ביאור:תוספתא/נגעים/ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
תוספתא מסכת נגעים פרק ששי[עריכה]
בית מנוגע לא היה[עריכה]
בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות. למה נכתב? אלא לומר דרוש וקבל שכר.
ר"ש בן יהודה אומר איש כפר עכו: מקום היה בגליל והיו מציינין אותו
שהיו אומרים אבנים מנוגעות היה בו
וירושלים אינה מטמאה בנגעים. אמר רבי יהודה: אני לא שמעתי אלא בבית המקדש בלבד.
אין מודדין הימנה ולחלל לעגלה ערופה, ואינה נעשית עיר הנדחת.
ר' נתן קושר את בית המנוגע, עיר הנידחת ובן סורר ומורה, ששלושתם לא היו וכו'. |
שנא' (דברים כא יט) והוציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו
פרט לידוע שהוא של ישראל
אין מלינין בה את המת, ואין מעבירין בתוכה עצמות אדם
ואין משכירין בתוכה בתים, ואין נותנין בתוכה מקום לגר תושב
ואין מקיימין בה קברות, חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה שהיו שם מימי הנביאים הראשונים.
ואינה נטעת ונזרעת ונחרשת, ואין מקיימין בה אילנות חוץ מגנת ורדין שהיה שם מימות הנביאים הראשונים.
ואין מקיימין בה אשפתות - משום טומאה,
ואין מוציאין הימנה זיזין וגזוזטראות לרשות הרבים - מפני אהל הטומאה.
בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין - הרי אלו מטמאין בנגעים.
בית העגיל העשוי כשובך - אין מטמאין בנגעים
דוגין טרגים ופנטנין שנים, שלושה או חמישה קירות - אין מטמאין בנגעים
בית שהוא בנוי על ארבע קורות - אין מטמאין בנגעים. על ארבעה עמודים - מטמאים בנגעים.
בית שהוא בנוי מלמטה סלע ולמעלה בנין, מלמטה אבנים ומלמעלה לבנים - מטמאין בנגעים.
בית שבים - אין מטמאין בנגעים
בית מצדו אחד עובד כוכבים וצדו אחד ישראל
צדו אחד בארץ וצדו אחת בחוצה לארץ - אין מטמאין בנגעים.
הבית שבספינה - אין מטמאין בנגעים.
דיני בית מנוגע[עריכה]
עצים כדי ליתן תחת השקוף. רבי יהודה אומר: כדי לעשות סנדל לאחורי השקוף.
וכמה הוא שיעור אבנים? משוי שנים, דברי רבי שמעון בן אלעזר.
היציע והאבוס והמגירה - אין מטמאין בנגעים, ואין מצטרפין עם הנגעים, ואין הנגע פושה לתוכו
העצים והאבנים והעפר מטמאין בנגעים, ומצטרפין עם הנגעים והנגע פושה לתוכן
וכשהן נותצין את הבית - נותצין עמו.
ראיית הנגע ומוסר השכל[עריכה]
כיצד ראיית הנגע? ספק יש בו כשני גריסין ספק אין בו, ספק ירקרק שבירוקין ואדמדם שבאדומים
ראו משנה יב, ה. הכהן אינו מחמיץ הזדמנות להטיף מוסר, למרות שבדרך כלל יטהר את הנגע. |
שאין הנגעים באין אלא על לשון הרע, ואין הצרעת באה אלא על גסי הרוח
ואין המקום דן את האדם אלא ברתיון,
הרי הן באין על ביתו. חזר בו - טעון חליצה, ואם לאו - טעון נתיצה.
הרי הן באין על בגדיו, וחזר בו - טעון קריעה, ואם לא - טעון שריפה
הרי הן באין על גופו, וחוזר בו – חוזר, ואם לאו - (ויקרא יג מו) בדד ישב מחוץ למחנה מושבו.
ר"ש בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: אף על גסות הרוח נגעין באין, שכן מצינו בעזיהו.
דינים נוספים בבית מנוגע[עריכה]
היה קולף את העפר שבין אבן לחברתה ונראה לתוך הבית.
ראו משנה יב, ו. וראו גם ספרא מצורע פרק ד, ה, שם אינו נוטל עפר מהקירות ומהקרקע. |
רבי יוסי ברבי יהודה אומר: מקרקע הבית היה נוטל את העפר שלש אצבעות
שנאמר (ויקרא יד מא) ואת הבית יקציע מבית סביב
רבי יוסי ברבי יהודה אומר משום רבי אליעזר: הכיהה בשני והולך לו - קלפו וטעון צפורין.
בית שנראה נגע במזרחו, חצצו ונראה במערבו - נדון כבית אחד.
חצצו ונראה במזרחו, חזר ונראה במערבו - נדון כשני בתים.
נראה נגע בין נסר לכותל ובין יריעה לקורות - אין נזקק לו.
סלקו - הרי הוא כקמוט שנפשט, וכבית סתרים שנתגלה.
חומר בחליצה מבנתיצה, ובנתיצה מבחליצה
ראו משנה יג, ב, וכן בספרא מצורע ה, ג. |
בחליצה - אבן שבזוית, בזמן שהוא חולץ - חולץ את כולה
בזמן שהוא נותץ - נותץ שלו ומניח את של חבירו.
בנתיצה - נותץ את האבנים שיש בהן נגע ואת האבנים שאין בהן נגע
ובחליצה - אינו חולץ אלא אבנים שיש בהן נגע
הא מפני שיש בחליצה שאין בנתיצה ויש בנתיצה שאינה בחליצה
צריך לומר בחליצה וצריך לומר בנתיצה.
אלו ואלו מטמאות במגע ובמשא, ואין מטמאות על גבי אבן מסמא
ומשתלחות חוץ לכל עיר למקום טמא
ואע"פ שאין שם מקום טמא - מקומן טמא.
בית המוסגר שנשרו ממנו אבנים - טהורות
שני בתים מוסגרין שנטל אבן מזה ובנה בזה, ונראה נגע באחת מהן - היא טמאה בלבד
ורבי אלעזר בר' שמעון אומר: אבנים כמטלית.