משנה אהלות יז ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק יז · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

החורש מלטימיא, מצבירת העצמות, משדה שאבד הקבר בתוכה, או שנמצא בה קבר, החורש את שאינו שלו, וכן נכרי שחרשי, אינו עושה אותה בית פרס, שאין בית פרס לכותיים.

נוסח הרמב"ם

החורש מלהטמיא מצבירת העצמות משדה שאבד קבר בתוכה או שנמצא בה קבר החורש את שאינו שלו וכן נוכרי שחרש אינו עושה בית פרס שאין בית פרס לכותיים.

פירוש הרמב"ם

טימיא שם עצמות המת ומאמר החכמים [רש"י בברכות נט. הביא זה בשם ב"ר (פע"ח) וכן כתב רש"י פרשת במדבר ה' ב' בשם ב"ר] (גיטין דף נ.) אנדרינוס שחיק טמיא ענינו שחיק עצמו' ומלטמיא מורכב מלא טמיא והכונה חפירה מלאה עצמות. שדה שאבד קבר בתוכה ולא התאמת מקומו או שדה שנמצא בו קבר הנה כבר אפשר שהי' שם קבר אחר ונחרש או לא היה או מי שחרש ארץ שאינה שלו או עובד כוכבי' שחרש הנה אלו כלן אין בהן דין משום בית הפרס לפי שבית הפרס הוא דרבנן ולא גזרו על אלו ואמנם היה שרש הגזרה על שדה שנחרש בה קבר ידוע ובתנאי' הקודמים: ואמרו שאין בית הפרס לעובדי כוכבים טעם לאמרו עובד כוכבים שחרש צ"ל אינו עושה. או שעשה בית הפרס לפי שכאשר יהיה כותי אינו עושה בית הפרס כל שכן עובד כוכבים לפי שלא גזרו עליהן:

פירוש רבינו שמשון

מלטימיא. מתים טמונין הרבה יחד כמו שקצת עובדי כוכבים עושים חפירה וממלאין אותה מתים זה על גב זה ומתני' דלא כר"מ דתניא בתוספתא (שם) רמ"א החורש מלטמיא הרי זה עושה בית הפרס:

ומצבירת העצמות. ממקום שעצמות צבורין שם דודאי אותו המקום אינו שלו והוה ליה חורש שאינו שלו:

ומשדה שאבד בה קבר. דהוה ליה ספק ספיקא שמא לא חרש במקום הקבר ואת"ל חרש שמא לא הוליך ממנה עצם:

או שנמצא בה קבר. דחרש ואח"כ נמצא דבית הפרס דרבנן ולא קנסינן ליה כיון דלא ידע החורש שאינו שלו דלדידיה קנסו רבנן בשדה שלו אבל כשחרש בתוך של חבירו לא קנסו רבנן למיהוי ארעא דחבריה בית הפרס וכן עובד כוכבים וכן כותי דלא שייך בהו קנסא:

תניא בתוספתא [שם] השותפין והאריסין והאפוטרופין אין עושין בית הפרש החורש מתוך שלו ומתוך של חבירו שלו עושה בית הפרס ושל חבירו אין עושה בית הפרס אבל עולה הוא במדת בית הפרס חזקת נפשות שבא"י טהורות חוץ מן המצויינות בלבד שדה שמוחזקין בה שהיא בית הפרס אפי' היא בת ארבעת כורין ואפי' היא משוכה ממקום הטומאה ואפי' טהרה מקיפתה מארבע רוחותיה הרי זו בחזקת בית הפרס: פי' שותפין ואריסין ואפוטרופין כולהו בחורש שאינו שלו: במדת בית הפרס. של חבירו אע"פ שאינו נעשה בית הפרס מכל מקום מועיל להשלים מלא המענה ק' אמה ואם יש שדה לחורש אחר שדה חבירו ומשדה החבר שלו הוליך המחרישה הולך וחורש דרך שדה חבירו עד שעובר לשדה אחר שלו וחורשו עולות לו האמות של שדה חבירו מן המנין. חזקת נפשות שבארץ ישראל טהורות דעבידן לנוח שם ולא לקבור לתוכן: חוץ מן המצויינות. דכיון דמצויינות ודאי טמאות נינהו. בית ארבעת כורין דאע"ג דאין עושה בית הפרס אלא ק' מאה אמרינן קברים הרבה היו בה בכמה מקומות ונחרשו. ואפי' משוכה ממקום הטומאה היינו ממקום הקבר דאמרי' קבר היה בצידה שנחרש לתוכה: ואפי' טהרה מקיפתה שפינו כל סביבותיה וטהרה לא יצתה בשביל כך שדה זו מחזקתה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מלטימיא - כמו מלא טמיא. חפירה מלאה מתים זה על גבי זה. טמיא בלשון ארמי עצמות של מתים:

ומצבירת העצמות - ממקום שהעצמות צבורים שם ט. דזה דבר שאינו מצוי שיהיה אדם חורש על חפירה שהיא מלאה מתים ועל צבירת עצמות גלויים, ולא גזרו אלא בקבר שנחרש שהוא דבר המצוי:

ומש דה שאבד בה קבר - דהוי ליה ספק ספיקא, שמא לא חרש במקום הקבר, ואם תימצי לומר חרש שמא לא הוליך ממנה עצם:

או שנמצא בה קבר - שחרש ואח"כ נמצא. דבית הפרס דרבנן, ולא קנסו ליה כיון דלא ידע:

החורש את שאינו שלו - לא קנסו רבנן למהוי ארעא דחבריה בית הפרס. וכן נכרי לא שייך ביה קנס:

שאין בית הפרמ לבותיים - כלומר, שהרי אך על הכותיים לא קנסו, כל שכן שלא קנסו על הנכרי:

פירוש תוספות יום טוב

[*מלטימיא. פי' הר"ב תפירה מלאה מתים כו' טמיא בלשון ארמי עצמות כו'. וז"ל הרמב"ם מלטמיא מורכב. מלא עצמות. ולפי' אני אומר של' הר"ב ג"כ מורכב מפי' הרמב"ם ומפי' הר"ש. שתחלת דבריו שכתב חפירה מלאה מתים. הוא מפי' הר"ש. וכתב מתים טמונין הרבה יחד כמו שקצת [אומות] עושים חפירה וממלאים אותה מתים זה על גב זה. ע"כ. ולדבריו טמיא לשון טמונה. ואע"פ שהנו"ן חסרה אין זה חסרון בשמו' ובפרט במורכבים. וגם יכולני לומר דטמיא לדבריו ענין טומאה. שהמתים טמאים. ולא הוצרך הר"ש להעלותו על לשונו. כי באמרו מתים נודע שהם טמאים. ואיך שיהיה עכ"פ לא נתכוין הר"ש על עצמות ושיהי' טמיא בלשון עצם. וא"כ ז"ש הר"ב כך. הוא מפי' הרמב"ם. ואם לפירושו של הרמב"ם לבד היתה כוונתו. ה"ל לכתוב בתחלה ג"כ עצמות במקום מתים. אלא שהרכיב שני הפירושים מבלי שום לב שאין פירושם שוה בפי' המלה. ומ"ש [הר"ב] דטמיא בלשון ארמי עצמות. כך כתב הרמב"ם ומאמר החכמים. אנדרינוס שחיק טמיא ענינו שחוק עצמות ע"כ]:

[*מצבירות עצמות. פי' הר"ב ממקום שהעצמות צבורות שם כלומר ואינם בחפירה אלא צבורים ע"ג הקרקע וז"ש הר"ב אח"כ ועל צבירת עצמות גלויים. וז"ל הרמב"ם בפ"י מהט"מ [הלכה ד'] או שהיו עצמות אדם צבורות ע"ג קרקע ע"כ ומה שהעתיק ומצבורת. וכן לקמן ומשדה. כן העתיק ג"כ הר"ש ז"ל]:

וכן עובד כוכבים שחרש. קבר בשדהו. הרמב"ם פ"י מה' טמא מת [הלכה ו']:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ט) (על הברטנורא) כלומר, ואינם בחפירה:

(י) (על המשנה) שחרש. קבר בשדהו. הר"מ:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

דחורש מלטימיא. מתני' דלא כר"מ דתניא בתוספת' ר"מ אומר החורש מלטימיא ה"ז עושה בית פרס. הר"ש ז"ל.

וּמִצִבוֹרת העצמות. נלע"ד דגרסי' המ"ם בנקודת חיר"ק וגם הצד"י והבי"ת בחול"ם והרי"ש בסגו"ל ולפי זה המ"ם שמושית כמו מ"ם דמשדה שאבד בה קבר אע"ג דל"ד למלת מלטימיא דההיא ודאי המ"ם שרשית בין שתגרוס מלטימיא הכל תיבה אחת בין שתגרוס מלא טמיא בשתי תיבות:

בפי' ר"ע ז"ל ואם תימצי לומר חרש שמא לא הוליך ממנה עצם. אמר המלקט זהו לשון הר"ש ז"ל וז"ל הרא"ש ז"ל ואם ת"ל חרש שמא לא דלדלה המחרישה העצמות שנמצאו אחר שנחרש ולא גזרו אלא על חורש במקום הקבר במזיד ע"כ:

החורש את שאינו שלו וכן עובד כוכבים שחרש אין עושין אותה וכו'. כך הגיה ה"ר יהוסף ז"ל בשם ס"א:

שאין בית הפרס. י"ס ואין בית הפרס וכן הגיה הרי"א ז"ל ואעפ"כ פירושו נ"ל שהוא כמו שאין וכדפי' ר"ע ז"ל:


פירושים נוספים