המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
[יח] בשביל מה שאמרת שיאמרו המצרים מבלתי יכולת ה'. דאם לא כן, "כדברך" למה לי, אלא פירושו "כדברך" שאמרת שכך יאמרו המצרים "מבלתי יכולת ה'" (פסוק טז), בשביל זה סלחתי:
"סלחתי כדברך" כשאמרתי אכנו בדבר כבר סלחתי בזה האופן שאתה אומר כי לא היתה הכונה שאמית את כולם יחדו אבל שאמית את כלם מעט מעט במדבר ולא יכנס איש מהם לארץ:
ויאמר ה' סלחתי כדבריך עד פרשת הנסכים כי תבואו אל הארץ וגו'. זכר הכתוב שמיד אחרי דברי אדון הנביאי' היה דבר ה' אליו לאמר סלחתי כדבריך. ומה שנרא' יותר נכון בפסוקי' האלה הוא על אחד משני אופני'. הא' שהשיבו יתברך סלחתי כדבריך כלו' סלחתי להם לא בכפרה החלטית. אלא באריכות אפים כמו שדברת ובקשת ממני. והודיעו למה היה ארך אפים לפושעי' שהוא מפני שהמלכים הממהרי' להנקם בשעת כעסם יהיה לאחת משתי סבות אם מיראתם שמא ימותו המלכים ההם ולא יהיה להם זמן ופנאי להנקם מאויביה'. ואם מיראת' שאותם החוטאי' אולי יברחו להם מממלכה אל עם אחר ולא יהיה לאות' המלכי' שמה יכולת עליה' להנק' בם. ואין כן בש"י כי הוא חי ונצחי לעד ומלכותו בכל משלה ואנה מפניו יברח החוטא ועל כן נאמר כאן בתת הסב' למה יאריך אפו לישראל. ואולם חי אני ולא אמות כנגד הסבה האחת וימלא כבוד ה' את כל הארץ ובכל מקום הם תחת ממשלתי ולא יברחו מחמתי. ונתן הטעם למה לא יכפר להם בהחלט כי אם באריכות אפים באמרו כי כל האנשי' הרואי' את כבודי ואת אותותי רוצה לומר אתה אומר שאסלח להם כדי שלא יחללו המצריי' את שמי שישמעו אותותי. והנה אם יש לי להקפיד במצרי' שישמעו אותותי כ"ש שיש לי להקפיד במי שראה אותם במצרי' ובמדבר וינסו אותי זה עשר פעמים שהמספר הזה מורה על הרבוי ועכ"ז לא שמעו בקולי ולא האמינו בי ובעבור זה האם יהי' ראוי שהאנשי' האלה יראו את הארץ ובעבור שמשה בטענתו אמר מבלתי יכולת ה' להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם השיבו השם עתה ששבועתו לא היתה לתת להם את הארץ אבל היתה שבועה לאבותם לתת אותה לזרע'. ולכך אף שהדור הרע הזה לא יכנסו לארץ לא היה יתברך עובר על שבועתו ולא גם כן אם דורות אחרי' יהיו מנאציו שאין ספק שלא יראוה ותשאר השבועה קיימת לדור אחר ירא את ה' וז"ש כל מנאצי לא יראוה. הנה בתשובתו יתברך זכר שיאריך להם אפו ולא יהרג' בדרך פתאום כאיש אחד עם ביאור הסבות אשר בעבורן לא ימהר בבקשת הנקמה אבל שעכ"פ לא יבואו אל הארץ בהיות' מנאצי ה' ובוזיו יקלו. וע"ד זה אמר המשורר (תהלי' קב) אלי אל תעלני בחצי ימי כי אין ראוי לך שתמהר בזה להענישני כיון שלדור ודור שנותיך ואתה חי ונצחי. וגם שלא אוכל לברוח מפניך כי אתה לפנים הארץ יסדת מסכים למה שנאמר כאן ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. זהו האופן האחד מפירוש הפסוקים האלה. והאופן הב' בפירושם הוא שהקב"ה השיב על מה שטען משה סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך וכאשר נשאת וגו' והשיבו יתברך סלחתי כדבריך כלומר אמת הוא שסלחתי לעונם פעמי' רבות כדבריך. ולכך אמר סלחתי בלשון עבר שהודה לו לדבריו. אבל אם היות שסלחתי פעמים רבות כדבריך חי אני וראוי שארגיש במה שפשעו בי פעם אחר פעם והוא קשה עלי כמחט בבשר החי. וז"ש ואולם חי אני וארגיש במה שעושי' כנגד כבודי ועל מה שטענת שיאמרו מצרי' מבלתי יכולת ה' איני חושש לזה כי עוד כל ימי הארץ ימלא כבודי את כל הארץ ולא יהיה שמי מחולל בגוים כי בכל מקום מוקטר מוגש לשמי וכמאמר הנביא כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוי'. ואחרי אשר השיב השם על טענות משה נתן הגזרה כי כל האנשים הרואים את כבודי אם יראו את הארץ רוצה לומר האם הוא ראוי שהאנשים האלה יראו את הארץ כאשר בקשת ממני להביא' שמה לא יהיה כן באמת כי כל מנאצי לא יראוה כי השבועה היתה לאבות ואין ראוי שתתקיי' בבני' משחיתי' אשר כאלה אלא בבני' הדומי' להם וכן אלף דור שיבואו אחריהם אלו היו כלם מנאצי' כל מנאצי לא יראוה ולא אעבור בזה על שבועתי עד בא דור זכאי שאז תתקיי' השבועה. ואפשר לפרש כל מנאצי לא יראוה על הכנעניי' כאלו אמר והנה המנאצים את ה' יושבי הארץ לא יראוה עוד ויסחו רשעים ממנה ואיך אביא תחתם תרבות אנשי' חטאים כאלה. הנה התבאר שאין סלחתי כדבריך הכפרה המוחלטת אלא שיאריך אפו להם עד זמן ארבעי' שנה שימותו במדבר כל העם היוצא ממצרים מבן עשרי' שנה ומעלה באופן שלא היה אחד מהם מת פחות מבן ששי' שנה ומעלה כדבריהם ז"ל והתישבו הפסוקים כלם והותרו השאלות התשיעי' והעשירי'. והנה זכר שכר כלב ואמר שהיה רוח אחרת עמו ולא זכר כזה ביהושע. לפי שיהושע היה בו רוח נבואיי וכמו שאמר למשה קח את יהושע איש אשר רוח בו. ובהיותו משרת משה ותלמידו ונשאר במקומו בידוע שלא יהיה נוטה לרשעת המרגלי' ולא היה צריך לשבחו על זה. אבל כלב יען היתה רוח אחרת עמו רוצה לומר רוח אנושי לא נבואיי כיהושע ועכ"ז וימלא אחרי מחסידותו ושלמותו אינו מן הדין שימות במדבר בכלל הפושעים לכן והביאותיו אל הארץ אשר בא שמה והיא חברון והענין שיזכה בה לנחלתו ועל כן אמר וזרעו יורישנה רוצה לומר שלא לבד בני כלב יירשו אותה אבל גם כל זרעו יורישנה רוצה לומר ינחילנה לזרעו כי לא תסור לעולם מבניו. ואפשר לפרש יען היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי שכלב היה רוח אחרת ומחשבה עמו מחולפת ממה שאמר בפיו כי דעתו היה כי עז העם והערי' בצורות כדברי המרגלי' אבל עם היות כן רוחו ומחשבתו הוא מלא אחרי ה' ועשה טענות על דבר כבוד שמו. לכן היה שכרו אתו ופעולתו לפניו וכבר פירשתי אני זה באר היטב בספר יהושע בדברים אשר דבר כלב אל יהושע בענין חברון ומשם יראה בבירור אמתת הפירוש הזה. והותרו השאלות הי"א והי"ב. והנה אמר אח"ז והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם וגו' כלומר אתם יראתם ממה שאמרו המרגלי' עמלק יושב בארץ הנגב והכנעני יושב על הים. והאמורי בהר. והנה הכנעני יכלול כל שבעה אומות להיותם בני כנען ואתם יראתם מהם שהיו אז יושבים במצרי' ועתה אומר לכם שהשגחתי סרה מכם. ולכן עם היות שהם עתה בעמק ובמקום שפל כי הנה הם יבואו להלחם בכם ויכו אתכם על כן ראוי שמחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים סוף ולא תמתינו פה עוד. והנה בא אחר זה דבור אחר אל משה ואל אהרן עד מתי לעדה הרעה הזאת. לפי שמשה לא אמר לישראל הגזרה שנגזרה עליהם שימותו במדבר בתקותו לשוב ולהתפלל עליהם ואולי ישוב השם מחרון אפו. וגם היתה הגזרה סתומה מאד כי לא פירש אם בניהם הילודי' במדבר יבואו אל הארץ ויירשוה אם לא. לכן הוצרכו אל דבור אחר ונשתתף בו אהרן כדי שילוה אל משה בהגדת הגזרה אל העם ולכך אמר יתברך המוכיח למשה שהיה שותק ומעלים מהם מה שנגזר עד מתי לעדה הרעה הזאת כלומר עד מתי תעלי' גזרתם ואמר זה על זקני העם וראשיו שהם הנקראים עדה ולכך אמר אשר הם מלינים עלי שהראשים והזקני' ההם היו מלינים על ה' כל תלונות בני ישראל. ואין ראוי לפרש זה על המרגלי' כי הוא אומר אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם שהם הדברים והתלונות שמנהיגי העם עושים למשה. ולפי שהם היו מדברים בשם העם נקראו מלינים כי הם היו סבה לשיתלוננו כל העם וכאלו אמר יתברך כיון שהם אמרו תלונותיהם כרצונם גם אתה אמור הגזרה אשר גזרתי על זה וזהו אומר אליהם לא תעלים עוד עניני אבל אמור אותו אליהם בפרסום והיה עיקר המאמר שלא יחשוב משה שיהיה אריכות אפו יתברך להקל בעונש דור המדבר ולפקוד על בניהם את עונם כמו שהיה מבקש משה אבל יהיה הדבר בהפך שהנפש החוטאת היא תמות והמתאוננים ימותו במדבר ולא יכנסו לארץ כי כיון שהם אמרו או במדבר הזה לו מתנו יבחרו מיתה טבעית ולא להלחם לכבוש את הארץ אני אתן ואמלא שאלתם שימותו במדבר ולא ילכו להלחם בארץ. אבל בניהם אשר יקומו אחריהם שהיו הם אומרים שיהיו לבז וילכו שבי לפני צר לא יהיה כן כי המה יבואו אל ארץ ויירשוה ובזה הדרך לא אשחטם במדבר אבל אהרגם בדבר יחד כאיש אחד ויענשו החוטאים באריכות אפי ובנים לא יומתו על אבות וז"ש אם לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם. והוא שבמדבר הזה יפלו פגריכם כי אינו מהראוי שיבואו אל הארץ הטובה ההיא אלא אותם שלא חטאו בענינה כלב בן יפונה ויהושע בן נון. אמנם בניכם המה יבואו שמה. ולפי שהבנים יקראו עצם האבות ביאר ואמר ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה. ואמר לשון פגרים להגיד שיפלו בחלאים כדי שגופיהם יענשו בחלאים והבני' לא יהיו כן אלא שבניהם יהיו רועים במדבר עד תום פגריהם במדבר. וביאר שלא ימותו כלם יחד כאיש אחד אלא בזמן ארבעים שנה כמספר הימים שהלכו לתור את הארץ וכאלו הכרח הכנס הבנים לארץ סבב מיתתם בזמן ההוא. והכרח מיתת האבות קודם שיכנסו הבנים לארץ סבב עכוב הבנים במדבר כל הזמן ההוא. לא שהעניש השם את הבנים בהליכתם במדבר הזמן ההוא בעון אבותיהם אלא שנתן להם זה בסימן. הנה התבאר צורך הדבור הזה והותרה השאלה הי"ג. וספר הכתוב שהאנשים אשר שלח משה לתור את הארץ והם העשרה מלבד יהושע וכלב מפני שבשובם היו סבה להתלונן כל העדה על משה בעבור מה שהוציאו דבה על הארץ שהיתה אוכלת יושביה כי זה היה שרש ועקר לכל התלונות הית' בהם יד ה' וימותו במגפה לפני ה' ר"ל שכלם יחד מתו בדבר. באופן שכל העם הכירו וידעו שבהשגחה גמורה היתה מיתתם וחכמינו ז"ל אמרו שמתו במיתה ההגונה להם מדה כנגד מד' שנמשכה לשונם עד טבורם ותולעים יוצאים מלשונם ובאים תוך טבורם וזהו במגפה לפני ה'. ואמנם יהושע וכלב חיו כלומר שנשארו מהם חיים כי הבדילם השם לטובה מכל רעיהם. וכאשר ראה משה שהגזרה האלהית כבר התחילה לצאת בפועל במיתת המרגלים הרעים אז הודיע לישראל כל מה שדבר אליו מהגזרה וזהו אמרו אחרי זכרון מיתתם וידבר משה את הדברים האלה אל כל ישראל ויתאבלו העם מאד כי ראו כי כלתה אליהם הרעה מאת המלך ה' צבאות. וחשבו לתקן את אשר עותו במה שהשכימו בבקר לעלות אל ראש ההר כמתחרטים ממה שעשו ואמרו הננו ועלינו אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו. ומשה הוכיחם עליו למה זה אתם עוברים את פי ה' והיא לא תצלח. כלומר גם בזה ממרים הייתם כשהייתי אומר לכם עלה רש אל תירא ואל תחת כי ה' הוא הנלחם לכם ולא אביתם לעלות ועתה שהשם אומר לכם פנו וסעו המדברה דרך ים סוף תאמרו הננו ועלינו אל תעשו כן אל תעלו כי אין ה' בקרבכם ולא תושעו בכחכם כי באמת תפלו בחרב האויבים הואיל ושבתם מאחרי ה' והמה לא אבו שמוע ויעפילו לעלות אל ראש ההר. אבל משה לא עלה עמה' ולא סר מקרב המחנה וכן וארון ברית ה' שהיה בתוך המשכן לא מש מקרב המחנה. וכאשר לא ירד השם עמהם ירד הכנעני והעמלקי היושב בהר ההוא ויכום ויכתום עד החרמה שהוא שם מקום נקרא כן על שם המאורע שהכו בהם והחרימום. ומלת ויעפילו הוא מלשון חוזק מלשון עפל בת ציון ורז"ל דרשוהו מלשון אופל שהלכו חשכים שלא ברשות גבוה. ואין ספק שישראל באמרם הננו ועלינו לא עשו תשובה גמורה כי היה להם לומר למשה התפלל בעד עבדיך כי חטאנו לה' אבל בטחו בכחם ובגבורתם לעשות חיל ולא בחר ה' בזה. ולכך לא הצליחו במעשיהם ולא קבל הקדוש ברוך הוא תשובתם כמו שקבל תשובת הנשוכים מהנחשים לפי שהודו לפשעם ואמרו למשה חטאנו כי דברנו בה' ובך ולכן קובלה תשובתם ונתרפאו:
"ויאמר ה' סלחתי כדברך", ר"ל סלחתי לא כפי שהתפללת שיהיה כאלו לא חטאו כלל ואכניסם אל הארץ רק יהיה כדברך שאמרת שלא תמית אותם כאיש אחד לבל יאמרו
הגוים מבלתי יכולת:
ויאמר ה' סלחתי כדברך. פירוש לא סלחתי על העון בהחלט אלא כדבריך שלא אהרגם כאחת מהטעמים שרשם במאמרו שלא יאמרו מבלתי יכולת וגו', אבל על כל פנים יעשה בהם משפט באריכות אפים, והוא מאמר הסמוך כל האנשים וגו' אם יראו את הארץ וגו', ואומרו חי אני פירוש נשבע בחיי המלך כביכול, גם נשבע ואמר וימלא כבוד וגו' פירוש כן ימלא כבוד ה' את הארץ עד שנעשה זה, והוא גם כן שבועה על הדבר:
עוד נראה לפרש הכתוב על זה הדרך סלחתי כדברך פירוש לצד דבריך שחלית פני, ולצד שנאמר בדברי משה מיחוש מאמר הגוים מבלתי יכולת ה' וגו' ופירשנו במקומו ב' דרכים הא' כי אין אלהים ח"ו עוד, והב' שאין בו כח נגד יושבי הארץ, לזה אמר ואולם חי אני פירוש כנגד מה שיאמרו שאין בנמצא המציל ח"ו ואמר חי אני, וכנגד מה שיאמרו שאין בו כח ח"ו לעמוד בפני יושבי הארץ אמר וימלא כבוד ה' את כל הארץ פירוש במעשה אשר יפליא לבסוף בא' ושלשים מלכים הגם שיעשה זה לזרעו של משה, והכוונה בדברים אלו לומר שלא עשה אלא לכבוד משה שבקש ממנו סליחה ולא למיחוש מאמר הגוים:
