מוסר אביך ד ד
בטבע, כל אנרגיה מבצעת עבודה. ישנם כוחות טבעיים שפועלים בכל מקרה, ואופי הפעולה שלהם תלוי בתנאים - אם התנאים מאפשרים לכוח לפעול בצורה חיובית, הוא יפעל טוב, ואם לא, הוא יפעל בצורה שלילית.
הרעיון נרמז בדיני הטומאה שבתורה: ככל שישות מסויימת היא חשובה ורוחנית יותר, כך גם הטומאה שלה במותה היא חמורה יותר. לדוגמה, דוממים או צמחים אינם מטמאים כלל; גם חרקים מתים, למרות שכמובן אסור לאכול אותם, אינם מטמאים; בהמות מתות מטמאות בטומאה קלה; ואדם מת מטמא בטומאה חמורה יותר. כך גם הטומאות היוצאות מגוף האדם, כגון זרע או דם נידה, כולן משקפות כוח גדול שלא יצא אל הפועל בצורה חיובית, ולכן פעל בצורה שלילית.
ניתן ללמוד מכאן רעיון כללי יותר, שכל מי שיש בו כוח או כישרון מיוחד כלשהו צריך להוציא אותו לפועל בצורה טובה ושלמה כמיטב יכולתו. אם אינו עושה כך, לא רק שהוא מבזבז את הכוח שלו, הוא גם מסתכן בכך שהכוח יצא לפועל בצורה שלילית. לכן כל אדם צריך לחפש בעצמו איזה כוחות מיוחדים מוטבעים בו, ולא להזניח אותם, אלא לחשוב היטב איך להשתמש בהם כראוי. כי כל הכוחות שיש באדם ניתנו לו מה', והם חזקים מאד, ואם לא ישתמש בהם לטובה, הם יצאו לפועל בצורה לא מבוקרת והרסנית.
כך הדבר גם לגבי האומה כולה. כל כוח שיש באומה, כאשר איננו מוציאים אותו לפועל בצורה הגונה, הוא יוצא לפועל בצורה הרסנית. ה' נתן לנו כוחות רוחניים גדולים של חכמה, גבורה, שירה, גדולה, ואף נבואה. והרבה מכשולים וצרות נגרמים לנו, עם ישראל, מכך שאנחנו לא משתמשים נכון בכוחות הללו. אמנם אין נבואה בימינו, אבל הגוף והנפש שלנו מוכנים בטבעם לכוחות אלו, וכשאנחנו לא מנהיגים אותם כראוי, הם פועלים את ההיפך. וכך נרמז ב (ישעיהו ג כד): "והיה תחת בשם מק יהיה..." - דווקא במקום שהיה צריך להיות בושם, יהיה ריקבון.
לכן אנחנו צריכים להתאמץ, כמיטב שכלנו וכוחנו, ולמרות שאנחנו מרגישים חלשים מרוב צרות ועניות, ולעסוק בתורה בהרחבה, עד שנמצא את הדרכים הנכונות לתת מקום לכל הכוחות הגדולים הנמצאים בנו, לעבוד באמצעותם את ה'. אנחנו צריכים אנשים נבונים, שידעו לדלות את הכוחות הללו ולהציג אותם לפנינו בצורתם השלמה והמלאה. ואז תתעורר בכל אחד מאיתנו היכולת לחפש בתוך עצמו, מה מהכוחות הללו נמצא בו, ואיך להשתמש בהם בצורה מבוקרת רגועה ושמחה. "שמחה של השגת האמת ודעת הכבוד האמתי, שהוא כבוד אלקים, שנתן לנו את המתנה הגדולה של אצילות נפשות קדושות, להגיד בעמים עלילותיו ולדעת את שם קדשו".
"וכשיבקע האור הזה רק מעט על-פני תבל", רבים מאחינו ישובו אל ה', והכוחות העליונים הללו יתעוררו בכל עוזם, ויתקיים בנו הפסוק (ישעיהו יא ב): "ונחה עליו רוח ה', רוח חכמה ובינה, רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ה'".
וכאשר ה' יראה שאנחנו מוכנים לקבל את הכוחות הללו ויודעים איך להשתמש בהם, "ישיב את שבותנו ויביאנו לארצנו הקדושה, שרק היא מוכנת בסגולותיה שכל החמודות יצאו בה אל הפועל, וירומם בכבוד קרנינו, וכל העולם כולו יתוקן במלכות שדי, והרשעה תכלה מן הארץ, והיה (זכריה יד ט): "ד' אחד ושמו אחד"".
זה נראה בטבע המציאות, שכל כח שנמצא בכל דבר וטבעו לפעול, הוא פועל בהכרח. וכיון שהוא פועל, אם יזדמנו לו מצבים שפעולתו תהיה מסודרת אל השלמות ותכלית הנרצה - יפעול טוב, ואם לא יתנהג כפי הסדר והתכלית - יפעול הריסות ורע ע"י תנועתו. זה נוהג בין בדבר שנמצא בו כח-לפעול גדול ומסודר, ונעשקו ממנו האמצעים קודם שהגיע לתכליתו, ובין במה שהכח כבר שלט והוציא פעולות גדולות והגונות, ואח"כ נעשקו ממנו האמצעים להתמדת פעולתו. ויש לזה שורש גדול בדרכי הרע וההפסד של טומאת מת ונבילות וטומאות היוצאות מגופו של אדם.
לכן יש ללמוד, שכל מי שיש בו איוה כח מיוחד, צריך להוציאו לשלמותו כפי האפשר לו. ואם לאו, הרי לא די שאינו מוציא ממנו תועלת, אלא הוא פועל בלבול סדרים והפסדים גדולים בכל דרכי הנהגתו. אבל מיד שהוא פועל להשלימו, נמשך הכח אחרי הרצון הטבעי של שלמותו, ונשקט מהריסות פעולתו. ומכל-שכן, שהכוחות הכלליים כולם, שנמצאים באדם, חייב האדם להוציאם אל שלמותם, באופן שכולם יפעלו בשעתם ומקומם כפי כוחם בעצת התורה בהבנת השכל.
לפיכך, חייב האדם לחפש בעצמו איזה כוחות מיוחדים מוטבעים בו, ולא ישליך אחרי גוו כל מה שימצא בנפשו הכנה לזה, אלא יעיין ויסתכל להשתמש בהם כראוי. ומכל-שכן שלא יעלים עין מכוחות, שכבר בלא עיון מוצא אותם, לבטלם ולהרסם מבלי תת להם מקום ועבודה הגונה וסדורה. כי הכוחות מעשה ד' המה, והם חזקים מאד, ולא יתנו להסיג גבולם, ולא טוב יהיה כשיבאו לפעול בלא מנהיג כספינה בלא קברניטה.
וכן הענין נוהג בשלמות כללית הנמצאת לאומה, שכאשר אין הכח מוצא את הוצאתו מהכח אל הפעל באופנים ההגונים, הוא פועל הריסות גדולות. על כן עלינו לדעת כמה מכשולים נמצאים לנו, זרע הקודש ישראל, ממה שאין אנו משתמשים בכוחות הגדולים שנתן לנו השם יתברך שמו. הרי אנו מוכנים לחכמה גדולה, לגבורה של קדושה, לשירת קודש, לגדולה וענוה רוממה, עד רוממות מעלתה העליונה של החכמה והנבואה ורוח-הקודש [1].
ואם אין אנו משתדלים להוציא אל הפועל את הכחות המופלאים והגדולים האלה, אע"פ אף על פי, למרות ש- שמצד שרשם הקדוש של אלה הכחות הם מסולקים ממנו בעוונינו ואינם פועלים כלל, אבל הלא גם נפשנו החיונית מוטבעה לדרכים הגבוהים הנכבדים האלה, וגם גופנו מוכן לקבל הגדולות הללו, וכשאין אנו נותנים ידים להנהיגם כהוגן, שימצאו את תפקידם שהם מבקשים, הם פועלים את ההיפך, ותחת בושם יהי' מק [2] בעונינו.
על-כן אנחנו צריכים לחגור עוז, לפי מיעוט שכלנו וחילנו, הכשל בעונינו ונחלש מרוב הצרות ותוקף העניות והשפלות המדומה, ולהרחיב בתורת אמת דרכים אמתיים וגדולים, באופן שנמצא לתן מקום לכל הכחות הגדולים הנמצאים בנו לעבוד בהם את ד' אלקינו, הרוצה בכבודנו ובבחירתנו לטובה ולקדושה. ואנו צריכים לבאר היטיב את דברי הכחות הללו, שהוא באמת כמוסים בלב רבים מבני עמנו.
אבל מים עמוקים [3] המה, ולאנשי תבונות אנו צריכים, שידלו אותם ויציגום לפנינו בכל תעצומות עוזם, ואז יתעוררו בנו, בני אל חי, הכחות לבקש כל איש מה נמצאו בקרבו מהכחות הגדולים, ואיך יפעל בהם בדרך קדושה של צהלה ושלות השקט, לא בדרך אופל וקדורנית של עצב נבזה [4] מאד, ולא בדרך שמחה-של-עירבוביא שאינה אלא מבלבלת את הדעת ומהממת את התכונות, אך שמחה של השגת האמת ודעת הכבוד האמתי, שהוא כבוד אלקים שנתן לנו את המתנה הגדולה של אצילות נפשות קדושות, להגיד בעמים עלילותיו ולדעת את שם קדשו.
וכשיבקע האור הזה רק מעט על-פני תבל, ינהרו רבים מאחינו, צמאי טוב ד', אל ד' ואל טובו, וממילא הכחות העליונים, המצפים לעת אשר נעורר את האהבה, יתעוררו בחן קדושתם ותוקף עוזם והדרם, ונחה עלינו רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת ד' [5].
וכאשר יראה השם יתברך שאנו מוכנים לקבל כל הטובות הגדולות, שיעד לנו מאז ונשבע לאבותינו להיות לנו לאלקים [6] , ישיב את שבותנו ויביאנו לארצנו הקדושה, שרק היא מוכנת בסגולותיה שכל החמודות יצאו בה אל הפועל, וירומם בכבוד קרנינו, וכל העולם כולו יתוקן במלכות שדי, והרשעה תכלה מן הארץ, והיה (זכריה יד ט): "ד' אחד ושמו אחד".
הערות שוליים
[עריכה]- ^ טז) בחידושי אגדות להגר"א על "א"ל קיסר לריב"ח נחש לכמה מיעבר ומיליד", שנסתלקה הנבואה שיבת ציון כחולמים. כמ"ש בזוהר שהכל שיתין דרגין דנבואה.
- ^ יז) ע' ישעיהו ג כד
- ^ יח) משלי כ כ.
- ^ יט) ע' ירמיהו כב כח.
- ^ כ) ישעיהו יא ב.
- ^ כא) ע' קידושין ע ב, נצח ישראל יא.