד, כ), הרחם שלו שהיו בניו. ומה עשה להן הקב״ה? הוריד עליהן מבול של מעלה ושברן, שנאמר: "ותשבר כעץ עולה" (שם שם). אמר ר׳ ברכיה: קשים היו יתר מדאי, ובעלי קומה היו, ואילולי שפרע מהן מלמעלה לא היו יכולין להם המים, שכן איוב אמר: "אם לא נכחד קימנו ויתרם אכלה אש" (איוב כב, כ). מהו כך? כיון שראה הקב״ה שלא מתו בתהומות שלמטן, הוריד עליהן אש שלמעלה ושרפתן, שנאמר: "אם לא נכחד קימנו" וגו׳. ולא עוד אלא שהפך עליהם העוף והבהמה והחיה, והן גועו אותן, שנאמר: "ויגוע כל בשר" [וגו׳] (בראשית ז, כא). כיון שראו עצמן שהן אבודין, היו מבקשין להפוך את התבה. מה עשה הקב״ה? הקיף את התבה אריות והיו אוכלין אותן, שנאמר: "ויסגור ה׳ בעדו" (שם שם טז), מהו ויסגור? כעניין שנאמר: "אלהא שלח מלאכא וסגר פום אריותא" (דניאל ו, כג):

[יא] דבר אחר: ויזכר אלהים את נח. אם לנח נזכר, למה לחיה ולבהמה? אלא יתברך שמו של הקב״ה שאינו מקפח שכר כל בריה, אפילו עכבר היה משמר משפחתו, ולא נתערב במין אחר, כדי ליטול שכר. וכל אנשי דור המבול ערבבו משפחותיהם, שנאמר: "וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה" (בראשית ו, יב). לפיכך כשם שפרע מן האדם שחטאו, כך פרע מן הבהמה והחיה והעוף. ומניין שנפרע מהם? שנאמר: "ויאמר ה׳ אמחה" וגו׳ (בראשית ו, ז), וכל כך למה? ללמדך שאף הם ערבו משפחותיהם, והיו הולכין על מין שאינו שלהן, כל מין ומין על מין שאינו שלו. וקרא הקב״ה לנח ויאמר לו: בחר לך בהמה וחיה ועוף [מאותן] שלא ערבבו את משפחותיהן, שנאמר: "מכל הבהמה הטהורה" (בראשית ז, ב), טהורה כשם שנבראת. וכיון שיצאו מן התבה, העיד עליהן הקב״ה שלא ערבבו משפחותם, שנאמר: למשפחותיהם יצאו (בראשית ח, יט). לפיכך נזכר להם הקב״ה עם נח, שנא׳מר: ויזכר אלהים את נח:

[יב] ויעבר אלהים רוח. איזה רוח? (עובר) [העביר] הקב״ה על (הרוח) [הארץ] ועל המים והחזירן כשם שהיו מתחילתן, שנאמר: "ויעבר אלהים רוח על הארץ [וישכו המים"], וכתיב: "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" (בראשית א, ג), אותו הרוח העביר עליהן ונחו מיד:

דבר אחר: ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים. "וישכו", שהפיג הקב״ה חמתו, [כשם] שנאמר: "וחמת המלך שככה" (אסתר ז, י). וכן הוא עתיד לעשות, שהוא פורע מן הרשעים ומאבדן מן העולם, והוא בורא את הצדיקים בריה חדשה ונותן בהם רוח, כמה שנאמר: "ונתתי (בכם רוחי) [רוחי בכם] וחייתם" (יחזקאל לז, יד). אמר דוד: "תסתיר פניך (ה׳) יבהלון" (תהלים קד, כט), אלו הרשעים; אבל הצדיקים, "תשלח רוחך יבראון" (שם שם ל). אמר הקב״ה: בעולם הזה פרעתי מן הרשעים שמרדו עלי ואבדתים מן העולם, ופעלתי פעולה טובה לנח ולבניו [ולניניו]. ולעולם הבא אני פורע מן הרשעים, ופועל פעולה טובה לצדיקים, וכן אמר ישעיה: "הנה ה׳ אלהים בחזק יבא" וגו׳ (ישעיהו מ, י), על אומות העולם; אבל לצדיקים, "הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו" (שם):