מ"ג שמות כא ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות כא · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות האשה וילדיה תהיה לאדניה והוא יצא בגפו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה וְיָלְדָה לוֹ בָנִים אוֹ בָנוֹת הָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ תִּהְיֶה לַאדֹנֶיהָ וְהוּא יֵצֵא בְגַפּוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־אֲדֹנָיו֙ יִתֶּן־ל֣וֹ אִשָּׁ֔ה וְיָלְדָה־ל֥וֹ בָנִ֖ים א֣וֹ בָנ֑וֹת הָאִשָּׁ֣ה וִילָדֶ֗יהָ תִּהְיֶה֙ לַֽאדֹנֶ֔יהָ וְה֖וּא יֵצֵ֥א בְגַפּֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
אִם רִבּוֹנֵיהּ יִתֵּין לֵיהּ אִתְּתָא וּתְלִיד לֵיהּ בְּנִין אוֹ בְנָן אִתְּתָא וּבְנַהָא תְּהֵי לְרִבּוֹנַהּ וְהוּא יִפּוֹק בִּלְחוֹדוֹהִי׃
ירושלמי (יונתן):
אִין רִבּוֹנֵיהּ יִתֵּן לֵיהּ אִתְּתָא אַמְתָא וְתֵילִיד לֵיהּ בְּנִין אוֹ בְּנָן אִתְּתָא וּבְנָהָא תְּהֵא לְרִבּוֹנָהּ וְהוּא יִפּוֹק בִּלְחוֹדוֹי:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם אדניו יתן לו אשה" - מכאן שהרשות ביד רבו למסור לו שפחה כנענית להוליד ממנה עבדים או אינו אלא בישראלית ת"ל האשה וילדיה תהיה לאדוניה הא אינו מדבר אלא בכנענית שהרי העבריה אף היא יוצאה בשש ואפי' לפני שש אם הביאה סימנין יוצאה שנאמר (דברים טו) אחיך העברי או העבריה מלמד שאף העבריה יוצאה בשש

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם אדניו יתן לו אשה" - בכנענית הכתוב מדבר או אינו אלא ישראלית ת"ל האשה וילדיה תהיה לאדניה הא בכנענית הכתוב מדבר זה לשון הברייתא השנויה במכילתא וכתב רש"י שהרי העבריה אף היא יוצאה בשש ואפילו לפני שש אם הביאה סימנים שנאמר (דברים טו יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ואין זה מכוון כהוגן כי אם נאמר שהיא בישראלית לא במוכר את בתו לאמה שיוצאה בסימנים כי היאך יתננה לו אדוניו והוא אין בידו למוסרה לשום אדם אחר וכן הראיה שאמר שאף היא יוצאה בשש אינה אלא לדבריו שכתב במוכר עצמו שאינו נמכר אלא לשש והם בתלמוד דברי יחיד (קידושין יד) והלכה במוכר עצמו שנמכר לשש ויותר על שש ואם כן אין אשה יוצאה בשש אלא כשמכרה אביה אבל מה שאמרו הא בכנענית הכתוב מדבר מפני שאמר האשה וילדיה תהיה לאדניה שהילדים בכנענית לאדון שולד שפחה כנענית כמוה (שם סו) אבל בישראלית אפילו היתה גדולה ואפילו נאמר שתהא האשה רשאה למכור עצמה בניה של אב הן

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)


כד. אם אדוניו יתן לו אשה רשות. אתה אומר רשות, או אינו אלא חובה. כשהוא אומר, אם בגפו יבא בגפו יצא, רשות ולא חובה, דברי רבי ישמעאל. (רבי עקיבא אומר) אם אדוניו יתן לו ( אשה ), המיוחדת לו שלא תהא כשפחת הפקר.

(אם אדוניו יתן לו) אשה , בכנענית הכתוב מדבר. או אינו אלא בעברית. כשהוא אומר, האשה וילדיה תהיה לאדוניה, הא בכנענית הכתוב מדבר.

כה. וילדה לו בנים [או בנות] אין לי אלא בנים ובנות, טומטום ואנדרוגינוס מנין –תלמוד לומר האשה וילדיה תהיה לאדוניה, מכל מקום. רבי נתן אומר, אין תלמוד לומר אלא ( האשה וילדיה) וילדה לו, להביא את הרב שבא על שפחתו שילדיה עבדים.

כו. האשה וילדיה (מה תלמוד לומר)- מגיד שילדיה כמוה. אין לי אלא שפחה שילדיה כמוה, נכרית מנין- היה רבי ישמעאל אומר (קל וחומר). מה שפחה כנענית שאין לה קידושין מכל אדם ילדיה כמוה, אף כל שאין לה קידושין מכל אדם ילדיה כמוה, ואי זה -זה ולד נכרית.

כז. והוא יצא בגפו שאינה, צריכה ממנו גט. אין לי אלא אמה שאינה צריכה גט מן ((העבד) [בן) ישראל]) ישראלית מן העבד מנין- תלמוד לומר מהם תקנו עבד ואמה, הקיש עבד לאמה (ואמה לעבד). מה אמה אינה צריכה גט, אף בת ישראל אינה צריכה מן העבד גט.

ד"א והוא יצא בגפו, למה נאמר- לפי שהוא אומר, שש שנים יעבוד, אין לי אלא עובד שש שנוהג בו מנהג האמור בפרשה, נרצע מנין- תלמוד לומר (שש שנים יעבוד) [והוא יצא בגפו], להביא את הנרצע. ר' יצחק אומר אינו צריך. ומה העובד שש שמיעט הכתוב יציאתו, הרי הוא נוהג בו מנהג האמור בפרשה, נרצע שריבה הכתוב יציאתו אינו דין שינהוג בו מנהג האמור בפרשה

<< · מ"ג שמות · כא · ד · >>