מ"ג תהלים יח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים יח · ט · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עלה עשן באפו ואש מפיו תאכל גחלים בערו ממנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
עָ֘לָ֤ה עָשָׁ֨ן ׀ בְּאַפּ֗וֹ
  וְאֵשׁ־מִפִּ֥יו תֹּאכֵ֑ל
    גֶּ֝חָלִ֗ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"עלה עשן באפו" - אנשישנאר"ילאש בלע"ז כן דרך כל חרון אף להעלות עשן מנחיריו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"עלה עשן באפו" מצייר ההר הבוער ומריק אש וגפרית ומעלה עשן ביום הרעש כאלו העשן העולה הוא העשן העולה מאפו, [שיציין כאלו אף ה' בוער בלב ההר], "והאש האוכלת" ממנו הוא היוצא "מפי ה'" המוריק אש דרך פיו, עד "שגחלים בערו ממנו", כמו שהוא בהרים המוריקים אבני אש:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"תאכל" - תשרוף את אויבי וממנו באו גחלים ובערו בהם

מצודת ציון

"עלה עשן" - הוא ענין כעס ואמר בלשון הנופל באדם שע"י חמום הכעס נראה כעין עשן יוצא מנחירי האף וכן יעשן אפך (לקמן ע"ד)

<< · מ"ג תהלים · יח · ט · >>