הראי"ה קוק על דברים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דברים ד לט

מתוך: מוסר אביך ד ב (עריכה)

<< · מוסר אביך · ד · ב · >>

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ב. חשבון הנפש לעיון ולמעשה[עריכה]

בחובת הלבבות, פרק א משער חשבון הנפש, אמר שכבר הוזהרנו על חשבון הנפש, שהוא ההשתדלות בינו לבין שכלו במה שיש עליו מהחובות, מהכתוב האמור (דברים ד לט): "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". והכונה: אע"פ שענין החשבון יוצא הרבה למעשים, ולכאורה אין בפסוק זה זכר למעשים, אמנם ממה שאמר "בשמים ממעל ועל הארץ מתחת", רמז כי כיון שהוא ית' אין עוד מלבדו בשמים ובארץ, הנה:

  • מצד מה שהוא "בשמים אין עוד", ראוי שכל עניני השכל ילכו רק למען כבודו,
  • ומצד מה שהוא "בארץ אין עוד", החיוב שכל עניני המעשים הארציים ילכו רק למען ככודו.

וזה באמת הוא דבר גדול, שצריך האדם להתישב על זה, כי לפעמים מצד הציצו בעיוניות, וירגיש כבוד השי"ת מעט, יפתהו לבבו כי זולת התגלות הלב [1] אין עבודה ח"ו, ובאמת צריך לעקור רעיון זה מן הלב, כי הוא מפסיד מאד.

אמת הדבר, כי אין צריך האדם להשליך עיניו לאחוריו [2], ומה שהוא משער בכבוד קונו ית' הוא דבר קדוש ונשגב; מכל מקום, כל פרטי המעשים ותלמוד תורה בהלכות קצובות, שהם קדשי הבורא ית', הם הם עיקר העבודה, ואפילו שאינו מרגיש בהם התגלות-לב, הוא רק מפני שעוד לא הורגל ולא נתקדש לדבקה ברצונו ית'. אבל אחרי שיזכה לדבק עצמו בשם קדשו, תיכף כשיתחיל לעשות דבר שהוא רצונו ית', שכל העיונים שבעולם וכל החכמות אינם כי אם דרכים להשגת רצונו [3], וכיון שהוא עסוק ברצונו - מה דמות נערוך למעלה זו?!

והכל הוא על פי החשבון, שגם בארץ מתחת אין עוד מלבדו, וידע שרצונו ית' בכל דבר טוכ, וכל דבר רע הוא מרידה ממש, ויסתכל כי כל מה שאין אנו עושים נגד רצון אדם נכבד אינו כי אם מצד פנימיות רצונו, לא מצד גופו; ואם כן, איך אפשר לעשות אף כדבר קטן נגד רצון אדון כל, שכל חיי העולמים הוא רק רצונו הגדול יתברך שמו!


<< · מוסר אביך · ד · ב · >>


דברים ו ד

מתוך: עולת ראי"ה/קריאת שמע זוטא (עריכה)

עולת ראי"ה/קריאת שמע זוטא


דברים ו ח

מתוך: עולת ראי"ה/סדר תפילין (עריכה)

עולת ראי"ה/סדר תפילין


דברים כח מז

מתוך: מוסר אביך א ח (עריכה)

<< · מוסר אביך · א · ח

* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה

ח. למוד היראה ומדרגת האדם - בשמחה ובטוב-לבב[עריכה]

מכלל לימוד היראה הוא להבין בעצמו מה הם הדברים הגורמים לו שיכבד עליו ענין היראה.

ראשית העבודה היא שתהיה בשמחה ובטוב-לבב[4]. נראה ששני דברים הם: השמחה בפני עצמה, וטוב לבב בפני עצמו; ויש אפשרות לשמחה בלא טוב-לבכ והיא אינה רצויה, ויש מקום לטוב-לבב בלא שמחה:

  • והנה, הרבה ראו בספרים חיוב העבודה התורה והתפלה בשמחה, וכפו עצמם לעשות בשמחה, אבל לא ראו בשכלם להשתלם מעט מעט עד שתהיה ראויה עליהם השמחה בתורה ובתפלה ובכל עניני עבודת השם ית'. אם כן, אע"פ שנכנס בלב רוח שמחה, אבל אין לבו טוב עליו, שאינו חפץ בשמחה זו באמת, ואינה נוחה לו, רק שהיא חובה עליו.
  • ואפשר להיות שייטב לבבו בעבודה, כי יכיר שראוי לעבוד לאדון כל ית', וגם שהוא ראוי לעבוד כאשר הוא יציר כפיו וחננו דעה והשכל לעבדו, אבל לא יכיר שהעבודה היא דבר גדול למעלה ממדרגתו בעצם, ועם זה הוא נאות לו.

ועל דבר שהוא למעלה ממדרגתו בעצם, ועם זה הוא יפה וטוב לו, ודאי שראוי הוא לשמח, כמו שישמח בבא אליו דבר טוב מחודש, שכיון שלא היה לו זה הטוב, הרי מעלתו לא הגיעה לזה, וכיון שנתחדש לו הטוב שלמעלה ממדרגתו הוא שמח, אך אחר שכבר זכה אל הטוב ההוא כבר מדרגתו עלתה לזה הטוב, ואין כאן מקום שמחה. אם כן, כאשר יהיה לנו דבר שתמיד הוא למעלה ממדרגתנו והוא טוב לנו, אז ראויה לה השמחה התמידית עם כל יושנה, וזהו ענין (רש"י על דברים כו#פסוק טז): "בכל יום יהיו בעיניך חדשים". אך מצד שהשמחה תורגש גם בחומר, הטביע הבורא ית' שיתחדשו ידיעות חדשות, ויהיה דרך השמחה ככל ענין שמחה חמרית גם כן. אבל כשיתעלה החומר, תהיה תמידית השמחה עם תמידיות ההשגה השלמה לגמרי.

על כל פנים, השמחה באה מצד הידיעה בעילוי ערך העבודה, שהיא למעלה ממדרגתו הרבה, וטוב-לבב - מצד הידיעה שראוי לו לעבוד, בידיעתו אהבתו של האדון ברוך הוא ליצוריו וכפרט לעם קרובו, כי השמחה במה שתהיה הרבה יותר ממדרגתו לא ייטב בה לבו.

ולפי זה, שני לימודים הם:

  • א' - רוממות ערך כל העבודה, שהרי היא מקרבת ממש את האדם ליוצרו ית';
  • ולמוד שני - מעלת נפשו ורוחניותה מצד ענינה, שאע"פ שנטנפה בכל גלולי החומר ח"ו חס וחלילה, חס ושלום, מכל מקום (סנהדרין מד א): "אסא דקאי ביני חילפי אסא שמיה ואסא קרו ליה", והיא עומדת בזהרה מצד עצמה, ובידיעת דבר זה עצמו היא מתטהרת באמת, כי הוא ענף גדול מענפי תשובה מאהבה.

וראוי לסדר הלימודים שיהיו סדורים ומבוררים אצלו ושנונים בפיו ולבבו.


<< · מוסר אביך · א · ח


דברים לב יא

מתוך: עולת ראי"ה/סדר ציצית (עריכה)

עולת ראי"ה/סדר ציצית

הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ ח) ע' למעלה פרק ג' סעיף ג'.
  2. ^ ט) ע' אגרת הרמב"ם לחכמי מרשיליא, ד"ה ואני יודע.
  3. ^ י) ע' למעלה ראש פרק א'.
  4. ^ לג) דברים כח מז. וע' של"ה פרשת תבוא. מסילת ישרים יט ענין השמחה.