יריעות שלמה על רש"י/בראשית/מא
פסוק א[עריכה]
בד"ה מקץ כו' עוד שני שנים כו' נ"ב ול"נ דכוונת רש"י לקיים המדרש דסוף הפרשה דסיים מינה לפי שתלה יוסף בטחונו בשר המשקים הוזקק להיות אסור עוד שני שנים אלמא דשני שנים היה אסור וקר' מסייע אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו והוא לא עשה כראוי לו לצדיק לכך נענש שנה ולא עוד אלא ולא פנה אל רהבים והוא פנה לכך נענש עוד שנה דהיינו ב' שנים א"כ צריך לפרש מקץ שנתי' מסוף כתרגומו ולא תפרש מהתחלת ב' שנים דהיינו יום א' בשנה שנייה לאסירתו דא"כ לא יתקיים הא דלעיל ומ"ה פי' דאינו כן דכל לשון קץ סוף הוא ואפי' מה שנאמר מקץ שבע שנים וגו' אפי' אותו קץ לשון סוף הוא ואיירי בשמיעת כספים כמו שפי' הרב אבל לא שבא לפרש כל לשון קץ ולאפוקי קצה כמו שפי' הוא מהרש"ל. ונ"ב עוד יש מקשין למה לא ראה פרעה השנות הדבר כענין א' ב"פ פרו' או ב"פ שיבלים ונ"ל לפי שהשיבלי' היו מראין לו שע"י השיבולים אלו יתקיים החלום שלו שהיה ע"י השיבולים והנה מאלמין אלומין וגם הפרו' היו עולין מן היאו' לפי שהשובע התחיל רק במצרים לפי שלא תמצא שובע רק בארץ מצרים כמובן מן הפסוק כלומר מן הנילוס יעלה שובע לעולם ולא משום ענין אחר אבל השיבלים רמז לכל העולם דהיינו ותבלענה השבלים שיהיה בכל העולם הרע' ותדע שאם היה שובע בארץ כנען וכי לא היה יעקב מאסף ג"כ מרוב ריבוי השובע שדרך לבא רעב אחר רוב תגבורת השובע שלא בדרך העולם בפרט החכם עיניו בראשו אלא כדפירשי' ודוק מהרש"ל והנה מ"ש שהשובע לא היה רק בארץ מצרים לחוד יפה כתב שכן כתב בהדיא הרמב"ן בפר' זו אך מ"ש שהרעב היה בכל העולם זה אינו סברה כלל דא"כ היו מתים ברעב אותן שלא היו יכולין להגיע לארץ מצרים וכ"כ הרמב"ן בפרשת ויגש והביא ראייה מב"ר ע"ש כנ"ל: בד"ה כל שאר כו' אבל נהר כו' נ"ב ואני שמעתי דק"ל מאחר דכתיב פה יאור וע"כ נילוס הוא דלא היה במצרים אלא זה ובבראשית קרא נהר פישון אלא צ"ל שהנהר קרוי יאור וממ"נ אם תאמר שכל נהר קרוי יאור א"כ היה לו לכתוב אצל הנהר מה אומר לא הייתי יודע אצל איזה נהר והכתוב לא בא לסתום אלא לפרש ביאור ג"כ לא תדע איזה יאור שהרי כל נהר קרוי יאור ע"כ פי' בודאי כשכתב הכתו' סתם יאור ע"כ נילוס הוא שראוי לקרותו מן הסתם יאור כמו שפי' שעשוי יאורים לאפוקי שאר נהרות אינם בכלל סתם יאור א"ל היכא שכתב להדיא ודוק מהרש"ל:
פסוק ג[עריכה]
בד"ה מכאן שהאדם כו' בסופו נ"ב והב"י בהלכות תענית תמה עליו דא"כ יוסף ג"כ ה"ל להיות שרי דהא ג"כ לא קיים עדיין מצות פריה ורביה דהא לא היה לו בת מדלא השיאה בירידת' למצרי' ונראה דאפש' שהיתה לו בת ומתה קודם ירידתן למצרים כמו שצריכין לומר לאותו מ"ד שס"ל דתאומות נשאו כנ"ל והתוס' במסכת תענית כתבו דיוסף מדת חסידות היתה בו ומחמיר ע"ע היה:
פסוק ו[עריכה]
בד"ה שדופו' כו' הלי"דש נ"ב בכאן טעה כל עיקר שהרי לשם בכי תבא פירש"י להדיא דשידפון וירקון מכת תביאה וגם דוחק הוא שפירש אחר לשון הלועז ואח"כ מביא התרגום שלא פי' כן א"כ מתחילה למה לא פי' אחר התרגום אלא רש"י מפרש הכא הלעז שהוא מלשון התפעל כלומר שהן מוכות מן הקדים כמו שפירש התרגום אבל שידפון שבתוכחה הוא שם המכה כמו ירקון ולא מלשון התפעל ודעת רש"י לשם כמו שפרשתי ע"ש ומ"ה פי' הכא הליד"ש בלעז ולשם פ" אשליד"א בלע"ז ואין לומר שהלעז שפי' לשם מלשון רוח קדים קאמר שקרוי כן שהרי הכא פי' להדיא שקרוי ביש"א בלעז אלא שהש' אשליד"א והמתפעל קרוי הליד"ש וכן עיקר מהרש"ל:
פסוק ח[עריכה]
בד"ה ומערפ' כו' הענבלין שבתוכן כו' נ"ב ואני אומר בקצרה הרוח מקשקש' בתוך הגוף כענבול בתוך הפעמון וק"ל מהרש"ל: בד"ה שבע בנות כו' אתה קובר נ"ב מה שפרש"י פותרין היו אותו אבל לא לפרעה כו' יפה פירש דבודאי חרטומי מצרים פתרו לפי מושכל ראשון מאד בדמיון אבל לא לפרעה שלא היה קולן נכנס באזניו ולמה לפי שלא היה לו קורת רוח בפתרונם כלומר מה תועלת לו בהגלות לו זה הענין מה שיהיה מקוד' ויוסף ברוב שכלו הרגיש דבודאי שלא הודיעוהו לפרעה מן השמים אלא דבר גדול שתלוי בו כל קיום המלכות והמדינה וכאשר פתר כן היה שאלמלא לא אספו וקבצו בר בתוך שני השובע אבדה כל הארץ מהרש"ל:
פסוק כג[עריכה]
בד"ה אין נצן לקיין כו' נ"ב ולי נראה דמ"ה הביא התרגו' לסייע שאין בו שום צד לחלוחית והיינו כעצים ארוכים יבישים כסלעי' והיינו שנתרוקנו לגמרי כמו שפי' התרגום הענין ולא המלות ולפי זה הרגיש יוסף כאשר פי' תנחומ' שפרעה בא לנסותו והרגיש בדבר שלא ראה צנומות שהרי בפתרון לא הזכיר יוסף צנומות ומהיכן ידע שלא ראה פרעה בחלום הא לא נביא היה אלא שהרגי' שאם היו צנומות בלי לחלוח כלל א"כ לא יהיה קיום לשנת הרעב מחמת רוב חזקו כפי הענין פתרון של צנומות והוא ידע שלא הראה לו החלום אלא לקיום המלכות והמדינה ודוק מהרש"ל:
פסוק לב[עריכה]
בד"ה נכון ומזומן נ"ב אחר שפירש"י נכון מזומן פירש"י בשב' שני הרעב נאמר הראה כו' כלומר שלא תאמר דלמא מ"ה לא הגיד לפי שהשובע בודאי והרעב הראה אולי יחזרו בתשובה וינחם על הרעה כמו שמצינו גבי ננוה ומ"ה אמר יוסף נכון מזומן הדבר כלומר נגמר ונחתם וכאלו כבר בא וא"כ צריך לפרש למה כתיב הראה וק"ל ואולי גם מיושב מה שמקשין העולם למה התחיל יוסף בתקלה ואמר יהיו שבע שני הרעב וגם שלא כסדר שהרי השובע היה מקודם אף שהרמב"ן ג"כ פי' יפה מ"מ נ"ל שדעת יוסף היה לפתור אותו כך שיהיה הרעב בודאי ולא יועיל שום דבר לבטלו כמו גבי ננוה ומ"ה פתר כך ובקש שיהיה רעב וע"י זה יהיה פליטה לו ולכל בני אביו שיתקבצו כולם אליו ודוק מהרש"ל:
פסוק לט[עריכה]
בד"ה אין נבון כו' פי' זאת נ"ב ולי נרא' דמ"ה פירש"י כן שאם תפרש שלא היה בנמצא כמוהו זה אינו שהרי עיקר מעלתו איש אשר רוח אלהים בקרבו וכי לא היה כבר אברהם שנתפרסם שמו בכל העולם כולו והיה נביא אלא כנגד עבדיו וחרטומי מצרים אמר אם נלך ונבקש הנמצא כמוהו שהרי יש בו רוח אלהים מש"כ בכל הנמצאי' לעת עתה שהרי החרטומין וכל חכמים אין דומין לו לפי שרוח אלהים בקרבו ועוד נראה דאף מקרא דייק שאם לא היה בא לפרעה אלא כדי לספר מעלותיו שלא היה בנמצא כמוהו הוה ל"ל הנמצא איש אשר בו רוח אלהים כזה ושב כזה על סוף המבוקש אבל עכשיו דיבר פרעה נגד עבדיו אם נלך ונבקש הנמצא כמוהו ולמה לא נמצא איש בגוף וידים ורגלים כמוהו על כן מתאר הענין כאלו אמר והשיב נגד שואליו לא תמצאוהו כן לפי שרוח אלהים בקרבו ודוק מהרש"ל:
פסוק מז[עריכה]
בד"ה לקמצים כו' נ"ל כו' נ"ב ול"נ לפרש כפשוטו כל מעט ומעט שבא לידם היו מקמצין ומאספין וקימוץ הוא מלשון קומץ ממש ולא שהיו אוצרין רוב המותר שלא לצורך אלא אף היו מצמצמין ומקמצין יד על יד וכל הראשון שבא לידם וכך היו עושין כל שבע שנים ופירש של הרא"ם נ"ל דוחק מהרש"ל:
פסוק נה[עריכה]
בד"ה אשר יאמר כו' נ"ב וז"ל השמעוני וב"ר אפי' יאמר לכם חתכו לכם מן בשרכם והשליכו לנעמית עשו והיינו דכתיב וכל אשר יאמר לכם תעשו פי' מלכם דייק דהיינו מעצמיכם וממילא אתא למילה וזו המחוור בעיני מכל הפי' מהרש"ל: