קטגוריה:דניאל ה כב

'שפל' - כנוע, נמוך, שוקע.

לא ברור מה היו הדברים הרעים שעשה בלשאצר, נסיך הכתר העוצר, בזמן שאביו, נבונאיד, התבודד כנזיר בנווה המדבר תימא.
שמענו שבלשאצר עשה משתה ענקי לשרי המלך ונשותיו, הגיש בכלים שנגנבו מבית המקדש בירושלים, וברכו את אלי הכסף והזהב שלהם (ביאור:דניאל ה ד).

נראה שדניאל מאשים את בלשאצר, שלמרות שהוא ידע איך אלוהים העניש את אביו, עד שאביו הכיר בגדולת אלוהים, בכל זאת לא התאמץ ללמוד את דרך אלוהים ולעבוד את אלוהי השמים העליון.

• דניאל נתן הזדמנות לאביו המלך ללמוד את דרך אלוהי השמים, אולם המלך רק ברך את אלוהים (ביאור:דניאל ד לד) ולא עשה דבר נוסף כגון: שיבת ציון, והקמת בית המקדש.
• דניאל יודיע לבלשאצר את עונשו, ייתכן, בתקוה שהוא ישוב מדרכו הרעה ואלוהים יסלח לו.
• דניאל לא אמר שאם בלשאצר ישפיל את עצמו ייתכן שאלוהים יסלח לו. הוא השאיר למלך לשאול מה עליו לעשות כדי להעביר את רוע הגזרה.

למעשה תפקידם של מלכי בבל נגמר. הם הענישו את ממלכת יהודה, הגלו את יהויכין (בכבוד) ואת שאר העם אחר כך לבבל, שמרו עליהם ביחד בבירה, ולא הביאו זרים ליהודה.
היהודים השפילו את עצמם, בכו (תהלים קל"ז), שבו מדרכם הרעה, והיו מוכנים לחזור ליהודה ולעשות את הטוב בעייני אלוהים.
את התפקיד לאפשר להם לשוב, אלוהים יעד לכורש מלך פרס ומדי.

לפי דברי דניאל, כל שבלשאצר היה צריך לעשות זה להשפיל את עצמו ולפאר את אלוהים (ביאור:דניאל ה כג).
לא נראה שזה באמת כל מה שאדם צריך לעשות כדי לעשות את הטוב בעייני אלוהים. זה רק המינימום.
אדם צריך לקיים את המצוות והחוקים. עשיה, שמביאה רווח ותועלת לחברה, היא הדבר החשוב.