עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתִּגְעַ֬שׁ וַתִּרְעַ֨שׁ ׀ הָאָ֗רֶץ וּמוֹסְדֵ֣י הָרִ֣ים יִרְגָּ֑זוּ וַ֝יִּתְגָּֽעֲשׁ֗וּ כִּי־חָ֥רָה לֽוֹ׃
"ותגעש ותרעש הארץ" - אינו מחובר למקרא עליון אלא מחובר ראשו לסופו כי חרה לו ותגעש ותרעש הארץ כי משמש בלשון כאשר כשחרה לו ובא לנקום נקמת עמו ועבדיו מפרעה ומעמו געשה ורעשה הארץ
"ותגעש ותרעש הארץ", ונעשה רעש הארץ להטביע את אויביו חיים שאולה, "ומוסדי הרים ירגזו", כדרך הררי עד שיפתחו לועם בעת הרעש וירגזו באף ובחמה ובאש בוער, וזה היה "ע"י שחרה לה'", והתגלה חרון אפו ואש חמתו בתוך הרעש:
ביאור המילות
"ותגעש, ותרעש". געש היא התנועה היתירה והרעש גדול מן הגעש, ותרגז קטן מן הגעש:
"ותגעש ותרעש הארץ כו'". הנה אמרתי שהייתי מבקש מאתו יתברך בל אהרוג אני את מבקש נפשי, והלא יקשה ומה בכך והלא הבא להורגך השכם להורגו, לזה אמר הנה דרכו יתברך לענוש את שלוחי אפו לנקום נקם, כמה דאת אמרת (יחזקאל כה יד) ונתתי נקמתי באדום בפרק הניזקין (גיטין נו א), וכענין גם ענוש כו' דרבי יהושע בן לוי (ברכות ז א). וזה בשום לב אל אומרו גחלים בערו ממנו שהיה לו לומר "ממנה", כי האש נקבה היא. אך הנה הוא יתברך כאשר חרה לו ותגעש ותרעש הארץ כמאמרם ז"ל (בראשית רבה מט יא) על סדום כי כ"ב שנים היתה ארצם רועשת:
