מ"ג שמות יג כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות שמות


<< · מ"ג שמות יג · כא · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהוה הלך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיהוָה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַֽיהֹוָ֡ה הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם בְּעַמּ֤וּד עָנָן֙ לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וְלַ֛יְלָה בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם לָלֶ֖כֶת יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַייָ מְדַבַּר קֳדָמֵיהוֹן בִּימָמָא בְּעַמּוּדָא דַּעֲנָנָא לְדַבָּרוּתְהוֹן בְּאוֹרְחָא וּבְלֵילְיָא בְּעַמּוּדָא דְּאִישָׁתָא לְאַנְהָרָא לְהוֹן לְמֵיזַל בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא׃
ירושלמי (יונתן):
וְאֵיקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ מִידְבַּר קֳדָמֵיהוֹן בִּימָמָא בְּעַמּוּדָא דַעֲנָנָא לְדַבָּרוּתְהוֹן בְּאָרְחָא וּבְלֵילְיָא הָדַר עַמּוּדָא דַעֲנָנָא מִבַּתְרֵיהוֹן לְמַחְשַׁךְ לִדְרַדְפִין מִן בַּתְרֵיהוֹן וְעַמּוּדָא דְאֵישָׁתָא לְאַנְהָרָא קֳדָמֵיהוֹן לְמֵיזַל בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא:
ירושלמי (קטעים):
לְמֶהֱוֵון מְהַלְכִין בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לנחותם הדרך" - נקוד פת"ח שהוא כמו להנחותם כמו (דברים א) לראותכם בדרך אשר תלכו בה שהוא כמו להראותכם אף כאן להנחותם ע"י שליח ומי הוא השליח עמוד הענן והקב"ה בכבודו מוליכו לפניהם ומ"מ את עמוד הענן הכין להנחותם על ידו שהרי ע"י עמוד הענן הם הולכים עמוד הענן אינו לאורה אלא להורותם הדרך

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וה' הולך לפניהם יומם" - כבר אמרו (ב"ר נא ב) שכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו הקב"ה עמהם ביום ובית דינו בלילה אם כן פירוש הכתוב שהשם שוכן בתוך הענן והולך הוא לפניהם ביום בעמוד ענן ובלילה בית דינו שוכן בעמוד האש להאיר להם כטעם אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם ובעמוד ענן אתה הולך לפניהם יומם ובעמוד אש לילה (במדבר יד יד) וראיתי באלה שמות רבה (יט ו) כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' (ישעיהו נב יב) לשעבר אני ובית דיני הייתי מהלך לפניכם שנאמר וה' הלך לפניהם יומם אבל לעתיד לבא אני לבדי שנאמר (ישעיהו נב יב) כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלהי ישראל וסוד המדרש הזה כאשר הזכרתי כי בגאולה הראשונה היה הקב"ה עמהם ביום ובית דינו עמהם בלילה אבל לעתיד לבא תתעלה מדת בית דינו ברחמים וה' הולך לפניהם השם המיוחד כי אלהי ישראל מאספם עמו ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה (תהלים קלט יב) כי הכל במדת רחמים מיוחדת ור"א אמר כי הכתוב ידבר הוא כלשון בני האדם בעבור כי כח השם ושלוחו הוא הולך עם ישראל כדרך מוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעיהו סג יב) והאמת שהוא כדרך מוליך לימין משה אבל לא כאשר יבין ר"א ממנו וכתיב כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת (שם יד)

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וה' הולך לפניהם יומם - נמצאת אומר שבעה עננים הם: "וה' הולך לפניהם יומם", וגו' (במדבר יד) "ועננך עומד עליהם", (שם) "ובעמוד ענן", (במדבר ט) "ובהאריך הענן", (שמות מ) "ובהעלות הענן", (שם) "ואם לא יעלה הענן", (שם) "כי ענן ה' על המשכן".

שבעה עננים: ארבע מארבע רוחותיהם, אחד למעלה ואחד למטה, אחד שהיה מהלך לפניהם, כל הנמוך - מגביהו, וכל הגבוה - משפילו, שנאמר (ישעיה מ) "כל גיא ינשא, וכל הר וגבעה ישפלו, והיה העקוב למישור, והרכסים לבקעה". והיה מכה נחשים ועקרבים לפניהם, מכבד ומרבץ לפניהם.

ר' יהודה אומר: שלשה עשר עננים היו: שנים לכל רוח ורוח, שנים מלמעלה ושנים מלמטה, ואחד שהיה מהלך לפניהם.

ר' יאשיה אומר: ארבעה: אחד לפניהם ואחד לאחריהם, אחד למעלה ואחד למטה.

ר' אומר: שנים.

וה' הולך לפניהם יומם - ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. אברהם לווה מלאכי השרת, שנאמר (בראשית יח) "ואברהם הולך עמם לשלחם" - והמקום לווה את בניו במדבר ארבעים שנה, שנאמר "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן". באברהם אבינו אומר (בראשית יח) "ואקחה פת לחם" - והקב"ה הוריד את המן ארבעים שנה, שנאמר (שמות טז) "הנני ממטיר". באברהם אומר (בראשית יח) "יוקח נא מעט מים", והקב"ה העלה לבניו באר במדבר, שנאמר (במדבר כא) "אז ישיר ישראל את השירה הזאת: עלי באר ענו לה".

באברהם הוא אומר (בראשית יח) "ואל הבקר רץ אברהם", והקב"ה הגיז שלו לבניו, שנאמר (במדבר יא) "ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים". באברהם הוא אומר (בראשית יח) "והשענו תחת העץ", והקב"ה פרש לבניו שבעה ענני כבוד, שנאמר (תהלים קה) "פרש ענן למסך ואש להאיר לילה". באברהם הוא אומר (בראשית יח) "והוא עומד עליהם", והקב"ה הגין על בני בניו במצרים, שלא ינגפו; שנאמר (שמות יב) "ופסח ה' על הפתח".

וה' הולך לפניהם יומם - איפשר לומר כן? והלא כבר נאמר (ירמיה כג) "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'", וכתיב (ישעיה ו) "וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש מלא כל הארץ כבודו", ואומר (יחזקאל מג) "הנה כבוד ה' אלהי ישראל בא מדרך הקדים, וקולו כקול מים רבים, והארץ האירה מכבודו". ומה ת"ל "וה' הולך לפניהם יומם"? - א"ר אנטונינוס: למלך שהוא דן על הבימה, ומחשיך, והיו בניו מחשיכין אצלו. אחר שנפטר מן הבימה - הוא היה נוטל את הפנס ומאיר לבניו; והיו גדולי מלכות קרובין אצלו, ואומרים לו: אנו נוטלין את הפנס ונאיר לבניך! והוא אומר: לא מפני שאין לי מי שיטול את הפנס ויאור לבני, אלא הרי אני מודיע לכם חבתם של בני, שתהיו נוהגים עמהם בכבוד. וכך הודיע הקב"ה חבתן של ישראל לאומות העולם, שהוא בעצמו הלך לפניהם - שיהיו נוהגים עמהם בכבוד. ולא דיין שאינם עושים, אלא שממיתים אותם מיתות חמורות משונות זו מזו! ולענין כן הוא אומר (יואל ד) "וקבצתי את כל הגוים אל עמק יהושפט, ונשפטתי אותם שם על עמי ונחלתי ישראל, אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו". יכול על ע"ז ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים? תלמוד לומר "על עמי ונחלתי ישראל"! ואומר (שם) "ומצרים לשמה תהיה, ואדום למדבר שממה תהיה, מחמס בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם". באותה שעה (שם) "ויהודה לעולם תשב, וירושלם לדור ודור", ואומר (שם) "ונקתי דמם לא נקתי, וה' שוכן בציון". אימתי "וה' שוכן בציון" - "ונקתי דמם לא נקתי":

<< · מ"ג שמות · יג · כא · >>