מ"ג ישעיהו כב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ד. עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי אל תאיצו לנחמני על שד בת עמי

מנוקד: עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי.

עם טעמים: עַל־כֵּ֥ן אָמַ֛רְתִּי שְׁע֥וּ מִנִּ֖י אֲמָרֵ֣ר בַּבֶּ֑כִי אַל־תָּאִ֣יצוּ לְנַֽחֲמֵ֔נִי עַל־שֹׁ֖ד בַּת־עַמִּֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שעו מני" - חדלו ממני כך הקב"ה אומר למלאכי השרת

דון יצחק אברבנאל (כל הפרק)(כל הפסוק)


ועל חולשתם ומורך לבבם אמר: (ישעיהו כב ד): "על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי", רוצה לומר, על כן אמרתי לאוהביי ורעיי אלה פה: שעו, הרפו ממני, ואמרר חיי בבכי, "אל תאיצו לנחמני", רוצה לומר: אל תמהרו לנחם אותי "על שבר בת עמי".

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"על כן", אחר שנכבשו שלא כדרך הרגיל וגדלה מפלתם כ"כ.

"אמרר בבכי", הגם שהרגיל הוא שע"י הבכי תשקוט הנפש מזעפה, אבל אנכי עוד אמרר את עצמי ע"י הבכי, וגם אל תאיצו ותדחקו עצמכם לנחמני, כי מאנה הנחם נפשי:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"אל תאיצו" - אל תדחקו לנחמני על העושק של בת עמי כי רב הוא להנחם עליו וכפל הדבר במ"ש כדרך המקונן

"אמרר בבכי" - אמרר לב השומעים במרבית הבכי

"שעו מני" - חדלו ממני ואל תנחמוני

מצודת ציון

"שעו" - ענין מניעה והסרה כמו שעה מעליו (איוב יד)

"מני" - ממני

"אמרר" - מלשון מרירות

"תאיצו" - ענין דחק כמו ואני אצתי (ירמיהו יז)

"שוד" - עושק

"בת" - כנסיה