מוסר אביך ד ג
ביאור על פיסקה זו
ישנו פתגם ידוע (מבחר הפנינים#מצוות החכם): "לא תיפרד הדאגה ממי שרוצה לעלות מעלה שהיא למעלה ממנו". ודבר זה יש לו כלל ופרט:
- הכלל: מי שרוצה להשיג מעלה רוחנית שנמצאת מעבר לכוחותיו, נמצא כל הזמן במתח נפשי ובצער, כי אינו מצליח להשיג את מה שהוא רוצה. אבל המתח הזה נובע רק מכך שהוא לא יודע מה הוא באמת רוצה. אם יישב ויחשוב עם עצמו, מה המטרה האמיתית שלו, ומה הדרך להשגת המטרה הזאת, ה' יעזור לו, כי (תהלים כה ח): "טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך". וכשיתחיל ללכת בדרך הזאת, כבר יהיה בשמחה, כי כשאדם נמצא בדרך למקום טוב, גם אם עדיין לא הגיע, הוא שמח.
- הפרט: בכל מעשה שאדם עושה, כגון תפילה או תורה או מצוה, צריך לשמוח בעצם העשיה, ולא רק בהתעלות הרוחנית שהמעשה אמור להביא לו. אמנם מותר לאדם לרצות התעלות רוחנית, אבל שלא יחשוב, שאם הוא לא מקבל התעלות רוחנית, אין ערך למעשה. כי קיום המצוות ולימוד התורה הם כל כך גבוהים, עד שהם משלימים את הנפש הרבה מעבר למה שהאדם יכול לדמיין. כל עוד האדם מקיים מצוות, עוסק בתורה ומכוון בתפילה בפשטות, הוא מתעלה, וה' יעזור לו להתגדל עוד יותר. הבעיה מתחילה כשהאדם רוצה להרגיש מייד התעלות רוחנית מיוחדת בתפילה, וכשהוא לא מרגיש אותה, הוא מתוסכל ועצוב; וכן בתורה, אדם רוצה לחדש חידושים גדולים בכל רגע שהוא לומד; וכן במצוות, הוא רוצה להרגיש הארה גדולה במוחו וליבו בכל מעשה ומעשה. אדם כזה מונע מעצמו את השמחה של העשיה הפשוטה, וסובל ממכשולים רבים על הדרך להגיע לשלמות.
בפרט, ישנן כמה מעלות, שכאשר האדם מנסה להגיע אליהן בבת-אחת ואינו יודע את הדרך הנכונה, הן עלולות לגרום לו נזק:
- רוח הקודש. כל אדם מישראל יכול לזכות לרוח הקודש, כלומר לדעת דברי אמת ברורים בלי לטרוח בלימוד. כשאדם מגיע למעלה זו בצורה מסודרת, כשהוא כבר מלא בתורה וקדושה, אז הוא הופך למעיין נובע של מחשבות אמיתיות קדושות וחכמות. אבל כשאדם ריק מהתורה, כמוני בעוונותי הרבים, ומתעוררת בו תשוקה לחשוב מחשבות מעומק הלב, צריך לשמור על עצמו היטב, כי עדיין איננו מתוקן מספיק כך שכל הדברים היוצאים מליבו יהיו דברי תורה וקדושה. לכן צריך להיזהר שלא לפעול כאילו יש לו רוח הקודש, אם עדיין אינו מתוקן.
- גאוה. מידת הגאוה נובעת מכך שהאדם מכיר במעלתה הגבוהה של נשמתו. ובאמת, מי שהוא גדול בתורה ויראת ה' צריך לשמור על כבוד עצמו, כי זהו כבודה של תורה. אולם מי שעדיין לא הגיע למדרגה זו, צריך להיזהר שלא ייכשל בגאוה פסולה.
"לפיכך, יתישב האדם בדעתו, וידע ערך עצמו וענין מבוקשו במעלות שלמותו, וירגיל עצמו להשכיל על כל דבר, ולהיות נוטה אזנו לשמוע תורה, ותהיה התורה חביבה עליו כל דבר ודבר כחדשה, וכאילו היום ניתנה מהר סיני, ישים תפלתו לאדון כל המעשים, שיכונן דרכיו לבקש האמת, וילך לבטח דרכו".
כבר אמר החכם [1] שלא תיפרד הדאגה ממי שרוצה לעלות מעלה שהיא למעלה ממנו. ודבר זה יש לו כלל ופרט:
- הכלל הוא, שאינו מוצא מנוחה לנפשו, מפני שלא השיג את המעלה שהיא רחוקה. וזאת היא מדה רעה, ואינה נמצאת באדם כי-אם מצד חסרון דעת. שזה העוצב ומניעת קורת-רוח בעצמו לא ימצא רק מתוך שאינו טורח להשכיל מה היא זאת המעלה, שהוא דורש מנפשו ומתעצב על הימנעה, מה הוא גדרה האמתי ותנאיה. אם היה מתישב בזה, כבר היתה נפשו מאירה באור הדעת הזה, והיתה משתלמת באור שמחה וקורת-רוח של טוב-לב [2], מפני שממילא היו מתגלים לו הדרכים ההולכים לקנות את מצב השלמות הנכסף, וכיון שאדם בא אל דרך כבושה, כבר פוסק מלבבו עצב גדול, אע"פ שלא הגיע עדיין למחוז חפצו. אבל כיון שאינו יודע מה שהוא עצמו מבקש, אי-אפשר שיתגלה לו שום דרך להארתו הרוחנית, והרי הוא יושב בחשך ובדאבון נפש משמים. על כן יקח לו האדם זמן להסתכל בנפשו מה הוא מבקש לשלמותו ובאיזה דרך יש לצייר הצלחתו, וכיון שיעיין בזה יפתח לו השי"ת שערי אורה, כי (תהלים כה ח): "טוב וישר ד' על כן יורה חטאים בדרך וגו'"; באופן זה לא יהיה לעולם חשקו אל מעלה שהיא למעלה ממנו, שכיון שהוא מכיר את המעלה ויודע את עניניה ותנאיה שוב אינה למעלה ממנו. אך כל-זמן שלא יתישב בדעתו להשכיל את תכן מבוקשו, ותצטייר לו צורת הדבר רק בגולמה, יוכל לבקש מה שהוא למעלה ממנו הרבה, ועל כן הוא בדאגה ועצב. וגם מה שלא יהיה למעלה ממנו, כשיתברר לו על תביעת נפשו, יהיה בלא עיונו למעלה ממנו, שתביאהו לדאגה.
- הפרט הוא, שלא יבקש משום מעשה ושום לימוד ושום מחשבה שיצטיירו בלבו ציורי מעלה וקודש יותר ממה שהוכן בו מקודם לזה. ואם אמנם ראוי שיחשק לעלות בציורו, אבל לא תגבר עליו הדאגה שידמה לו כאילו אם אין הציור ההוא מתישב בלבבו אין לו שום שלמות במעשה. ובאמת, קיום המצות ולימוד תורת ד' הם כה גבוהים עד שהם משלימים את הנפש הרבה יותר מכל שלמות המצטירת באדם, והם בעצמם מהווים את השלמות האמתית. וכללו-של-דבר הוא, שכל זמן שלא יבקש האדם כ"א כי אם, אלא ללכת בדרך השם יתברך, לעשות המצות ולשקוד בתורה ולקדש עצמו מלמטה, וכן בענין התפלה לכוין רצונו לענין התפלה ולפירוש המלות, הרי זה מתעלה, ומן השמים יעזרוהו להתגדל בתורה ובחכמה ובמעשים טובים. אבל אם רוצה שירגיש בעצמו מעלות גדולות בתפלה, שירגיש תיכף דוקא השגה גדולה ונועם גדול, ואם לאו הוא מתקצף ואין רוחו מתקררת בקרבו, וכן בתורה רוצה דוקא שיתחדשו לו ידיעות ועיונים רבים בכל פעם ובכל ענין, ובמעשים טובים רוצה שירגיש כהם דוקא הארה גדולה במוחו ובלבו, חומס הוא ממנו את השמחה וטוב-הלב בעבודה, וימצא מכשולים הרבה על דרך השלמות.
ישנם כמה דברים שהם מעלות ונוטות לקדושה, אבל מפני שהאדם נוטה אליהם, ודרכי ההדרגה הנכונה והאמצעים הראויים, אשר דוקא על ידם צריך לבא אליהם, אינם ידועים וקנויים לו, יכולות אלה המעלות בעצמן להיות מתהפכות לו לרועץ:
- יש בכח קדושת נשמת האדם הישראלי ביחוד לזכות למעלת רוח-הקדש [3] בענין זה [4], שישכיל דברי אמת ברורים בלא טורח חיפוש הקדמות ויציאת טיפין טיפין, ורק כמעין הנובע תמיד יהיה מוחו ושכלו מלא מעניני חכמה חדשים מסודרים בדעת וערוכים בתבונה. והנה, כשהגיע האדם למעלה זו של רוח הקודש, אז זאת הנטיה היא טובה וקדושה, מתוך שכבר הוא מלא בחדרי התורה וכל המחשבות שמתכנסות בו כולן מרוצפות קדושה וחכמת אמת. אבל כל-זמן שהאדם ריק מהתורה, כערכי בעוה"ר, אז כשהתשוקה הזאת מתעוררת לחשוב מחשבות מעומק הלב, צריך שמירה יתרה, שעדיין אין כלי הלב והשכל מתוקנים כל-כך עד שיהיו הדברים היוצאים מהם גופי תורה. על-כן צריך להזהר שלא לאכול פגה של המדה הזאת.
- גם שורש הגאוה נובע באדם מפני מעלת נשמתו, ובאמת מי שראוי לבא למצב גדול בתורה ויראת ד', עד שתהיה עליו החובה לחוס על כבודה של תורה, במדה הגונה, מצד הטבע, יתעורר לזה גם טרם הגיע למעלה זו, וזהו גאוה בחוקו, וצריך בירור ועיון איך להעמיד דבר על בריו.
לפיכך יתישב האדם בדעתו וידע ערך עצמו וענין מבוקשו במעלות שלמותו, וירגיל עצמו להשכיל על כל דבר ולהיות נוטה אזנו לשמוע תורה, ותהיה התורה חביבה עליו כל דבר ודבר כחדשה וכאילו היום ניתנה מהר סיני, וע"כ ישים תפלתו לאדון כל המעשים, שיכונן דרכיו לבקש האמת, וילך לבטח דרכו.
הערות שוליים
[עריכה]- ^ יא) ע' מבחר הפנינים. מצות החכם.
- ^ יב) ע' למעלה פ"א סעיף ח.
- ^ יד) וע' בהגר"א משלי טז ד. ע' שפת אמת עה"ת ח"ה ד' צו ד"ה שמחת. ושם צז סד"ה סוכה.
- ^ טו) ע' הקדמת תיקוני זוהר ושם תי' כא קם ר' שמעון וכהגר"א שם.