תוכחה לקצינים הבורחים משדה הקרב

(ישעיהו כב ג): "כָּל קְצִינַיִךְ נָדְדוּ יַחַד, מִקֶּשֶׁת אֻסָּרוּ; כָּל נִמְצָאַיִךְ אֻסְּרוּ יַחְדָּו, מֵרָחוֹק בָּרָחוּ"

1. הפסוק מדבר ב"גנוּת השרים והקצינים, באומרו: כל קצינייך נדדו יחדיו, מקשת אוסרו, רוצה לומר, שהקצינים שבהם, שהיה מוטל עליהם יותר להחזיק המלחמה, המה נדדו וברחו בראשונה; לא אחד מהם בלבד, אבל כולם, וזהו אומרו נדדו יחדיו"... "ולפי שהקצינים בעם היו כל כך חלושי הלב, בהכרח שאר העם הנמצא בירושלים יעשו כמותם... והוא אומרו: כל נמצאייך אוסרו יחדיו מרחוק ברחו, רוצה לומר: כל הנמצאים בירושלים אוסרו על-ידי האויבים יחדיו כצאן, אם לא אותם שברחו מרחוק ולא קוו את יום המלחמה" ( אברבנאל ) - בריחתם של קציני הצבא מחלישה את העם וגורמת לכולם להיכנע.

"ועל חולשתם ומורך לבבם, אמר (בפסוק הבא) על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי, רוצה לומר, על כן אמרתי לאוהביי ורעיי אלה פה: שעו, הרפו ממני, ואמרר חיי בבכי, אל תאיצו לנחמני, רוצה לומר: אל תמהרו לנחם אותי על שבר בת עמי" - כשהנביא רואה את הקצינים הבורחים, הוא יודע שהחורבן בלתי נמנע, ועל כך הוא ממרר בבכי.

2. ולפי חכמי המדרש, הפסוק מתאר את הסיבה לפחד שנפל על הקצינים - מפני שהם "מרחיקים מלשמוע דברי תורה" ( איכה רבה פתיחתא כד ) , לכן ברחו.

דקויות

לאיזה אירוע מתייחס הנביא?

1. לפי רוב המפרשים, הכוונה לחורבן בית המקדש ע"י הבבלים: ""כל קציניך נדדו יחד" - צדקיהו ושריו שיצאו לברוח בלילה "מקשת אוסרו" - אשר מאימת המורים חצים בקשת היו נאסרים להסגר בתוך העיר וכל הנמצאים בו אוסרו יחד בזיקים ורובן מרחוק ברחו קודם לכן" ( רש"י , וכן מלבי"ם , מצודות ) ,   "וכן היה, כי צדקיהו המלך ואנשיו, שהיה מוטל עליהם אומץ המלחמה, והיה כבודם למות בתוכה, הם ברחו ראשונה מירושלים, ורדפו אחריהם האויבים והשיגום, ויביאום אל נבוכדנצר בבלה, ואת עיני צדקיהו עיוור, ושחט את בניו לעיניו, ולא הועיל לו הבריחה, כי נלכדו בחצֵי קשתות האויבים, והוא אומרו: "מקשת אוסרו", רוצה לומר, מסיבת הקשת, ויהיה קשת שם כולל. ואפשר לפרשה: "מקשת אוסרו", שנפל פחד הכשדים עליהם כל כך, שמקשת אחת, שהיה מורה אדם אחד כנגדם, אוסרו כולם אלו את אלו, להיותם כולם אליו לעבדים, כדי שלא יהרגם בקשתו" (אברבנאל) .

• אולם, אין זה מסתבר שישעיהו, שחי בתקופת חזקיהו, ינבא באופן כה מפורט על חורבן בית המקדש, כאשר עדיין לא נגזר שייחרב.

2. וע"פ דעת מקרא, הכוונה למצור האשורי על ירושלים בימי חזקיהו, שגם הוא גרם לפחד ולבריחה של קצינים רבים מן העיר.