מ"ג שמות כא ה
<< · מ"ג שמות כא · ה · >>
תוכן עניינים
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִם אָמֹר יֹאמַר הָעֶבֶד אָהַבְתִּי אֶת אֲדֹנִי אֶת אִשְׁתִּי וְאֶת בָּנָי לֹא אֵצֵא חָפְשִׁי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִם־אָמֹ֤ר יֹאמַר֙ הָעֶ֔בֶד אָהַ֙בְתִּי֙ אֶת־אֲדֹנִ֔י אֶת־אִשְׁתִּ֖י וְאֶת־בָּנָ֑י לֹ֥א אֵצֵ֖א חׇפְשִֽׁי׃
תרגום
| אונקלוס: | וְאִם מֵימָר יֵימַר עַבְדָּא רָחֵימְנָא יָת רִבּוֹנִי יָת אִתְּתִי וְיָת בְּנָי לָא אֶפּוֹק בַּר חוֹרִין׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִין יַתְנֵי וְיֵימַר עַבְדָא רְחֵימְנָא יַת רִבּוֹנִי יַת אִנְתְּתִי וְיַת בְּנַי לָא אֵיפּוֹק לְבַר חוֹרִין: |
רש"י (כל הפרק)
מדרש מכילתא (כל הפרק)
כח. ואם אמור יאמר העבד מגיד שאינו נרצע עד שיאמר וישנה.
כט. אהבתי את אדוני (אין לי אלא בזמן שיש) לו אשה ובנים (ולרבו אשה ובנים), אין לרבו אשה ובנים מנין - תלמוד לומר והיה כי יאמר אליך וגו' (דברים טז ). מכאן אמרו, לעולם אינו נרצע אלא אם כן יש לו אשה ובנים ולרבו אשה ובנים.
ל. אהבתי את אדוני וגו' הוא אוהב את רבו ורבו אוהבו שנתברכו נכסים על ידו. (לכך נאמר, והיה כי יאמר אליך וגו') כי טוב לו עמך (דברים ט), שתהא טובתו שוה לך. מכאן אמרו, לא ישנה רבו עליו מאכלו ומשקהו והסבו משלו. לכך נאמר, כי טוב לו עמך. ד"א כי טוב לו עמך (שתהיה שוה לו) אם היה חגר או סומא אינו נרצע.מלבי"ם - התורה והמצוה
כח. ואם אמר יאמר כבר בארתי באילת השחר ( כלל לח ) שכל מקום שכפל המקור על הפעל, מורה על השנות הפעולה.
כט. אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני . התנה שצריך שיהיה לו אשה ובנים בבית אדוניו שאהבם. ובפרשת ראה אמר, כי אהבך ואת ביתך , מוסיף שיאהב גם בית רבו. והוא שרבו יש לו אשה ובנים שהבית הוא האשה והבנים. כמו שאמרו תמיד ביתו זו אשתו. ומצאנוהו על כלל בני הבית, ממולדתך ומבית אביך ; ואצל הכהן הגדול אמר ב"פ וכפר בעדו ובעד ביתו . הראשון על אשתו, והשני על כל בית אהרן. וכן פה, שצריך שישוו בטובה נכמו שאמר כי טוב לו עמך , צריך שישוו ששניהם יש להם אשה ובנים. וכן דרש בספרי (פ' ראה) וקדושין (דף כב ).
ל. אהבתי את אדוני בפ ' בהר כתיב ג"פ עמך כשכיר כתושב יהיה עמך, עד שנת היובל יעבוד עמך, ויצא מעמך . וכפי הכלל שבין עמו ובין אתו, שעמו מורה על השווי הגמורה, כמו שאמרו קדושים ( קדושים לב ), דריש בספרא שם, יהיה עמך שיהיה שוה במאכל ומשתה, יעבוד עמך, שלא ימסור לו אומנות לרבים, ויצא מעמך שישכון עמו במקום אחד. ובפ ' ראה אמר לא אצא מעמך כי טוב לו עמך, מבואר שזה תנאי אל הרציעה שיהיה טובתו שוה לו במאכל ומשקה. וכן צריך שיהיה גם רבו אוהבו על ידי שנתברכו נכסיו על ידו, דהא כתיב כי טוב לו עמך. וכן בסברא דאם רבו שונאו איך נכפהו שיחזיקהו בביתו בע"כ , והרי בזה אין טוב לשניהם. וכן מטעם זה לא יהיה חגר או סומא, דהא כתיב עמך, וה"ה שלא יהיה אחד מהם חולה מטעם זה כמ"ש בקדושין (דף כ"ב).
