לדלג לתוכן

משנה אהלות יז רמבם

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

(א) החורש את הקבר - הרי זה עושה בית הפרס.

עד כמה הוא עושה?
מלוא מענה, מאה אמה - בית ארבעת סאין.
רבי יוסי אומר: אף בית חמש.
במורד, ובמעלה -
ונותן רובע כרשינין על ברך המחרשה,
עד מקום שיצמחו שלשה כרשינין זו בצד זו -
עד שם הוא עושה בית הפרס.
רבי יוסי אומר: במורד - אבל לא במעלה.


(ב) היה חורש,

והטיח בסלע, או בגדר,
או שניער את המחרשה - עד שם הוא עושה בית הפרס.
רבי אליעזר אומר:
בית הפרס - עושה בית הפרס.
רבי יהושע אומר:
פעמים עושה - פעמים שאינו עושה,
כיצד?
חרש חצי מענה, וחזר וחרש חציה,
וכן הצדדין - הרי זה עושה בית הפרס.
חרש מלוא מענה,
וחזר וחרש הימנה ולחוץ - אינו עושה בית הפרס.


(ג) החורש מלהטמיא מצבירת העצמות,

משדה שאבד קבר בתוכה, או שנמצא בה קבר,
החורש את שאינו שלו,
וכן נוכרי שחרש - אינו עושה בית פרס,
שאין בית פרס לכותים.


(ד) שדה בית הפרס על גבי טהורה,

שטפו גשמים מבית פרס לטהורה -
אפילו אדומה - והלבינוה,
או לבנה - והאדימוה,
אין עושה אותה בית פרס.


(ה) שדה שאבד קבר בתוכה,

ובנה בה בית ועליה על גביו -
אם היה פתחה של עליה מכוון כנגד פתחו של בית - עליה טהורה,
ואם לאו - עליה טמאה.
עפר בית הפרס, ועפר חוצה לארץ שבאו בירק -
מצטרפין כחותם המרצופין - דברי רבי אליעזר.
וחכמים אומרין: עד שיהא במקום אחד כחותם המרצופין.
אמר רבי יהודה:
מעשה שהיו איגרות באות ממדינת הים לבני כהנים גדולים,
והיו בהן כסאה וכסאתים חותמות,
ולא חשו להן משום טומאה.


הדף הראשי של משנה אהלות יז