קטגוריה:דניאל ו כב

דניאל נשאר כל הלילה בגוב האריות.
לא נאמר שהוא צעק או קרא לעזרה. לא נאמר שהוא התפלל בקול רם, נשבע ונדר נדר, או קילל והאשים. לפי הכתוב והחסר נראה שדניאל ישב בשקט וחיכה שיוציאו אותו בבוקר.

המילה "אֲזַי" מראה שרק אחרי שדניאל שמע את השליט, זיהה את קולו, הבין שהשליט בא עם שומרי ראשו, הבין שהשליט דואג לחייו מדבריו: "דָּנִיֵּאל עֶבֶד אֵל חַי, אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵד אוֹתוֹ תָּמִיד, הֲיָכוֹל לְהַצִּילְךָ מִן הָאֲרָיוֹת?" (ביאור:דניאל ו כא), רק אז הוא פתח את הפה והודיע שהוא חי.
סביר שדניאל חשש לגלות שהוא חי לאנשים אחרים פן הם יתנכלו לו. אמנם השליט חתם בטבעתו על האבן שעל פי הגוב, אבל מה זה יעזור לשליט אם האבן הוסרה ודניאל מת. את מי הוא יעניש?

"מַלִּל" (פועל ארמית) - הפרוש המקובל: 'אמר', הזיז את השפתים והוציא מילים.
(הפרוש השלילי במילוג שאלו 'דִּבּוּרִים רֵיקִים, הרבה מילים ללא תוכן ממשי, תנועות מיותרות,' לא נראה מתאים, וייתכן שיש שם בלבול עם המילה 'למלמל'.)

השורש מופיע:

• "מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה" (ביאור:בראשית כא ז) - כאן הפרוש הוא 'אמר בפליאה' - 'נס קרה, מי היה אומר?'
• "וּפֻם מְמַלִּל רַבְרְבָן" (של"ג - 'וְהִנֵּה עֵינַיִם כְּעֵינֵי אָדָם בְּקֶרֶן זוֹ, וּפֶה מְדַבֵּר גְּדוֹלוֹת') (ביאור:דניאל ז ח) - גם כאן מדובר על עניין פלאי, מדהים.
• "מִי יְמַלֵּל גְּבוּרוֹת יְהוָה יַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ“ (תהלים קו ב), וכפי שאנו שרים בחנוכה לכבוד הנס: "מי ימלל גבורות ישראל, אותם מי ימנה".

ייתכן שהעורך השתמש במילה הזאת כדי להראות את הנס המפואר שקרה לדניאל, שאלוהים הציל אותו מהאריות.

דניאל ענה מיד, ללא כעס או טרוניה, ופתח במילות הכבוד השגורות: "הַמֶּלֶךְ לְעוֹלָמִים חֱיֵה". הכוונה היא לא שהשליט יחיה לעד, אלא רק שחייו יהיו ארוכים וששמו וכבודו יחיה לעד - ואכן כך קרה לדריווש המדי, שסיפור דניאל הנציח את שמו לעד.

דניאל לא צעק לעזרה מהירה. נראה שהוא לא נפצע, לא התעיף מלברוח, לא היה חסר שינה, לא היה מבוהל או מבולבל. דניאל היה רגוע ובשליטה. הלילה עבר עליו במנוחה, וייתכן שאפילו היה לו מזרון, שמיכה וכרית.