מ"ג במדבר יא טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות במדבר


<< · מ"ג במדבר יא · טז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ולקחת אתם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָדַעְתָּ כִּי הֵם זִקְנֵי הָעָם וְשֹׁטְרָיו וְלָקַחְתָּ אֹתָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְהִתְיַצְּבוּ שָׁם עִמָּךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֮ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹׁטְרָ֑יו וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִֽתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה כְּנוֹשׁ קֳדָמַי שִׁבְעִין גּוּבְרָא מִסָּבֵי יִשְׂרָאֵל דִּידַעְתְּ אֲרֵי אִנּוּן סָבֵי עַמָּא וְסָרְכוֹהִי וְתִדְבַּר יָתְהוֹן לְמַשְׁכַּן זִמְנָא וְיִתְעַתְּדוּן תַּמָּן עִמָּךְ׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כְּנוֹשׁ לִשְׁמִי שׁוּבְעִין גוּבְרִין זַכָּאִין מִסָבֵי יִשְרָאֵל דִיְדַעְתְּ דְהִינוּן הֲווֹ סָבֵי עַמָא וְסַרְכוֹי בְּמִצְרַיִם וְתִדְבַּר יַתְהוֹן לְמַשְׁכַּן זִמְנָא וְיִתְעַתְּדוּן תַּמָן עִמָךְ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אספה לי" - הרי תשובה לתלונתך שאמרת לא אוכל אנכי לבדי והזקנים הראשונים היכן היו והלא אף במצרים ישבו עמהם שנאמר (שמות ג) לך ואספת את זקני ישראל אלא באש תבערה מתו וראוים היו מסיני לכך דכתיב (שמות כד) ויחזו את האלהים שנהגו קלות ראש כנושך פתו ומדבר בפני המלך וזהו (שם) ויאכלו וישתו ולא רצה הקב"ה ליתן אבלות במתן תורה ופרע להם כאן

"אשר ידעת כי הם וגו'" - אותם שאתה מכיר שנתמנו עליהם שוטרים במצרים בעבודת פרך והיו מרחמים עליהם ומוכים על ידם שנא' (שמות ה) ויכו שוטרי בני ישראל עתה יתמנו בגדולתם כדרך שנצטערו בצרתן

"ולקחת אותם" - קחם בדברים אשריכם שנתמניתם פרנסים על בניו של מקום

"והתיצבו שם עמך" - כדי שיראו ישראל וינהגו בהם גדולה וכבוד ויאמרו חביבין אלו שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב"ה (ספרי)

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" - כבר הזכירו רבותינו כי שבעים אומות הן בשבעים לשון ויש לכל אחת ואחת מזל ברקיע ושר למעלה כענין שנאמר בדניאל (י יג) ושר מלכות פרס וכתיב (שם) אצל מלכי (יון) פרס וכן והנה שר יון בא (שם פסוק כ) והוא שנאמר (ישעיהו כד כא) יפקוד ה' על צבא המרום במרום (מכילתא שירה ב) ואמרו (סוכה נה) כי פרי החג ירמזו בהם ובפרקי רבי אליעזר (פרק כד) אמר הקב"ה לשבעים מלאכים הסובבים כסא כבודו בואו ונבלבל לשונם ולכן היה המספר ביורדי מצרים שבעים וצוה המספר הזה בשופטי ישראל כי המספר הזה יכלול כל הדעות בהיותו כולל כל הכחות ולא יפלא מהם כל דבר וכן במתן תורה ושבעים מזקני ישראל (שמות כד א) כי ראוי במספר השלם הזה שישרה עליהם כבוד השכינה כאשר היא במחנה העליון כי ישראל צבאות השם בארץ כמו שנעשה ארון וכפורת ומשכן בדמות המשמשין במרום ונעשו הדגלים בדמיון המרכבה אשר ראה יחזקאל להשרות שכינה עליהם בארץ כאשר היא שכינה בשמים והנה משה על גבי שבעים זקנים רמז לישראל שהוא גוי אחד בארץ וקבלו רבותינו (סנהדרין ב) כי כל סנהדרי גדולה היושבת בבית השם במקום אשר יבחר לשכנו שם כן יהיה מנינם שבעים והנשיא על גביהם כמשה רבינו והנה הם שבעים ואחד וכן האותיות בשם הגדול המפורש שבעים ושתים כנגד השרים והשם המיוחד שהוא אדון יחיד על כולם ולזה ירמוז הכתוב באמרו (תהלים פב א) אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט כי השכינה עמהם להסכים על ידם ואמר הכתוב (שם פסוק ב) עד מתי תשפטו עול יזהיר בהם אחרי שהשם הנכבד עמהם בדבר המשפט איך לא תיראו ממנו להטות המשפט כטעם העם המכעיסים אותי על פני (ישעיהו סה ג) ואומר עוד (תהלים פב ו) אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם כי מספרכם כמספר שרי מעלה ואדון היחיד ואמרתי שתשבו מושב אלהים בארץ אכן כאדם תמותון כאדם הראשון שגורש ממקומו הנכבד ומת כן תתגרשו מבית השם ותמותו וכאחד השרים של מעלה הייתם ותפלו מן המעלה ההיא וכבר הזכרתי מן הענין הזה בסדר ואלה המשפטים (שמות כא ו)

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

השאלות

(טז – כד)    למה בחר עתה בהזקנים והלא היה יכול להגיז שלוים בלעדם ולמה צוה שיקח אותם אל אהל מועד ומ"ש וירדתי ודברתי וכ' למה היה צריך לכ"ז. ולמה צוה לאמר להעם כל אריכות הזה ומז"ש ותבכו לפניו לאמור למה זה יצאנו ממצרים והם לא אמרו זה כלל. ואיך אמר משה הצאן ובקר ישחט להם כמסתפק ביכולת זה ומה היתה התשובה היד ה' תקצר וכו':

(טז) "ויאמר ה' אל משה", ה' הסכים אל דבריו שמן הנמנע שהוא כפי מדרגתו הגבוהה יוכל לערוך להם שלחן עם בשר, אך צריך להעמיד לו ע"ז עזר ממנהיגים הקטנים ממנו במדרגה שהם מצד קורבתם אל הארץ יותר מאל השמים יוכלו להנהיג את העם בצרכיהם הגשמיים, ולא זאת לבד כי גם המנהיגים האלה אם תגדל מעלתם, בין מצד עצמם בין מצד שיקבלו נבואה באופן נשגב, ימנע זאת מכחם להנהיג בענין טבעי בפרט להוריד להם בשר הזה אשר היה מוכן לפורענות ומצד זה הוצרך שתהיה נבואת הזקנים הללו במדרגה חלושה מאד מכל הצדדים. [האחת] מצד עצמה שלא יהיה מן הזקנים המיוחדים בחכמה וראשי סנהדראות רק מן הזקנים המיוחדים להנהגת העם בלבד ועז"א אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ולא מן הזקנים המיוחדים במעלת הנבואה רק מן אותם הזקנים אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו, המיוחדים להנהגת העם בלבד, וכבר אמרו חז"ל שהיו שוטרים במצרים שהיו ראוים להנהגה הטבעיית, [ב] יען כי תגדל מעלת הנביא מצד הכנתו אל הנבואה בהתבודדות ימים רבים ובשמחה כמו שהיה ענין בני הנביאים שהכינו א"ע לנבואה, לעמת זה צוה שגם זאת לא תעשה להם רק ולקחת אותם אל אהל מועד והתיצבו שם עמך, בפתע פתאום מבלי שיכינו את עצמם לזה כלל, ובצד זה תגרע כח נבואתם באשר באה מבלי הכנה קודמת:

 

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש. למה נאמר? לפי שהוא אומר לא אוכל אנכי לבדי. א"ל המקום: מה שבקשת נתתי לך:

אספה לי. שתהא סנהדרין לשמי, שבכל מקום שנאמר "לי" קיים לעולם ולעולמי עולמים: בכהנים הוא אומר שמות כח וכהנו לי. בלוים הוא אומר במדבר ח והיו לי הלוים. בישראל הוא אומר [[ויקרא כהפפ כי לי בני ישראל עבדים. בבכורות הוא אומר במדבר ח כי לי כל בכור בבני ישראל. במקדש הוא אומר שמות כה ועשו לי מקדש. במזבח הוא אומר שמות כ מזבח אדמה תעשה לי. בשמן המשחה הוא אומר שמואל א טז כי ראיתי בבניו לי מלך. בקרבנות הוא אומר במדבר כח להקריב לי במועדו. הא בכל מקום שנאמר לי - קיים לעלם ולעולמי עולמים.

שבעים איש - שתהא סנהדרים של שבעים. שבעים איש - שיהו בעלי חכמה בעלי גבורה וותיקים ופסיפים:

מזקני ישראל. לא במקום אחד ולא בשנים המקום חולק כבוד לזקנים; ובכל מקום שאתה מוצא זקנים המקום חולק כבוד לזקנים. כיוצא בו אתה אומר שמות ג לך ואספת את זקני ישראל. שמות כד ואל משה אמר עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל. שמות כד ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם. ויקרא ט ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל. הא בכל מקום שאתה מוצא זקנים - המקום חולק כבוד לזקנים. רבי שמעון בן יוחאי אומר: מנין שאף לעתיד לבוא כן, המקום חולק כבוד לזקנים? - שנאמר ישעיה כד וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים ונגד זקניו כבוד. והרי דברים ק"ו: ומה אם מי שאמר והיה העולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים - ק"ו בשר ודם עתיד לחלוק כבוד לזקנים! וכן אתה מוצא שהמקום מצטער על זקן אחד כנגד כל ישראל, שנאמר ישעיה מז קצפתי על עמי חללתי נחלתי, כביכול מחוללים על הכל! אבל ישעיה מז על זקן הכבדת עולך מאד:

אשר ידעת כי הם זקני העם. אתה צריך לידע אם ברורים הם לפני:

כי הם זקני העם ושוטריו. מלמד שאין אדם יושב בישיבה של מטה אלא א"כ יושב בישיבה של מעלה, עד שהבריות מרננות עליו, ואומרים: איש פלוני כשר וחסיד ונאה להיות חכם ושוטר! כמה שנא' שמות ה ויראו שוטרי בני ישראל אותם ברע לאמר; ואמרת: הואיל וראו עצמם בצער ההוא של מצריים - יבואו ויראו בריוח עמהן:

ולקחתם אותם אל אהל מועד. אמר לו קחם בדברים תחילה: אמור להם דברי שבח: אשריכם שנתמניתם! - וחוזר ואומר להם דברי פגם: היו יודעים שסורחנים וסורבנים הם! על מנת כן תהו מקבלים עליכם, שיהיו מקללים אתכם וסוקלים אתכם באבנים! - מה שהתנתי עמך התנה עמהם:

והתיצבו שם עמך. הכניסם עמך אל אהל מועד, ויהיו כל ישראל נוהגים בהם אימה ויראה וכבוד כמו נוהגים בך, ויהיו אומרים: חביבים אלו שנכנסו עם משה לשמוע דבור מפי הקב"ה:

<< · מ"ג במדבר · יא · טז · >>