מ"ג שמות כא לד
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בעל הבור ישלם כסף ישיב לבעליו והמת יהיה לו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
בַּעַל הַבּוֹר יְשַׁלֵּם כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בַּ֤עַל הַבּוֹר֙ יְשַׁלֵּ֔ם כֶּ֖סֶף יָשִׁ֣יב לִבְעָלָ֑יו וְהַמֵּ֖ת יִֽהְיֶה־לּֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | מָרֵיהּ דְּגוּבָּא יְשַׁלֵּים כַּסְפָּא יָתִיב לְמָרוֹהִי וּמִיתָא יְהֵי דִּילֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | מָרֵיהּ דְּגוֹבָא יְשַׁלֵּם כְּסַף יָתֵיב לְמָרֵיהּ דְּמֵי תּוֹרֵיהּ וְחַמְרֵיהּ וּנְבֵילְתָּא יְהֵי דִילֵיהּ: |
רש"י
"כסף ישיב לבעליו" - ישיב לרבות שוה כסף, ואפילו סובין (בבא קמא ז א). (והא דכתיב מיטב שדהו וכתב רש"י שהניזקין מן העידית תירץ בגמ' דפ"ק דב"ק רב הונא בריה דרב יהושוע דזהו אם בא לגבות קרקע אבל מטלטלי כל מילי מיטב הוא דאי לא מזדבן הכא מזדבן הכא).
"והמת יהיה לו" - לניזק; שמין את הנבלה, ונוטלה בדמים, ומשלם לו המזיק עליה תשלומי נזקו (מכילתא, בבא קמא ז א).
[פ] לרבות שוה כסף ואפילו סובין. מדלא כתיב 'כסף ישלם לבעליו', אלא לכך לא כתיב 'ישלם', דהוי משמע דוקא כסף ולא מידי אחריני, כי לשון 'ישלם' משמע שהוא משלם תחת השור הניזק, וכסף נותנין תחת כל דבר, שהרי מוכר כל דבר בעד כסף, לכך לא כתב 'ישלם' רק "ישיב", כל שהוא משיב:
[פא] והמת יהיה לו לניזק כו'. דלמזיק אי אפשר לומר, דהא "ישיב" לרבות אפילו שוה כסף (רש"י כאן), והשתא אי אית למזיק נבילה יהיב ליה, דהא שוה כסף הוא, כל שכן דיהיב ליה זאת, אלא "והמת יהיה לו" לניזק. ואין עיקר קרא בא לאורויא דיתן לו הנבילה, דהרי כבר כתיב "ישיב" לרבות אפילו סובין, אלא הכי קאמר, דנבילה היא שלו בלא דין, ומתחילה היא עומדת ברשותו של ניזק. ולפיכך אם היה פחת בין מיתה להעמדה בדין, ברשות הניזק איפחת, כיון דלא היה ברשות המזיק. והרא"ם פירש דהא דקאמר בגמרא (ב"ק סוף י ע"ב) 'לא נצרכה אלא לפחת נבילה' - באם אינו ענין לנבילה, דהא לא צריך קרא, כדאמרינן דאפילו סובין מצי יהיב ליה, תניהו לפחת נבילה. ואין דבריו נכונים כלל, אלא מדבר זה שהנבילה לניזק ילפינן פחת נבילה, ולכך קאמר 'לא נצרכה וכו, ורוצה לומר דהאי דאשמועינן דשמין את הנבילה והיא דניזק, צריך לאשמועינן משום פחת נבילה, שהנבילה מיד אחר המיתה היא לניזק, ואם אפחת - ברשותו אפחת, שלא יצאת מרשותו:
אך קשיא, דהיאך מפרש קרא "והמת יהיה לו" שיהא הנבילה לניזק, ובגמרא בהדיא מסיק (בבא קמא דף נג:) דהך "והמת יהיה לו" אתיא למי שהמת שלו, למעוטי פסולי המוקדשין שאין המת שלו, ולפיכך צריך לומר דמה דפירש רש"י כאן "והמת יהיה לו" 'לניזק ושמין את הנבילה לבעלים כו, לא בא לאורוי כלל על פחת נבילה, אלא בא לפרש קרא "והמת יהיה לו", שאין לפרש אותו למזיק, דהא סובין יהיב ליה - כל שכן נבילה של ניזק דיהיב, ואף על גב דמוקמינן (בבא קמא דף נג:) קרא "והמת יהיה לו" לפסולי המוקדשין, מי שהמת שלו, צריך גם כן לפרש מי שהמת לניזק ושמין לו בדמיו ומשלם עליו, אבל מי שאין המת לניזק, כגון פסולי מוקדשין, דאין המת לניזק - פטור בבור. ורש"י לא בא רק לפרש פשטיה דקרא, לישנא ד"המת יהיה לו", ולא קשיא מידי. אך לקמן אצל שור (פסוק לו) דפירש גם כן "והמת יהיה לו" לניזק, שם צריך לפרש דעיקרא דקרא אתא לאשמועינן על פחת נבילה שיהא של ניזק, מטעם דלעיל:
ואם תאמר, דילמא "והמת יהיה לו" למזיק, ואי משום דכתיב "ישיב" לרבות אפילו שוה כסף ואפילו סובין, דילמא הכי קאמר, דהמת הוא ברשותו של מזיק עד שיתן הנבילה לניזק, ואי איפחת - ברשותו של מזיק איפחת עד שעת שומא, כבר אמרו על זאת בגמרא (בבא קמא דף י:) לא לכתוב כלל "והמת יהיה לו", דכיון דכתיב (פסוק לו) "שלם ישלם שור תחת שור", ממילא כיון דצריך ליתן לו שור מעליא אין הפחת של ניזק, ומדכתיב "והמת יהיה לו" על כרחך בא לומר דיהיה הנבילה לניזק, ופחת דניזק הוא:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כֶּסֶף יָשִׁיב לִבְעָלָיו – "יָשִׁיב" לְרַבּוֹת שְׁוֵה כֶסֶף, וַאֲפִלּוּ סֻבִּין (בבא קמא ז' ע"א).
וְהַמֵּת יִהְיֶה לּוֹ – לַנִּזָּק. שָׁמִין אֶת הַנְּבֵלָה וְנוֹטְלָה בְּדָמִים, וּמְשַׁלֵּם לוֹ הַמַּזִּיק עָלֶיהָ תַשְׁלוּמֵי נִזְקוֹ (בבא קמא י' ע"ב).
רשב"ם
רמב"ן
ולא בירר את דינו, כי אין צורך לאמר בנבלה הזאת שיטלנה הניזק בחשבון התשלומין כשיביא אותה לבית דין לשלם הנזק, שאפילו היו למזיק נבלות וטרפות אחרות בביתו יפרענו בהם כפי דמיהם, שכבר אמרנו (בבא קמא ז.): "לרבות שוה כסף אפילו סובין".
אבל הענין לומר, כי הנבלה של ניזק היא, וממונו תחשב; לפיכך, אם פחתו דמיה אחרי כן, או שנגנבה, אין על המזיק לשלם אלא דמי המיתה, אם היה השור כשהוא חי שוה מנה וכשמת שוה חמשים זוז, יש עליו חמשים זוז, וזה יטפל בנבלתו וישמרנה לעצמו; וזה הדין בכל הנזוקין, וזהו שקורין חכמים "פחת נבלה" ומפורש הוא בגמרא.העמק דבר
• לפירוש "העמק דבר" על כל הפרק •
תולדות אהרן
• לפירוש "תולדות אהרן" על כל הפרק •
- (בבא קמא נג:): "נפל לתוכו שור וכליו ונשתברו כו': מתניתין דלא כר' יהודה, דתניא: רבי יהודה מחייב על נזקי כלים בבור. מאי טעמא דרבנן? - דאמר קרא ונפל שמה שור או חמור - שור ולא אדם, חמור ולא כלים. ורבי יהודה? - או לרבות את הכלים. ורבנן? - או מבעי ליה לחלק. ורבי יהודה? - לחלק מונפל נפקא. ורבנן? ונפל טובא משמע. אימא ונפל כלל, שור וחמור פרט, כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט, שור וחמור אין, מידי אחרינא לא? - אמרי בעל הבור ישלם חזר וכלל: כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט: מה הפרט מפורש בעלי חיים, אף כל בעלי חיים. אי מה הפרט מפורש דבר שנבלתה מטמאה במגע ובמשא, אף כל דבר שנבלתה מטמאה במגע ובמשא, אבל עופות לא? אם כן, נכתוב רחמנא חד פרטא. הי נכתוב? אי כתב שור הוה אמינא קרב לגבי מזבח אין שאינו קרב לגבי מזבח לא, ואי כתב רחמנא חמור הוא אמינא קדוש בבכורה אין שאין קדוש בבכורה לא! אלא אמר קרא והמת יהיה לו - כל דבר מיתה. בין לרבנן דקא ממעטי להו לכלים, ובין לרבי יהודה דקא מרבי להו לכלים, כלים בני מיתה נינהו?! - אמרי, שבירתן זו היא מיתתן. ולרב, דאמר בור שחייבה עליו תורה להבלו ולא לחבטו, בין לרבנן בין לרבי יהודה, כלים בני הבלא נינהו?! אמרי, בחדתי, דמיפקעי מהבלא. האי והמת יהיה לו מבעי ליה לכדרבא, דאמר רבא "שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור שנאמר והמת יהיה לו במי שהמת שלו יצא זה שאין המת שלו"! אלא, אמר קרא כסף ישיב לבעליו - לרבות כל דאית ליה בעלים. אי הכי, אפילו כלים ואדם נמי! - אמר קרא שור ולא אדם חמור ולא כלים. ולרבי יהודה, דקא מרבי להו לכלים - בשלמא שור ממעט ביה אדם אלא חמור מאי ממעט ביה? - אלא אמר רבא: חמור דבור לרבי יהודה ושה דאבידה לדברי הכל קשיא."
"ולא יכסנו... בעל הבור ישלם" -
- (זבחים סה:): "אומר היה רבי אלעזר בן רבי שמעון: שמעתי בחטאת העוף שמבדילין, ומאי "לא יבדיל"? - אין צריך להבדיל. אמר לו רב אחא בריה דרבא לרב אשי: אלא מעתה, גבי בור, דכתיב ולא יכסנו, הכי נמי דאין צריך לכסות?! הכי השתא?! התם כיון דכתיב בעל הבור ישלם עלויה הוא דרמי לכסויי..."
"בעל הבור ישלם" -
- (בבא קמא מט:): "רבי עקיבא סבר בור ברשותו נמי חייב, דכתיב בעל הבור, בבור דאית ליה בעלים קאמר רחמנא; ורבי ישמעאל סבר: בעל התקלה"
"כסף ישיב לבעליו" -
- (בבא קמא ז.): "רמי ליה אביי לרבא: כתיב "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם", מיטב אין מידי אחרינא לא; והתניא ישיב לרבות שוה כסף, ואפילו סובין! לא קשיא, כאן מדעתו כאן בעל כרחו..."
- (בבא קמא ט.): "רב הונא אמר: או כסף או מיטב. איתיביה רב נחמן לרב הונא: ישיב - לרבות שוה כסף, אפילו סובין! - הכא במאי עסקינן, בדלית ליה..."
- (בבא קמא יד:): "רמי ליה רב יהודה בר חיננא לרב הונא בריה דרב יהושע: תנא "שוה כסף מלמד שאין בית דין נזקקין אלא לנכסים שיש להן אחריות" והתניא ישיב לרבות שוה כסף ואפילו סובין! - הכא במאי עסקינן, ביתמי"
- (בבא קמא נד.): "אמר קרא כסף ישיב לבעליו - לרבות כל דאית ליה בעלים"
- (בבא קמא נד:): "אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור... כסף ישיב לבעליו כתיב, כל דאית ליה בעלים"
"והמת יהיה לו" -
- (בבא קמא ג.): "כי קאמר רב פפא, אתולדה דבור. תולדה דבור מאי ניהו? אילימא אב י' ותולדה ט' - לא ט' כתיבי ולא י' כתיבי! הא לא קשיא, והמת יהיה לו אמר רחמנא, וקים להו לרבנן, י' עבדן מיתה, ט' נזיקין עבדי מיתה לא עבדי. סוף סוף זה אב למיתה וזה אב לנזקין!..."
- (בבא קמא נג:): "אמר רבא: שור ואדם שדחפו לבור: לענין נזקין - כולן חייבין; לענין ארבעה דברים ודמי ולדות - אדם חייב ושור ובור פטור; לענין כופר ושלשים של עבד - שור חייב אדם ובור פטורים; לענין כלים ושור פסולי המוקדשין - אדם ושור חייבין ובור פטור. מאי טעמא? אמר קרא והמת יהיה לו - במי שהמת שלו, יצא זה שאין המת שלו. למימרא דפשיטא ליה לרבא? והא מיבעיא בעי ליה לרבא, דבעי רבא: שור פסולי המוקדשין שנפל לבור מהו? האי והמת יהיה לו במי שהמת שלו, יצא זה שאין המת שלו? או דילמא והמת יהיה לו ל"בעלים מטפלין בנבילה" הוא דאתא? - בתר דבעיא הדר פשטה. אלא, "בעלים מטפלין בנבילה" מנא ליה? - נפקא ליה מן "והמת יהיה לו" דשור. מאי חזית ד"והמת יהיה לו" דשור מפקת ליה ל"בעלים מטפלין בנבילה" והמת יהיה לו דבור מפקת ליה למי שהמת שלו? איפוך אנא! - מסתברא פטור גבי בור, הואיל ופטר בו את הכלים. אדרבה, פטור גבי שור, שכן פטר בו חצי נזק! - כוליה נזק מיהת לא אשכחן."
"כסף ישיב לבעליו, והמת יהיה לו" -
- (בבא קמא י:): "הבעלים מטפלין בנבילה. מנא הני מילי?... חזקיה אמר מהכא: והמת יהיה לו - לניזק. וכן תנא דבי חזקיה: והמת יהיה לו - לניזק. אתה אומר לניזק, או אינו אלא למזיק?... אמר אביי: אי סלקא דעתך נבילה דמזיק הויא, ליכתוב רחמנא "שור תחת השור" ולישתוק. והמת יהיה לו למה לי? שמע מינה לניזק... אמר לו רב כהנא לרב: אלא טעמא דכתב רחמנא והמת יהיה לו, הא לאו הכי הוה אמינא נבילה דמזיק הויא? השתא, אי אית ליה לדידיה כמה טריפות, יהיב ליה, דאמר מר ישיב לרבות שוה כסף, ואפילו סובין; דידיה מבעיא?! - לא נצרכא אלא לפחת נבילה... אחרים אומרים: מניין שעל בעל הבור להעלות שור מבורו? ת"ל כסף ישיב לבעליו והמת. אמר ליה אביי לרבא: האי טורח נבילה, היכי דמי? - אילימא דבבירא שויא זוזא ואגודא שויא ארבע, כי טרח בדנפשיה טרח! אמר ליה: לא צריכא, דבבירא שויא זוזא ואגודא נמי שויא זוזא. ומי איכא כי האי גוונא?! אין, דהא אמרי אינשי כשורא במתא בזוזא כשורא בדברא בזוזא..."
"כי יפתח איש... כי יכרה איש... והמת יהיה לו" -
- (בבא קמא נא.): "אחד החופר בור תשעה, ובא אחר והשלימה לעשרה - האחרון חייב. רבי אומר: אחר אחרון למיתה, ואחר שניהם לנזקין. מאי טעמא דרבנן? דאמר קרא כי יפתח וכי יכרה, אם על פתיחה חייב, על כרייה לא כל שכן? אלא להביא כורה אחר כורה, שסילק מעשה ראשון. ורבי אמר לך: הנהו מיצרך צריכי, כדאמרינן (ראו קטע קודם). ורבנן, נמי מיצרך צריכי! אלא, היינו טעמא דרבנן: אמר קרא כי יכרה איש בור - [איש] אחד ולא שנים. ורבי? - ההוא מיבעי ליה כי יכרה איש בור ולא שור בור. ורבנן? - תרי איש בור כתיבי. ורבי? - איידי דכתב האי כתב האי. וממאי דלחיובי בתרא, דלמא לחיובי קמא? - לא סלקא דעתך, דאמר קרא והמת יהיה לו, ההוא דקא עביד מיתה. והאי והמת יהיה לו מבעי ליה לכדרבא, דאמר רבא "שור פסולי המוקדשין שנפל לבור פטור שנאמר והמת יהיה לו במי שהמת שלו"! אמרי, ולאו ממילא שמעת מינה דבההוא דעבד מיתה עסקינן?!"
מדרש מכילתא
• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •
קכא. כסף ישיב לבעליו אין לי אלא כסף, בהמה מנין- הרי אתה דן. נאמר כאן והמת יהיה לו, ונאמר להלן והמת יהיה לו. מה להלן בהמה אף כאן בהמה, מה כאן כסף אף להלן כסף.
קכב. והמת יהיה לו . לניזק. אתה אומר לניזק, או אינו אלא למזיק. אמרת (אלו) כן היה, מה תלמוד לומר והמת יהיה לו לניזק (אלא), מגדן ששמין דמי נבלתו ומנכה לו דמי נזקו.
מלבי"ם - התורה והמצוה
קכ. בעל הבור ישלם . למה אמר בעל הבור. שדי לאמר ישלם כמו שאמר בכל הפרשה. פי' שאז הייתי אומר רק הפותח או הכורה בעצמו. ואמר בעל הבור לרבות את הלוקח או שניתן לו במתנה. כמה שאמרו בירושלמי (פ"ה ה"ו). וכן אם נחפר מאליו או שחפרו בהמה וחיה ברשותו כמו שכתוב בש"ע (סימן ת”י סעיף ד).
קכא. ישלם כסף ישיב . פה אמר שיהיה התשלומין בכסף, ובפרשת וכי יגוף שור איש את שור רעהו, אמר ישלם שור תחת השור . שיהיה התשלומין בבהמה. אולם על ידי שכתוב בשניהם והמת יהיה לניזק, ידעינן שם דאין התשלומין בהמה דוקא, דהא מקבל הנבלה בתשלומין שהוא שוה כסף. וממילא ה"ה מה שנאמר פה כסף ישיב. אינו כסף דוקא דהא גם כאן מקבל הנבלה שהיא שווה כסף. וה"ה אם ניתן לו שור חי.
ובגמ' (בבא קמא דף ז ט יד) ישיב, לרבות שוה כסף. רצונם לומר כי יש הבדל בין השבה לתשלומין. שהמשיב משיב הדבר עצמו והמשלם משלם דבר אחר תמורתו. ואיך יצדק כסף ישיבו, והיה לו לומר פה כסף ישלם. ושם היה לו לומר ישיב שור תחת שור. ועל כורחך שמדבר מצד שהפסיד אותו שוה כסף, שזה נקרא כסף. כי כל דבר המיטלטל יש לו שווי ונקרא כסף. והוא הפסידו כסף השור ומשיב לו כסף אחר. הינו דבר אחר שווה כסף.
וכן מה שניתן שור תחת השור. שאינו שור דווקא, רק מצד שהוא שווה כסף, ונקרא ג"כ תשלומין. ומזה ידענו שיכול לתת לו כל דבר שוה כסף, ונקרא תשלומין מצד שהוא ככסף. ונקרא השבה כי ההפסד היה ג"כ כסף.
קכב. והמת יהיה לו . פי' לניזק. וזה מבואר ממה שאמרו בנזקי שור, ישלם שור תחת השור והמת יהיה לו. ששם מוכרח לפרש, יהיה לו- לניזק .שאם פירושו למזיק, הוא מיותר שממה שאמר שור תחת השור, נדע שהמזיק יקח הנבלה. ועל כורחך שפי' שהמת יהיה להניזק. שזה צריך להשמיענו. כן פירושו בגמ' (בבא קמא דף י ע"ב).