מ"ג בראשית מא ח
<< · מ"ג בראשית · מא · ח · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי בַבֹּקֶר וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת חֲלֹמוֹ וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ וַתִּפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א אֶת־כׇּל־חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם וְאֶת־כׇּל־חֲכָמֶ֑יהָ וַיְסַפֵּ֨ר פַּרְעֹ֤ה לָהֶם֙ אֶת־חֲלֹמ֔וֹ וְאֵין־פּוֹתֵ֥ר אוֹתָ֖ם לְפַרְעֹֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַהֲוָה בְּצַפְרָא וּמִטָּרְפָא רוּחֵיהּ וּשְׁלַח וּקְרָא יָת כָּל חָרָשֵׁי מִצְרַיִם וְיָת כָּל חַכִּימַהָא וְאִשְׁתַּעִי פַּרְעֹה לְהוֹן יָת חֶלְמֵיהּ וְלֵית דְּפָשַׁר יָתְהוֹן לְפַרְעֹה׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַהֲוָה בְּצַפְרָא וּמְטַרְפָא רוּחֵיהּ וְשָׁדַר וּקְרָא יַת כָּל חַרְשֵׁי מִצְרָאֵי וְיַת כָּל חַכִּימָהָא וְאִישְׁתָּעֵי פַּרְעה לְהוֹם יַת חֶלְמַיָא וְלָא הֲוָה אֶפְשַׁר לִגְבַר דִי יִפְשַׁר יָתֵיהּ אֲרוּם מִן קֳדָם יְיָ אִסְתַּקֵף מִן בִּגְלַל דִי מָטָא זִמְנֵיהּ דְיוֹסֵף לְמִיפַּק מִן בֵּית אֲסִירֵי: |
רש"י
"חרטמי" - הנחרים בטימי מתים ששואלים בעצמות (טימי הן עצמות בלשון ארמי ובמשנה בית שהוא מלא טמיא מלא עצמות)
"ואין פותר אותם לפרעה" - פותרים היו אותם אבל לא לפרעה שלא היה קולן נכנס באזניו ולא היה לו קורת רוח בפתרונם שהיו אומרים שבע בנות אתה מוליד שבע בנות אתה קובר (ב"ר)
[יד] לפי שהיו ב' פעמיות. פירש הרא"ם מדשני בלישנא דייק, דהכא כתיב "ותפעם", ושם כתיב (דניאל ב', א') "ותתפעם", ואחר שהוסיף באותיות לכתוב "ותתפעם" יש לדרוש ב' פעמיות, כפי תוספות המלה. ולי נראה שהלשון בעצמו משמע כן, כי "ותתפעם" משמע שהרוח מכה בעצמו, כי כן לשון התפעל שהוא מורה הפעולה בעצמו, ומאחר שהוא מכה בעצמו - כל חלק ממנו מכה ומוכה, הרי שני מכים ושתי מוכים:
[טו] הנחרים בטימי. פירוש מלשון "כל הנחרים בך" (ישעיהו מ"א, י"א) לשון גירוי, כי השואלים בעצמות מגרים בהם להגיד להם עתידות:
[טז] פותרים היו וכו'. דאם לא כן "לפרעה" למה לי, אלא שהיו פותרים אותו ולא היה נכנס באזני פרעה. ואם תאמר ולמה לא היה נכנס באזניו, מנא ידע, שמא אמת פתרו, ויש לומר שכל מי שרוחו מקשקש בקרבו - הוא בשביל שחלם לו חלום שצריך לפתרון - אין רוחו נחה לו עד שנפתר לו, וכאשר פתרו לו החלום לפרעה עדיין לא נחה רוחו בקרבו, וידע בשביל זה שאין ממש בפתרון שלהם. ועוד נראה דכאשר יוליד ז' בנות ויקבור ז' בנות - הרי הוא כמו בראשונה, ואם כן למה תפעם רוחו, כי דבר זה שתתפעם רוחו מורה על חדוש. וכן יראה ממה שפירש שהיו פותרין לו ז' בנות, דאם לא כן מנא ליה לרז"ל (ב"ר פט, ו) לומר שכך היו פותרין לו 'ז' בנות אתה מוליד וכו, או מה נפקא מיניה מה היו פותרים כיון שלא יפה היו פותרים, אלא נראה שרז"ל דקדקו שהכתוב אומר "ואין פותר אותם לפרעה", שלא היה קולם נכנס באזניו, ורוצה לומר כאילו לא פתרו אליו כלום, וזהו על כרחך שאמרו 'ז' בנות אתה מוליד וז' בנות אתה קובר' והשתא הוא כמו בראשונה, ואם כן בשביל מה "ותפעם רוחו", ולפיכך לא היה קולם נכנס באזניו. ורז"ל במה שאמרו שהיו פותרים 'ז' בנות' וכן 'ז' אפרכיות וכו באו לפרש למה לא היה קולם נכנס באזניו, ולפיכך פירשו ז"ל שהיו פותרים דבר שאינו חדוש כמו 'ז' בנות יהיה מוליד וכו, אבל יוסף היה פותר חדוש גדול, שיהיה רעב ויהיה צריך לאצר תבואה, ולכך הוצרך יוסף לומר "ועתה ירא פרעה" (פסוק לג). ויתורץ בזה גם כן קושית הרמב"ן (פסוק ד) למה הוצרך יוסף לומר "ועתה ירא פרעה", אבל אחר שהתפעם רוחו בקרבו על דבר חדוש, והם לא פתרו לו שום דבר חדוש, לא היה קולם נכנס באזניו, ולפיכך אמר יוסף מה שתפעם רוחך הוא בשביל שהחלום הזה דבר חדוש שמראה לך השם כדי שתעשה זה - "ועתה ירא פרעה איש חכם ונבון". ומצאתי פירוש בדרך אגדה דכתיב "ואין פותר אותם לפרעה" כלומר לא היו פותרים לפרעה, כי לפי שהיו פותרים 'שבע בנות וכו, ושאל להם למה נקראו הבנות "פרות", והשיבו על שם "פרו ורבו" (לעיל א, כח), כי שם "פרות" ושם 'לידת בנות' הכל יקרא 'פרה'. וזה לא היה פתרון לפרעה, כי לפרעה שלא היה יודע לשון הקדש לא היה לו זה פתרון כלל. ומצאנו לקמן דלא היה פרעה מבין לשון הקדש בפרשת ויחי (רש"י להלן נ, ו), כי בלשונו של פרעה לא היה נקרא הפרה ושם 'פרה ורבה' בלשון אחד, והיינו דכתיב "ואין פותר אותם" מלא בוי"ו, אותיות 'פרות', ה"פרות" לא היו פותרין אותם לפרעה. ודבר זה דברי אגדה, ויש להשיב עליהם, דהא גם כן דרשו כן רז"ל (ב"ר פט, ו) 'ז' אפרכיות אתה כובש וכו, וזה לא יתכן לפי זה, מכל מקום אין זה קשיא, כיון שפתרון הפרות לא היה כלום ולא היה נכנס באזניו - גם כן פתרון השבלים שדומה לזה - אינו כלום. ואין להקשות לפירוש אשר אמרנו מנא ליה דהיו פותרין הני תרי מילי - דלמא מידי אחריני דהוי גם כן כמו אלו שנים שאינו דבר חדוש, שזה אין קשיא, דכיון שאלו שני חלומות ראה בלילה אחד - על כרחך הם שוים ודומים, כי כך הם דומים; כי הבנים ישוב הארץ כמו כבוש הארץ, כדילפינן מקרא (לעיל א, כח) "פרו ורבו וכבשוה", 'מי שדרכו לכבוש הארץ מצווה על פריה ורביה' (רש"י שם), וז' שבלים הם דומים לז' אפרכיות שיכבוש, וישוב הארץ דומה למי שיכבוש הארץ, ואם כן בענין זה הם ז' פרות גם כן, כי הם שווים. ויש לומר גם כן שלאו דווקא שהיו פותרים לו 'ז' בנות', רק מידי דלא הוי חדוש היו פותרין, רק שרצו לומר דבר כזה שאינו חדוש היו פותרין, וחדא מלתא נקט:בד"ה ומערפ' כו' הענבלין שבתוכן כו' נ"ב ואני אומר בקצרה הרוח מקשקש' בתוך הגוף כענבול בתוך הפעמון וק"ל מהרש"ל:בד"ה שבע בנות כו' אתה קובר נ"ב מה שפרש"י פותרין היו אותו אבל לא לפרעה כו' יפה פירש דבודאי חרטומי מצרים פתרו לפי מושכל ראשון מאד בדמיון אבל לא לפרעה שלא היה קולן נכנס באזניו ולמה לפי שלא היה לו קורת רוח בפתרונם כלומר מה תועלת לו בהגלות לו זה הענין מה שיהיה מקוד' ויוסף ברוב שכלו הרגיש דבודאי שלא הודיעוהו לפרעה מן השמים אלא דבר גדול שתלוי בו כל קיום המלכות והמדינה וכאשר פתר כן היה שאלמלא לא אספו וקבצו בר בתוך שני השובע אבדה כל הארץ מהרש"ל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
חַרְטֻמֵּי – "הַנֶּחֱרִים בְּטִימֵי" מֵתִים, שֶׁשּׁוֹאֲלִים בַּעֲצָמוֹת. "טִימֵי" הֵן עֲצָמוֹת בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי, וּבַמִּשְׁנָה (אהלות יז,ג): בַּיִת שֶׁהוּא "מָלֵא טִמְיָא" – מָלֵא עֲצָמוֹת.
וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה – פּוֹתְרִים הָיוּ אוֹתָם, אֲבָל לֹא "לְפַרְעֹה": שֶׁלֹּא הָיָה קוֹלָן נִכְנָס בְּאָזְנָיו, וְלֹא הָיָה לוֹ קוֹרַת רוּחַ בְּפִתְרוֹנָם, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: שֶׁבַע בָּנוֹת אַתָּה מוֹלִיד וְשֶׁבַע בָּנוֹת אַתָּה קוֹבֵר (בראשית רבה פט,ו).
רשב"ם
מתוך: רשב"ם על בראשית מא (עריכה)
'(ח). 'ותפעם רוחו: נתחלפה דעתו, טרישפשא ב"ל, וחשב לבקר ולדעת הפתרון, וכן בדניאל, ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום:
ואין פותר אותם: דברים המתיישבים לפרעה:אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
חרטומי — מלה מרובעת, ויתכן להיות ארמית או מצרית. והם חכמי התולדות.
ואת כל חכמיה — במזלות ופתרון חלומות:רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
ודרשו רז"ל אמרו לו כשהיה ב"ה קיים היה אדם הולך אצל הנביא או אצל בני אהרן הכהנים ושואל באורים ותומים ומגלה לו את הדבר. וזהו רמז הכתוב, שאמר ואחרן, כאלו אמר ואהרן לא איתי די יחוינה, שאותיות אחה"ע מתחלפות. אמר להם נתתם לי עצה להחריבו, מיד כעס ואמר להובדה לכל חכימי בבל, ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה. בא דניאל לפני נבוכדנצר אמר לו האיתך כהל להודעתני חלמא די חזית פשרה. אמר לו אין, אמר לו אימתי, אמר לו לא לאחר שלשים יום ולא לעשרים יום, אלא המתן עד הלילה ולבקר אני אומר לך. אדין דניאל לביתה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע, ורחמין למבעא מן דקדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל, אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי אדין דניאל ברך לאלה שמיא.
ואין פותר אותם לפרעה. דרשו רז"ל פרעה ראה החלום ופתרונו עמו וזכר החלום ושכח הפתרון שראה, והיו אומרים לו שבע בנות אתה מוליד, שבע בנות אתה קובר. ויש לתמוה איך אפשר שלא יוכלו חכמיו הגדולים וחרטומיו להודיע לו פתרון החלום, והדברים מוכיחים שהם מורים שבע שני שבע ושבע שני רעב, שהרי הפרות היו סימן לחרישה כענין שכתוב (משלי יד) ורב תבואות בכח שור. והשבלים גם כן סימן הקצירה. אבל הכל היה סבה מבעל הסבות יתעלה שסכל עצתם והשיב אחור חכמתם כענין שכתוב (ישעיה מד) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. ומנע מהם הפתרון לבעבור סבב את פני הדבר ולתת גדולה ליוסף, והוא דבר הנביא ע"ה שאמר(ישעיה יט) אך אוילים שרי צוען חכמי יועצי פרעה עצה נבערה. יבאר כי הקב"ה סכל עצתם, זהו שאמר עצה נבערה. וכתיב (שם) איה אפוא חכמיך ויגידו נא לך. הכונה שהיה להם להבין לולא שהקב"ה מנע מהם זאת. ועל זה דרשו רז"ל (משלי יד) בקש לץ חכמה ואין ודעת לנבון נקל. בקש לץ חכמה ואין זה חכמי פרעה, ודעת לנבון נקל זה יוסף.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה. חלומו משמע חלום אחד, מדלא קאמר חלומותיו, ואין פותר אותם שנים במשמע מדלא קאמר אותו. ונ"ל לפירש"י שאמרו לו שבע בנות אתה קובר, וקשה לי למה לא הזכיר רש"י גם מה שנזכר (בב"ר פט.ו) שאמרו לו שבע אפרכיות אתה כובש, שבע ימרדו בך, ע"כ קרוב בעיני לפרש כי רצה לתקן שינוי לשון זה, כי פרעה ספר להם חלומו כי לדעתו היה נראה שהכל חלום אחד, והיה נעלם מעיניו ענין השנות החלום, ע"כ אמר ואין פותר אותם לפרעה שלא יוכלו לפתור אותם, ר"ל מדוע נראה אליו הדבר פעמים ובפנים שונות, זהו הדבר שלא יוכלו לפתור לו.
דבר אחר, החרטומים נתנו לו טעם על השנות החלום לפי שהבנות יש מהם שני תועליות. א' הוא, שתכליתם לשם פריה ורביה לבעליהן, התועלת השני הוא, שהם מצילין את בעליהם מן החטא כי מטעם זה נמשלה האשה אל הלחם, כמו שבארנו למעלה בפר' וישב בפסוק כי אם הלחם אשר הוא אוכל (לט.ו) לפי שאבר קטן יש באדם משביעו רעב, ודווקא בביאה של עבירה כי עיקר טעם ביאה לעוברי עבירה ע"כ יצרו מרעיבו, אבל אשתו משביעו כלחם זה המשביע, וע"ש ענין זה חשבו החרטומים ודאי שני חלומות אלו ענינם אחד, ולמה בא החלום ברוב ענין, אלא ודאי שיוליד שבע בנות וישיאם לאנשים ויהיו פרים ורבים וזהו הוראת לשון שבע פרות על שם שפרות ורבות, ויהיו לבעליהן כלחם זה העשוי מן השבלים, וזהו ענין שבע שבלים, ולפי זה היטיבו לראות אך שאין פותר אותם אותן שני תועליות לפרעה, כי היה קשה לו למה הראה ה' כזאת דוקא לפרעה, הלא הרבה בני אדם מולידין בנות ולמה לא הראה להם ה' כזה, זה"ש שלא היה קולן נכנסים באזניו ר"ל למה השמיע ה' לאזניו דווקא כזה ולא לזולתו, בשלמא לפתרונו של יוסף אתי שפיר כי המלך בידו סיפק לעשותו ולתקן פרצת הרעב, זה"ש ואין פותר אותם לפרעה שלא יכלו לפתור למה הראה ה' שני תועליות אלו לפרעה דווקא ולא הראה כן לזולתו, כי בכל משיא בתו נמצאו שני תועליות אלו ומה נשתנה פרעה מזולתו.
אך לפי מדרש הרבתי, שאמרו לו שני פתרונים הבנות והאפרכיות נראה לפרש שהבינו שהשבלים מרמזים על הבנות ע"ד קראן לו ויאכל לחם (שמות ב.כ) כ"א הלחם אשר הוא אוכל. והפרות רמז לכבישת האפרכיות, כמ"ש (דברים לג.יז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח. כי הפרות בזמן שהם בריאות וטובות יש בקרניהם כח הנגיחה, ואע"פ שהפרים כחם גדול מן הפרות מ"מ נקט פרות לרבותא, כי בזמן הצלחתו אפילו החלש כנקיבה יאמר גבור אני וינצח, ובשעת המרידה יהיה תש כחו של פרעה כנקיבה לשלא יהיה בידו כח כנגד שבע אפרכיות שימרדו בו. ומ"ש ואין פותר אותם לפי שפרעה היה סבור שחלום אחד הוא על כן נאמר ויספר להם חלומו והחרטומים חשבו ששני חלומות הם ופתרון על הבנות שיהיה קובר ושימרדו בו שבע אפרכיות, ולא רצו להגיד לפרעה בשורה רעה זו, לכך נאמר ואין פותר אותם לפרעה דווקא אל פרעה עצמו לא רצו לפתור, אבל בפני שאר עבדיו פתרוהו, וגם עבדיו לא הגידו לו כלום מאותו פתרון, ע"כ אמר פרעה ליוסף ואין מגיד לי, ולא אמר ואין פותר לי אלא ודאי שראה עבדיו מתלחשים ויבן כי פתרו לרעה, וע"כ היה קובל על כל בני ביתו לפני יוסף לאמר שמכולם אין מגיד לי מה שפתרו בפניהם החרטומים.
דבר אחר, לכך אמר ואין מגיד לי, לפי שנבוכדנאצר לא שכח החלום ואמר בפני חכמיו ששכחו כדי לברר האמת כי מי שיאמר לו החלום ודאי נביא הוא ופתרונו אמת, אבל פרעה סיפר חלומו וא"כ במה יודע לו אם הפתרון אמת, ע"כ היה משנה בסיפור חלומו בכמה דברים ממה שראה וחשב מי שיגיד לו השינויים רוח ה' דבר בו, וכמו שספרו לפני יוסף כך ספרו גם לפני החרטומים ואין מגיד לו השינויים, ע"כ לא קיבל פרעה פתרונם אבל יוסף הגיד לו כל השינויים ואמר לו, לא ראית צנומות אלא דקות כו' כדאיתא במדרש תנחומא ג.אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ויהי בבוקר ותפעם רוחו. הכא את אמר ותפעם רוחו, ולהלן את אמר "ותתפעם". ר"י אומר: כאן חלמא בעי גביה, להלן חלמא ופתרניה. [ר"נ] אומר: חלום הצלם וחלום האילן. רבנן אמרין: כאן ליתן גדולה לאחד, ולהלן ליתן גדולה לארבעה. כאן על ידי שהוא מוך לבוקר, ותפעם; להלן (ליתן חיים לארבעה) שהוא מבערב, "ותתפעם". אמר רבי יוחנן: כל חלום שהוא סמוך לבוקר, מיד הוא בא.
ויספר פרעה להם את חלומו ואין פותר אותם לפרעה. פותרין היו אותו, אלא שלא היה נכנס באזניו. "שבע פרות הטובות", שבע בנות אתה מוליד; "שבע פרות הרעות", שבע בנות אתה קובר. ז' השבלים הטובים, שבע אפרכיות אתה כובש; שבע שבלים הרעות, שבע אפרכיות מורדות בך. הדא הוא דכתיב: "בקש לץ חכמה ואין", אלו חרטומי מצרים. "ודעת לנבון נקל", זה יוסף.רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
<< · מ"ג בראשית · מא · ח · >>