מ"ג בראשית מד טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית מד · טז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהודה מה נאמר לאדני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך הננו עבדים לאדני גם אנחנו גם אשר נמצא הגביע בידו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ הִנֶּנּוּ עֲבָדִים לַאדֹנִי גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר יְהוּדָ֗ה מַה־נֹּאמַר֙ לַֽאדֹנִ֔י מַה־נְּדַבֵּ֖ר וּמַה־נִּצְטַדָּ֑ק הָאֱלֹהִ֗ים מָצָא֙ אֶת־עֲוֺ֣ן עֲבָדֶ֔יךָ הִנֶּ֤נּוּ עֲבָדִים֙ לַֽאדֹנִ֔י גַּם־אֲנַ֕חְנוּ גַּ֛ם אֲשֶׁר־נִמְצָ֥א הַגָּבִ֖יעַ בְּיָדֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְהוּדָה מָא נֵימַר לְרִבּוֹנִי מָא נְמַלֵּיל וּמָא נִזְכֵּי מִן קֳדָם יְיָ אִשְׁתְּכַח חוֹבָא בְּעַבְדָּךְ הָא אֲנַחְנָא עַבְדִּין לְרִבּוֹנִי אַף אֲנַחְנָא אַף דְּאִשְׁתְּכַח כַּלִּידָא בִּידֵיהּ׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְהוּדָה מַה נֵימַר לְרִבּוֹנִי עַל כַּסְפָּא קַדְמָאָה וּמַה נְמַלֵל עַל כַּסְפָּא בַּתְרָאָה וּמַה נִזְדַכֵּי עַל אוֹגְבִין מִן קֳדָם יְיָ אִשְׁתְּכַח חוֹבָא עַל עַבְדָךְ הָא אֲנַחְנָא עַבְדִין לְרִבּוֹנִי אוּף אֲנַן אוּף מַאן דְאִשְׁתַּכַּח כַּלִידָא בִּידֵיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"האלהים מצא" - יודעים אנו שלא סרחנו אבל מאת המקום נהיתה להביא לנו זאת מצא בעל חוב מקום לגבות שטר חובו

"ומה נצטדק" - לשון צדק וכן כל תיבה שתחלת יסודה צד"י והיא באה לדבר בל' מתפעל או נתפעל נותן טי"ת במקום תי"ו ואינה נותנת לפני אות ראשונה של יסוד התיבה אלא באמצע אותיות העיקר כגון נצטדק מגזרת צדק ויצטבע מגזרת צבע ויצטירו מגזרת ציר אמונים הצטיידנו מגזרת צדה לדרך ותיבה שתחלתה סמ"ך או שי"ן כשהיא מתפעלת התי"ו מפרדת את אותיות העיקר כגון (קוהלת יב) ויסתבל החגב מגזרת סבל (דנייאל ז) מסתכל הוית בקרניא מגזרת סכל (מיכה ו) וישתמר חקות עמרי מגזרת שמר (ישעיהו נט) וסר מרע משתולל מגזרת (איוב יז) מוליך יועצים שולל (שמות טז) מסתולל בעמי מגזרת (ירמיהו יח) דרך לא סלולה חסלת פרשת מקץ

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

טי"ת נצטדק — תחת תי"ו התפעל, בעבור הצד"י.

האלהים מצא — על דרך משל, כי עוון היה לנו, וכאילו נשכח ואיננו, והיום נמצא. או יהיה פירוש עון עבדיך, כמו "גדול עוני מנשוא" (בראשית ד, יג):

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

(טז) "ויאמר יהודה". נגד מה שיוסף חשדם עתה בג' גנבות; כסף ראשון וכסף שני וגביע, אמר ג' לשונות. וכן אמר במדרש מה נאמר בכסף ראשון ומה נדבר בכסף שני ומה נצטדק בגביע, ר"ל הלא כשנאמר ענין כסף ראשון נוכל לדבר באורך [שהדבור הוא באורך] על הכסף שני, שכמו ששמו בכלינו כסף ראשון שלא מדעתנו כן שמו כסף שני, וממילא נצטדק גם בגביע, ששמו בכלינו גם הגביע להעליל עלינו, מ"מ אנו רואים "שהאלהים מצא את עון עבדיך "לפרוע שט"ח שיש עלינו מחטא אחר. וע"כ "הננו עבדים לאדני גם אנחנו", שלפי דברך חטאנו שלשה חטאים, בכסף ראשון ובכסף שני ובגביע, "וגם אשר נמצא הגביע בידו", שלא חטא רק שני פעמים: