מ"ג משלי ג טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות משלי


<< · מ"ג משלי ג · טו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יקרה היא מפניים [מפנינים] וכל חפציך לא ישוו בה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
יְקָרָה הִיא מפניים [מִפְּנִינִים] וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
יְקָ֣רָה הִ֭יא מפניים מִפְּנִינִ֑ים
  וְכׇל־חֲ֝פָצֶ֗יךָ לֹ֣א יִֽשְׁווּ־בָֽהּ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"וכל חפציך" - כל חמדותיך

"לא ישוו בה" - לא יהיו שוין בשוויה ודמיהן בדמיה

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יקרה היא מפנינים וכל חפציך וגו'". הנה היא יקרה מכל המרגליות ובכלל הנה כל חפצי האדם לא ישוו בה והרצון בחפצי האדם הדברים האחרים אשר ישתוקק האדם כי כל אלו החפצים הם כאין נגדה ואפשר שישוב זה אל התורה והוא הנכון יותר וירצה כי מאושר מאד מי שימצא החכמה הנרמזת בתורה ואדם שיוציא ממנה התבונה הנרמזת בה כי הכל נרמז בתורה כמו שביארנו בביאורינו לדברי התורה:

ביאור המילות

"כי טוב סחרה מסחר כסף". הנה הסוחר הוא המסבב בארצות לבקש דבר הסחורה שירצה לקנות, ולזה אמר כי טוב לסבב ולשוטט בעבור בקשת החכמה והתבונה יותר מסבוב על בקשת הכסף:

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"יקרה היא מפנינים", הפנינים הם יקרים מפני שאינם נמצאים על האדמה שהאדם חי עליה רק ביסוד אחר שהוא יסוד המים, כי מוצאם ממצולות ים, וכן חקי החכמה אינם מוצאים משכל האדם, משכל השוכן בחומר, רק תוצאותם מן השמים ומשכל אלהי שהוא עוד רחוק יותר ממצולות ימים, עמוק ונעלה רחוק רחוק מי ימצאנו, והגם שצריך לתת במחיר החכמה חפצי הגוף ותענוגיו ותאותו, הן "כל חפציך" שתתן בעדה "לא ישוו בה", שהיא יקרה מכולם כי על ידה תשיג דברים יקרים יותר, כי.

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יקרה" - חשובה היא מפנינים, הם המרגליות.

"וכל חפציך" - כל הדברים שאתה חפץ ורוצה בהם לא יהיו שוין בשוויה.

מצודת ציון

"מפנינים" - הם המרגליות.

נחמיאש (כל הפרק)(כל הפסוק)


יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה — ונוכל לפרש: "אשרי אדם מצא חכמה" וגו' (פסוק יג) עד שיורה כי טוב סחרה מסחר כסף וחרוץ תבואתה (פסוק יד), כי בתחילת לימודו אין הדבר כן, רק כאשר ירגיל בו – יקרה היא מפנינים.

וכל חפציך לא ישוו בה – מגזרת "ולמלך אין שווה להניחם" (אסתר ג ח), ומשפטו: לא ישוו עמה.

במסכת הוריות: יקרה היא מפנינים – יקרה היא מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים. ואולי דרשו הכתוב "מפניים".

וכן במדבר סיני רבה דורש פסוק זה בגרשון וקהת, ואף על פי שגרשון היה בכור, לפי שהיה קהת טוען הארון שבו התורה – הקדימו הכתוב, כמה דאת אמר: "נשא את ראש בני קהת" (במדבר ד ב) והדר "את ראש בני גרשון" (שם כב); הוי יקרה היא מפנינים, מבכור שיצא ראשון, ואין פנינים אלא תחילה, שנאמר: "וזאת לפנים בישראל" (רות ד ז).

וכן בבראשית רבה, כתוב אחד אומר: "וכל חפצים לא ישוו בה" (להלן ח, יא), וכתוב אחד אומר (כאן): וכל חפציך לא ישוו בה? "חפצים", אלו מצוות ומעשים טובים; "חפציך", אלו אבנים טובות ומרגליות: חפצי וחפציך לא ישוו בה, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי.

ובפרק ראשון מפאה ירושלמי: אדרבן שלח לרבינו הקדוש מרגליתא דטמי, אמר ליה: שלח לי מילה דטבא מיניה או דכוותיה. שלח לו חדא מזוזתא. אמר ליה: אנא שלחית לך מילה דלית בה טימין, ואת משגר לי מילה דשוי חד פולר? אמר ליה: חפצי וחפצך לא ישוו בה; ולא עוד, דאת שלחת לי מילה שאני צריך לנטורא, ואנא שלחית לך מילה דתנטרך, דכתיב: "בהתלכך תנחה אותך" (להלן ו, כב), עד כאן.

<< · מ"ג משלי · ג · טו · >>