מגילת תענית/כל המגילה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מגילת תענית · א · >>

חודש ניסן

חודש ניסן[עריכה]

אלין יומא דלא לאתענאה בהון. ומקצתהון דלא למספד בהון. אלו הימים שלא להתענות בהם. ומקצתם ש(אף) לא להספיד בהם.

א-ח[עריכה]

מן ריש ירחא דניסן עד תמניא ביה אתוקם תמידא, דלא למספד. מן ראש חודש ניסן עד שמונה בו, הוקם (דין קרבן ה)תמיד. יום זה אסור בהספד
שהיו צדוקין אומרים: מביאים תמידים משל יחיד וזה מביא שבת אחד וזה מביא שתי שבתות וזה מביא שלשים יום. ומה היו דורשים, אמרו: כתוב בתורה (במדבר כח ד): "את הכבש אחד תעשה בבקר". ליחיד משמע. אמרו להם חכמים: אין אתם רשאים לעשות כן לפי שאין קרבן בא אלא משל כל ישראל, שנאמר (שם, ב:) "צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו". "קרבני" זה הדם. "לחמי" אלו חלבים. "לאשי" זה הקטרת. "ריח" זו הלבונה. "ניחוחי" אלו הנסכים. וכל שהוא כ"ריח ניחוחי - תשמרו להקריב לי במועדו" שיהא כולם באים מתרומת הלשכה: רבי עקיבא אומר, מניין שלא יצא וירעה בעדר, תלמוד לומר "תשמרו להקריב לי במועדו". ולהלן הוא אומר (שמות יב ו): "והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום". מה להלן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו, אף כאן מבקרין אותו ארבעה ימים קודם לשחיטתו. וכשגברו עליהם ונצחום, התקינו שיהיו שוקלין שקליהן ומניחין אותן בלשכה, והיו תמידים קרבים משל צבור. וכל אותן הימים שדנום עשאום ימים טובים:


ח-כא[עריכה]

ומתמניא ביה ועד סוף מועדא אתותב חגא דשבועיא דלא למספד ומשמנה בו עד סוף המועד הוקם (קביעות יום) חג השבועות. שלא להספיד בו
ואיזה זה, עצרת. והלא לא נצרכו לכתוב כל הימים טובים שבמגילה, אלא שהיו דנין כנגד בייתוסין, שהיו אומרים עצרת לאחר השבת. נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי אמר להם, שוטים, זו מניין לכם, ולא היה בהם אחד שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו. אמר, משה אוהב ישראל היה ויודע שהעצרת יום אחד הוא לפיכך עמד ותקנה לאחר שבת כדי שיתענגו שני ימים זה אחר זה. קרא לו המקרא הזה (דברים א, ב): "אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר עד קדש ברנע". אם משה אוהבן היה, מפני מה עיכבן במדבר ארבעים שנה. אמר לו, רבי ובכך אתה פוטרני. אמר לו, שוטה שבעולם, לא תהא תורה [שלימה] שלנו כשיחה בטילה שלכם. אמר לו, ובמה אתה פוטרני. אמר לו, הכתוב אומר (ויקרא כג טו): "וספרתם לכם ממחרת השבת וגו'" יכול לא יהא המנין תלוי אלא בשבועות תלמוד לומר "תספרו חמשים יום". הא כיצד, אירע יום ט"ו בשבת, מונה שבע שבתות. חל להיות אחר השבת, מונה חמשים יום. וכשאתה קורא "ממחרת השבת" ממחרת יום טוב הראשון של פסח. ורבי אליעזר אומר אינו צריך. הרי הוא אומר (דברים טז ט): "תספר לך מהחל וגו'" הספירה התלויה בבית דין. יצאתה שבת בראשית שספירתה בכל אדם. רבי יהושע אומר אמרה תורה מנה ימים וקדש ראש חדש, מנה ימים וקדש עצרת. מה ראש חדש סמוך לביאתו ניכרת כו'. רבי ישמעאל אומר אמרה תורה הבא עומר בפסח, והבא שתי הלחם בעצרת. מה להלן רגל [ותחילת הרגל], אף כאן רגל ותחילת רגל: רבי יהודה בן בתירה אומר נאמר "שבת" למטה, ונאמר "שבת" למעלה. מה להלן רגל ותחילת רגל בסמוך לו. וכשאתה קורא "ממחרת השבת". ממחרת יום הראשון של פסח.

סליק פרק ראשון


<< · מגילת תענית · ב · >>

חודש אייר

חודש אייר[עריכה]

ז[עריכה]

בשבעה לאייר חנוכת שור חומת ירושלם, דלא למספד.
בשני מקומות כתוב במגלה הזאת חנוכת ירושלים דלא למספד אחד כשעלו ישראל מהגולה, ואחד כשפרצוהו מלכי יון וגדרוהו בית חשמונאי. שנאמר (נחמיה ו, טו): "וַתִּשְׁלַם (כל מלאכת) הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל וגו'". ואף על פי שנבנתה החומה עדיין השערים לא עמדו, שכן הוא אומר (שם, א) "גַּם עַד הָעֵת הַהִיא דְּלָתוֹת לֹא הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים". ואומר (שם ג, טו) "הוּא יִבְנֶנּוּ וִיטַלְלֶנּוּ וְיַעֲמִיד דַּלְתֹתָיו מַנְעֻלָיו וגו'". ואומר (שם ז, א) "וַיִּפָּקְדוּ הַשּׁוֹעֲרִים וְהַמְשֹׁרְרִים [וְהַלְוִיִּם] (ועושי המלאכה)". וכשגמרו למנותם אותו היום עשאוהו יום טוב:

יד[עריכה]

בארבעה עשר ביה נכסת פסחא זעירא דלא למספד.
וזו השיב רבי יהושע את רבי אליעזר. שהיה רבי אליעזר אומר אבר מן החי טמא ואבר מן המת טהור. אמר לו רבי יהושע אם אבר מן החי טמא קל וחומר מן המת. מה אם החי שהוא טהור אבר הפורש ממנו טמא, המת שהוא טמא נית פסחא זעירא דילא למספד ואם פסחא זעירא דילא למספד קל וחמר לפסחא רבא. נמצא פסח שני מן התורה ופסח ראשון מקל וחומר. עוד דבר אחד השיבו. שרבי אליעזר אומר: זכין לקטן ואין זכין לגדול. אמר לו רבי יהושע: אם לקטן זכין, קל וחמר לגדול. וכמצות פסח גדול, כן מצות פסח קטן. ועוד דבר אחר השיבו. שרבי אליעזר אומר: מעשה המת עושין בשבת עד שיכתוב. אמר לו רבי יהושע: אם בשבת אמרת קל וחמר בחול.

כג[עריכה]

בעשרין ותלתא ביה נפקו בני חקרא מירושלם.
הוא דכתיב (ש"ב ה, ז): "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד". זה הוא מקום הקראין. עכשיו מפני שהיו מצרים לבני ירושלם ולא יכלו לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה. יום שיצאו משם עשאוהו יום טוב.

כז[עריכה]

בעשרין ושבעה ביה אתנטילו כלילאי מיהודה ומירושלם
שבימי מלכות יון היו עושין עטרות של ורד, ותולין אותן על פתחי בתי עבודה זרה שלהם ועל פתחי החניות ועל פתחי החצרות, ושרין בשיר לעבודה זרה, וכותבין על קרניו של שור ועל מצחי חמורים אין לבעליו חלק בעליון, כשם שהיו הפלשתים עושים. שנאמר (ש"א יג, יט): "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא וגו'" (שם, כא) "וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים". וכשגברה יד בני חשמונאי בטלום. ויום שבטלום עשאוהו יום טוב.

סליק פרק שני


<< · מגילת תענית · ג · >>

חודש סיון

חודש סיון[עריכה]

יז[עריכה]

בשבעה עשר בסיון אחידת כבישת. כלומר נכבשה מגדל צור.
זו קסרי בת אדום היושבת בין החולות, היא היתה יתד רעה לישראל בימי יונים, וכשגברה יד בני חשמונאי כבשוהו, והוציאום משם, והושיבו ישראל בתוכה. ואותו היום שכבשוהו עשאוהו יום טוב.

טו-טז[עריכה]

בחמשה עשר ביה ובששה עשר ביה גלו אנשי בית שאן ואנשי בקעתא.
ואף הם היו לישראל יתד רעה בימי יונים כלפי הערביים, מפני שלא נתחייבו גלות בראשונה ולא הגלה אותם לא יהושע בן נון ולא דוד מלך ישראל. וכיון שנתחייבו גלות, גברה ידם של בית חשמונאי והגלו אותם. ואותו היום עשאוהו יום טוב. ששמחה היא לפני המקום שמלכות הרשעה נעקרה מן העולם, שנאמר (עובדיה א, כא): "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". (תהלים י, טז): "ה' מלך עולם". ועד אימתי כשי"אבדו גוים מארצו". ואומר (שם  קד, לה) "יתמו חטאים מן הארץ וגו'".


כה[עריכה]

בעשרים וחמשה בוא איתנטילו דימסנאי עוררין מיהודה וירושלים
כשבאו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנעניים ומצריים, אמרו מי ילך וידון עמהם, אמר להם גביהא בן פסיסא שוער הבית לחכמים אני אלך ואדון עמהם. אמרו לו הזהר שלא תחלוט את ישראל, אמר להם אלך ואדון עמהם, אם ינצחוני, אמרו להם הדיוט שבנו נצחתם. אמרו ישמעאלים, כתוב בתורה (בראשית טו, יח): "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" ואנו מזרעו של אברהם, שישמעאל בן אברהם ונחלוק עמכם. השיב להם גביהא בן פסיסא, כתוב (שם כה, ו) "וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת". וכתוב בתורה (שם, ה) "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק". ברחו להם. אמרו מצריים כתוב בתורה ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב החזירו לנו את שלנו. השיב להם גביהא בן פסיסא ארבע מאות ושלשים שנה שנשתעבדו ישראל אצלכם שש מאות אלף רגלי ותנו לכל אחד מהם מאתים זוז בשנה שהם שמנה מאות וששים רבוא מנה לכל אחד ואחד ונחזיר לכם את שלכם יצאו כלם בפחי נפש. בקש אלסכנדרוס מוקדון לעלות לירושלם אמרו לו כותיים שרי יהודה אין מניחין אותך ליכנס לבית קדשי הקדשים שלהם מפני שאתה ערל מה עשה גביהא בן פסיסא עשה שני אנפילאות זהב ונתן בהם שתי אבנים טובות [שהן שוות] חמשת רבוא מנה כסף וכיון שהגיע להר הבית אמר לו אדוני המלך אתיר מנעליך ואנעלך האנפילאות הללו שהרצפה חלקה משהגיע לבית קדשי הקדשים אמר לו מכאן ולפנים אי אפשר ליכנס אמר לו אני נכנס וכשאצא אשוה לך גביהתך אמר לו אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול. אמרו לא זזו משם עד שהכישו נחש. אמרו לו חכמים עליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך, וכתיב חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר.


הגהות תוספות חדשים[עריכה]

הערה א: בכ"ה ביה כשבאו בני ישמעאל וכולי, ובאו עמהם שתי משפחות רעות כנעניים ומצריים וכו:    מהכא משמע דבאו אלו שלש משפחות רעות בפעם אחת בכ"ה בסיון, ובמסכת סנהדרין (דף צא.) משמע דבשלשה זמנים באו מדקתני שוב פעם אחת באו וכו' ושוב פעם אחת באו וכו'. וקתני התם דבני אפריקא זו כנעניים באו בכ"ד בניסן. ואין לומר דשתי פעמים באו זמן של זה לאו זמן של זה והא דלא תקנו בשתי הזמנים יום טוב משום דבפעם שני היה גלוי וידוע שתשובתם יהיה מתקבלת מפעם הראשון על כן אינו חשוב לקבוע י"ט בשביל הניצוח השני, ובפעם השני באו בכ"ד בניסן ועך מעשה דהכא דהוה בכ"ה בסיון היה בראשון ומשום הכי קתני עך מעשה בזמן הזה ולא האידך -- כי לא נעשה המגילה זו לספורי מעשיות רק לומר בשביל הך מעשה עשאוהו יום טוב בו ביום. דהא מדכתב רש"י שם וז"ל ובמגילת תענית חשיב להו כל אותן ימים שנעשה בהם נסים לישראל וקבעום יום טוב, להכי קאמר הכא בכ"ד בניסן לומר דיום טוב הוא וכולי, עכ"ל. נראה מדבריו דסבירא ליה דחד מעשה הוא הכא והתם, שקבעום בשביל יום טוב. והכי משמע התם בגמרא דקתני בכ"ד איתנטילו דימסנאי מיהודה ומירושלים. ואי דמעשה דהתם היה אחר מעשה דהכא כנ"ל לא איתנטילו אז דימסנאי מיהודה ומירושלים משום מעשה דהתם אלא כבר קודם לכן במעשה דהכא.

<< · מגילת תענית · ד · >>

חודש תמוז

חודש תמוז[עריכה]

יד[עריכה]

בארבעה עשר בתמוז עדא ספר גזרתא נתבטל ספר הגזרות (של הצדוקים), דלא למספד.
מפני שהיה כתוב ומונח לצדוקים ספר גזרות אלו שנסקלין, אלו שנשרפין, ואלו שנהרגין ואלו שנחנקין. וכשהיו כותבין אדם שואל והולך ורואה בספר, אומר להם מנין אתם יודעין שזה חייב סקילה וזה חייב שריפה וזה חייב הריגה וזה חייב חניקה, לא היו יודעין להביא ראיה מן התורה. (דברים יז, יא): "אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וגו'", מלמד שאין כותבין הלכות בספר.

ועוד שהיו ביתוסין אומרים:
(שמות כא, כד): "עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן". הפיל אדם שינו חבירו יפיל את שינו. סמא את עינו של חבירו יסמא את עינו. יהיו שוים כאחד.
(דברים כב, יז): "וּפָרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר" דברים ככתבן.
(דברים כה, ט): "וְיָרְקָה בְּפָנָיו" שתהא רוקקת בפניו.
אמרו להם חכמים והלא כתוב (שמות כד, יב): "הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם". התורה אשר כתבתי והמצוה להורותם. וכתיב (דברים לא, יט): "וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ" זה מקרא. "שִׂימָהּ בְּפִיהֶם" אלו הלכות. ואותו היום שבטלוהו עשאוהו יום טוב.

סליק פרק רביעי


<< · מגילת תענית · ה · >>

חודש אב

חודש אב[עריכה]

טו[עריכה]

בחמישה עשר באב זמן אעי כהניא, דלא למספד.
מפני, שכשעלתה גלות בראשונה [לא היו מביאין בו קרבן עצים]. אמרו חכמים: למחר, כשיעלו הגליות, אף הם יהיו צריכין להביא. התקינו להם חכמים את יום ט"ו באב, שיהיו מביאים בו קרבן עצים. וכל מי שהוא מעלה קרבן למקדש, אפילו עצים, פטור מאותו הספד של אותו היום; ואין צריך לומר חטאות ואשמות, נדרים ונדבות, בכורות ומעשרות, תודות ושלמים. לכך הוא אומר: "כל אינש דאית עלוהי אעין או ביכורים".

ומאי הוא זמן אעי כהניא? זה הוא שאתה אומר: "בט"ו בו בני זתואל בן יהודה, ועמהם כהנים ולוים וישראלים, גרים ועבדים ונתינים וממזרים, וכל מי שטעה בשבטו, בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות ובני סלמי הנטופתי".

ומה הן בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות? אלא: פעם אחת גזרה מלכות (הרשעה) [נ"א: יון] על ישראל שלא יעלו ביכורים לירושלים, והושיבו מלכי יוון פרדיסאות על הדרכים (כדרך שהושיב ירבעם בן נבט משמרות על התחומין שלא לעלות לירושלים ולא היה אדם מעשרת השבטים יכול לעלות לירושלים).
מה עשו הכשרים שבאותו הדור ויראי חטא שבאותו הדור? הביאו ביכורים ונתנום בסלים, וחיפו אותם בקציעות, ונוטלים את הסלים ועלי על כתפם ועולים. כיון שהגיעו אצל המשמר אמרו להם: לירושלים אתם עולים! אמרו להם: לאו, אלא לעשות שני פלחי דבילה במכתשת זו שלפנינו, ובעלי הלז שעל כתפנו. וכיון שעברו מהם, עיטרום בסלים והעלום לירושלים.

ומה הן בני סלמי הנטופתי? אלא פעם אחת גזרה מלכות [יון] הרשעה שמד, שלא יביאו עצים למערכה, והושיבו מלכי יוון פרדסיאות על הדרכים (כדרך שהושיב ירבעם בן נבט משמרות על התחומין שלא לעלות לירושלים ולא היה אדם אחד מעשרת השבטים יכול לעלות לירושלים).
מה עשו הכשרים שבאותו הדור ויראי חטא שבאותו הדור? היו מביאים שני גזירים, ועושים אותם כמין סולמות, ומניחים אותם על כתפם ועולים. כיון שהגיעו אצל המשמר, אמרו להם: לירושלים אתם עולים! אמרו להם: לאו, אלא להביא שני גוזלות מן השובך הזה שלפנינו בסולם הזה שעל כתפינו. וכיון שעברו מהם, התירו השלבים ופרקום והשליכום מעל כתפם, ונטלו הגזרים ועלו לירושלים.

ולפי שמסרו עצמם על המצוות, לכך נכתב להם שם טוב במגילה הזאת, וזכר טוב לדורות. ועליהם ועל כיוצא בהם נאמר: (משלי י, ז): "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה". ועל ירבעם בן נבט וחבריו נאמר: (משלי י, ז): "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב".

ומה ראו בני זתואל בן יהודה ליטול להם שם טוב וזכר טוב לדורות? אלא שכל הרוצה ליטול את השם, יטול. וכשעלו בני הגולה ולא מצאו עצים בלשכה, עמדו אלו והתנדבו עצים משל עצמם, ומסרו אותם לציבור, וקרבו מהם קרבנות ציבור. וכך התנו עמהם הנביאים שביניהם, שאפילו הלשכה מלאה עצים, ואפילו משל ציבור, יהו אלו מתנדבים עצים בזמן הזה, ומביאין כל זמן שירצו, ולא יהיה קרבן מתקרב אלא משלהם תחילה, שנאמר: (נחמיה י, לה): "וְהַגּוֹרָלוֹת הִפַּלְנוּ עַל קֻרְבַּן הָעֵצִים הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְהָעָם לְהָבִיא לְבֵית אֱלֹהֵינוּ לְבֵית אֲבֹתֵינוּ לְעִתִּים מְזֻמָּנִים שָׁנָה בְשָׁנָה לְבַעֵר עַל מִזְבַּח יְיָ אֱלֹהֵינוּ כַּכָּתוּב בַּתּוֹרָה". ואומר: (עזרא ז, י): "כִּי עֶזְרָא הֵכִין לְבָבוֹ לִדְרֹשׁ אֶת תּוֹרַת יְיָ וְלַעֲשׂת וּלְלַמֵּד בְּיִשְׂרָאֵל חֹק וּמִשְׁפָּט". ראה שהסכימו עליהם הרבים, ועשו אותו יום טוב, ואותן הימים אסורים בהספד ותענית, בין משחרב הבית, בין שלא חרב. ר' יוסי אומר: משחרב הבית מותרין, מפני שאבל הוא להם. אמר רבי אליעזר בר צדוק: אני הייתי מבני בניו של סנואה בן בנימין, ואירע תשעה באב להיות בשבת, והתענינו בו ולא השלמנוהו, מפני שיום טוב שלנו היה.


כד[עריכה]

בעשרין וארבעה ביה תבנא לדיננא.
בימי מלכות יון היו דנין בדיני הגוים, וכשגברה ידם של בית חשמונאי בטלום, חזרו לדון בדיני ישראל - ואותו היום שבטלום עשאוהו יום טוב.

שהיו הצדוקין דנין בדיניהם לאמר הבת יורשת עם בת הבן.

אמר להם רבן יוחנן בן זכאי: מנין לכם? - ולא היו יודעים להביא ראיה מן התורה, אלא אחד שהיה מפטפט כנגדו, ואומר לו: אם בת הבן, הבאה מחמת אביה, הבא מכחי - יורשתני; בת, הבאה מכחי - לא כל שכן!

קרא לו רבן יוחנן בן זכאי את המקרא הזה: "ואלה בני שעיר החרי יושבי הארץ, לוטן שובל וצבעון וענה" וכתוב אחד אומר "הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר ברעותו את החמורים לצבעון אביו"! - אלא מלמד שבא צבעון על אמו, והוליד ממנה ענה.

אמר לו: הרי אתה משחק בנו!

אמר לו: שוטה! ולא יהו דברי תורה שלנו כשיחה בטלה שלכם!

אמר לו: בכך אתה מוציאני?

אמר לו: ומה בת בני, שכן יפה כחה במקום האחים; תאמר בבתי, שכן הורע כחה במקום האחין? - דין הוא שלא תירשני!

וכשגברה יד בית חשמונאי, ביטלום והיו דנין בדיני ישראל. ואותו היום (שנצחום) [נ"א: שביטלוהו] - עשאוהו יום טוב.

<< · מגילת תענית · ו · >>

חודש אלול

חודש אלול[עריכה]

ד[עריכה]

בארבעה באלול חנכת שור ירושלם ודילא למספד.
שסתרוהו גוים וגברה ידם של ישראל ובנאוהו שכן הוא אומר ותשלם החומה בעשרים וחמשה באלול ואף על פי שנבנתה החומה עדין השערים לא נבנו שכן הוא אומר הוא יבננו ויטללנו ואומר ויפקדו השוערים והמשררים ועושי המלאכה שאין מוסיפין על העיר ועל העזרות אלא במלך ובנביא ובכהן גדול ובאורים ותומים ובסנהדרין של שבעים ואחד ובשתי תודות ובשיר שנאמר והתודה השנית ההולכת למאולו אני אחריה ובית דין מודדין והולכין אחריהן שנאמר וילך אחריהם הושעיה וחצי שרי יהודה וגומר הפנימית נאכלת והחיצונה נשרפת ואם לא נתקדשה בכל אלו הנכנס לשם אינו חיב. אבא שאול אומר שתי בצעין היו בהר המשחה אחת למעלה ואחת למטה התחתונה נתקדשה בכל אלו והעליונה לא נתקדשה אלא בבני הגולה שלא במלך ושלא באורים ותומים. התחתונה שהיתה קדושתה גמורה חברים ועמי הארץ נכנסין לשם ואין אוכלין שם קדשים קלים לא כל שכן מעשר שני העליונה חברים נכנסין לשם ואין אוכלין שם לא קדשים קלים ולא מעשר שני אלא למה לא קדשה מפני שהיא תרפה של ירושלם ולשם היו מוציאין כל תרפות של ירושלם וכשגמרו לבנותו אותו היום עשאוהו יום טוב.

יז[עריכה]

בשיבסר ביה נפקו רומאי מן ירושלם.
מפני שהיו מצרין לבני ירושלם ולא יכלו לצאת ולבוא מפניהם ביום אלא בלילה ובמה היו מצרים להם מלכי יון היו מושיבין קסטריאות בעירות להיות מענין את הכלות ואחר כך היו נשואות לבעליהן ומנעו את ישראל שלא לשמח עם נשותיהם לקים מה שנאמר אשה תארש ואיש אחר ישכבנה ולא היה אדם מבקש לישא אשה מפני הקסטריאות חזרו מכניסין אותן בחשאי שנאמר והשבתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר וכשהיו שומעין קול רחים בבורני היו אומרים שבוע הבן שבוע הבן וכשהיו רואים אור נר בברור חיל היו אומרים משתה שם משתה שם. ובת אחת היתה למתתיהו בן יוחנן הכהן הגדול וכשהגיע זמנה לינשא בא הקסטרין לטמאה ולא הניחו אותו וקנאו מתתיהו ובניו וגברה ידם על מלכות יון ונמסרו בידן והרגום ואת היום שבטלום עשאוהו יום טוב.

כב[עריכה]

בעשרין ותרין ביה תבו לקטלא משמדיא.
מפני שהיו גוים שרויים בארץ ישראל ולא יכלו ישראל לשלח יד ברשעים שבהם עד שיצאו משם וכיון שיצאו משם המתינו להם שלשה ימים אם יעשו תשובה כשראו שאין עושין תשובה נמנו עליהם והרגום יום שהרגום עשאוהו יום טוב. אמר רבי אליעזר בן יעקב שמעתי שבית דין מלקין והורגין שלא מן התורה דבית לוי אמר רבי שמעון שמעתי שבית דין עונשין ממון ומכים שלא מן התורה לא מפני שכתוב בתורה אלא משום שנאמר ובערת הרע מקרבך. ומעשה באחד שהטיח באשתו תחת התאנה והלקוהו בית דין וכי חיב היה אלא שהיתה השעה צריכה לכך כדי שילמדו אחרים מפני שנהגו מנהג זנות. שוב מעשה באחד שרכב על הסוס בשבת והביאוהו לבית דין וסקלוהו וכי חיב היה אלא שהיתה השעה צריכה לכך. שמעון בן שטח תלה שמנים נשים באשקלון וכי חיבות הרגה ותליה היו אלא שהיתה השעה צריכה לכך כדי שילמדו ממנו וכל ישראל ישמעו וייראו.

<< · מגילת תענית · ז · >>

חודש תשרי

חודש תשרי[עריכה]

ג[עריכה]

בתלתא בתשרי בטילת אדכרתא מן שטריא.
מפני שגזרה מלכות יון הרשעה שמד על ישראל ואמרו להם כפרו במלכות שמים ואמרו אין לנו חלק באלהי ישראל ולא היו מזכירין שם שמים בפיהם. וכשתקפה יד בית חשמונאי התקינו שיהו כותבין שם שמים בשטרות וכך היו כותבין בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול דהוא כהן לאל עליון וכששמעו חכמים בדבר אמרו וכי מזכירין שם שמים בשטרות למחר זה פורע את חובו וקורע את שטרו ונמצא שם שמים מוטל באשפה ובטלום ואותו היום עשאוהו יום טוב.

<< · מגילת תענית · ח · >>

חודש מרחשוון

חודש מרחשוון[עריכה]

כג[עריכה]

בעשרין ותלתא למרחשון אסתתר סוריגא מן עזרתא נסתר הסורג מן העזרה.
מפני שבנו גוים מקום בעזרה, והיו מעמידים בתוכו אבנים טובות שיהיו מונחות עד שיבא אליהו ויעיד עליהן אם טמאות ואם טהורות הן, ונמנו עליהם וגנזו אותן. ובאותו יום שגנזו עשאוהו יום טוב.

כה[עריכה]

בעשרין וחמשא ביה אחידת שומרון שורא נכבשה חומת שומרון
ומה היא אחידת שומרון, מפני שכשעלתה גלות הראשונה הלכו להם למטליא זו של כותים, ולא הניחום. באו לים ביסטי, וישבו אותה והקיפוה עיר חומה, ונסמכו להם עיירות הרבה, והיו קורין אותן ערי נברכתא.

כז[עריכה]

בעשרין ושבעה ביה תבת סולתא למיסק על מדבחא שבה הסולת לעלות על המזבח
שהיו צדוקין אוכלין מנחת בהמה, נטפל להם רבן יוחנן בן זכאי אמר שוטים זו מניין לכם, ולא היה בהם אחד שהחזיר לו דבר חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו ואומר מפני שהיה משה אוהב את אהרן אחיו, אמר לא יאכל סלת לבדו, אלא יאכל סלת ובשר, כאדם שהוא אומר לחברו הילך רכיך הילך בשר. קרא עליו המקרא הזה (שמות טו,): "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֲשָׂרָה עֵינוֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים" אמר לו רבי אתה משחק בנו. אמר לו שוטה שבעולם, ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם, אמר לו רבי בכך אתה פוטרני אמר לו לאו, אמר לו הכתוב אומר (ע"פ ויקרא כג, יח ועוד): "וּמִנְחָתָם וְנִסְכֵּיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַה'".

<< · מגילת תענית · ט · >>

חודש כסלו

חודש כסלו[עריכה]

ג[עריכה]

בתלתא בכסליו אתנטילו סימותא מן דרתא ניטלו הפסלים מן החצר
מפני שבנו סימואות סימואות בעזרה, וכשגברה יד בית חשמונאים בטלום והוציאום משם, ובאותו יום שבטלום עשאוהו יום טוב.


ז[עריכה]

בשבעה ביה יום טב
יום שמת הורדוס מפני שהיה הורדוס שונא את החכמים. ששמחה היא לפני המקום כשהרשעים מסתלקין מן העולם. שנאמר (דברים ב , טו-יז): "וגם יד ה' היתה בם להומם", וכתיב "ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם" וכתיב "וידבר ה' אלי לאמר". וכן הוא אומר: (ש"ב יח, כז): "איש טוב זה ואל בשורה טובה יבא". ואומר (מ"א ב, מו): "וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיִּפְגַּע בּוֹ וַיָּמֹת וגו'". ובאותו היום שמת הורדוס עשאוהו יום טוב.

כא[עריכה]

בעשרין וחד ביה יום הר גריזין דלא למספד
יום שביקשו הכותים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו, ואמרו לו מכור לנו חמשה כורים ארץ בהר המוריה ונתנה להם. ובאו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה, ויקירי ירושלים עמו, ואלף בלייטין מכוסין בלבנים ופרחי כהנה מקישין בכלי שרת. ואבוקות של אור דולקים לפניהם כל הלילה כולה הללו מהלכין מצד זה והללו מהלכין לצד זה, אמר להם מי הללו, אמרו לו המסורות הם הללו היהודים שמרדו בך, כיון שהגיעו לאנטיפרס זרחה להם חמה, הגיעו למשמר הראשון נפגעו זה בזה אמרו להם מי אתם אמרו להם אנו אנשי ירושלים ובאנו להקביל פני המלך. כיון שראה אלכסנדרוס מוקדון את שמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לו. אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה, אמר להם דיוקנו של זה אני רואה כשאני יורד למלחמה ונוצח. אמר להם למה באתם, אמרו לו מקום שאנו מתפללין עליך ועל מלכותך שלא תיחרב יתעוך גוים הללו ותתנו להם. אמר להם ומי הם הללו שהטעו אותי אמרו לו הכותיים שעומדים לפניך. אמר להם הרי הם מסורים בידכם. מה עשו להם, נקבום בעקביהם ותלאום בזנבי סוסיהם והיו מגררים אותם על הקוצים ועל הברקנים, עד שהגיעו להר גריזין חרשוהו וזרעוהו כרשינין, כדרך שחשבו לעשות לבית אלהינו. ובאותו יום שעשאו להם כך, עשאוהו יום טוב.


כה[עריכה]

בעשרין וחמשה ביה יום חנוכה תמניא יומין, דלא למספד בהון
שכשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה יד בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד שהיה מונח בחותמו של כהן הגדול שלא נטמא, ולא היה בו להדליק אלא יום אחד. ונעשה בו נס והדליקו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום שמונה ימים טובים.
ומה ראו לעשות חנוכה שמונה ימים, והלא חנוכה שעשה משה במדבר לא עשה אלא שבעה ימים, שנאמר (ויקרא ח, לג): "וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים וְגוֹ'", ואומר: (במדבר ז, יב): "וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ וְגוֹ'", ובשביעי הקריב אפרים. וכן מצינו בחנוכה שעשה שלמה, שלא עשה אלא שבעת ימים, שנאמר: (דה"ב ז, ט): "כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים, וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים". מה ראו לעשות חנוכה זו שמונה ימים? אלא – בימי מלכות יון נכנסו בני חשמונאי להיכל, ובנו את המזבח, ושׂדוהו בשׂיד ותקנו בו כלי שרת והיו מתעסקין בו שמונה ימים.

ומה ראו להדליק את הנרות? אלא, בימי מלכות יון שנכנסו בית חשמונאי להיכל שבעה שפודין של ברזל בידם וחפום בַּעַץ בדיל והדליקו בהם את המנורה.

ומה ראו לגמור בהם את הלל? ללמדך, שכל תשועה ותשועה שהקב"ה עושה לישראל, היו מקדימין לפניו בהלל בשירה ובשבח ובהודאה. כענין שנאמר: (עזרא ג, יא): "וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדֹת לַה' כִּי טוֹב וגו' [כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל. וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַיהוָה עַל הוּסַד בֵּית ה']".

מצות חנוכה נר איש וביתו.
והמהדרין נר לכל נפש ונפש.
והמהדרין מן המהדרין – בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה; מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחד; מכאן ואילך מוסיף והולך.
שני זקנים היו בצידן – אחד עשה כדברי בית שמאי ואחד כדברי בית הלל. זה נותן טעם לדבריו וזה נותן טעם לדבריו. זה אומר כפָּרי החג, וזה אומר "מעלין בקדש ואין מורידין".

מצות הדלקתה משתשקע החמה, ועד שתכלה רגל מן השוק.

ומצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ.
ואם היה דר בעליה ש"ע; קומה שנייה – מניחה בחלון הסמוכה לרשות הרבים.
ואם מתירא מן (הלצים) [הגויים] – מניחה על פתח ביתו מבפנים.
ובשעת הסכנה – מניחה על שולחנו, ודיו.

סליק פרק תשיעי


<< · מגילת תענית · י · >>

חודש טבת

חודש טבת[עריכה]

כח[עריכה]

בעשרים ושמונה בטבת יתיבא כנישתא על דינא ישבו סנהדריה גדולה על הדין:

מפני שכשהיו הצדוקין יושבין בסנהדרין שלהם ינאי המלך ושלמינין המלכה יושבת אצלו ולא [היה] אחד מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח, והיו שואלין תשובות והלכות ולא היו יודעין להביא ראיה מן התורה, אמר להם שמעון בן שטח כל מי שהוא יודע להביא ראיה מן התורה יהא ראוי לישב בסנהדרין, וכל מי שאינו יודע להביא ראיה מן התורה אינו ראוי לישב בסנהדרין.

פעם אחת נפל דבר (של) מעשה ביניהם ולא היו יודעים להביא ראיה מן התורה חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כנגדו א"ל תן לי זמן ולמחר אני משיבך, נתן לו זמן הלך וישב לו בינו לבין עצמו, וכיון שראה שלא היה יודע להביא ראיה מן התורה למחר נתבייש מלבוא ומלישב בסנהדרין גדולה, והעמיד שמעון בן שטח אחד מן התלמידים והושיבו במקומו אמר להם אין פוחתין בסנהדרין של שבעים ואחד. וכך היה עושה [להם] בכל יום ויום עד שנסתלקו כולם וישבה סנהדרי ישראל על [דעתו].

ובאותו היום שנסתלקה סנהדרין של צדוקין וישבה סנהדרין של ישראל עשאותו יום טוב:


<< · מגילת תענית · יא · >>

חודש שבט

חודש שבט[עריכה]

ב[עריכה]

בשנים בשבט יום טוב, דלא למספד. ולמה שינו זה מזה. אלא שבראשון מת הורדוס ובזה מת ינאי המלך ששמחה היא לפני הקדוש ברוך הוא כשהרשעים מסתלקים מן העולם. אמרו כשחלה ינאי המלך שלח ותפש שבעים זקנים מזקני ישראל [נטלן] וחבשן בבית האסורין ואמר לו לשר בית האסורין את מַתִי, הרוג את הזקנים הללו, ועד שישראל שמחים לי, ידוו על רבותם. אמרו, אשה טובה היתה לו לינאי המלך ושלמינין [ושלמינון] שמה, וכשמת סלקה טבעתו מעל ידו ושלחה לבית שר האסורין, אמרה לו, רבך בחלום התיר אותם הזקנים. התירן והלכו להם לבתיהם ואח"כ אמרה מת ינאי המלך. ואותו היום שמת ינאי המלך עשאוהו יום טוב:

כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד מתענין לאחריו ואין מתענין לפניו. רבי יוסי אומר לא לפניו ולא לאחריו. וכל שאין כתוב בו דלא למספד אלא דלא להתענאה לחוד, מתענין לפניו ולאחריו. רבי יוסי אומר לאחריו אבל לא לפניו. אבל בימים טובים ובראשי חדשים מותר לפניו ולאחריו. ולמה באלו אסרו ובאלו התירו, אלא אלו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק, ואלו דברי סופרין ודברי סופרין צריכין חיזוק. רבי יוסי בן דוסא אומר משום רבי יוסי הגלילי, כל הנשבע להתענות בערבי שבתות ובערבי ימים טובים, הרי זה שבועת שוא שמקצת ערב שבת כשבת, ומקצת ערב יום טוב כיום טוב.

כב[עריכה]

בעשרין ותרין ביה בטילת עבידתא דאמר סנאה להיתאה להיכלא בטלה העבודה שאמר השונא להביא להיכל דלא למספד.

יום ששלח נסקלגס את הצלמים להעמידה (נ"א: מפני שבימי קסגלגס גיוס קליגולה גזר להעמיד את הצלמים) בהיכל, ובאה שמועה לירושלם ערב יום טוב הראשון של חג. אמר להם שמעון הצדיק עשו מועדיכם בשמחה, שאין אחד מכל הדברים ששמעתם יקוים, כי מי ששכן שכינתו בבית הזה, כשם שעשה נסים לאבותינו בכל דור ודור, כך יעשה לנו נסים בזמן הזה. מיד שמע קול מבית קדשי הקדשים שהוא אומר בטילת עבידת דאמר סנאה להיתאה להיכלא, אקטיל גסקלגס ובטלו גזרותיו. וכתבו אותה שעה וכיוונו, וכיון שראה שהיו משמשין ובאין, אמר להם צאו וקדמו לפניהם. וכשנודע להם הדבר יצאו מלפניו כל גדולי ירושלם, אמרו נמות ולא תהא כזאת. היו צועקים ומתחננים לשליח. [אמר להם השליח עד שאתם צועקים ומתחננים לי], התחננו וצעקו לאלהיכם שבשמים להושיע אתכם. כיון שהגיע לכרכין ראה בני אדם שהם מקדימין אותו מכל כרך וכרך. כיון שראה אותם היה מתמיה, אמר כמה מרובין אלו, אמרו לו המסורות אלו הן היהודים שהקדימו לפניך לכל כרך וכרך. כיון נכנס לכרך ראה את בני אדם שהן מוטלין בשוקים על השק ועל האפר. לא הגיע לאנטיפרוס (נ"א: אנטיפטרס) עד שבאת לו אגרת שנהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו. מיד נטלו את הצלמים (נ"א: ונתנם לישראל וגררו אותם). ואותו היום עשאוהו יום טוב.

כח[עריכה]

בעשרין ותמניא אינטיל ניטל אנטיוכוס מלכא מן ירושלם

מפני שהיה מיצר לבני ישראל, ובא להחריב את ירושלם ולהשמיד את כל היהודים ולא היו ישראל יכולין לצאת ולבא [מפניהם] ביום אלא בלילה, ושמע שמועות רעות והלך לו ונפל במקומו. ואותו היום שבטלוהו (נ"א: שיצא) משם עשאוהו יום טוב.

<< · מגילת תענית · יב · >>

חודש אדר

חודש אדר[עריכה]

ח-ט[עריכה]

בתמניא ובתשעה באדר יום תרועת מיטרא תפילת המטר
ואם התריעו בראשון למה התריעו בשני. אלא ראשון משנה אחת ושני משנה אחרת. ולא כל הכתוב במגלה הזאת ראשון הוא ראשון שני הוא שני שלישי הוא שלישי, אלא תפס להם חדש ראשון וכל שיש בו.

יב[עריכה]

בתרין עשר ביה יום טוריינוס
שתפשו את לוליינוס ואת פפוס אחיו בלודקיא. אמר: אם מעמיו של חנניה מישאל ועזריה אתם, יבא אלהיכם ויציל אתכם מידי, כדרך שהציל לחנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר. אמרו לו: חנניה מישאל ועזריה, צדיקים כשרים היו; ונבוכדנצר מלך הגון היה, וראוי לעשות נס על ידו. אבל אתה מלך רשע אתה, ואין ראוי לעשות נס על ידך. ואנו חייבין מיתה, ואם אין אתה הורגנו – הרבה הורגים יש למקום, הרבה דובים, הרבה אריות, הרבה נחשים, הרבה עקרבים שיפגעו בנו. ואם אתה הורגנו, עתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע דמנו מידך. אמרו, לא נסע משם עד שבאת עליו דיופלה של רומי ופצעו את מוחו בגזירין ובבקעות.


יג[עריכה]

בתליסר ביה יום ניקנור
אמרו, נקנור אחד מאפרכים של מלכי יון היה עובר לאלכסנדריא, בכל יום ויום היה מניף ידו כנגד ירושלים וכנגד בית המקדש, ומחרף ומגדף ומנאץ, ואומר מתי תיפול בידי ואהרוס את המגדל הזה. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, נכנסו לחילות שלו, והיו הורגין עד שהגיעו לקרוכין שלו, וחתכו את ראשו וקצצו בהונות ידיו ורגליו, ותלאוהו נגד ירושלים, וכתבו מלמטן, הפה שדבר בגאוה, וידים שהיו מניפות נגד יהודה וירושלים ועל בית המקדש, נקמה זו תעשה בהם. ובאותו היום שעשו לו כך עשאוהו יום טוב.


יד-טו[עריכה]

בארביסר ביה ובחמיסר ביה יומי פוריא אנון, דילא למספד.
ימים שנעשו בהם נסים לישראל על ידי מרדכי ואסתר ועשאום ימים טובים. אמר רבי יהושע בן קרחה מימות משה לא עמד נביא וחדש מצוה חוץ ממצות פורים אלא שגאולת מצרים נוהגת שבעה וגאולת מרדכי ואסתר אינה נוהגת אלא יום אחד. דבר אחר. ומה גאולת מצרים שלא נגזרה גזרה אלא על הזכרים בלבד שנאמר כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגומר עשו אותם ימים טובים גאולת מרדכי ואסתר שנגזרה גזרה על הזכרים ועל הנקבות שנאמר מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד על אחת כמה וכמה שאנו חיבים לעשות אותם ימים טובים בכל שנה ושנה.


טז[עריכה]

בשתת עשר ביה שריו למבני שורא דירושלם דילא למספד.
מפני שסתרוהו גוים וכשהתחילו לבנותו אותו היום עשאוהו יום טוב. ששמחה לפני המקום בבנין ירושלם שנאמר בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמז, ב). כה אמר ה' שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלם ונקראה ירושלם עיר האמת והר ה' צבאות הר הקדש (זכריה ח, ג). ואומר שבתי לירושלם ברחמים ביתי יבנה בה נאם ה' צבאות וגומר (זכריה א, טז). ואומר הוא יבנה עירי וגלותי ישלח לא במחיר ולא בשחד אמר ה' צבאות (ישעיהו מה, יג). וקו ינטה על ירושלם (זכריה א, טז).

יז[עריכה]

בשובעת עשר ביה קמו עממיא על פלטת ספריא במדינת כלקיס בבית זבדי והוה פורקן.
שכששדר ינאי המלך להרג את החכמים ברחו מלפניו והלכו להם לסוריא ושרו במדינת כלקיס ונתכנסו עליהם הגוים שבאותו מקום וצרו עליהם להרגם והזיעו בהם זיע גדול והכו בהם מכה רבה והשאירו מהם פלטה והלכו להם לבית זבדי וישבו שם עד שחשכה וברחו משם. רבי יהודה אומר סוס היה קשור בפתח וכל מי שהיה רואה אותו כמדמה שאין שם יהודי וישבו שם עד חשכה וברחו משם יום שברחו משם עשאוהו יום טוב. רבי חדקא אומר יום שבקשו גוים להרג את חכמי ישראל עלה הים והשחית שליש בישוב.

כ[עריכה]

בעשרין ביה צמון עמא על מטרא ונחת להון (בכ"ב אחר שעברו ג' שנים ולא המטיר ריחם ה' על הארץ ונענה).
מפני שהיה רעבון ובצרת בארץ ישראל ולא ירדו להם גשמים שלש שנים זו אחר זו. עד שירד חוני המעגל לפני התבה והתפללו וירדו גשמים יום שירדו גשמים עשאוהו יום טוב. והתפללו ולא ירדו גשמים וכיון שראו שיצא רב אדר ולא ירדו להם גשמים הלכו להם אצל חוני המעגל אמרו לו התפלל וירדו גשמים. אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו. התפלל ולא ירדו גשמים. עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא שנאמר על משמרתי אעמודה ואתיצבה על מצור ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי. אמר רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי כשאני כבן בית לפניך. נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך התחילו הגשמים יורדין טפין טפין אמרו לו רבי ראינוך לא נמות כסבורין אנו לומר אין הגשמים הללו באין אלא להתיר שבועתך. אמר להם בני אל תמותו אמר רבונו של עולם לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שיחין ומערות התחילו הגשמים יורדין בזעף כל טפה וטפה כמלא פי חבית ושערו חכמים טפה אחת לוג. אמרו לו ראינוך לא נמות כסבורין אנו לומר אין הגשמים הללו באים אלא להחריב את העולם. אמר להם בני אל תמותו. אמר רבונו של עולם לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה ירדו כתקנן עד שעלו ישראל מירושלם להר הבית מפני רב הגשמים. אמרו לו כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל עליהם שלא ירדו. וילכו להם. אמר להם אין מתפללין על רב הגשמים. אלא לכו והביאו פר הודיות. הלכו והביאו לו פר הודיות. סמך שתי ידיו עליו ונתפלל ואמר רבונו של עולם ראה עמך ישראל ונחלתך אשר הוצאת בכחך הגדול ובזרועך הנטויה שאין יכולין לעמד לא ברב זעמך ולא ברב טובך. כעסת עליהם אין יכולין לעמד. השפעת להם טובך אין יכולין לעמד יהי רצון מלפניך שיהא רוח. מיד נשבה הרוח ונתפזרו העבים וזרחה החמה ונתנגבה הארץ ויצאו הכל לשדה וראו את המדבר שהוא מלא כמהין ופטריות. שלח לו שמעון בן שטח אלמא חוני המעגל אתה גוזרני עליך נדוי שאלו היו שנים כשני אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידיך מה אעשה שאתה מתחטא לפני המקום כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו. אומר לו הבא לי חמין ומביא לו הבא לי צונן ומביא לו תן לי אגוזים ונותן לו תן לי רמונים ונותן לו. תן לי אפרסקין ונותן לו ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך אותו היום עשאוהו יום טוב לפי שאין הגשמים יורדים אלא בזכותן של ישראל שנאמר יפתח יי לך את אוצרו הטוב את השמים. לך בזכותך ובך הדבר תלוי. ואומר ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך. בך בזכותך הגשמים יורדין והטללים יורדין בזכותך. ואומר ונתתי גשמיכם בעתם. ומעשה שנתענו בימי שמואל הקטן וירדו להם גשמים קדם הנץ החמה כסבורים העם לומר שבח הוא להם. אמר להם הרי אתם דומים למלך שכעס על בנו אמר לאפטרופוס שלו אל תתן לו פרנסתו עד שיבכה ויתחנן לפני.

כח[עריכה]

בעשרין ותמניא ביה אתת בשורתא טבתא ליהודאי דילא יעדון מן אוריתא ולא למספד.
מפני שגזרו מלכי אדום הרשעה שמד על ישראל שלא ימולו את בניהם ושלא ישמרו את השבת ושיעבדו עבודה זרה וברית כרותה לישראל שלא ימוש ספר התורה מתוכם שנאמר כי לא תשכח מפי זרעו. ואומר אם ימושו החקים האלה מלפני וגומר ואומר ואני זאת בריתי אותם וכו'. מה עשה יהודה בן שמוע וחבריו עמדו והלכו אצל מטרונית אחת שכל גדולי רומי מצויין אצלה ונתנה להם עצה באו והפגינו בלילה ואמרו אי שמים לא אחיכם אנחנו בני אב אחד אנחנו בני אם אחת אנחנו. מה נשתנינו מכל האומות שאתם גוזרים עלינו גזרות הללו ולא זזו משם עד שהותרו שלש מצוות לישראל שימולו את בניהם ושישמרו את השבת ושלא יעבדו עבודה זרה יום שהותרו להם עשאוהו יום טוב. להן כל אנש דאתי עלוהי מן קדמת דנא ייסר בצלו. כיצד יחיד שקבל עליו להיות מתענה אירע יום טוב הכתוב במגלה הרי זה מפסיק. זה הכלל כל שנדרו קודם לגזרתנו תבטל גזרתנו מפני נדרו וכל שגזרתנו קודמת לנדרו יבטל נדרו מפני גזרתנו.

סיום[עריכה]

כל הכתוב במגלה "דילא למספד" מתענין לאחריו ואין מתענין לפניו. רבי יוסי אומר לא לפניו ולא לאחריו. וכל שאין בו "דילא למספד", אלא "דילא להתענאה" לחוד, מתענין לפניו ולאחריו. רבי יוסי אומר לאחריו אבל לא לפניו.

אבל בימים טובים וראשי חדשים מתר לפניהן ולאחריהן. ולמה התירו באלו ואסרו באלו. אלא אלו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חזוק ואלו דברי סופרים ודברי סופרים צריכין חזוק. רבי יוסי בן דוסתאי אומר משום רבי יוסי הגלילי כל הנשבע להתענות בערבי שבתות ובערבי ימים טובים הרי זו שבועת שוא שמקצת ערב שבת כשבת ומקצת ערב יום טוב כיום טוב. ואין בין אדר הראשון לאדר השני אלא מקרא מגלה ושלוח מתנות לאביונים. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שנוהגת באדר הראשון אינה נוהגת באדר השני חוץ מן ההספד ותענית שנוהגים זה כזה. וכותבין בשטר אדר ראשון אלא שכותבין תניין. רבי יוסי אומר אין כותבין אלא תניין. רבי יהודה אומר השני נכתב. סיעתו של רבי אליעזר בן חנניא בן חזקיהו איש גורון הם כתבו מגלת תענית מפני שאינן למודין בצרות ואין הצרות מצויות לבא עליהם אבל בזמן הזה שהם למודים בצרות והצרות באות עליהם אם יהיו כל הימים דיו וכל היערות קולמוסים וכל בני אדם לבלריים אין מספיקים לכתב הצרות הבאות עליהם ותשועות הנעשות להם. דבר אחר אין השוטה נפגע ואין בשר המת מרגיש באזמל.

<< · מגילת תענית · יג

ימי הצומות

ימי הצומות[עריכה]

ואלו הימים שמתענין בהם מן התורה וכל המתענה בהם לא יאכל ולא ישתה עד הערב.

ניסן[עריכה]
אייר[עריכה]
סיון[עריכה]
תמוז[עריכה]
  • בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד ושרף אפוסטמוס את התורה והועמד צלם בהיכל.
אב[עריכה]
  • באחד באב מת אהרן הכהן הגדול.
  • בט' באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ, וחרב הבהמ"ק בראשונה ובשניה, ונלכדה ביתר, ונחרשה העיר.
  • בשמונה עשרה בו כבה נר מערבי בימי אחז.
אלול[עריכה]
תשרי[עריכה]
  • בשלשה בתשרי נהרג גדליה בן אחיקם בן שפן והיהודים אשר ‏ היו עמו במצפה.‏
  • בחמשה בו מתו עשרים אנשים מישראל ונחבש רבי עקיבא בן יוסף בבית האסורין ומת.
  • בשבעה בו נגזר על אבותינו חרב ורעב.
  • בעשרה בו נתכפר על מעשה העגל.
חשון[עריכה]
  • בששה במרחשון עיוורו את עיני צדקיהו מלך יהודה ושחטו בניו לעיניו.
כסלו[עריכה]
  • בשבעה בכסליו שרף יהויקים את המגילה שכתב ברוך בן נריה מפי ירמיה.
טבת[עריכה]
  • בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והחשך בא לעולם שלשה ימים.
  • בתשעה בו לא כתבו רבותינו על מה.
  • בעשרה בו סמך מלך בבל את ידו על ירושלם להחריבה.
שבט[עריכה]
  • בשמונה (ס"א: בחמשה ) בשבט מתו הצדיקים שהיו בימי יהושע בן נון.
  • בעשרים ושלשה בו נתקבצו כל ישראל [ו]על שבט בנימין על פלגש בגבעה ועל צלם מיכה.
אדר[עריכה]

אלו ימי התענית שקבלו עליהם מן התורה