מגילת תענית י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · מגילת תענית · י · >>

חודש טבת

חודש טבת[עריכה]

כח[עריכה]

בעשרים ושמונה בטבת יתיבא כנישתא על דינא ישבו סנהדריה גדולה על הדין:

מפני שכשהיו הצדוקין יושבין בסנהדרין שלהם ינאי המלך ושלמינין המלכה יושבת אצלו ולא [היה] אחד מישראל יושב עמהם חוץ משמעון בן שטח, והיו שואלין תשובות והלכות ולא היו יודעין להביא ראיה מן התורה, אמר להם שמעון בן שטח כל מי שהוא יודע להביא ראיה מן התורה יהא ראוי לישב בסנהדרין, וכל מי שאינו יודע להביא ראיה מן התורה אינו ראוי לישב בסנהדרין.

פעם אחת נפל דבר (של) מעשה ביניהם ולא היו יודעים להביא ראיה מן התורה חוץ מזקן אחד שהיה מפטפט כגנדו א"ל תן לי זמן ולמחר אני משיבך, נתן לו זמן הלך וישב לו בינו לבין עצמו, וכיון שראה שלא היה יודע להביא ראיה מן התורה למחר נתבייש מלבוא ומלישב בסנהדרין גדולה, והעמיד שמעון בן שטח אחד מן התלמידים והושיבו במקומו אמר להם אין פוחתין בסנהדרין של שבעים ואחד. וכך היה עושה [להם] בכל יום ויום עד שנסתלקו כולם וישבה סנהדרי ישראל על [דעתו].

ובאותו היום שנסתלקה סנהדרין של צדוקין וישבה סנהדרין של ישראל עשאותו יום טוב: