מוסר אביך ד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מוסר אביך · ד · ד

הוסף ביאור

ד. פיתוח הכחות באדם ובאומה הישראלית[עריכה]



זה נראה בטבע המציאות, שכל כח שנמצא בכל דבר וטבעו לפעול, הוא פועל בהכרח. וכיון שהוא פועל, אם יזדמנו לו מצבים שפעולתו תהיה מסודרת אל השלמות ותכלית הנרצה - יפעול טוב, ואם לא יתנהג כפי הסדר והתכלית - יפעול הריסות ורע ע"י תנועתו. זה נוהג בין בדבר שנמצא בו כח-לפעול גדול ומסודר, ונעשקו ממנו האמצעים קודם שהגיע לתכליתו, ובין במה שהכח כבר שלט והוציא פעולות גדולות והגונות, ואח"כ נעשקו ממנו האמצעים להתמדת פעולתו. ויש לזה שורש גדול בדרכי הרע וההפסד של טומאת מת ונבילות וטומאות היוצאות מגופו של אדם.

לכן יש ללמוד, שכל מי שיש בו איוה כח מיוחד, צריך להוציאו לשלמותו כפי האפשר לו. ואם לאו, הרי לא די שאינו מוציא ממנו תועלת, אלא הוא פועל בלבול סדרים והפסדים גדולים בכל דרכי הנהגתו. אבל מיד שהוא פועל להשלימו, נמשך הכח אחרי הרצון הטבעי של שלמותו, ונשקט מהריסות פעולתו. ומכל-שכן, שהכוחות הכלליים כולם, שנמצאים באדם, חייב האדם להוציאם אל שלמותם, באופן שכולם יפעלו בשעתם ומקומם כפי כוחם בעצת התורה בהבנת השכל.

לפיכך, חייב האדם לחפש בעצמו איזה כוחות מיוחדים מוטבעים בו, ולא ישליך אחרי גוו כל מה שימצא בנפשו הכנה לזה, אלא יעיין ויסתכל להשתמש בהם כראוי. ומכל-שכן שלא יעלים עין מכוחות, שכבר בלא עיון מוצא אותם, לבטלם ולהרסם מבלי תת להם מקום ועבודה הגונה וסדורה. כי הכוחות מעשה ד' המה, והם חזקים מאד, ולא יתנו להסיג גבולם, ולא טוב יהיה כשיבאו לפעול בלא מנהיג כספינה בלא קברניטה.

וכן הענין נוהג בשלמות כללית הנמצאת לאומה, שכאשר אין הכח מוצא את הוצאתו מהכח אל הפעל באופנים ההגונים, הוא פועל הריסות גדולות. על כן עלינו לדעת כמה מכשולים נמצאים לנו, זרע הקודש ישראל, ממה שאין אנו משתמשים בכוחות הגדולים שנתן לנו השם יתברך שמו. הרי אנו מוכנים לחכמה גדולה, לגבורה של קדושה, לשירת קודש, לגדולה וענוה רוממה, עד רוממות מעלתה העליונה של החכמה והנבואה ורוח-הקודש [1].

ואם אין אנו משתדלים להוציא אל הפועל את הכחות המופלאים והגדולים האלה, אע"פ אף על פי, למרות ש- שמצד שרשם הקדוש של אלה הכחות הם מסולקים ממנו בעוונינו ואינם פועלים כלל, אבל הלא גם נפשנו החיונית מוטבעה לדרכים הגבוהים הנכבדים האלה, וגם גופנו מוכן לקבל הגדולות הללו, וכשאין אנו נותנים ידים להנהיגם כהוגן, שימצאו את תפקידם שהם מבקשים, הם פועלים את ההיפך, ותחת בושם יהי' מק [2] בעונינו.

על-כן אנחנו צריכים לחגור עוז, לפי מיעוט שכלנו וחילנו, הכשל בעונינו ונחלש מרוב הצרות ותוקף העניות והשפלות המדומה, ולהרחיב בתורת אמת דרכים אמתיים וגדולים, באופן שנמצא לתן מקום לכל הכחות הגדולים הנמצאים בנו לעבוד בהם את ד' אלקינו, הרוצה בכבודנו ובבחירתנו לטובה ולקדושה. ואנו צריכים לבאר היטיב את דברי הכחות הללו, שהוא באמת כמוסים בלב רבים מבני עמנו.

אבל מים עמוקים [3] המה, ולאנשי תבונות אנו צריכים, שידלו אותם ויציגום לפנינו בכל תעצומות עוזם, ואז יתעוררו בנו, בני אל חי, הכחות לבקש כל איש מה נמצאו בקרבו מהכחות הגדולים, ואיך יפעל בהם בדרך קדושה של צהלה ושלות השקט, לא בדרך אופל וקדורנית של עצב נבזה [4] מאד, ולא בדרך שמחה-של-עירבוביא שאינה אלא מבלבלת את הדעת ומהממת את התכונות, אך שמחה של השגת האמת ודעת הכבוד האמתי, שהוא כבוד אלקים שנתן לנו את המתנה הגדולה של אצילות נפשות קדושות, להגיד בעמים עלילותיו ולדעת את שם קדשו.

וכשיבקע האור הזה רק מעט על-פני תבל, ינהרו רבים מאחינו, צמאי טוב ד', אל ד' ואל טובו, וממילא הכחות העליונים, המצפים לעת אשר נעורר את האהבה, יתעוררו בחן קדושתם ותוקף עוזם והדרם, ונחה עלינו רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד' [5].

וכאשר יראה השם יתברך שאנו מוכנים לקבל כל הטובות הגדולות, שיעד לנו מאז ונשבע לאבותינו להיות לנו לאלקים [6] , ישיב את שבותנו ויביאנו לארצנו הקדושה, שרק היא מוכנת בסגולותיה שכל החמודות יצאו בה אל הפועל, וירומם בכבוד קרנינו, וכל העולם כולו יתוקן במלכות שדי, והרשעה תכלה מן הארץ, והיה (זכריה יד ט): "ד' אחד ושמו אחד".


הערות שוליים[עריכה]

  1. ^ טז) בחידושי אגדות להגר"א על "א"ל קיסר לריב"ח נחש לכמה מיעבר ומיליד", שנסתלקה הנבואה שיבת ציון כחולמים. כמ"ש בזוהר שהכל שיתין דרגין דנבואה.
  2. ^ יז) ע' ישעיהו ג כד
  3. ^ יח) משלי כ כ.
  4. ^ יט) ע' ירמיהו כב כח.
  5. ^ כ) ישעיהו יא ב.
  6. ^ כא) ע' קידושין ע ב, נצח ישראל יא.


<< · מוסר אביך · ד · ד