ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שקלים/פרק חמישי

ירושלמי שקלים , פרק ה, הלכה א

-----------------------------------דף כא

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שקלים דף כא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד א] מתני’: ^ה_אאלו הן הממונים שהיו במקדש. יוחנן בן פנחס על החותמות. אחייה, על הנסכים. מתיה בן שמואל שמואל (אמורא)°, על הפייסות. פתחיה, על הקינין. פתחיה זהו מרדכי. ולמה נקרא שמו פתחיה? שהיה פותח דברים ודורשן ויודע בשבעים לשון. בן אחייה על חולי מעיים. נחוניה חופר שיחין. גביני כרוז. בן גבר על נעילת שערים. בן בבי ממונה על הפקיע. בן ארזא על הצלצל. הוגרס בן לוי על השיר. בית גרמו על מעשה לחם הפנים. בית אבטינס על מעשה הקטורת. ואלעזר על הפרוכת, ופנחס המלביש:

גמ’: חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר. רבי סימון רבי שמעון בן פזי° ורבנן. חד אמר לא היו כולן ממונים בדור אחד אלא כשירי דור ודור בא למנות עליהן. וחורנה אמר כולם שימשו כאחד. והתנא שהיה באותו דור מנה מה שבדורו. תנן התם, בן קטין עשה י”ב דדים לכיור. מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכיפורים של זהב. והיו מזכירין אותן לשבח. ואלו לגנאי: של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת. הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר זכר צדיק לברכה, ועל אלו נאמר שם רשעים ירקב מאן דאמר שלא היו כולן ממונים בדור אחד אלא כשירי כל דור ודור בא למנות אף בית גרמו והוגרס ובית אבטינס כשרים היו, ועל כולן _{אף שלא רצו ללמד כיוון שנתנו טעם לדבר} מלבד בר קמצר הוא אומר (משלי י', ז') זכר צדיק לברכה. מאן דאמר מי שהיה באותו דור מנה מה שבדורו. על כולן הוא אומר (משלי י', ז') ושם רשעים ירקב. ועל מי נאמר זכר צדיק לברכה? על בן קטין וחביריו. אמר רבי יונה רבי יונה° כתיב (ישעיהו נ"ג, י"ב) לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל. זה °רבי עקיבה רבי עקיבא, שהתקין מדרש ההלכות והגדות. ויש אומרים אלו אנשי כנסת הגדולה תיקנו. אלא מה תיקן זה? כללות ופרטות. אמר רבי אבהו רבי אבהו° כתיב (דברי הימים א ב', נ"ה) משפחת סופרים יושבי יעבץ. מה תלמוד לומר סופרים? אלא שעשו את התורה ספורות ספורות. חמשה לא יתרומו תרומה. ה' דברים חייבין בחלה. חמש עשרה נשים פוטרות צרותיהן. שלשים ושש כריתות בתורה. שלשה עשר דבר נאמרו בנבלת העוף הטהור. ד' אבות נזיקין. אבות מלאכות ארבעים חסר אחת. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, כתיב (עזרא ז', י"א) לעזרא הכהן הסופר סופר מצוות ה’ וחוקיו. מה תלמוד לומר סופר פעם שניה? אלא כשם שהיה סופר בדברי תורה, כך היה סופר בדברי חכמים. אמר רבי חגי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°. הראשונים חרשו וזרעו ניכשו כיסחו עדרו קצרו עמרו דשו זרו בררו טחנו הרקידו לשו קיטפו ואפו. ואנו אין לנו פה לאכול. אמר רבי אבא בר זמינא רבי אבא בר זמינא° בשם רבי זעירא רבי זעירא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כא עמוד ב] אין הוון קדמאי אם הראשונים בני מלאכים, אנן בני נש אנו כבני אדם. ואין הוון בני נש, אנן חמרין. אמר רבי מנא רבי מנא°. בההיא שעתא אמרין, אפי' לחמרתיה ד°רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר לא אידמינן. חמרתיה ד°רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר גנבונה לסטיי בליליא עבדת טמורה גבן הסתירו אותה אצלם תלתא יומין ולא טעמא כלום. בתר תלתא יומין, איתמלכן מחזרתה למרה החליטו להחזיר אותה לבעלים שלה. אמרין, נישלחנה למרה דלא לימות לגבן ותיסרי אמרו נשלח אותה לבעלים שלה שלא תמות אצלנו ותסריח מערתא. אפקונה אזלת וקמת על תרעת דמרה הוציאו אותה הלכה ונעמדה על פתח החצר של בעליה. שריית מנהקא התחילה לנעור. אמר לון, פתחין להדא עלובתא תפתחו לאותה עלובה דאית לה תלתא יומין דלא טעימת כלום. פתחין לה ועלת לה. אמר לון, יהבון לה כלום למיכל ותיכל. יהבין קומה נתנו לפניה שערין, ולא בעית מיכל ולא רצתה לאכול. אמרו ליה, רבי, לא בעית מיכל. אמר לון, מתקנין אינון? אמרו ליה, אין. אמר לון, וארימתון דמיין תיקנתם אף את הדמאי? אמרו ליה, ולא כן אילפן רבי, ^ה_בהלוקח לזרע, לבהמה, קמח לעורות, שמן לנר, שמן לסוך בו את הכלים, פטור מן הדמאי? אמר לון. מה נעביד להדא עלבתא, דהיא מחמר על גרמה סגין היא מחמירה על עצמה הרבה? וארימון דמיין ואכלת תיקנו את הדמאי ואכלה: פתחיה על הקינין: בא וראה מה גדול הוא כוחו של אותו האיש. פותח דברים ודורשן: יודע בע' לשון: תני, ^ה_גסנהדרין שיש בה שנים שיכולין לדבר, וכולן ראוין לשמוע, הרי זו ראויה לסנהדרין. ג', הרי זו בינונית. ד', הרי זו חכמה. וביבנה היו בה ד' ואלו הם. °בן עזאי שמעון בן עזאי, ו°בן זומא שמעון בן זומא, ו°בן חכינאי בן חכינאי, ו°רבי אלעזר בן מתיה רבי אלעזר בן מתיה. אמר רבי חסדא רבי חסדא°. פעם אחת יבשה ארץ ישראל ולא ידעו מהיכן להביא עומר. והוה תמן חד אילם דהוה יהיב חד ידיה על גגות, וחד ידיה על צריפים. אייתוניה  הביאו אותו קמיה דפתחיה, אמר להו. אית אתר  יש מקום דמתקריא גגות צריפין, או צריפין גגות? אזלון לתמן ואשכחון  הלכו לשם ומצאו. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. פעם אחת נשדף כל העולם כולו. ולא היו יודעין מהיכן להביא העומר. והוה תמן חד אילם דהוה יהיב ידיה על עיניה, וידיה על סוכרא. אייתוניה  הביאו אותו לגבי פתחיה, אמר לון, אית אתר  יש מקום דמיתקריא עין סוכר, או סוכר עין? אזלון לתמן ואשכחון  הלכו לשם ומצאו. ג' נשים הביאו קיניהן. אחת אומרת לעינתי. ואחת אומרת לימתי. ואחת אומרת לזיבתי. זו שאומרת לעינתי, סברין מימר שופעת כמעין. אמר לון, בעיינא סכנת _{נצלה מטביעה} זו שאומרת לימתי, סברין מימר שופעת כים. אמר לון, בימה סכנת. זו שאומרת לזיבתי, סברין מימר זבה ממש. אמר לון, זאב בא ליטול את בנה וניצל: תנן,בן אחייה על חולי מעיים. ולמה נזקקו לו? ^ה_דעל ידי שהיו הכהנים מהלכין יחיפים על הרצפה. והיו אוכלין בשר ושותין מים, היו באין לידי חולי המעים. והוה ידע האידין חמר  איזה יין טב למעייא. והאי דין חמר מסמם רע למעייא: נחוניא חופר שיחין: ^ה_השהיה חופר שיחין ומערות. והוה ידע האי דין כיף  איזה סלע מקורר מיא. האי דין כיף  איזה סלע אית ביה שרברובי _{מים חמימים,} ועד היכין שרברובותיה מטייה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ומת בנו בצמא. אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. מאן דאמר רחמנא וותרן, יתוותרון בני מעויי. אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר רבי אחא רב אחא°, כתיב (תהלים נ', ג') וסביביו

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ה_א מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה א':

[ע"ב]

2 ה_ב מיי' פי"ג מהל' מעשר הלכה י"ד:

3 ה_ג מיי' פ"א מהל' סנהדרין הלכה ו':

4 ה_ד מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה י"ד:

5 ה_ה מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה ט"ו:

-----------------------------------דף כב

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שקלים דף כב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד א] נשערה מאוד. מדקדק עמהן כחוט השערה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, לא מטעם הזה אלא מן מה דכתיב (תהלים פ"ט, ח') ונורא הוא על כל סביביו. מוראו על הקרובים יותר מן הרחוקים. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°. מעשה בחסיד אחד שהיה חופר בורות שיחין ומערות לעוברים ולשבים. פעם אחת היתה בתו עוברת לינשא, ושטפה נהר. והוון כל עמא עללין לגביה ונכנסו כולם אליו בעיין מנחמתיה ביקשו לנחמו, ולא קביל עלוי מתנחמה ולא קיבל ניחומים. עאל נכנס °רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר לגביה אליו. בעי מנחמתיה ביקש לנחמו, ולא קביל עלוי מתנחמה ולא קיבל ניחומים. אמר לון, דין הוא חסידכון זה החסיד שלכם? אמרו ליה, רבי. כך וכך היה עושה, כך וכך אירעין _{קרה לו}. אמר, אפשר שהיה מכבד את בוראו במים, והוא מקפחו במים? מיד נפל קול הברה בעיר דבאת בתו של אותו האיש. אית דאמרי בסיכתא איתערית נאחזה ביתד ועלתה. ואית דאמרי, מלאך ירד בדמות °רבי פנחס בן יאיר רבי פנחס בן יאיר והצילה. גביני כרוז: שהיה מכריז בבית המקדש. ^ה_ומה היה אומר? עמדו הכהנים לעבודה ולויים לדוכנן וישראל למעמדן. אגריפס המלך שמע קולו עד ח' פרסאות, ונתן לו מתנות הרבה: בן גבר על נעילת שערים: תנן התם, בכל יום תורמים את המזבח בקריאת הגבר . תירגם רב רב (אמורא)° קומי דבית רבי שילא רב שילא°, קרא גברא, אכריז כרוזא. אמרין ליה, אמור קרא תרנגולא. אמר לו והתנינן בן גבר על נעילת שערים. אית לך למימר בר תרנגולא? ^ה_זבן בבי על הפקיע: שהיה מזייג את הפתילות שהיה קולען בעובי שונה בהתאם לאורך הלילה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° עאל לכופרה. בעי מוקמה לון פרנסין ביקש למנות עליהם פרנסים, ולא קבלון עליהון. עאל ואמר קומיהון. תנן, בן בבי על הפקיע. ומה אם זה שנתמנה על הפתילה, זכה להימנות עם גדולי הדור. אתם שאתם נתמנין על חיי נפשות, לא כל שכן? בן ארזה על הצלצל: כי הא דתנינן תמן, ^ה_חהניף הסגן בסודרין, והקיש בן ארזה על הצלצל: הוגרס בן לוי על השיר: אמר רבי אחא רב אחא°, נעימה יתירה היה יודע. ואמרו עליו על הוגרס בן לוי, שהיה מנעים את קולו בזמר. וכשהיה נועץ גודלו בתוך פיו, היה מוציא כמה מיני זמר, והיו כל אחיו הכהנים נזקרים לו בבת ראש: בית גרמו על מעשה לחם הפנים: בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים, וברדייתו. ולא רצו ללמד. שלחו חכמים והביאו אומנים מאלכסנדריאה. והיו בקיאין במעשה לחם הפנים, וברדייתו לא היו בקיאין. בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא היתה מתעפשת. ואלו, היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מתעפשת. כיון שידעו חכמים בדבר הזה אמרו. כל מה שברא הקדוש ברוך הוא, לכבודו ברא. שנאמר (משלי ט"ז, ד') כל פעל ה' למענהו. שלחו אחריהם ולא רצו לבא, עד שכפלו להם שכרן. י"ב מנה היו נוטלים, ונתנו להם כ"ד. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כ"ד היו נוטלים ונתנו להן מ"ח. אמרו להן, מפני מה אין אתם רוצים ללמד? אמרו להן, מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח, שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם. שלא יהו אומרים, ממעשה לחם הפנים הן אוכלים: בית אבטינס על מעשה הקטורת: של בית אבטינס היו בקיאין על מעשי פיטום הקטורת ובמעלה העשן, ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנין מאלכסנדריאה של מצרים. והיו בקיאין בפיטום הקטורת. ובמעלה עשן לא היו בקיאין. של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה כמקל, ופוסה ויורדת. ושל אלו, היתה פוסה מיד. כיון שידעו חכמים בדבר אמרו, כל מה שברא הקדוש ברוך הוא, לכבודו ברא. שנאמר (ישעיהו מ"ג, ז') כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וגו' שלחו אחריהם ולא רצו לבא, עד שכפלו להן שכרן. י"ב מנה היו נוטלין, ונתנו להן כ"ד. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, כ"ד היו נוטלין ונתנו להן מ"ח. אמרו להן, מפני מה אין אתם רוצין ללמד? אמרו להן, מסורת היא בידינו מאבותינו, שהבית הזה עתיד ליחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח, שלא יצאת אשה משל א' מהן מבושמת מעולם. ולא עוד, אלא כשהיה א' מהן נושא אשה ממקום אחר, היה פוסק עמה על מנת שלא תתבשם. שלא יהו אומרים ממעשה פיטום הקטורת הן מתבשמות. לקיים מה שנאמר (במדבר מטות לב כב) והייתם נקיים מה' ומישראל. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, פעם אחת הייתי עומד בירושלים ומצאתי תינוק אחד משל בית אבטינס. אמרתי לו בני, מאיזו משפחה את? אמר לי ממשפחת פלוני. אמרתי לו בני, אבותיך לפי שנתכוונו לרבות כבודן ולמעט כבוד שמים, לפיכך כבודם נתמעט וכבוד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כב עמוד ב] שמים נתרבה. אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא. שח לי שמעון בן לוגא. מלקט הייתי עשבים אני ותינוק א' משל בית אבטינס. וראיתי אותו שבכה, וראיתי אותו ששחק. אמרתי לו בני למה בכיתה? אמר לי, על כבוד של בית אבא שנתמעט. ולמה שחקתה? אמר לי, על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבא. ומה ראית שנזכרתה? מעלה עשן לנגדי. נומיתי לו, בני הראהו לי. אמר לי, רבי, מסורת בידי מאבותי שלא להראותו לבירייה. אמר °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי. פגע בי זקן אחד משל בית אבטינס ומגילת סמנים בידו. אמר לי רבי, לשעבר היו בית אבא צנועין, והיו מוסרין את המגילה הזאת אלו לאלו. ועכשיו שאין בית אבא נאמנים, הילך את המגילה והזהר בה. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני °רבי עקיבה רבי עקיבא, זלגו עיניו דמעות ואמר. מעתה אין אנו רשאים להזכירן לגנאי: אלעזר על הפרוכת: ^ה_טשהיה ממונה על אורגי פרוכת: ^ה_יפנחס המלביש: שהיה מלביש בגדי כהונה גדולה. מעשה בכהן אחד שהלביש לאיסטרטיות _{שר צבא} אחד ונתן לו שמונה זהובים ואית דאמרי תרי עשר יהב ליה:

ירושלמי שקלים , פרק ה, הלכה ב

מתני': אין פוחתין ^ה_יאמשבעה אמרכולין ממונים וג' גזברין. ^ה_יבואין עושין שררה על הצבור פחות משנים. חוץ מבן אחיה שעל חולי מעיים, ואלעזר שעל הפרוכת, שאותן קיבלו רוב הציבור עליהן:

גמ’: תנן, אין פוחתין מג' גזברין ומז' אמרכולין. תני אין _פוחתין ^ה_יגמשני כתליקין _{מעל אמרכול.} הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ל"א, י"ג) ויאמר חזקיהו להכין לשכות בבית אלהינו. ויכינו,ויביאו את התרומה ואת המעשר באמונה. ועליהם כונניהו הלוי,ושמעי אחיהו משנה, ויחיאל ועוזיהו ונחת ועשאל וירמות ויוזבד ואליאל ויסמיכיהו ומחת ובניהו במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית האלקים: יחיאל ועזזיהו ונחת, גזברין. ועשהאל וירימות ויוזבד ואליאל ויסמכיהו ומחת ובניהו, שבעה אמרכולין. והם התמנו פקידים מיד כונניהו ושמעי אחיו שהם היו קתיליקין. במפקד יחזקיהו המלך ועזריהו נגיד בית האלהים שהם המלך וכהן גדול. כשהוא _הממונה חותם את הלישכה שבה הכסף, הגיזבר חותם ונותנו לאמרכול. אמרכל חותם ונותנו לקתליקון. קתליקון חותם, ונותנו לכהן גדול. כהן גדול חותם ונותנו למלך. וכשהוא מתיר המלך רואה חותמו ומתיר. כהן גדול רואה חותמו ומתיר. קתליקין רואה חותמו ומתיר. אמרכל רואה חותמו ומתיר. גיזבר רואה חותמו ומתיר תנן, אין עושין שררה על הציבור בממון פחות משנים: אמר רב נחמן רב נחמן° בשם רבי מנא רבי מנא°. על שם (שמות תצוה כח ה) והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן. אמר רבי חמא בי רבי חנינא רבי חמא בי רבי חנינא°. מפסולת של לוחות, העשיר משה. הדא הוא דכתיב (שמות כי תשא לד א) פסל לך שני לוחות אבנים. פסל לך, שתהא הפסולת שלך. אמר רבי חנין רבי חנין°, מחצב של אבנים טובות ומרגליות ברא לו הקדוש ברוך הוא מתוך אהלו, וממנו העשיר משה. כתיב (שמות כי תשא לג ח) והביטו אחרי משה עד בואו האוהלה. תרין אמוראין. חד אמר לגנאי, וחד אמר לשבח. מאן דאמר לגנאי, חמון שקין, חמון כרעין, חמון קופרי  ראו שוקיו ראו כרעיו ראו בשרו. אכיל מן דיהודאי, ושתי מן דיהודאי. כל מדליה  רכושו מן דיהודאי. ומאן דאמר לשבח, מחמי צדיקיא מזכי. טוביא דזכת למיחמי יתיה  כדי לזכות בראיית הצדיק דזכות גדולה הוא למי שזכה לראותו.

ירושלמי שקלים, פרק ה, הלכה ג

מתני’: ^ה_ידד' חותמות היו במקדש. וכתוב עליהן, עגל, זכר, גדי, וחוטא. °בן עזאי שמעון בן עזאי אומר, ה' היו. וארמית כתוב עליהן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

6 ה_ו מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה ב':

7 ה_ז מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה א':

8 ה_ח מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה ז', מיי' פ"ו מהל' תמידין ומוספין הלכה ז':

[ע"ב]

9 ה_ט מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה ט"ז:

10 ה_י מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה כ':

11 ה_יא מיי' פ"ד מהל' כלי המקדש הלכה י"ז, מיי' פ"ד מהל' כלי המקדש הלכה י"ח:

12 ה_יב מיי' פ"ט מהל' מתנות עניים הלכה ה':

13 ה_יג מיי' פ"ד מהל' כלי המקדש הלכה י"ז:

14 ה_יד מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה י"א:

-----------------------------------דף כג

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שקלים דף כג

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד א] עגל, דכר, גדי, חוטא דל _{מצורע עני,} וחוטא עשיר _{מצורע עשיר.} עגל, משמש עם נסכי בקר גדולים וקטנים זכרים ונקיבות. גדי, משמש עם ניסכי הצאן גדולים וקטנים זכרים ונקיבות, חוץ משל אלים. איל, משמש עם ניסכי אלים בלבד. חוטא, משמש עם ניסכי שלש בהמות של מצורע. ^ה_טומי שהוא מבקש נסכים, הולך לו אצל יוחנן שהוא ממונה על החותמות, ונותן לו מעות, ומקבל ממנו חותם. בא לו אצל אחייה, שהוא ממונה על הנסכים. ונותן לו חותם, ומקבל ממנו נסכים. לערב באין זה אצל זה. ואחייה מוציא את החותמות, ומקבל כנגדן מעות. ^ה_טזאם פחתו, פחתו לו וישלם יוחנן מביתו. ואם הותירו, הותירו להקדש, שיד הקדש על העליונה. מי שאבד חותמו, ממתינין לו עד הערב. ואם מצאו לו כדי חותמו, נותנין לו. ואם לאו, לא היו נותנין לו. ושם היום, כתוב עליהן, מפני הרמאין:

גמ’: וכ°בן עזאי שמעון בן עזאי, חוטא דל למה היה נצרך? הרי קרבנו כבש אחד ולמה לא הסתפקו בחותם גדי? כדי שיהיה מביא לוגו עמו. שמלבד שלושה לוגים שמן של גדי, במצורע צריך עוד לוג אחד לתנוך ובהונות. ברם כרבנן שאמרו שלא היה חותם למצורע עני, נותנים לו חותם גדי ולוג נוסף לתנוך ובהונות מביא מביתו. נסכי רחל _{בת שנתים} בכמה? _{האם כמו שיש חילוק בין כבש זכר בן שנתים לכבש בן שנה, כך גם בכבשה יש הבדל. או שכמו שבעז אין הבדל בין גדול לקטן כך גם בכבשה אין.} מן מה דתנינן, גדי משמש ^ה_יזנסכי צאן גדולים וקטנים, זכרים ונקיבות _{חוץ משל איל,} הדא אמרה  זה אומר, נסכי רחל כנסכי גדי. כתיב (במדבר שלח טו יא) ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכשבים או בעזים. לשור האחד למה נאמר? מגיד, שלא חלק בין ניסכי עגל לניסכי שור. שהיה בדין. בן הצאן טעון נסכים, ובן הבקר טעון נסכים. אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לניסכי איל. לכך נחלוק בין ניסכי עגל לניסכי שור. תלמוד לומר ככה יעשה לשור האחד. מגיד שלא חלק בין ניסכי עגל לניסכי שור. או לאיל למה נאמר? שהיה בדין. אם מצאנו שחלק בין ניסכי בן שנה לניסכי בן שנתיים. לכך נחלוק בין נסכי שנתיים לניסכי שלש. תלמוד לומר (במדבר שלח טו יא) או לאיל האחד. או לשה בכשבים למה נאמר? שהיה בדין. אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לנסכי איל, לכך נחלוק בין ניסכי כשבה לניסכי רחל. תלמוד לומר או לשה בכשבים. או בעזים למה נאמר? שהיה בדין. אם מצאנו שחלק בין ניסכי כבש לניסכי איל. לכך נחלוק בין נסכי גדי לניסכי תיש. תלמוד לומר או בעזים. הקיש קטן שבעיזים לגדול שבתישים. מה זה בשלשת לוגין, אף זה בשלשת לוגין: ושם היום כתוב כו': הגע בעצמך שזיוג אותו היום? שם משמר היה כתוב עליו. הגע בעצמך שזיוג אותו המשמר? שם היום. שם שבת. שם חודש. היה כתוב עליהן. אפילו רוצה לזייג אין מצוי לזייג

ירושלמי שקלים , פרק ה, הלכה ד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כג עמוד ב] מתני': ^ה_יחשתי לשכות היו במקדש. אחת לשכת חשאין, ואחת לשכת הכלים. לשכת חשאין, יריאי חטא נותנין לתוכה בחשאי, ועניים בני טובים מתפרנסין מתוכה בחשאי. לשכת הכלים, כל מי שהוא מתנדב כלי, זורקו לתוכה. ואחת לשלשים יום, הגיזברין פותחין אותה. וכל כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית, מניחין אותו. והשאר, נמכרין, ודמיהן נופלין ללשכת בדק הבית:

גמ’: רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° ורב יצחק בר נחמן רב יצחק בר נחמן° הוון פרנסים. והוון יהבין לרבי חמא אבוי דרבי יהושעיה רבי חמא אבוי דרבי יהושעיה° דינר, והוא יהיב ליה לחורנין. רבי זכריה חתניה דרבי לוי רבי זכריה חתניה דרבי לוי° היו הכל מליזין עליו. אמרו דלא צריך והוא נסב. כד דמוך  כשמת, בדקון ואשכחון דהוה מפליג ליה לחורנין  מצאו שהוא מחלק לאחרים. רבי חנינא בר פפא רבי חנינא בר פפא° הוה מפליג מצוה  מחלק צדקה בליליא. חד זמן פגע ביה רבהון דרוחיה, אמר לו, לא כך אולפן רבי (דברים שופטים יט יד) אל תסיג גבול רעיך? אמר לו, ולא כן כתיב (משלי כ"א, י"ד) מתן בסתר יכפה אף? והוה מתכפי מיניה וערק מן קמוי  ברח ממנו. אמר רבי יונה רבי יונה°. כתיב (תהלים מ"א, ב') אשרי משכיל אל דל. אשרי נותן לדל אין כתיב כאן. אלא אשרי משכיל אל דל. הדא דמסתכל במצוה היאך לעשותה שלא התביש העני. כיצד היה רבי יונה רבי יונה° עושה? כשהיה רואה בן טובים שירד מנכסיו, היה אומר לו, בני, בשביל ששמעתי שנפלה לך ירושה ממקום אחר, טול ואת פורע. מן דהוה נסב ליה  אחרי שלקח, אמר לו, מתנה. אמר רבי חייא בר אדא רבי חייא בר אדא° . אית הוו סבין  היו זקנים ביומינו. מאן דהוה יהב לון מבין ריש שתא לצומא רבא הוו נסבון. מן בתר כן לא הוו נסבון  מה שהיו נותנים להם מראש השנה עד יום הכיפורים היו לוקחים אחר כך לא היו לוקחים. אמרי, דשתן גבן שהרי כבר נגזר כמה יהיה לנו לכל השנה. °נחמיא איש שיחין נחמיא איש שיחין פגע ביה ירושלמי א'. אמר לו, זכה עמי חדא תרנגולתא. אמר לו, הילך טומיתא וזיל זבין קופד  כך פרוטה וקנה בשר בקר שהוא זול יותר זבין ואכיל ומית. אמר, בואו וספדו להרוגו של נחמיא. °נחום איש גם זו נחום איש גם זו, היה מוליך דורון לבית חמיו. פגע ביה מוכה שחין אחד. אמר לו, זכה עמי ממה דאית גבך. אמר לו, מי חזר  כשאחזור. חזר ואשכחוניה דמית. והוה אמר לקיבליה. עיינוהי דחמונך ולא יהבון ליך, יסתמיין. ידים דלא פשטן למיתן לך, יתקטעון. רגליי דלא רהטן מיתן ליך, יתברון. ומטתיה כן  בא לו כך. סליק לגביה °רבי עקיבה רבי עקיבא. אמר לו, אוי לי שאני רואה אותך כך. אמר לו, אוי לי שאני אין רואה אותך בכך. אמר לו מה את מקללני? אמר לו, ומה את מבעט ביסורין? רבי הושעיא רבא רבי הושעיא רבא°. הוה רביה דבריה סגיא נהורא  היה רבו של בנו עיוור. הוה יליף אכל עימהון  היה רגיל לאכול איתם בכל יום. חד זמן הוו ליה אורחין, ולא מטא מיכול עימיה  לא הביא אותו לאכול איתו ברומשא  בלילה, סליק לגביה  הלך אליו אמר לו, לא יכעס מרי עלי. בגין דהוה לי אורחין ולא בעית מבזייה איקריה דמרי  היה לי אורחים וחששתי שיפגעו בכבוד אדוני, בגין כן לא אכלית עמך יומא דין. אמר לו, את פייסת למאן דמתחמי ולא חמי  למי שנראה ואינו רואה. דין דחמי ולא מתחמי  זה שרואה ואינו נראה יקבל פיוסך. אמר לו מנא לך הא? אמר לו מ°רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב. ד°רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב על חד דסגיא נהורא לקרתיה  נכנס עיוור לכפר שלו. יתב ליה °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב לרע מיניה  ישב °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב במקום נמוך ממנו. אמרון, אילולי דהוא בר נש רבא  אלמלא שהוא אדם גדול, לא יתב ליה °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב לרע מיניה. עבדין ליה פרנסה דאיקר  נתנו צדקה בכבוד. אמר להו העני מהו הכין? אמרו ליה, °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב יתיב לרע מינך. וצלי עלוי הדא צלותא  והתפלל עליו תפילה זו. אתה גמלת חסד למאן דמתחמי ולא חמי  למי שנראה ואינו רואה. דין דחמי ולא מתחמי  זה שרואה ואינו נראה, יקבל פיוסך ויגמול יתך חסד. דלמא  את זה מספרים רבי חמא בר חנינא רבי חמא בר חנינא° ורבי הושעיא רבי אושעיא רבה° הוון מטיילו באילין כנישתא דלוד. אמר רבי חמא בר חנינא רבי חמא בר חנינא° לרבי הושעיא רבי אושעיא רבה°. כמה ממון

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

15 ה_טו מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה י':

16 ה_טז מיי' פ"ז מהל' כלי המקדש הלכה י"ב:

17 ה_יז מיי' פ"ב מהל' מעשה הקרבנות הלכה ד':

[ע"ב]

18 ה_יח מיי' פ"ב מהל' ערכין הלכה י"ב, מיי' פ"י מהל' מתנות עניים הלכה ח':

-----------------------------------דף כד

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שקלים דף כד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כד עמוד א] שיקעו אבותי כאן. אמר לו, כמה נפשות שקעו אבותיך כאן?. ^ה_יטלא הוון בני נשא דילעון באורייתא  לא היו אנשים שיעמלו בתורה? רבי אבון רבי אבין°, עבד אילין תרעייה דסדרא רבא  עשה שערים לבית המדרש. אתא רבי מנא רבי מנא° לגביה אמר לו, חמי מאי עבדית. אמר לו, (הושע ח', י"ד) וישכח ישראל את עושהו ויבן היכלות. לא הוון בני נשא דילעון באורייתא  לא היו אנשים שיעמלו בתורה: תנן, לשכת הכלים, כל מי שהוא מתנדב כלי זורקו לתוכה, ואחת לשלשים יום הגזברים פותחין אותה וכל כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו, והשאר נמכרין ודמיהן נופלין לבדק הבית. תני: המקדיש בהמה או אבנים לבדק הבית והוצרכו להם למזבח נוטלין אותן כדתני, ^ה_כקדשי המזבח מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית, ואין קדשי בדק הבית מוציאין את הראוי להן מקדשי מזבח _{כגון אם הקדיש קרבן ונעשה בעל מום, אין מוציאין אותן לצרכי בדק הבית.} והא תנינן, כלי שמצאו בו צורך לבדק הבית מניחין אותו. והשאר נמכרין ודמיהן נופלין לבדק הבית. משמע שאפילו אם היה בהם צורך למזבח אין מוציאים אותו מבדק הבית? אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא° כיני מתני'  כך כוונת המשנה ללשכת בדק הבית ומשם נוטלים למה שצריך

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

19 ה_יט טור ושו"ע יו"ד סי' רמ"ט סעיף ט"ז:

20 ה_כ מיי' פ"ב מהל' ערכין הלכה י"ג, מיי' פ"ד מהל' שקלים הלכה י':

[ע"ב]

הדרן עלך פרק אלו הן הממונים