מ"ג בראשית מד טז
<< · מ"ג בראשית · מד · טז · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֺן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּ֤נּוּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר יְהוּדָה מָא נֵימַר לְרִבּוֹנִי מָא נְמַלֵּיל וּמָא נִזְכֵּי מִן קֳדָם יְיָ אִשְׁתְּכַח חוֹבָא בְּעַבְדָּךְ הָא אֲנַחְנָא עַבְדִּין לְרִבּוֹנִי אַף אֲנַחְנָא אַף דְּאִשְׁתְּכַח כַּלִּידָא בִּידֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יְהוּדָה מַה נֵימַר לְרִבּוֹנִי עַל כַּסְפָּא קַדְמָאָה וּמַה נְמַלֵל עַל כַּסְפָּא בַּתְרָאָה וּמַה נִזְדַכֵּי עַל אוֹגְבִין מִן קֳדָם יְיָ אִשְׁתְּכַח חוֹבָא עַל עַבְדָךְ הָא אֲנַחְנָא עַבְדִין לְרִבּוֹנִי אוּף אֲנַן אוּף מַאן דְאִשְׁתַּכַּח כַּלִידָא בִּידֵיהּ: |
רש"י
"ומה נצטדק" - לשון צדק וכן כל תיבה שתחלת יסודה צד"י והיא באה לדבר בל' מתפעל או נתפעל נותן טי"ת במקום תי"ו ואינה נותנת לפני אות ראשונה של יסוד התיבה אלא באמצע אותיות העיקר כגון נצטדק מגזרת צדק ויצטבע מגזרת צבע ויצטירו מגזרת ציר אמונים הצטיידנו מגזרת צדה לדרך ותיבה שתחלתה סמ"ך או שי"ן כשהיא מתפעלת התי"ו מפרדת את אותיות העיקר כגון (קוהלת יב) ויסתבל החגב מגזרת סבל (דנייאל ז) מסתכל הוית בקרניא מגזרת סכל (מיכה ו) וישתמר חקות עמרי מגזרת שמר (ישעיהו נט) וסר מרע משתולל מגזרת (איוב יז) מוליך יועצים שולל (שמות טז) מסתולל בעמי מגזרת (ירמיהו יח) דרך לא סלולה חסלת פרשת מקץ
[ה] נותן (צד"י) [טי"ת] במקום תי"ו. לפי שקשה לחבר יחד אחת מאותיות ס', ש', צ', עם התי"ו, וכאשר תנסה תבחין שקשה לחברם, לפיכך כאשר אות ראשון צד"י או שי"ן או סמ"ך יבא השתנות בתיבה, כי אם אות הראשון צד"י - תתחלף עם שיקדים הצד"י, וגם יתחלף התי"ו לט', לפי שקשה לחבר הצד"י עם התי"ו, וכן כאשר אות ראשון הוא סמ"ך ויבא בלשון התפעל הקדימו הסמ"ך, והחליפו התי"ו בט' גם כן. אבל בשי"ן - אין כאן רק חלוף תי"ו התפעל עם השי"ן, שתקדום השי"ן לתי"ו התפעל, לפי שקשה לחבר השי"ן עם התי"ו רפויה, ואם תקדום התי"ו אז היתה רפויה וקשה לחברם יחד, אבל כאשר תקדום השי"ן - אז התי"ו דגושה, כדין אחר שוא נח. אבל בסמ"ך וצד"י קשה לחבר עמהם התי"ו אף שהיא דגושה, לכך הוצרכו להחליף התי"ו בט'. ורש"י לא הזכיר הזי"ן, וקצת מדקדקים הביאו גם כן הזי"ן עמהם:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וּמַה נִּצְטַדָּק – לְשׁוֹן "צֶדֶק", וְכֵן כָּל תֵּיבָה שֶׁתְּחִלַּת יְסוֹדָהּ צַדִּ"י וְהִיא בָאָה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן מִתְפָּעֵל אוֹ נִתְפָּעֵל, נוֹתֵן טֵי"ת בִּמְקוֹם תָּי"ו. וְאֵינוֹ נוֹתְנָהּ לִפְנֵי אוֹת רִאשׁוֹנָה שֶׁל יְסוֹד הַתֵּיבָה אֶלָּא בְאֶמְצַע אוֹתִיּוֹת הָעִקָּר, כְּגוֹן: "נִצְטַדָּק" מִגִּזְרַת "צֶדֶק", "יִצְטַבַּע" (דניאל ד,יב; ד,ל) מִגִּזְרַת "צַבַּע", "וַיִצְטַיָּרוּ" (יהושע ט,ד) מִגִּזְרַת "צִיר אֱמוּנִים" (משלי יג,יז), "הִצְטַיַּדְנוּ" (יהושע ט,יב) מִגִּזְרַת "צֵדָה לַדֶּרֶךְ". וְתֵיבָה שֶׁתְּחִלָּתָהּ סַמֶ"ךְ אוֹ שִׁי"ן, כְּשֶׁהִיא מִתְפַּעֶלֶת הַתָּי"ו מַפְרֶדֶת אֶת אוֹתִיּוֹת הָעִקָּר, כְּגוֹן "וְיִסְתַּבֵּל הֶחָגָב" (קהלת יב,ה) מִגִּזְרַת "סָבֹל", "מִשְׂתַּכַּל הֲוֵית בְּקַרְנַיָּא" (דניאל ז,ח) מִגִּזְרַת "שָׂכֹל", "וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי" (מיכה ו,ט) מִגִּזְרַת "שָׁמֹר", "וְסָר מֵרָע מִשְׁתּוֹלֵל" (ישעיהו נט,טו) מִגִּזְרַת "מוֹלִיךְ יוֹעֲצִים שׁוֹלָל" (איוב יב,יז), "מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי" (שמות ט,יז) מִגִּזְרַת "דֶּרֶךְ לֹא סְלוּלָה" (ירמיהו יח,טו).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מה נדבר עתה בגביע. ומה נצטדק ומה טענה נטעון ונצטדק. האלהים מצא את עון עבדיך. הצדיקו עליהם את הדין ואמרו ידענו כי נקיים אנחנו מכל זה אבל אנחנו חייבין ממקום אחר, ומלפני ה' יתעלה יצא המקטרג להזכיר את עון עבדיך, הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו.
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"מה נדבר" להכחיש שלא עשינו זאת אע"פ שהדין עמנו: " ומה נצטדק" להוכיח במישור שהיה הכל תחבולה להתעולל:
" האלהים מצא את עון עבדיך" לא בשביל זה אנו נענשים שלא חטאנו בזה כלל אלא בשביל עון שעשינו לימים ראשוני' רצה האל להענישנו להפרע ממנו על ידך על דרך מרשעים יצא רשע כמאמר לוליינוס ופפוס (באיכה רבתי) באמרם אנו הרבה נתחייבנו מיתה למקום אלא הרבה שלוחים למקום נמרים ואריות שפוגעים בנו ולא נפרע ממנו אלא על ידך שעתיד לתבוע דמנו מידך:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
בגביע, ר"ל הלא כשנאמר ענין כסף ראשון נוכל לדבר באורך [שהדבור הוא באורך] על הכסף שני, שכמו ששמו בכלינו כסף ראשון שלא מדעתנו כן שמו כסף שני, וממילא נצטדק גם בגביע, ששמו בכלינו גם הגביע להעליל עלינו, מ"מ אנו רואים "שהאלהים מצא את עון עבדיך "לפרוע שט"ח שיש עלינו מחטא אחר. וע"כ "הננו עבדים לאדני גם אנחנו",
שלפי דברך חטאנו שלשה חטאים, בכסף ראשון ובכסף שני ובגביע, "וגם אשר נמצא הגביע בידו", שלא חטא רק שני פעמים:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מה נדבר פירוש דיבור קושי בדרך מלחמה, מה נצטדק פי' במשפט אם נבוא לפני דיינים כי אין מפלט להם בכולן ואין זה אלא מעשה אלהים המה להפרע מהם עונם כשמצא לגבות חובו, ולצד כי העון שבידם הוא לכלם יחד הננו עבדים לאדוני וגו'.
עוד ירצה באומרו מה נצטדק כי מעתה כשנמצאת הגביע באמתחת בנימין אין עוד מקום לק"ו האמור בדבריהם הן כסף וגו', כי בנימין לא היה מהמחזירים כסף השב:
גם אנחנו. פי' הגם שלא נמצא בידינו הגניבה, ואומרו גם אשר וגו' פירוש לצד שהעון שהוכר אצלם אין בנימין בכלל העון לזה אמרו גם אשר נמצא וגו', על דרך אומרם (סנהדרין צג) שני עצים יבשים וחד רטוב וכו' וכיון שכולם נלכדו בעונם והוא היה עמהם נלכד בשחיתותם. או ירצה שלא יבין שעודם בדעת ראשון שאמרו אשר ימצא אתו ומת וגם אנחנו, לזה גמרו אומר כי אין הסכמת מות ביניהם אלא גם אשר נמצא משפט עבדות יש לו ולא משפט מות, ומטעם שאין עדים על הגניבה ויוכל לומר לא ידעתי מי שם וגו':
<< · מ"ג בראשית · מד · טז · >>