ירושלמי שבת טז ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | ירושלמי · מסכת שבת · פרק טז · הלכה ט | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


דף פא עמוד ב[עריכה]

משנה עכו"ם שהדליק את הנר משתמש לאורו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מילא מים להשקות בהמתו משקה אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור עשה עכו"ם כבש לירד בו ירד אחריו ישראל ואם בשביל ישראל אסור מעשה בר"ג וזקנים שהיו באין בספינה ועשה עכו"ם כבש לירד בו וירדו בו זקנים:

גמרא לצורכו ולצורך ישראל נישמעינה מן הדא שמואל איקבל גבי חד פרסיי איטפי בוצינא אזל ההוא פרסיי בעא מדלקתיה והפך שמואל אפוי כיון דחזיתיה מתעסק בשטרותיו ידע דלא בגיניה אדלקה. והפך שמואל אפוי. אמר רבי יעקב בר אחא הדא אמרה לצורכו ולצורך ישראל אסור. אמר רבי יונה שנייא היא שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו. אמר רבי אליעזר משום שאין מטריחין על האדם לצאת מביתו למה הפך שמואל אפוי. אמרו לו מה אנו לירד. אמר להן הואיל ולא בשבילנו עשה מותרין אנו לירד: