ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שישה עשר

פרק שישה עשר - כל כתבי

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה א

מתני’: ^טז_אכל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה. בין שקורין בהן ובין שאינן קורין בהן, ואף על פי שכתובין בכל לשון ^טז_בטעונין גניזה. מפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש:

גמ’: מהו בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן? בין שיש בהן טעויות. בין שאין בהן טעויות.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 טז_א מיי' פ כ"ג מהל' שבת הלכה כ"ו, טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף י"ב:

2 טז_ב מיי' פ"י מהל' תפילין הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' רפ"ב סעיף י':

-----------------------------------דף עט

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף עט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף עט עמוד א] והא תני, ^טז_גספר שיש בו שתים שלש טעיות בכל דף ודף, מתקנו וקורא בו. ארבע, אינו קורא בו. ואם יכול לתקן פשיטא שמצילין. מן מה דתנינן, מפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש. הדא אמרה, בין תורה ונביאים שקראים בהם, לכתבי הקודש שאין קראים בהם. היו בו ארבע טעויות, מצילים או אין מצילין אותן מפני הדליקה? מאן דאמר ספר שיש בו ארבע טעויות בכל דף מטמאין את הידים, מצילין אותן מפני הדליקה. ומאן דאמר אין מטמאין את הידים, אין מצילין אותן מפני הדליקה. התיבון. הרי עברי שכתבו תרגום, הרי ^טז_דאינו מטמא את הידים, ^טז_הומצילין אותו מפני הדליקה? ומנין שמצילים אותו? מן מה דתנינן, אף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה. הדא אמרה שמצילים אותן מפני הדליקה. לימא מתניתא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר היה קורא בספר בראש הגג ונתגלגל מידו. אפילו בארץ גוללו אצלו. ^טז_ושאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש. והכא נמי מחצר לחצר שלא עירבו, אינו אלא משום שבות והלכך מצילין. מתנין אתיא אפילו כרבנן. במה פליגין תמן? מפני בזיונן. ברם הכא כל עמא מודיי שמצילין אותן מפני הדליקה שלא ישרפו _{שזה חמור מבזיונם.}תנן, ואף על פי שכתובין בכל לשון טעונין גניזה. _{וקל וחומר שמצילין אותם מפני הדלקה.}למי נצרכה? ל°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. אף על גב ד°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אמר, ^טז_זאף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יוונית. מודי הוא הכא שמצילין אותן מפני הדליקה. מעשה ב°רבן גמליאל רבן גמליאל שהיה עומד על הבניין בהר הבית, והביאו לו ספר איוב כתוב תרגום. ואמר לבנאי, יגנזו תחת הנדבך. אף על פי שאמרו אין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה, אבל שונין ודורשין בהן. היה צרך דבר, נוטל ובודק. דלמא _{את זה מספרים} °רבי רבי יהודה הנשיא ורבי חייא רבא רבי חייא רבה ° ו°רבי ישמעאל ברבי יוסה רבי ישמעאל ברבי יוסה, היו יושבין ופושטין _לומדיםבמגילת קינות _איכהערב תשעה באב שחל להיות בשבת, מן המנחה ולמעלה. ושיירו בה אל"ף בי"ת אחד _{פרק אחד.}אמרו אנו באין וגומרין אותה. עם כשהיה נפטר לביתו, נכשל _נפצעבאצבעו, וקרא על גרמיה (תהלים ל"ב, י') רבים מכאובים לרשע. אמר לו רבי חייא רבי חייא רבה °. בחובינו מטתך כן, דכתיב (איכה ד', כ') רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם. אמר לו °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי. אילו לא היינו עוסקין בעניין _{שסיימו בפרק שבו פסוק זה,}כך היה לנו לומר. על אחת כמה וכמה שהיינו עוסקין בעניין. ועלה לביתו ונתן עליה ספוג יבש, וקשר עליה גמי מבחוץ. אמר °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי. ממנו למדנו ג' דברים. למדנו שספוג ^טז_חאינו מרפא אלא משמר ולמדנו על גמי שהוא מן המוכן. ולמדנו שאין קורין בכתבי הקודש

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף עט עמוד ב] אלא מן המנחה ולמעלה. תנן, מפני מה אין קורין בהן? מפני ביטול בית המדרש. מעתה, ^טז_טבמקום שיש בית המדרש אל יקראו. במקום שאין בית המדרש יקראו? לית לך אלא כהדא דתני °רבי נחמיה רבי נחמיה. דתני °רבי נחמיה רבי נחמיה. מפני מה אין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה? מפני שטרי הדיוטות. שאם אומר את לו שהוא מותר, אף הוא אומר מה בכך שנתעסק בשטרותיו. מתוך שאת אומר לו שהוא אסור. אף הוא אומר. כתבי הקודש אסור, שטרי הדיוטות לא כל שכן? ממה שאסרו לקרא בכתוב מפני ביטול בית המדרש, הדא אמרה, שהמשנה קודמת למקרא. ודא, מסייעא לההוא דתני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי. דתני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי. העוסק במקרא, מידה שאינה מידה. העוסק במשנה, מידה שנוטלין ממנה שכר. העוסק בתלמוד, אין לך מידה גדולה מזו. והתנן, לעולם הוי רץ אחר המשנה יותר מן התלמוד? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון °. הדא דאת אמר, עד שלא שיקע בה _בתלמודרבי יוחנן רבי יוחנן ° רוב משניות. אבל מששיקע בי רבי יוחנן רבי יוחנן ° רוב משניות, לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה. ^טז_י ברכות, אף על פי שכתוב בהן עניינות הרבה מן התורה, אין מצילין אותן מפני הדליקה. מיכן אמרו. כותבי ברכות כשורפי תורה. מעשה באחד שהיה כותב ברכות, הלך °רבי ישמעאל רבי ישמעאל לבודקו. כיון שהרגיש בקול פעמותיו של °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, נטל תכריך של ברכות וזרקן לתוך ספל של מים. כלשון הזה אמר לו. גדול עונש האחרון מן הראשון. אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי °. הדא אגדתא. הכותבה אין לו חלק לעולם הבא. הדורשה מתוך הכתב, מתברך _{חייב נידוי.}השומעה _{מתוך הכתב}אינו מקבל שכר. אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי °. אנא מן יומוי לא איסתכלית בספרא דאגדתא, אלא חד זמן איסתכלית, אשכחית כתוב בה. מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה, דבר, אמירה, ציווי. כנגד שנותיו של אבינו אברהם דכתיב (תהלים ס"ח, י"ט) לקחת מתנות באדם. בשביל אברהם שקרוי אדם, דכתיב (יהושע י"ד, ט"ו) האדם הגדול בענקים. מאה וארבעים ושבעה מזמורות שכתוב בתהילים, כנגד שנותיו של אבינו יעקב. מלמד שכל הקלוסין שישראל מקלסין להקדוש ברוך הוא, כנגד שנותיו של יעקב. שנאמר (תהלים כ"ב, ד') ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ^טז_יאמאה ועשרים וג' פעמים שישראל עונין הללויה בהלל. כנגד שנותיו של אהרן. כדכתיב (תהלים ק"נ, א') הללויה הללו אל בקדשו. לאהרן קדושו. כדכתיב (תהלים ק"ו, ט"ז) לאהרן קדוש ה'. אפילו כן, שרק פעם אחת הסתכלתי בספר אגדה, אנא הות מתבעית בליליא. רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא °, חמא חד ספר דאגדה, אמר. אפילו אי מה דכתיב בה טבאות, תקטע ידה דכתבתה. אמר ליה חד, אבוי דההוא גברא כתבה. אמר לו, כן אמרתי. תקטע ידה דכתבתה. והוית ליה כן (קהלת י', ה') כשגגה שיוצא מלפני השליט. הגיליונים וסיפרי מינין. אית תני, קורע אזכרותיהן ושורפן. אית תניי תני, ^טז_יבשורפין הן ואזכרותיהן. אמר °רבי טרפון רבי טרפון. אקפח את בניי, שאם יבואו לביתי, שאני שורפן הן ואזכרותיהן. שאם יהיה הרודף רודף אחריי. ^טז_יגשאני נמלט לתוך בתיהן של עבודה זרה, ואיני נמלט לתוך בתיהן של מינין. שעובדי כוכבים ומזלות, אינן מכירין אותו וכופרין בו. אבל המינין, מכירין אותו וכופרין בו. ועליהן אמר דוד

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

3 טז_ג מיי' פ"ז מהל' תפילין הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רע"ט סעיף ד':

4 טז_ד מיי' פ ט' מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ז':

5 טז_ה מיי' פ כ"ג מהל' שבת הלכה כ"ו, טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף י"ב:

6 טז_ו טור ושו"ע או"ח סי' שנ"ב סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף י"ח:

7 טז_ז מיי' פ"א מהל' תפילין ומזוזה וספר תורה הלכה י"ט: 8 טז_ח מיי' פכ"א מהל' שבת הלכה כ"ו, {עין משפט טוש"ע|או"ח|שכח| כג}}:

[ע"ב]

9 טז_ט מיי' פ כ"ג מהל' שבת הלכה י"ט:

10 טז_י מיי' פ כ"ג מהל' שבת הלכה כ"ז, טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף י"ד:

11 טז_יא מיי' פ"ג מהל' מגילה וחנוכה הלכה י"ב:

12 טז_יב מיי' פ"ו מהל' יסודי התורה הלכה ח', מיי' פ"א מהל' תפילין הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף כ"א, טור ושו"ע יו"ד סי' רפ"א סעיף א':

13 טז_יג טור ושו"ע יו"ד סי' קנ"ז סעיף ג':

-----------------------------------דף פ

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פ

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פ עמוד א] (תהלים קל"ט, כ"א) הלא משנאיך ה' אשנא וגו'. זה מדרש דרשו, ומה אם להטיל שלום בין איש לאשתו אמר הכתוב, השם שנכתב בקדושה ימחה על המים. סיפרי מינין שמטילין איבה ותחרות ומחלוקת בין ישראל לאביהן שבשמים, אינו דין שישרפו הן ואזכרותיהן:

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ב

מתני’: ^טז_ידמצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין, אף על פי שיש בתוכן מעות. ^טז_טוולהיכן מצילין אותן? למבוי שאינו מפולש. בן בתירה אומר אף למפולש:

גמ’: תנן, מצילין תיק הספר עם הספר, ותיק התפילין עם התפילין. מתני' אפילו בשאינו טפול לו _{לא בתוכו.}אבל אם היה טפול לו, כגופו הוא. ניחא תיק הספר עם הספר שבלי התיק הספר נפסד. אבל למה מצילין תיק תפילין עם התפילין. הרי אינם נפסדים בלי תיק? רבי חגי רבי חגי (אמורא)° בשם זעירא שמע לה מהדא דכתיב (תהלים ל"ד, ח') חונה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם _{שגם מה שסמוך לקדש ניצל.}וכן הוא אומר (דניאל ג', כ"א) באדין גובריא אילך כפיתו בסרבליהן וכ"ו די לא שלט נורא בגמיהון וכ"ו וסרבליהון לא שנו: תנן, אף על פי שיש בתוכו מעות. ואיך מותר הרי זה בסיס למוקצה? ייבא כיי דאמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא °. דאמר חיננא קרתיגנאה חיננא קרתיגנאה ° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה °. ^טז_טזדיסיקיא שיש בתוכו מעות, נותן עליה ככר ומטלטלה: להיכן מצילין אותן ? למבוי שאינו מפולש. הא למפולש לא, ואפילו להעבירו דרך מבוי מפולש לחצר אסור . בכל אתר את אמר, אין המהלך כמניח. והכא את אמר המהלך כמניח _{שאם לא כן למה אסור לעבור דרך מבוי שאינו מפולש בלא לעמוד שם?}אלא בזורק. _{כגון שלא היה דרך להציל אלא בזריקה}. תמן את אמר הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים פטור והכא את אמר הזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב. ולכן דרך כרמלית אסור _{אלא על כרחך שהמשנה כ°רבי עקיבא רבי עקיבא שסובר שהזורק מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים חייב}תנן, ולהיכן מצילין אותן? למבוי שאינו מפולש. בן בתירה אומר אף למפולש: אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא ° בשם רבי אחא רב אחא °, במבוי מפולש שלא עירבו על ידי לחי או קורה אנן קיימין. °בן בתירה בן בתירא שמתיר כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, דתנינן תמן. גשרין המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת דברי °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי דשתי מחיצות הוי רשות היחיד דאוריתא. וחכמים ^טז_יזאוסרין

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ג

מתני’: ^טז_יחמצילין מזון ג' סעודות. הראוי לאדם לאדם הראוי לבהמה לבהמה. כיצד? נפלה דליקה בלילי שבת, מצילין מזון שלש סעודות. בשחרית, מצילין מזון שתי סעודות. במנחה, מצילין מזון סעודה אחת. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. לעולם מצילין מזון שלש סעודות:

גמ’: אמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא ° בשם רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל °, המשנה שמתירה להציל רק שלוש סעודות אף שאוכל אינו מוקצה, ד°רבי נחמיה רבי נחמיה היא. ד°רבי נחמיה רבי נחמיה אמר. אפילו כלים, אינן ניטלין אלא לצורך דבר המותר. ואפילו מחמה לצל אסור . אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא °, אפילו תימא רבנן. טעמא דרבנן תמן, כל מה שיש בבית מן המוכן. ברם הכא, אם אתה אומר כן, אף הוא מציל מן היום _שבתלמחר _{יום חול.}תנן, נפלה דליקה בלילי שבת, מצילין מזון שלש סעודות. קא סלקא דעתין שכבר אכל סעודה של ערב שבת. מתניתא ד°רבי הונדקס רבי הונדקס דאמר, ארבע סעודות לשבת. אפילו כרבנן, תיפתר בשנפלה דליקה בלילי שבת

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פ עמוד ב] עד שלא אכל. ביום הכיפורים על דעתהון דרבנן לא יציל כלום? כל עמא מודוי שמצילין מזון סעודה אחת ^טז_יטמפני הסכנה. תני, מצילין לחולה ולקטן בבינונית. ולרעבתן כדי מזונו. וכן בעירוב. מערבין לחולה ולקטן כדי מזונו. ולרעבתן ^טז_כבבינונית. תני, ^טז_כאאין מערימין. רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון ° אמר, מערימין. אית תניי תני, מצילין ואחר כך מזמן אורחים. אית תניי תני, ^טז_כבמזמן ואחר כך מצילין. מאן דאמר מציל ואחר כך מזמן, כמאן דאמר מערימין. ומאן דאמר מזמן ואחר כך מציל, כמאן דאמר אין מערימין. תני, אף מכבין להציל את כתבי הקדש. מתניתא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, אין דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש. תני, אף מטמאין מעשר שני להציל. והתני (ויקרא תזריע יב ד) בכל קודש לא תגע לרבות התרומה. והרי היא תרומה היא מעשר שני. מאי כדון? ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שעושה בחול. תני ^טז_כגכשם שמצילין מן הדליקה כך מצילין מיד העובדי כוכבים ומזלות ומיד הנהר ומיד המפולת ומידי כל דבר שאובד:

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ד

מתני’: ^טז_כדמצילין סל מלא ככרות אף על פי שיש בו מאה סעודות. ועיגול של דבילה וחבית של יין. ואומר לאחרים בואו והצילו לכם. אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר שבת. ^טז_כהולהיכן מצילין אותן? לחצר המעורבת. °בן בתירה בן בתירא אומר, אף לשאינה מעורבת:

גמ’: תנן, מצילין סל מלא ככרות אף על פי שיש בו מאה סעודות. מתני' ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר , לעולם מצילין מזון שלש סעודות אף שאינו צריך. אבל לרבנן, מציל רק מה שצריך. אפילו תימא רבנן. מכיוון שכולה גוף אחד, כמי שכולה סעודה אחת: ואומר לאחרים בואו והצילו לכם. שכן דרכן להזמין אורחים בשבת: אם היו פקחין עושין עמו חשבון לאחר השבת. תמן תנינן. שואל אדם מחבירו כדי יין וכדי שמן ובלבד שלא יאמר לו הלויני. וכן אשה מחברתה ככרות. ואם אינו מאמינו ^טז_כומניח טליתו אצלו ועושה עמו חשבון לאחר שבת. תמן את אמר משכוניה גביה. הכא מה אית לך? ואיך יכול לחייב אותו לשלם לו? אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי °. לכך שנינו שנקרא פיקח. שכיוון שיודע שאם יחזירם לו בשבת שוב לא יוכל לתבוע ממנו לכן לא מחזיר לו עד מוצאי שבת.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 טז_יד מיי' פ כ"ג מהל' שבת הלכה כ"ח, טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף ט"ו:

15 טז_טו מיי' פ כ"ג מהל' שבת הלכה כ"ו, טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף י"ז:

16 טז_טז טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף י"ז:

17 טז_יז מיי' פ י"ז מהל' שבת הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' שס"ד סעיף א':

18 טז_יח מיי' פ כ"ג מהל' שבת הלכה כ"א, טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף א':

[ע"ב]

19 טז_יט טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף ד':

20 טז_כ טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף ה':

21 טז_כא מיי' פ כ"ב מהל' שבת הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' של"ה סעיף ג':

22 טז_כב מיי' פ כ"ב מהל' שבת הלכה ט"ז, טור ושו"ע או"ח סי' של"ה סעיף ג':

23 טז_כג טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף י"ט:

24 טז_כד מיי' פ כ"ג מהל' שבת הלכה כ"ג, מיי' פ כ"ג מהל' שבת הלכה כ"ד, טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף ו', טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף ט':

25 טז_כה מיי' פ כ"ג מהל' שבת הלכה כ', טור ושו"ע או"ח סי' של"ד סעיף י"א:

26 טז_כו טור ושו"ע או"ח סי' ש"ז סעיף י"א:

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ה

-----------------------------------דף פא

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת שבת דף פא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פא עמוד א] מתני’: ^טז_כזולשם הוא מוציא את כל כלי תשמישו. ^טז_כחולובש כל מה שהוא יכול ללבוש, ועוטף כל שהוא יכול לעטוף. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, שמונה עשר כלים. וחוזר ולובש ומוציא. ואומר לאחרים בואו והצילו עמי:

גמ’: תני, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר שמנה עשר כלים. ואלו הן. מקטורן _{מעיל עליון,}נוקלי _{לבוש רחב,}ופונדא _חגורה,ופיליון _{סדין להתעטף בו,}ומעפורת _ברדס,וקולבין _גופיהשל פשתן, וחלוק של צמר, ושתי אמפליות _גרבים,שני סבריקין _{מטפחות אחד לפנים ואחד לאף,}ושני אבריקין _{חגורות ביריות,}שני מנעלין, וכובע שבראשו, וחגור שבמתניו, וסודרין שעל זרועותיו: ואומר לאחרים בואו והצילו עמי. שכן דרכן להשאיל כלים בשבת,

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ו

מתני’: °רבי שמעון בן ננס רבי שמעון בן ננס אומר. ^טז_כטפורשין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור, מפני שהוא מחרך. ^טז_לעושין מחיצה בכל הכלים. בין מלאים בין ריקנים בשביל שלא תעבור הדליקה. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אוסר בכלי חרש חדשים מלאים מים. שאינן יכולים לקבל את האור, והן מתבקעין ומכבין את הדליקה:

גמ’: כיני מתניתין. לא שיניח העור על האש ויכבה. אלא שידה תיבה ומגדל שאחז בהם את האור, מניח עורות על הצד שעדין לא בוער . רבי ירמיה רבי ירמיה ° ורבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל ° אמרו בשם רב רב (אמורא)° ^טז_לאספר שאחז בו האור מצד אחד, נותן מים מצד השני. ואם כבה כבה, שגרם כיבוי מותר . אחז בו האור משני צדדין. פושטו וקורא בו, ואם כבה כבה. טלית שאחז בו האור מצד אחד. נותן מים מצד שני, ואם כבה כבה. אחז בה האור מב' צדדין. נוטלה ומתעטף בה, ואם כבתה כבתה. תנן, נותנים כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, אבל לא יתן לתוכו מים מפני שהוא מכבה. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זירא רבי זירא °, ד°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא היא שאסר גרם כיבוי. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא °, הוה סברינן מימר, מה פליגין מימר °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא ורבנן? בשעשה מחיצה של כלים. אבל אם עשה מחיצה של מים לא. דהוה גרם כיבוי בידים. ממה דאמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא °. ד°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא היא. הדא אמרה, אפילו עשה מחיצה של מים היא המחלוקת

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ז

מתני’: ^טז_לבעובד כוכבים ומזלות שבא לכבות, אין אומרים לו כבה או אל תכבה, מפני שאין שביתתו עליך. ^טז_לגאבל קטן שבא לכבות, אין שומעין לו, שכן שביתתו עליך:

גמ’: בימי רבי אמי רבי אמי ° נפלה דליקה בכפר. אפיק רבי אימי רבי אמי ° כרוז בשוקי דארמאי ואמר, ^טז_לדמאן דעבד לא מפסיד. אמר רבי אלעזר בי רבי יוסה רבי אלעזר בי רבי יוסה ° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא °. סכנה היתה. אם היתה סכנה, אפילו רבי אמי רבי אמי ° יטפי. ולא כן תני, ^טז_להכל דבר שיש בו סכנה. אין אומרים יעשו דברים הללו בנשים ובקטנים, אלא אפילו בגדולים. אפילו בישראל. מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין. וירדו בני קוצרה של ציפורין לכבות, ולא הניח להן. אמר להן. הניחו לגבאי שיגבה חובו. מיד קשר עליו הענן וכיבהו. במוצאי שבת, שלח לכל חד מהם סלע. ולאיפרכוס שלהן חמשים דינר. אמרו חכמים, לא היה צריך לעשות כן. חד נפתי, הוה במגורה דרבי יונה רבי יונה °. נפילת דליקה במגורה דרבי יונה רבי יונה °. אזל ההוא נפתייה בעי מטפייתה, ולא שבקיה. אמר ליה, בגדך מדלי _{אתה אחראי אם יגרם נזק לרכוש שלי?}אמר לו אין, ואישתיזיב כולה. רבי יודן דכפר אימי רבי יודן דכפר אימי °

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף פא עמוד ב] פרס גולתיה _מעילעל גדישא, ונורא ערקא מינה: תנן, אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו. ולא כן תני. ראו אותו _{את הקטן}יוצא ומלקט עשבים, אין את זקוק לו? תמן אין לו _לגדולצורך בעשבים. ברם הכא יש לו צורך כיבוי. גזרה שמא יאמר לו לכבות:

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ח

מתני’: ^טז_לוכופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה. ^טז_לזועל צואה של קטן. ועל עקרב שלא תישך. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מעשה בא לפני °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר. חוששני אני לו מחטאת:

גמ’: תנן, כופין קערה על גבי הנר בשביל שלא תאחוז בקורה. ועל צואה של קטן. ייבא כיי דאמר רבי שמעון בי רבי ינאי רבי שמעון בי רבי ינאי °. דאמר רבי שמעון בי רבי ינאי רבי שמעון בי רבי ינאי °. אני לא שמעתי מאבא, אחותי אמרה לי משמו. ביצה שנולדה ביום טוב, סומכין לה בשביל שלא תתגלגל. אבל אין כופין עליה את הכלי. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, ^טז_לחאף כופין עליה את הכלי: ועל צואה של קטן. ולא מאכל תרנגולין הוא? ולמה לא יטלנו בידו ויוציאנו? אמר רבי עוקבן רבי עוקבן ° תיפתר באילין רכיכה, שלא יבואו לידי מירוח: ועל עקרב שלא תישך, מעשה בא לפני °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי בערב ואמר, חושש אני לו מחטאת. רבי עולא רבי עולא ° אמר, שמונה עשר שנין עביד הוי יתיב בהדא ערב. ולא אתא קומוי אלא אילין תרין עיבדיא. זה וחבית נקובה לא יתן עליה שעוה משום ממחק. אמר גליל גליל שנאת התורה, סופך לעשות במסיקין

ירושלמי שבת, פרק טז, הלכה ט

מתני’: ^טז_לטעובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל. ואם בשביל ישראל אסור. מילא מים להשקות בהמתו, משקה אחריו ישראל. ואם בשביל ישראל אסור. עשה עובד כוכבים ומזלות כבש לירד בו, ירד אחריו ישראל. ואם בשביל ישראל אסור. מעשה ב°רבן גמליאל רבן גמליאל וזקנים שהיו באין בספינה. ועשה עובד כוכבים ומזלות כבש לירד בו, וירדו בו זקנים:

גמ’: תנן, עובד כוכבים ומזלות שהדליק את הנר, משתמש לאורו ישראל. ואם בשביל ישראל אסור. לצורכו ולצורך ישראל מהוא? נישמעינה מן הדא. דשמואל שמואל (אמורא)° איקבל _התארחגבי חד פרסיי. איטפי בוצינא. אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה, והפך שמואל שמואל (אמורא)° אפוי. כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו, ידע דלא בגיניה אדלקה, והפך שמואל שמואל (אמורא)° אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא °. הדא אמרה, ^טז_מלצורכו ולצורך ישראל מותר. אמר רבי יונה רבי יונה °. שנייא היא, שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °. אם משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו, למה הפך שמואל שמואל (אמורא)° אפוי? תנן, מעשה שהיו באים בספינה ועשה גוי כבש לירד בו וכ"ו. אמרו לו מה אנו לירד? אמר להן, הואיל ולא בשבילנו עשה מותרין אנו לירד