מ"ג משלי א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג משלי · א · ד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לָתֵ֣ת לִפְתָאיִ֣ם עׇרְמָ֑ה
  לְ֝נַ֗עַר דַּ֣עַת וּמְזִמָּֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לתת לפתאים ערמה" - משלים אלו אמר קוהלת לקנות בהם הפתאים ערמה.

"לנער דעת" - וגם לנער המנוער מכל למוד, שלא למד עדיין כלום.

"מזימה" - מחשבת עצה.

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לתת לפתאים". עומק מחשבה וקצת פלפול ישמרו בו מהפתיות ולתת לצעיר השנים הדברים אשר הם התחלות העיון והם המחשבה והמושכלות הראשונות או מה שיקרב אליהם ואולם זכר תחלה הדעת כי הוא יותר נכבד מהמחשבות.

ביאור המילות

"ערמה", הוא פלפול בדברים המדיניים:

"דעת". הם מושכלות ראשונות או מה שקרוב אליהם להגלות האמת בו,"ומזמה" היא המחשבה שהיא התחלה לדעת ומישרת אליו, וזה שכאשר ירצה האדם לעמוד על האמת בדבר יקח המחשבות הנופלות בו ויקח הצודק מהם ויניח הבלתי צודק, כמו שנזכר בספר הניצוח ובספר מה שאחר הטבע:

 

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"לתת" - הדברים הנאמרים פה יועילו לתת לשוטים התחכמות להסיר הפתיות מלבם,

"לנער" - למי שהוא רך בשנים, אשר יעשה מעשיו בבלי דעת ובלי מחשבה קדומה, הדברים ההם יועילו לקנות דעת ומחשבה, ר"ל מעתה יחשוב בדבר עד לא יעשנה. 

מצודת ציון

"ערמה" - ענין התחכמות, כמו (שמואל א כג כג): "ערום יערם הוא".

"ומזמה" - ענין מחשבה, כמו (משלי לא): "זממה שדה ותקחהו".

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"לתת" עתה באר לאיזה כתות מן האנשים חבר זה הספר, אמר שיועיל לכל הכתות, " שיתן לפתאים ערמה", הערמה הוא הפך הפתיו שהפתי מאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו, שעם הערמה לא יפתה לבו לכל דבר ויבחין את כל דבר בשכלו, ולכן בא תמיד ערום מקביל אל פתי, לכן אמר שהמשלים האלו יועילו להפיח ערמימות בלב הפתי, שיבחן את דרכיו ותהלוכותיו ולא יהיה כיונה פותה, ומוסיף" שהנער" שהוא אינו פתי ויש בו ערמה אבל מתוך שהוא רך בשנים אין בו" דעת ומזמה", שהדעת נקנה ע"י רוב הבחינה בחושים או השימוש במושכלות, והצעיר לימים לא בחן עדיין הענינים ולא קנה ידיעה ברורה, וכן" המזימה" שגדרו המחשבות העמוקות שהם אינם נמצאים עדיין בלב נער, המשלים האלה יתנו לו בין דעת לבחון כל דבר ולדעתו, בין מזימה:

ביאור המילות

"פתאים". הפתי הוא כיונה פותה אין לב, וא"ל "ערמה", כמ"ש (ח' ה') הבינו פתאים ערמה, (י"ט כ"ה) ופתי יערים, ואמר פתי יאמין לכל דבר וערום יבין לאשורו (י"ד ט"ו, וע"ל ט' ד' ו', י"ד י"ח, כ"ז י"ב, ועי' בפסוק כ"א).

"דעת", נופל על כל דבר שמתברר לאדם בידיעה ברורה והוא מה שיתברר ע"י החושים, או ע"י מושכלות ראשונות, כמו שהכל גדול מן החלק וכדומה, או ע"י מופת השכל, וכן תהיה לאדם ידיעה ברורה בדבר שנקבע בלבו כך ע"י ראיות רבות, או גם האמונה שנקבעה בלבו לאמת ברור, כמו אמונות התורה שנתבררה באותו המעמד הגדול בנבואה ובאותות ובמופתים, ועפ"ז יצוייר דעת גם בחקי החכמה כמו שנתבאר בס' זה בכ"מ.

"מזימה" גדרו המחשבות העמוקות, ויש המעמיק במחשבות רעות, ויש המעמיק בעומק העיון במחשבות החכמה שמזה מדבר פה, וע"ל (ג' כ"א ה' ב'):
 

נחמיאש

לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

לתת לפתאים ערמה לנער דעת ומזמה — פתי הוא המתגבר עליו יצרו לפעמים דרך מקרה, אבל לא הורגל במדות הרעות כמו אויל וכסיל ולץ. ולכן שקול בפסוק הזה עם נער, כי הנער בעודו נער יכול בנקל לתקן, כן הפתי, לפי שלא למד חכמה מתפתה ביצרו, והמלמדו יכול להחזירו למוטב במהרה. אבל הכסיל נאמר בו: "באזני כסיל אל תדבר" (להלן כז, ט), ובאויל: "אם תכתוש את האויל במכתש" (שם, כב) ולץ: "אל תוכח לץ פן ישנאך" (להלן ט, ח).

וטעם לתת לפתאים, כי אלה המשלים הם לתת לפתאים ערמה, וכמו שאמר (הרמב"ן) [צ"ל הרמב"ם], (הלכות דעות פ"ה ה"ב), שרפואת בעל חמה, שינהיג עצמו שאם הוכה וקולל, שלא ירגיש כלל, עד שיעקור החמה ממנו ויחזור לדרך האמצעית, שהיא הדרך הטובה. כן מלמדים לפתאים ערמה, כדי שתיעקר הפתיות מלבו ויחזור לדרך האמצעית.

דבר אחר: לתת לפתאים אינו מוסב על "משלי שלמה", רק המשלים הם להגיע האדם למדרגת החכמה והמוסר והבינה, ובעל המדרגות הללו יכול להוכיח תוכחה ראויה ומקובלת, ועל דרך "קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים" (בבא מציעא כז ב).

<< · מ"ג משלי · א · ד · >>