משנה כלאים א ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת כלאים · פרק א · משנה ג | >>
הלפת והנפוץ, והכרוב והתרובתור, התרדים והלעונים, אינם כלאים זה בזה.
הוסיף רבי עקיבא, השום והשומנית, הבצל והבצלצול, והתורמוס והפלסלוס, אינן כלאים זה בזה.
משנה מנוקדת
הַלֶּפֶת וְהַנָּפוּץ,
- וְהַכְּרוּב וְהַתְּרוֹבְתּוֹר,
- הַתְּרָדִים וְהַלְּעוּנִים,
- אֵינָם כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
- הוֹסִיף רַבִּי עֲקִיבָא:
- הַשּׁוּם וְהַשּׁוּמָנִית,
- הַבָּצָל וְהַבְּצַלְצוֹל,
- וְהַתֻּרְמוֹס וְהַפְּלַסְלוֹס,
- אֵינָן כִּלְאַיִם זֶה בָּזֶה.
נוסח הרמב"ם
הלפת והנפוס,
- והכרוב והתרובתור,
- והתרדין והלעונין;
- הוסיף רבי עקיבה:
- השום והשומנית,
- הבצל והבצלצול,
- התורמוס והפלוסלוס -
- הוסיף רבי עקיבה:
- אינן כלאים זה בזה.
פירוש הרמב"ם
הלפת - ידוע.
הנפוץ - הוא הצנון שבארץ הצבי, והוא דומה ללפת.
כרוב - ידוע.
תרובתור - הוא כרוב מדברי, שקלחיו דקין, וכן פירשוהו בתלמוד.
תרדין - נקראים בערבי "סלק".
לעונין - נקראין בערבי "קטף", ובלע"ז "ארמולש".
השום - ידוע.
השומנית - שום מדברי, וראשו גוף אחד גס, ואינם חלקים מחוברים כמו האחרים. והרופאים מכניסין אותו בצורכי הרפואות.
בצל - ידוע.
ובצלצול - בצל המדברי. ואולי "בצלצול" שם לבצל הקטן, וכן פירשוהו אחד מן המפרשים.
והתורמוס - הוא בלשון ערב כן, ובלע"ז "פיישול".
ופלסלוס - תורמוס מדברי.
ואין הלכה כרבי עקיבא:
פירוש רבינו שמשון
הלפת והנפוץ. א"ר יונתן כאן הלכו אחר העלין כלומר לפי שעליהן דומין להדדי אינן כלאים זה בזה:
והתרובתור. ירושלמי כרוב דקיק:
לעונין. המעויין:
בצלצול. פללגולא:
פלסלוס. פרמותא:
תורמוס. מין קטנית ושולקין אותו ז' פעמים ואוכלים אותו בקינוח סעודה כדאיתא בפרק אין צדין (דף כה:):
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
והנפוץ - הוא מין צנון ועליו דומים לעלי הלפת הלכך לא הוו כלאים:
והתרובתור - מין כרוב שקלחים שלו דקים:
תרדין - בערבי סילק"א ובלע"ז בליט"י:
לעונין - בערבי קט"ף ובלע"ז ארמולא"ש:
השומנית - שום מדברי והוא קטן מן השום הגדל בגנים:
בצלצול - בצל מדברי קטן משאר בצלים לפיכך נקרא בצלצול:
פלוסלוס - מין תורמוס הוא ותורמוס מין קטנית ידוע מר מאד ששולקים אותו שבע פעמים ואוכלים אותו בקנוח סעודה:
פירוש תוספות יום טוב
והנפוץ. כ' הר"ב עליו דומין לעלי הלפת הלכך לא הוו כלאים. [* ובירושלמי במשנה ובגמרא הגירסא והנפוס] ועי' במשנה ה: [* והתורמוס. פירשו הר"ב בד"ה פלוסלוס וכו'. ועיין מ"ש בזה בשם מהר"ם במשנה ד פרק קמא דטבול יום]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
.אין פירוש למשנה זו
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
תרובתור: משמע מפי' הערוך שהוא בל' ישמעאל אלקרובוטא:
והלעונים: פי' בירושלמי חמועייאן. וכתב הרש"ש ז"ל ונ"ל שהן אשפינקאש בלע"ז שהן חמוצין קצת מתרגום חמץ חמיע. וע' במ"ש בסוף מתני' דלעיל:
תפארת ישראל
יכין
כז) הלפת: ריבען.
כח) והנפוץ: שטעק ריבען ומדעלי שניהן דומין אינן כלאים זב"ז.
כט) והכרוב: קרויט.
ל) התרובתור: קעפיס קרויט.
לא) התרדים: מאנגאלד קרויט.
לב) והלעונים: מעלטע קרויט.
לג) השום: קנאבעל.
לד) והשומנית: שום מדברי ואינו מחובר מחלקים כשאר שום. רק כולו גוף א'. ואפ"ה אינו כלאים עם שאר שום מדטעמן שוה.
לה) הבצל: צוויבעל.
לו) והבצלצול: בצל מדברי וטעמן שוה.
לז) והתורמוס: פייגעבאהנען.
לח) והפלסלוס: ווילדעפייגעבאהנען.
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת