כל הנשבעין שבתורה ז_א§נשבעין ולא משלמין. אילו נשבעין ונוטלין: השכיר, הנגזל, והנחבל, ושכנגדו חשוד על השבועה, והחנווני על פינקסו
📖 באר משה — דף לג עמוד א
אנחנו רוצים ירושלמי מסכת שבועות דף ל"ג. אומרת הגמרא, תנן, למדנו במשנה: סלע הלוותני עליו ושתיים היה שווה. כלומר, אם הלווה אומר למלווה נתת לי סלע, הלוותני סלע, אבל המשכון שנתתי לך שווה שניים. והלה אומר, המלווה אומר: לא כי אלא סלע הלוותיך עליו, וחמישה דינר היה שווה. בסלע יש אומנם ארבעה דינרים, באמת קיבלתי ממנו יותר מאשר הלוויתי לך, קיבלתי חמישה דינרים. כלומר קיבלתי משכון בחמישה דינרים. אז במקרה כזה חייב.
שואלת הגמרא, מי הוא הנשבע? מי שהפקדון אצלו. שמא ישבע זה ויוציא על ידי הפקדון. כן, גם בעצם אנחנו נראה טיפה יותר מחר, שזה תקנת חכמים, שבעצם מי שנשבע זה המלווה שהפקדון אצלו, כי החשש שמא אחרי שהלווה ישבע, אז המלווה ילך ויוציא את הפקדון להראות שבאמת הפקדון לא שווה כמו שהוא נשבע, ואז בעצם יש חילול שם שמים.
שמואל אמר: שאין השבועה זזה מביניהון. כי מה, לא אפשר? יש פה בעיה, כי אם ישבע המלוה הרי זה נשבע ונוטל, ובשום מקום לא מצאנו מי שנשבע ונוטל. ואם ישבע הלוה שמא יוציא על ידי הפקדון ויראו שנשבע לשקר, ונמצא שהלווה שיקר בשבועתו ושם שמיים מתחלל. כן, אז בעצם לא יודעים מה לעשות. זאת אומרת, הגמרא תנן, נמנו וגמרו: מי הוא הנשבע? מי שהפקדון אצלו. בעצם תקנו שמי שישבע זה מי שהפקדון אצלו.
רב וריש לקיש אמרי: על רישא. כלומר, זה לא נאמר על מה שאמרנו עכשיו, על המקרה הזה שהוא אומר בסלע, אלא על רישא. תנן: סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה, והלה אומר: לא כי אלא סלע הלויתיך וסלע היה שוה - פטור. על זה תיקנו חכמים, שהמלווה ישבע וייפטר, שמא הלווה ישבע והמלווה יוציא את המשכון. אבל בסיפא, אם המלווה מודה שהוא שווה יותר מאשר הוא הלווה לו, יש פה דין מודה מקצת, ואז המלווה חייב בשבועה מדין תורה, לא צריך את התקנה של החכמים.
אומרת הגמרא: סלע הלויתני עליו היה שוה, והלה אומר: איני יודע. כלומר, אם המלווה אומר לא יודע כמה הוא שווה, מה הדין? רבי אבא ורב הונא בשם רב אמר: אנת לית ידע, אהן ידע. אתה לא יודע והלווה כן יודע. אז ברי ושמא, ברי עדיף, ואז הוא צריך לשלם אפילו בלי שבועה.
רבי יהושע דיומא בעא קומי רבי יונה: תמן את אמר "לית את ידע, אהן ידע", כן, אני אומר שאתה לא יודע, הוא יודע, וברי עדיף, וכא את מר הכין? שאם הוא אומר אני לא יודע אז הוא פטור? יש הבדל. תמן יש חילול שבועה, הרי מה לו שתיקנו שבועה? כיוון שהוא אומר אני לא יודע כמה הוא היה שווה, ויש שם שבועת הפקדון, מתוך שהוא אומר אני לא יודע, הוא לא יכול להישבע. ויש לנו כלל שכל מקום שצריך שבועה והוא לא יכול להישבע אז משלם. אבל הכא לית חילול שבועה, כי סתם אדם שטוען כנגד מישהו אחר שהוא חייב לו, לא חייב שבועה, לא חייב כלום, עדיין אין לו פה לשבועת... אם ירצה השם.
השכיר ז_ב§כיצד? אמר לו: תן לי שכרי שיש לי בידך. הוא אומר נתתי, והלה אומר לא נטלתי — הרי זה נשבע ונוטל °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר עד שיהא שם מקצת הודייה כיצד אמר לו: תן לישלישכרי חמשים דינר שיש לי בידך והוא אומר התקבלתה מהם דינר זהב גמ': ממשמע שנאמר (שמות משפטים כב י) שבועת ה' תהיה בין שניהם אין אנו יודעין שאם לא ישבע ישלם שכיוון שאמרה תורה שישבע ויפטר ברור שאם לא ישבע חייב מה תלמוד לומר ולקח בעליו ולא ישלם אלא מכיון שקיבלו בעלים שבועה הוא פטור מלשלם מכאן שכל הנשבעים שבתורה נשבעים ופטורים מלשלםרבי חגיירבי חגי אמורא א״י · דור ד׳רבי חגי° בעא קומי רבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא עד כדון ולמה לי כ°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיאשסובר שמכלל לאו אתה שומע הן אפילו כרבנן אתיא שהרי וכי לא אמררבי אסירבי אסי אמורא א״י · דור ג׳רבי אסירבי יוחנןשמואל° בשם רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא לדברי °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא ממשמע לאו אתה שומע הן וכאן נלמד ממה שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם הא אם לא ישבע ישלם אבל לרבנן מניין \\לא גורסים\\ תני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°ז_ג§מתנה שומר חנם ושומר שכר להיות כשואל\\עד כאן\\ אמררבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° הכל מודין בלשון תורה דממשמע לאו אתה שומע הין מה פליגין בלשון בני אדם תנן: השכיר כיצד אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך הוא אומר נתתי והלה אומר לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל מאי טעמא? אמררבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן° על ידי שבעל הבית עסקיו מרובין ואינו זוכר אם אכן שילם תיקנו בשכיר לישבע וליטול ודכוותה תיקנו בבעל הבית שאם עבר זמנו ז_ד§שלא ישבע ויטול דחזקה על בעל הבית שמשלם בזמן תני רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°
📖 באר משה — דף לג עמוד ב
פרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין, אילו נשבעין ונוטלין: השכיר, הנגזל, והנחבל, ושכנגדו חשוד על השבועה, והחנווני על פינקסו. השכיר כיצד? אמר לו: תן לי שכרי שיש לי בידך. כלומר, אם הפועל בא לבעל הבית, אומר לו אתה חייב לי את השכר, הוא אומר נתתי, והלה אומר לא נטלתי — הרי זה נשבע ונוטל. רבי יהודה אומר עד שיהא שם מקצת הודייה. כיצד? אמר לו תן לי שכרי חמשים דינר שיש לי בידך, והוא אומר התקבלתה מהם דינר זהב. כלומר, לפי רבי יהודה צריך שיהיה מקצת הודאה, כמו כל מודה במקצת.
אומרת הגמרא: ממשמע שנאמר שבועת ה' תהיה בין שניהם, אין אנו יודעין שאם לא ישבע ישלם? כי אם התורה אומרת ששבועת ה' בין שניהם, משמע שהוא חייב לשלם, ואם הוא לא נשבע, ברור שהוא חייב. אז מה אתם אומרים? מה תלמוד לומר ולקח בעליו ולא ישלם? הפסוק ממשיך ואומר "ולקח בעליו ולא ישלם", אלא מכיון שקיבלו בעלים שבועה הוא פטור מלשלם. כן, מכאן שכל הנשבעים בתורה נשבעים ופטורים מלשלם. בעצם מה שהוא לקח זה את השבועה, קיבל את השבועה הוא כבר פטור מלשלם.
רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי: כרבי מאיר? כלומר האם כל הלימוד הזה הוא כמו רבי מאיר? הרי רבי מאיר סובר שנכלל לאו אתה שומע הן. אפילו כרבנן - אתיא, כלומר האם זה גם כדעת חכמים? לא אמר רבי אסי בשם רבי יוחנן דברי רבי מאיר, ממשמע לאו אתה שומע הן? וכנראה למדו זה ממה שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם, הא אם לא ישבע ישלם. משמע שאם הוא לא ישבע, ישלם. אבל לרבנן מנין?
אמר רבי חנינה: הכל מודין בלשון תורה ממשמע לאו אתה שומע הין. כן, בזה כולם מודים - בלשון תורה כולם מודים. מה פליגין - בלשון בני אדם. כלומר כל המחלוקת היא רק בלשון בני אדם, האם גם שם מכלל לאו אתה שומע הן או לא.
ואומרת הגמרא, תנן, למדנו במשנה: השכיר כיצד? אמר תן לי שכרי שיש לי בידך, והוא אומר נתתי, והלה אומר לא נטלתי - הרי זה נשבע ונוטל. מאי טעמא? למה באמת הפועל לא נאמן בעל הבית? אמר רבי אבין: על ידי שבעל הבית עסקיו מרובין תיקנו בשכיר לישבע וליטול. אבל ודכוותה תיקנו בבעל הבית שאם עבר זמנו שלא ישבע ויטול, שהפועל לא יכול להישבע ולזכות, דחזקה על בעל הבית שמשלם בזמן.
אם יש עדים שתבעו בזמנו אפילו לאחר שנה נשבע ונוטל. אמררבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא אין לו ז_ה§אלא אותו היום בלבד שרק באותו יום השכיר נשבע ונוטל אבל אחר כך המוציא מחברו עליו הראיה. שאחר שתבע לא היה צריך לחכות רבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° אמר אתפלגון רבי יוסי בי רבי חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא° וריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן° חד אמר ז_ו§תבעו ביום ולא שילם לו אין לו אלא יום שיכול להישבע ונוטל לילה אין לו אלא לילה, וחרנה אמר בשתבעו ואמר נתתי ואינו נאמן שהרי חזקה שהוא טרוד במקרה כזה אפילו אחרי שנה נאמן השכיר בשבועה אבל אם אמר לאלו אתן חזקה נתן. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. ממה דאמר רבי חמא בר עוקבהרבי חמא בר עוקבא אמורא א״י · דור ג׳רבי חמא בר עוקבארבי יוסי בר חנינא° בשם ריש לקישריש לקיש אמורא א״י · דור ב׳ריש לקישרבי יוחנן°: תבעו ביום אין לו אלא יום לילה אין לו אלא לילה ולא חילק בין אמר נתתי לבין אמר אתן, הוי רבי יוסי בר חנינהרבי יוסי בר חנינא אמורא א״י · דור ב׳רבי יוסי בר חנינארבי יוחנןרבי חמא בר עוקבא°הוא דאמר בשתבעו ואמר נתתי אבל אמר לו: אתן חזקןחזקה נתן. אמררבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה פעמים שאף על פי שתבעו אחר זמן ונעשהנעשהכמי שתבעו בתוך זמנו. היך עבידא? תבעו ואמר לו בעל הבית לא אמרתי לך מאותו היום נתתי כיוון שטען שנתן בזמן, ודאי לא נתן אחר כך, וגם אינו נאמן שנתן בזמן שחזקה שהוא טרוד. במקרה כזה אפילו אחרי שנה נאמן השכיר בשבועה. ואותו היום שתבעו נעשה כמי שהוא אתמול והיום הוא המשיך לתבוע ונותן לו שיעור אחד כפי שנאמר קדם תבעו ביום, אין לו אלא יום. לילה, אין לו אלא לילה. אמר בעל הבית שהקדים לו שכרו קדם סיום העבודה אף בדא נשבע ונוטל. היה המשכון בידו שנתן לו בעל הבית ערבון שישלם לו בדא נוטל בלא שבועה. היה עבד ובית דין ז_זמוסרין שבועה לעבד. היה חשוד ובית דין מוסרין שבועה לחשוד אלא ודאי שכנגדו נשבע.
📖 באר משה — דף לד עמוד א
אנחנו תורגמו ירושלמי מסכת שבועות דף ל"ד. אומרת הגמרא תני רבי חייא: אם יש עדים שתבעו בזמנו אפילו לאחר שנה נשבע ונוטל. אמרנו ש-- אם פועל שעבד, אז באותו יום שהוא סיים את העבודה, אם הוא טוען שבעל הבית לא שילם לו ובעל הבית טוען שהוא שילם, אז הפועל נשבע ונוטל. לאחר זמן בעל הבית נשבע ונפטר. אבל תני רבי חייא אומר שאם יש עדים שהוא תבע אותו בזמן, אז אפילו לאחר שנה הוא נשבע ונוטל.
אמר רבי יוסי אין לו אלא אותו היום בלבד. כלומר רק באותו יום השכיר נשבע ונוטל, אבל אחר כך, אפילו אם היו עדים שהוא תבע אותו בזמנו, בכל מקרה מוציאים חבל עליו הראיה, כי אחרי שהוא תבע הוא לא היה צריך לחכות, היה צריך מיד ללכת לבית דין.
רבי יונה אמר: אתפלגון רבי יוסי ברבי חנינה וריש לקיש. חד אמר תבעו ביום אין לו אלא יום, לילה אין לו אלא לילה. כלומר יכול להישבע רק באותו יום וליטול. תבעו בלילה אין לו אלא אותו לילה. וחרנה אמר בשתבעו ואמר נתתי. ובמקרה כזה הוא לא נאמן, כי חזקה שבעל הבית היה טרוד, אז החזקה שהוא לא שילם. אז במקרה כזה, אפילו אחרי זמן, אפילו אחרי שנה יכול להישבע השכיר בשבועה. אבל אם אמר אתן חזקה נתן. כלומר אם כשהוא תבע אותו, ואפילו היה בעדים, הוא אמר אתן, ולאחר מכן הוא בא לתבוע אותו פעם נוספת, חזקה נתן.
ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. עכשיו ממה דמר רבי חמא בר עוקבה בשם ריש לקיש תבעו ביום אין לו אלא יום לילה אין לו אלא לילה, ולא חילקו שם בין אם אמר נתתי לבין אם אמר אתן, אז רואים מכאן שרבי יוסי בר חנינה הוא זה שאמר שבשתבעו אמר נתתי, אבל אמר לו אתן חזקה נתן.
אמר רבי מנא פעמים שתבעו אחר זמן בתוך זמנו. ואז בעצם יכול הפועל להישבע ולטול. היך עבידא? תבעו ואמר לו לא אמר לך מאותו היום נתתי. כלומר בעצם הוא טוען שבאותו יום שהסתיימה המלאכה נתן לו. עכשיו כיוון שהוא טוען שהוא נתן בזמן, אז וודאי הוא לא נתן אחר כך. מצד שני הוא גם לא נאמן שהוא נתן בזמן, שיש לו חזקה שהיה טרוד. אז במקרה כזה אפילו אחרי שנה נשבע השכיר בשבועה. ואז בעצם אם הוא נאמן בשבועה, אותו היום נעשה כמי שהוא אתמול נותן לו שיעור אחד. כלומר בעצם כי באותו יום שהוא תובע זה נחשב כמו הזמן של התביעה, כמו הזמן שהוא סיים את המלאכה. ואז, כמו שאמרנו מקודם, שאם הוא תבע אותו ביום כל היום, תבע אותו בלילה - כל הלילה.
עכשיו אם בעל הבית אמר הקדים לו שכרו, כן, הוא נתן לו את זה קודם שיעור המלאכה או קודם תחילת העבודה, אז אף בדא נשבע ונוטל גם בזה, כי בעל הבית לא נאמן, חזקה שהוא טרוד, מסתמא הוא לא זוכר. ולכן הפועל נשבע ונוטל. היה המשכון בידו בדא נוטל בלא שבועה, כלומר שבעל הבית נתן לו משכון שהוא ישלם לו, אז נוטל בלי שבועה, זה ברור.
עכשיו היה עבד ובית דין מוסרין שבועה לעבד - שאתה אומר האם התקנה של שכיר בזמנו נשבע ונוטל חל גם על עבד, שאתה אומר וכי בית דין מוסרין שבועה על עבד? עוד שאלה, היה חשוד ובית דין מוסרין שבועה לחשוד - שהוא לא יכול להישבע. אין וודאי מקרים כאלה, אם זה עבד או אדם חשוד שפסול לשבועה, אז שכנגדו נשבע. כלומר במקרה כזה מבעלין את השבועה, אם הפועל היה צריך להישבע אז בעל הבית ישבע, ואם בעל הבית היה צריך להישבע - הפועל ישבע.
היו שניהן חשודין תפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי. דתנן היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה דברי רבי יוסי, כלומר בעצם מי שמצד הדין היה צריך להישבע - הוא ישבע. למרות ששניהם חשודים אז חזרה השבועה למקומה. רבי מאיר אומר יחלוקו - כלומר שניהם לא יכולים להישבע, אז לכן חולקים.
ז_ח§היו שניהן חשודין תפלוגתא ד°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא ו°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא דתנן: היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה דברי °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא, °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר יחלוקו. פשיטא שאם מת בעל הבית ז_טהשכיר נשבע ליורשיו ואפילוהשאלה אם מת השכיר האם יורשיו נשבעין ליורשי בעל הבית? כלום תיקנו אלא בשכיר ז_ישמא ביורשיו? אמררבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת כשתבעובששכרו בעדים אבל אם שכרו שלא בעדים יכיל מימר ליה נתתי לך שכרך ונאמן במיגו שיכל לומר לא שכרתיך. אמררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא אין אומרים בממון מאחר מאחר מיגו דיכיל מימר ליה לא שכרתיך יכיל מימר ליה שכרתיך ונתתי לך שכרך דאמרינן שהסיבה שהוא טוען כך לפי שהוא טרוד וחושב ששילם. מתניתא פליגא על רבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת שאמר אם שכרו שלא בעדים בעל הבית נאמן במיגו דתנן: במה דברים אמורים שהשכיר נשבע ונוטל בשזה אומר נתתי וזה אומר לא נטלתי וכאן בעל הבית אומר נתתי לך שכרך והוא הפועל אומר לא נטלתי אבל אם הפועל אומר שכרתני והוא אומר לא שכרתיך המוציא מחבירו עליו הראייה. וקשיא על דרבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת אם באומר בעדים שכרתני והלה אומר לא שכרתיך איך בעל הבית נאמן? אלא ודאי מדובר ששכרו שלא בעדים, ואף על פי כן אם בעל הבית אומר נתתי והפועל אומר לא נטלתי, הפועל נשבע ונוטל ואין בעל הבית נאמן במיגו וזה כדעתרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא. רבי אבא קרתיגנארבי אבא קרתיגנא° בעי יום אחד עשית עמי ונתתי לך והלה אומר ב' ימים עשיתי עמך ולא נתת לי כלום? פשיטא שיום שני אינו נוטל שהרי בעל הבית טוען שלא שכרו והמוציא מחבירו עליו הראיה יום ראשון נוטל בלא שבועה שנייה תפלוגתא דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת שלרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא נוטל בשבוע ולרבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת בעל הבית פטור במיגו שיכל לאמר לא שכרתיך. סלע אחד פסקתי לך ונתתיה לך, והלה אומר שני סלעים פסקתה לי ולא נתתה לי כלום? פשיטא סלע שניה אינו נוטל שבעל הבית נאמן והמוציא מחברו עליו הראיה
📖 באר משה — דף לד עמוד ב
פשיטא מת בעל הבית השכיר נשבע ליורשיו, השאלה מה קורה מת השכיר, האם יורשיו נשבעין ליורשי בעל הבית? אומרת הגמרא כלום תיקנו אלא בשכיר שמא ביורשיו - כלומר כל תקנה שהשכיר ישבע ויטול, תיקנו דווקא בשכיר, לא ביורשים.
אמר רבי אלעזר בעדים יכיל מימר ליה נתתי לך שכרך. כלומר כל מה שאמרנו שהפועל נאמן, זה דווקא אם הוא תבע אותו אבל הוא שכר אותו בעדים, כלומר את הפועל הזה בעל הבית שכר בעדים. אבל אם הוא שכר שלא בעדים, אז בעל הבית תמיד נאמן. למה? כי יכיל מימר ליה - יכול להגיד לו נתתי לך שכרך, ונאמן במיגו שיכול לומר לא שכרתיך. הרי אם אין עדים שהוא שכר אותו, אז בעל הבית יכול לומר לו: לא שכרתיך בכלל, והוא היה נאמן. אז מתוך שהוא היה נאמן אם הוא היה אומר לא שכרתיך, אז נאמן גם כן כשהוא אומר נתתי לך שכרך.
אמר רבי יוחנן: אין אומר בממון - את המיגו הזה לא אומרים בממון. מאחר דיכיל מימר ליה לא שכרתיך יכיל מימר ליה שכרתיך ונתתי לך שכרך - את זה לא אומרים, כי הסיבה שהוא טען את זה שהוא אמר נתתי, זה בגלל שהוא פשוט היה טרוד. אנחנו אומרים שבעל הבית טרוד ולכן הוא שכח, הוא חשב ששילם. אז ממילא המיגו הזה לא קיים.
אומרת הגמרא: מתניתא פליגא על רבי אלעזר - שהוא אמר שאם הוא שכר אותו שלא בעדים, אז בעל הבית נאמן במיגו. דתנן במה דברים אמורים בשזה אומר נתתי וזה אומר לא נטלתי. וכאן במקרה שלנו בעל הבית אומר נתתי, נתתי שכרך, והפועל אומר לא נטלתי, אז במה דברים אמורים - שהוא נאמן במקרה כזה. אבל אם הפועל אומר נתתי לך שכרך והוא אומר לא נטלתי שכרתני והוא אומר לא שכרתיך המוציא מחבירו עליו הראייה - אז בעל הבית נאמן.
עכשיו קשיא על דרבי אלעזר - אם באומר בעדים שכרתני והלה אומר לא שכרתיך, איך בעל הבית נאמן? אלא בעל הבית מדובר שהוא שכר אותו שלא בעדים. אבל אם בעל הבית אומר נתתי והפועל אומר לא נטלתי, אז הפועל נשבע ונוטל ואין בעל הבית נאמן במיגו. זה כדעת רבי יוחנן ולא כדעת רבי אלעזר.
רבי אבא קרתיגנא בעי: אם בעל הבית אומר יום אחד עשית עמי ונתתי לך - שילמתי לך את זה. והלה אומר ב' ימים עשיתי עמך ולא נתת לי כלום. ופה ודאי שהוא שכר אותו שלא בעדים, כי אם יש עדים אין ביניהם ויכוח. אז אם הוא שכר אותו שלא בעדים, אז פשיטא - שיום שני אינו נוטל, כי הרי בעל הבית טוען שהוא לא שכר אותו בכלל בשני ימים, ומוציאים מחברו עליו ראיה. השאלה היא לגבי יום ראשון. יום ראשון באמת זה תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי אלעזר - שרבי יוחנן אומר שהפועל נוטל, כי הוא סובר שאין פה מיגו כיוון שזה נקרא מיגו דאעזא. בעל הבית לא מעז לומר שהוא לא שכר אותו בכלל אם הוא שכר אותו, ולכן הפועל נשבע ונוטל. ולרבי אלעזר יש לו מיגו, ולכן בעל הבית יהיה פטור במיגו שיכול לומר לו שכרתיך.
עכשיו אם בעל הבית אומר סלע אחד פסקתי לך ונתתיה לך - שילמתי לך כבר. והלה אומר שני סלעים פסקתה לי ולא נתתה לי כלום. אז פה פשיטא - הסלע השנייה אינו נוטל, כי הרי בעל הבית יותר נאמן, מוציאים מחברו עליו ראיה. אבל לגבי הסלע הראשונה זה גם מחלוקת רבי יוחנן ואלעזר, שוב פעם כי אין עדים. אז לפי רבי אלעזר בעל הבית נאמן במיגו ולכן הוא נאמן. ואילו לפי רבי יוחנן בעל הבית לא נאמן כי זה מיגו דאעזא וכולי.
ראשונה נוטל בלא שבועה שנייה תפלוגתא דרבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ורבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת. רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3° אמר אם בשנשבעמשנשבע הביא עדים שהיתה עומדת באבוס כבר גזלתו שבועה. מתניתא פליגא על רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°דתנן: איכן שורי אמר לו: אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידין שאכלו משלם הקרן ז_יא§הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם. מתניתא בשאכלו וכבר נתחייב לו תשלום ואחר כך נשבע לו, ממהמה דאמר רב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3° בשנשבע לו ואחרי כן אכלו. תנן°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר עד שיהא שם מקצת הודייה מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבאתמןדתנןנתן לו את הדינר אמר לו תן לי הפירות אמר לו: נתתים לך והולכתים לתוך ביתך ישבע החנווני°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר כל שהפירות בידו ידו לעליונה ומוקמינן ליה שהקופה מונחת ביניהם ברשות הרבים שאין אחד מהם מוחזק יותר מהשני משמע שנוטל אפילו שלא ידעהודה במקצת והכא אומר שאין תקנת שכיר נוהגת עד שידעשיודהבמקצת מדאוריתא, כל הנשבע נשבע ואינו משלם, וכל השבועות הללו מתקנת חכמים הן, וחכמים תקנו בדבר שהואתמןמעיןתורה. כאן על ידי שאינו כעין שבועת תורה אפילושהרי נשבע ונוטל דורשים שיהיהכשבועת תורה לאעלידעידישיודה במקצת
📖 באר משה — דף לה עמוד א
אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבועות דף ל"ה.
אומרת הגמרא: רב הונא° אמר, אם מי שנשבע הביא עדים שהיתה עומדת באבוס, אז כבר על ידי השבועה שלו הוא קנה את זה בשבועה, וכבר גזלתו השבועה, והוא לא חייב להחזיר אותה.
מתרגם - מתניתא פליגא על רב הונא°. אמרו לו: היכן שורי? אמר לו: אבד. אמר לו: משביעך אני - אמר אמן. ועדים מעידין שאכלו - משלם הקרן, הודה מעצמו - משלם קרן וחומש ואשם. אז לומדים מכאן שהוא בכל מקרה חייב. אז איך רב הונא° אומר שהוא נפטר כשהוא קנה אותו?
מתרגם: מתניתא בשאכלו וכבר נתחייב לו תשלום ואחר כך נשבע לו. כלומר, מדובר שהשומר הזה כבר אכל את הבהמה לפני השבועה - קודם כל אכל אותה, אז הוא כבר התחייב על התשלום, ואחרי זה הוא נשבע, ולכן במקרה כזה הוא חייב. ולמה דאמר רב הונא° - שבעצם הוא קנה את זה בשבועה והוא פטור - בשנשבע לו ואחרי כן אכלו. כלומר, אחרי שהוא נשבע זה כבר שלו, הוא קנה את זה בשבועה, לאחר מכן אם אכל אז אכל, ואם לא אכל - לא אכל.
מתניתין: °רבי יהודה אומר עד שיהא שם מקצת הודיה. אז אמרנו שגם בשכיר, °רבי יהודה אומר שבאמת - מתי אני אומר שהשכיר נשבע ונוטל? אם היה מקצת הודיה, כגון שאמר לו: התחייבת לי שכר שלי, זה אלף שקל, והוא אומר לו: אני חייב לך חמש מאות. במקרה כזה - הפה נשבע ונוטל.
מתניתין מחלפה שיטתיה ד°רבי יהודה - תנן: נתן לו את הדינר ואמר תן לי פירות, ואמר לו: לא נתתי לך, ולהיפך - אתה נתתה לי דינר, אתה הולך לשים אותם בתוך הבית. במקרה כזה יישבע חנווני. ו°רבי יהודה אומר: כל שהפירות בידו - ידו על העליונה. ומוקים לה בשהקופה מונחת ביניהם ברשות הרבים, שאין אחד מהם מוחזק יותר מהשני, כי אחרת אם אחד מוחזק אז בעצם מוציאים חבירו עליו ראיה. אבל משם רואים שהוא נוטל אפילו שהוא לא הודה במקצת. אז למה פה אומר °רבי יהודה שאין תקנת שכירות נוהגת עד שיודה במקצת?
אז אומרת הגמרא: באמת מדאורייתא כל הנשבע - נשבע ואינו משלם. כלומר, כל הנשבעים נשבעים כדי להיפטר, וכל השבועות הללו שאנחנו רואים פה - זה תקנת חכמים, וחכמים תיקנו אותה בדבר שהוא מהן דאורייתא. אז כאן - על ידי שאינו כעין שבועת תורה - כי הרי הוא נשבע ונוטל, אז זה לא כמו שבועת תורה רגילה, כי אמרנו סתם שבועת תורה - נשבע ואינו משלם. אז כאן זה שונה מדין תורה מהשבועה הרגילה של תורה כי הוא נשבע ונוטל. אז דורשים שלפחות יהיה דומה לשבועת תורה - על ידי שיודה במקצת. ברם הכא אצל החנווני, שם הרי זה דומה לשבועת תורה, כי הרי הוא נשבע ולא משלם. אז במקרה כזה כיוון שזה כבר דומה לדין תורה, לא יצריכו שיהיה עוד דמיון, שגם תהיה הודאה במקצת.
ברם הכא אצל החנוני שדומה עי שהן כעיןלשבועת תורה בכך שנשבע ואינו משלם לא הצריכו שגם תהיה הודעה במקצת. מהו לגלגל שבועת תורה על שבועת תורהתקנה נישמעינה מן הדא דתנן: מגלגלין שבועת תורה על שבועת תורה שבועת תקנה על שבועת תקנה שבועת תורה על שבועת תקנה שבועת תקנה על שבועת תורה אין מכאן ראיה כיוון שתמן זהאפשר שמדובר בשבועות תקנה כאלושנשבע ואינו משלם ברם הכא זהבשבועת תקנה של נשבע ונוטל ויש וזה נשבע ואינומשלםמקוםלהסתפק האם מגלגלים
ז_יב§הנגזל כיצד? היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו ומישכנו שלא ברשות. אמר לו: תן לי כיליי שנטלתה, והוא אומר לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר עד שיהא שם מקצת הודייה. כיצד? אמר לו: שני כיליי נטלתה, והוא אומר לא נטלתי אלא אחת גמ':תנן: היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו ומישכנו שלא ברשות לתוך ביתו לא לתוך חצירו שאם ראו רק שנכנס לחצר לא תיקנו שבעל הבית ישבע ויטול למשכנו ולא משום דבר אחר שאם לא יודעים שנכנס למשכנו אין בעל הבית נאמן בשבועה. אמר רבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן° בר אבא: ובלבד בעדים שיודעים שנכנס למשכנו נכנסו שנים למשכנו האם נאמן בעל הבית להוציא משניהם או שכל אחד יטען שחבירו לקח והמוציא מחברו עליו הראיה ייבא כהדא דתני יצא חבול מבין שניהןשניהםפטורים שם איןשניהןשניהםראוים להכותו הכא שניהםראוייןראויים למשכנו שהרי לכך נכנסו. ומהמהחמידמי ליה בשראו שנים חובטין עליו במקלות ששניהם חייבים ראוהו זורק צרורות ונמצאו שם כלים שבורין נוטל בלא שבועה.
📖 באר משה — דף לה עמוד ב
שואלת הגמרא: מהו לגלגל שבועת תורה על שבועת תקנה? כלומר, אחרי שהוא התחייב בשבועת תקנה - שבועת דרבנן - האם אפשר גם לגלגל לשבועת תורה?
מתרגם: נישמעינה מן הדא - תנן: מגלגלין שבועת תורה על שבועת תורה, שבועת תקנה על שבועת תקנה, שבועת תורה על שבועת תקנה, שבועת תקנה על שבועת תורה. זה כתוב במפורש שמותר לגלגל.
זהו - אין אתה רואה מכאן ראיה. אדרבה, תנן מגלגלין שבועת תורה על שבועת תורה - זה תמן, או שבועת תורה על שבועת תקנה - זה מדובר בשבועת תקנה כאלו שנשבע ולא משלם, שהם דומים לתורה. אז זה אני יכול להגיד שהמשנה מדברת על זה. ברם הכא השאלה שלנו האם מגלגלים שבועת תורה על שבועת תקנה שהיא לא כמו שבועת תורה, כמו במקרה שלנו שנשבע ונוטל - במקום כזה באמת יש מקום להסתפק.
פשטה - עומדת המשנה על הנגזל. אמרנו שאחד מאלה שנשבע ונוטל זה הנגזל. כיצד? היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו ומישכנו שלא ברשות. שהלווה משכנו אותו שלא ברשות. אמר לו: תן לי כיליי שנטלתה - כלומר, אז בא בעל הבית העני, הלווה, אומר למלווה: לקחת לי כלים, תן לי אותם. והוא אומר לא נטלתי - הרי זה נשבע ונוטל. °רבי יהודה אומר עד שיהא שם מקצת הודייה. כיצד? אמר לו: שני כיליי נטלתה, והוא אומר לא נטלתי אלא אחת - במקרה כזה הוא מודה במקצת ויישבע. כלומר אבל במקרה כזה בעל הבית העני, כלומר הלווה, הוא יישבע ויטול.
מתא מתניתא - היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו ומישכנו שלא ברשות. מכאן אומרת הגמרא: לתוך ביתו - לא לתוך חצירו. כלומר, אם ראו שרק נכנס לחצר - במקרה כזה לא תיקנו שבעל הבית יישבע ויטול, ודווקא נכנס למשכנו - לא משום דבר אחר. כלומר, אם לא ראו שנכנס למשכנו אלא לדבר אחר - בעל הבית לא נאמן בשבועה. רק במקרה שיודעים שהוא נכנס למשכן - רק במקרה כזה בעל הבית נאמן בשבועה.
אמר רבי יצחק°: ובלבד בעדים שיודעים שנכנס למשכנו - כלומר שיש עדים שראו. נכנסו שנים למשכנו - האם נאמן בעל הבית להוציא משניהם, או שכל אחד יטען שחברו לקח, ואז מוציאים חבירו עליו ראיה?
אומרת הגמרא: ייבא כהדא - תני: יצא חבול מבין שניהם - פטור. ואת אמר לו: יש הבדל, שם אין שניהם ראו להכותו, אבל הכא שניהם ראו משכנו, כי כך הם נכנסו. אז מה דמי? אם אתה רוצה להשוות את זה למשהו - תשווה את זה לראוהו שנים חובטין עליו במקלות - במקרה כזה שניהם חייבים. ראוהו זורק צרורות ונמצאו שם כלים שבורין - נוטל בלא שבועה.
שואלת הגמרא: מה הוא - מתירן מלים מפלגן? כלומר, אם הוא יכול לטעון שלקח לו דברים יקרים שלא מצוי אצל אותו אדם - אמרנו הרי שבעל הבית נאמן לומר שאותו אחד שנכנס למשכן אותו לקח לו כלי נוסף. האם הוא נאמן לומר שהוא לקח לו דברים יקרים שלא מצוי אצל אותו אדם?
אז אומרת הגמרא: ייבא כדאמר רבי יוחנן° - יש בר-נש עתיר גו שוקא ומיסכן גו ביתא. כלומר, יש אדם שהוא נראה בשוק שהוא עשיר, אבל בביתו הוא עני. ויש עני גו ביתא ומיסכן גו שוקא - יש אחד שהוא הפוך, שהוא עשיר בבית אבל הוא נראה כמו עני בשוק. כי דרכיה - יש מתעשר ואין כל, ויש מתרושש והון רב.
מהו מיטעניניה מילוןמילין מפלגן האם גם אם טוען שלקח לו כלים יקרים יותר ממה שסביר שיהיו ברשותו, גם אז נאמן ייבא כדאמררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא יש בר נש עתיר גו שוקא ומסכן גו ביתא עתיר גו ביתא ומסכן גו שוקא כדכתיב(משלי י"ג, ז') יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב. רבי אבארבי אבא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבארב הונארב יהודה° משתעי עובדא הוה באריסיהדאריסיה דבר זיזא דאפקידאפקד גבי חד בר נש ליטרא דהב מית בר זיזא ומיתואריסיהאריסיה דבר זיזא בני בר זיזא טענו שהזהב היה של אביהם ובני האריס טענו שהזהב היה שייך לאביהם אתא עובדא קומי °רבי ישמעאל בי רבי יוסירבי ישמעאל בר' יוסי תנא · דור ה׳רבי ישמעאל בר' יוסיר ר אמר ומאןמאןהואלימאדלאלןידע דכל מהמאידהוידאית לאריסיה דבר זיזא לאו דברלבר זיזא אינון שהרי הכל יודעים שהאריס היה אדם עני יתייהבון לבנוי דבר זיזא אתון בנויהווןדברלבר זיזא אמר יסבון בנין רברבין ובנין פלגא ומן דקיקין רבוןאמר יסבוןרברביא פלגא וכד רבו דקוקיא יסבון פלגא יטלו הגדולים חצי וכשיגדלו הקטנים יטלו חצי. דמך מת °רבי ישמעאל בי רבי יוסירבי ישמעאל בר' יוסי תנא · דור ה׳רבי ישמעאל בר' יוסי אתא עובדא קומי רבי חייהרבי חייא רבה תנא · דור ה׳רבי חייא רבהרבי יהודה הנשיארבי חנינא בר חמארבי ינאירבי אושעיא רבהחזקיה בן רבי חייא+1°רובה אמר אין מןמהדאהדא לית שמע מינהמינא כלום כי אדם אית בר נש דלאבעיעשוישלאמפרסםלפרסםנפשיהעצמו שיש לו כסף ולכן יתייהבון לבנוי דאריסא אמר לו: מריה דפיקדונא כבר יהבית פלגא אמר לו: מה שנתתה על פי בית דין עפ בד נתתה ומה שאישאתהאתה נותן על פי בית דין אי אתה נותן. מהו דיימרון בנוי דאריסיה א לבנידבר זיזא הבולבנוי דבר זיזא יהבין לן מה דנסבתוןדנסתון תחזירו מה שנטלתם יכלין מימר לון מה שנעשהשנעשית על פי בית דין נעשה. מהו דיימרון דקיקייא לרברבייא נחלוקניפלוג עימכון יכלין מימר לון מציאה מצאנו. אמררבי יצחקרבי יצחק אמורא א״י · דור ג׳רבי יצחקרבי יוחנן° בר אבא איןלית בין רברבייארברביא לדקיקייא כלום ואינם יכולים לתבוע מהם שאינם אלא כמיןכמי שניתן להן מתנה.
מתני':ז_יג§הנחבל כיצד? היו מעידין אותו שנכנס לתוך ידו שלם ויצא חבול. אמר לו: חבלתה בי, והוא אומר לא חבלתי — הרי זה נשבע ונוטל °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר עד שיהא שם מקצת הודייה. כיצד? אמר לו: חבלת בי שתים, והוא אומר לא חבלתי אלא אחד גמ':°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי היה קורא חבטי שכל זמן שהן חוככין זה בזה הרי זה נשבע ונוטל דמוכח מילתא דאיהו חבל ביה. היה נשוך ז_יד§במקום שאינו יכול לישוך עצמו נוטל בלא שבועה. לאחר זמן זה אומר חבלת בי וזה אומר לא חבלתי הרי זה כשאר הטענות.
ז_טו§וכשנגדוושכנגדו חשוד על השבועה כיצד? אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון, ואפילו שבועת שוא. היה אחד מהן משחק בקוביא, מלוה בריבית, מפריח יונים, וסוחר שביעית — שכנגדו נשבע ונוטל ז_טז§היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה דברי °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא אומר יחלוקו
📖 באר משה — דף לו עמוד א
נפתור לירושלמי מסכת שבועות דף ל"ו. נתחיל מהשורה השנייה. אומרת הגמרא רבי אבא משתעי, רבי אבא סיפר עובדא הוה בעריסא דברזיסא, כלומר האריס של ברזיסא הפקיד גם באחד בר נש שלו זהב. ומת ברזיסא ועריסא דברזיסא, כלומר גם ברזיסא מת וגם האריס מת. אתו אודוקי מרבי ישמעאל ברבי יוסי. הוא אמר דכל מה דאיבד לאריסיה דבר זיזא זיזא אינון, הרי ברזיסא הוא היה עשיר גדול והאריס שלו היה עני גדול. אז מאיפה לנו שהדברים שהאריס החזיק שהם יקרים? מי אמר שזה לא שייך לברזיסא עצמו? כן, כי מסתמא זה ככה. אז לכן יתייהבון לבנוי דבר זיזא, ייתנו את הזהב הזה לבנים של ברזיסא. אתון בנוי דברזיסא, אמר רבי ישמעאל ברבי יוסי זיזא בנין רברבין דקיקין יסבון פלגא. כלומר, עכשיו הגדולים יקבלו את החלק שלהם, יקחו את החצי, אבל הקטנים שייגדלו הם ייקחו את החצי שלהם. אז דמך רבי ישמעאל ברבי יוסי, כלומר נפטר. אז אתא עובדא קמיה רבי חייה, באותו סיפור הגיע לפני רבי חייה הגדול. הוא אמר, אם כל הפסק הזה מבוסס על שברזיסא היה ידוע כאדם עשיר והאריס היה ידוע כאדם עני, ולכן מסתמא כל מה שהיה ביד האריס ודאי שייך לברזיסא, אין, לית שמע כלום, זה לא ראיה. למה דאיד בר נש דלא מפרסם נפשיה? כן, הרבה פעמים אנשים נראים כמו עניים, אבל הם בעצם עשירים גדולים. אז יכול להיות שהאריס של ברזיסא היה אדם עשיר גדול והזהב הזה שייך לו, ורק הוא הסתובב כמו עני כדי לא לפרסם שהוא עשיר. אז לכן יתייהבון לבנוי דאריסא, לתת את זה לבני האריס. אמר לו מריה דפיקדונא, זה אותו אדם ששמר על הפיקדון, כבר יהבית פלגא, כבר חצי כבר נתתי. אמר לו: מה שנתת נתת ומה נותן על פי בית דין אי אתה נותן. שואלת הגמרא: מהו דיימרון בנוי אריס בר זיזא לן מה? האם בני האריס יכולים לבוא ולהגיד תחזירו חזרה מה שקיבלתם? אומרת הגמרא לא, יכלין מימר לון מה על פי בית דין נעשה. שואלת הגמרא אוקיי, אז מהו דיימרון דקיקיי לרברבייא עימכון. האם הבנים הקטנים של ברזיסא יכולים לומר לבנים הגדולים של ברזיסא שקיבלו את החלק שלהם, בואו נתחלק? אומרת הגמרא לא, יכלין מימר לון מציאה מצאנו. כן, הרי זכינו בזה לא מן הדין, זה כמו מציאה. אמר רבי יצחק: אין בין רברבייא לדקיקייא אלא שניתן להן מתנה. באמת הקטנים לא יכולים לתבוע את הגדולים.
בעידן אחר גמרנו את המשנה. הנחבל, אמרנו שגם הנחבל נשבע ונוטל. כיצד? היו מעידין אותו שנכנס לתוך ידו שלם, כלומר נכנסו שניהם לחדר אחד, ויצא חבול. אמרו לו: חבלתה בי, והוא אומר לא חבלתי — הרי זה נשבע ונוטל. רבי יהודה אומר עד שיהא שם מקצת הודייה. כיצד? אמר לו: חבלת בי שתים, והוא אומר לא חבלתי אלא אחד. רבי יהודה היה קורא חבטי. הוא אומר שכל זמן שהם חוככין זה בזה, אז זה נשבע ונוטל. כלומר, אם תוך כדי שהם חובטים אחד בשני, אז הרי נשבע ונוטל, דמוכח מדתיה דהוי חבל ביה. אבל היה נשוך במקום שאינו יכול לישוך עצמו נוטל בלא שבועה. כלומר, כל מה שאמרנו שהוא נשבע, זה מקרה שיכול להיות שהוא פצע את עצמו, אז לכן צריך שבועה. אבל אם זה ברור שהוא לא יכול להגיע לשם, כן, לדוגמה נשוך בגבו, אז במקרה כזה נוטל בלי שבועה. עכשיו, לאחר זמן זה אומר חבלת בי וזה אומר לא חבלתי הרי זה כשאר הטענות, המוציא מחברו עליו הראייה, הוא פטור.
גמ':אילו הן הפסולין המשחק בקוביא זה המשחק בפסיפסין אחד המשחק בפסיפסין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים לעולם אין מקבלין עדותן עד ז_יז§שישבר פיספסיו ויבדק ויחזורויחזרו בהן חזרה גמורה. המלוה בריבית אין מקבלין אותו עד ז_יח§שיקרע שטרותיו ויבדק ויחזורויחזרו בהן חזרה גמורה עד שאפילו לעובד כוכבים ומזלות לא ילווה. ומפריחי יונים זה הממרה יונים אחד ממרה יונים זה בזה ואחד ממרה שאר בהמה חיה ועוף אין מקבלין אותו עד ז_יט§שישבר פגימיו שבהם ממרה היונים ויבדק ויחזור חזרה גמורה עד שאפילו בחינם לא יעשו. תנן סוחרי שביעית זהו תגר שביעית אי זו תגר שביעית ישב לו בטל כל שני שביעית, ובשביעית התחיל נושא ונותן בפירות שביעית — אין מקבלין אותו עד שתגיע שביעית אחרת ויבדק ויחזור בו חזרה גמורה. תני °רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא שני שביעיות °רבי נחמיהרבי נחמיה תנא · דור ד׳רבי נחמיה אומר חזרת ממון שיחזיר מה שהרויח ז_כ§ולא רקחזרת דברים בלבד כיצד הוא חזרת דבריםממון שיאמר להם הא לכם מאתים זוז וחלקום לעניים מה שכנסתי מפירות עבירה. ז_כא§הוסיפו עליהן הרועין והחמסנין והגזלנין אפילו גזל מדרבנן וכל החשודין בממון עדותן בטילה. אמר רבי אבהורבי אבהו אמורא א״י · דור ג׳רבי אבהורבי יוחנןרבי ירמיה°: ברועי בהמה דקה תנן: התם גבי קידוש החדש אלו הן הפסולין המשחק בקוביא והמלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשירין אמררב הונארב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°אמר מאן תניתהתנא מפריחי יונים °רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס דתנינן תמן אמרו בפני°רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף שני דברים בשם°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס ואחד בשם°רבי יהושוערבי יהושע בן חנניה תנא · דור ב׳רבי יהושע בן חנניהרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבארבי ישמעאלשני דברים בשם°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס יוצא היא אשה בעיר של זהבומפריחי יונים פסולין לעדותמן העדות משמע שלרבנן כשרים לעדות שלא כמשנתינו ותנן בסנהדרין ואלו הן הפסולין לעדות ממון המשחק בקוביא והמלוה בריבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית אמר רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה קומי רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא°י אסי ועודכלמהדאההיאדסנהדריןרשימה של פסולים לעדות ממון מדרבנן כ°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס שהרי מופיעה שם מפריחי יונים אמר לו: דברי הכל היא מהו דברי הכל היא והרי אמרו לפני°רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף שמפריחי יונים פסול רק לדעת°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס והרי הוא מופיעה ברשימה בסנהדרין אמר ליה דברי הכל היא הכא אמר רבי יוסהרבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא°י אסי יודעין היו שהיהאנו שהוא פסול מעדותלעדות ממון אף לדעת חכמים שהרי הוא חשוד על הממוןומהמה באו להעיד לפני°רבי עקיבארבי עקיבא תנא · דור ג׳רבי עקיבארבי אליעזר בן הורקנוסרבי יהושע בן חנניהרבי מאיררבי יהודה בר אילעאירבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתא בן יוסף שלדעת°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבאאלא בן הורקנוס כשם שהואשפסולפסול מעדות ממון כך הואז_כב§ פסול מעדות נפשות וכאן וכיועידיעידי החדש כעידי נפשונפשותאינון אם כך גם המשנה במסכת סנהדרין דברי הכל. והאדתנינןתניתמןבסיפא: זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הןהם אינן כשירין לה ואיך אמרתה מאן תניתה רבניןרבנןוהרירבניןלרבנןמפרחי יונים כשרים לעדות נפשות אף שנשים פסולות וכי רבנן כ°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס מורייןדמודיי ליה שגם לעניין נפשות מפריחי יונים פסולים הריופליגיפליגיןעלוי רעלויי אלאהונאודאי משנתנו°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס היא אמררבי יונהרבי יונה אמורא א״י · דור ד׳רבי יונהרבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בשם רב חונהרב הונא אמורא בבל · דור ב׳רב הונארברבי אבארבה בר נחמנירב יוסףרב אחא בר יעקב+3°כולהוןכולהן כ°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס אתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתני עד זומם ז_כג§פסול מכל עדיות שבתורה דברי°רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיאאמר°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא אימתי בזמן שנמצא עד זומם בעדות נפשות אבל אם נמצא זומם בעדות ממון אינו פסול אלא לאותה עדות בלבד ואתייא ד°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא כרבנן וד °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיא כ°רבי אליעזררבי אליעזר בן הורקנוס תנא · דור ב׳רבי אליעזר בן הורקנוסרבן יוחנן בן זכאירבי עקיבא בן הורקנוס. החשוד בשבועה מאימתי מקבלין אותו משיבוא בבית דין ז_כד§ויאמר חשוד אני. מה אנן קיימין אם בהוא דקאים חייב לחבריה שבועה ויודעים בו שהוא חשוד ובית דין מוסרין שבועה לחשוד? אלא כן אנן קיימין בהוא דאזל מידון בבית דין דלא חכמין ליה שלא מכירים אותו ויימר לון ההוא גברא חשוד הוא ואף בהוא דקאים וחייב ליה שבועה אפשר להעמיד כגון שכיוון שלא יכול להשבע הטילו שבועה על שכנגדו ומחליה עליה ושילם בלא שחבירו ישבע תנן: היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה דברי°רבי יוסירבי יוסי בן חלפתא תנא · דור ד׳רבי יוסי בן חלפתארבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן חלפתא °רבי מאיררבי מאיר תנא · דור ד׳רבי מאיררבי עקיבארבי ישמעאלרבי יהודה הנשיאאומר יחלוקורב הושעיהרב אושעיא אמורארב אושעיא° אמר קמי רבי אמירבי אמי אמורא א״י · דור ג׳רבי אמירבי יוחנןרבי אושעיא רבהרבי זריקא° בן נתן בשם רבנין דתמן חזרה שבועה לסיני אמררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בשם רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן: חזרה שבועה ז_כה§לבעלין. מאן דאמר חזרה שבועה לסיני כמי שאין כאן עדות ואין בית דין נזקקין להם והמוציא מחבירו עליו הראיה ומאן דאמר חזרה שבועה לבעלין ממה דהוא גברא חשוד ולא יכיל מישתבע לי אמרינן ליה קום שלם לי.
והחנווני על פינקסו כיצד? לא שיאמר לו: כתוב בפינקסי שאת חייב לי מאתים זוז, אלא ז_כו§אמר לו: תן לבני סאתים חטים ולפועלי בסלע מעות. הוא אומר נתתי, והן אומרים לא נטלנו — הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין. אמר °בן ננסרבי שמעון בן ננס תנא · דור ג׳רבי שמעון בן ננס: אילו ואילו באין לידי שבועת שוא, אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה. גמ':תנן: והחנווני על פינקסו כיצד לא שיאמר לו כתוב בפינקסי שאת חייב לי מאתים זוז שלא במקיף אמרו שהוא אומר לו כתבת בזה מחוק בזה תנן: הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין אמר°רבירבי יהודה הנשיא תנא · דור ה׳רבי יהודה הנשיארבי שמעון בר יוחאירבי יוסי בן חלפתארבי מאיררבי חייא רבהבר קפרארבי שמעון ברבירבי חנינא בר חמא+5אומר אומר אני שיהו אילו נשבעין בפני אילו ז_כז§מפני הבושה
📖 באר משה — דף לו עמוד ב
בעידן אחד אמרנו את המשנה: חשוד על השבוע כיצד? מקרה כזה גם כן נשבע ונוטל. אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון, ואפילו שבועת שוא. היה אחד מהן משחק בקוביא, מלוה בריבית, מפריח יונים, וסוחר שביעית, שהם פסולים משבועה, שכנגדו נשבע ונוטל. היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה, דברי רבי יוסי. רבי מאיר אומר יחלוקו. אומרת הגמרא: המשחק בקוביא זה המשח בפסיפסין, אחד המשחק בפסיפסין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים. לעולם אין מקבלין עדותן עד שישבר פיספסיו ויבדק בהן חזרה גמורה. כן, לא נאמר שאפילו בחינם לא ישחקו. המלוה בריבית אין מקבלין אותו עד שיקרע שטרותיו ויבדק בהן חזרה גמורה, עד שאפילו לעכו"ם הוא לא ילווה. מפריחי יונים זה הממרה יונים, כן, עושים תחרות בין היונים, אבל זה בעצם סוג של הימור. יש גרסה אחרת שאומרת שהכוונה שהוא שולח את היונים שיגנבו יונים אחרות. אחד ממרה יונים ואחד ממרה בהמה חיה ועוף אין מקבלין אותו עד שישבר פגימיו ויבדק ויחזור חזרה גמורה, פגים זה המקלות שבהם ממרה את היונים, עד שאפילו בחינם הוא לא יעשה. אמרנו שסוחר שביעית זהו תגר שביעית. מה זה נקרא תגר שביעית? ישב לו כל שני שביעית, כלומר כל שש שנים הוא בטל, ובשביעית התחיל נושא ונותן בפירות שביעית, זה נקרא תגר שביעית. במקרה כזה אין מקבלין אותו עד שתגיע שביעית אחרת ויבדק ויחזור חזרה גמורה. תני רבי יוסי, לא מספיק שביעית אחת, צריך שני שביעיות שיחזור בו. רבי נחמיה אומר חזרת ממון, שיצטרך שיחזיר את מה שהוא הרוויח ולא רק חזרה בדברים. כיצד חזרת ממון? שיאמר להם הא לכם מאתים זוז וחלקום לעניים שכנסתי מפירות עבירה. הוסיפו עליהן הרועין והחמסנין והגזלנין, כן, מדובר בגזל דרבנן, כי מדאורייתא ודאי שהוא פסול, אלא אפילו גזל דרבנן, וכל החשודין בממון עדותן בטילה. אמר רבי אבהו: מה שנאמר הרועים הכוונה ברועי בהמה דקה, כן שהם גזלנים. אבל ברועה גס, נתן לו בקדישא חודש כתובה, אלו אינם פסולים. משחקים בקוביא, ריבית, מפריחי יונים, וסוחרי שביעית ועבדים - זה הכלל: כל עדות שאין האשה כשירה לה אף אינן כשירין לה.
אמר רב הונא, מאן תנא מפריחי יונים - רבי אליעזר. כן, תנן: תמן אמרו לפני רבי עקיבא שני דברים בשם רבי אלעזר ואחד בשם רבי יהושע. שני דברים בשם רבי אלעזר, שיוצאה אישה באיל של זהב בשבת. כלומר אישה חשובה, לה תורית ותראה לחברות שלה, אז לכן אומר רבי אלעזר שמותר לאישה לצאת באיל של זהב. עוד אמרו שמפריחי יונים פסולים מן העדות. משמע מכאן שלרבנן הם כשרים בעדות. אז זה לא כמו המשנה שלנו. יוצא שהמשנה שלנו דעת רבי אלעזר, ותנן: ואלו הן הפסולין - עדות ממון, המשחק בקוביא... וריבית, מפריחי יונים, סוחר שביעית. אמר רבי יוסה: כל הרשימה של הפסולים בעדות ממון זה מדרבנן, רק רבי אלעזר? הרי ברשימה מופיע מפריחי יונים. כן, פה מדובר לגבי עדות ממון כמו בסנהדרין. אמר לו: דברי הכל היא. הרי אמרו לפני רבי עקיבא שמפריחי יונים פסול רק לדעת רבי אלעזר, והרי ברשימה מופיע גם כן מפריחי יונים. אמר לו רבי יוסה: יודעין אנו שהם פסול לעדות ממון גם לדעת חכמים, שהרי הוא חשוד על הממון, כי מפריחי יונים חשודים על הממון, אז גם חכמים מודים בזה ודאי. אז מה באו ללמדנו לפני רבי עקיבא? שלפי דעת רבי אלעזר, כשם שהוא פסול בעדות ממון כך הוא פסול בעדות נפשות. כן, ומהו כאן החדש? האם כעדי נפשות עניין? אז לכן זה דעת כולם.
שואלת הגמרא, אז אם זה ככה גם משנתנו זה דברי הכל? ותני סיפא: זה הכלל כל עדות שאין האשה כשירה לה אף אינן כשירין לה. אז איך אתה אומר שגם חכמים מודים לזה? והרי לרבנן מפריחי יונים כשרים לעדות נפשות למרות שנשים פסולות. אז זה לא מסתדר. וכי רבנן כרבי אלעזר דמו? דהא אנן ידעין שאפילו בעדות נפשות מפריחי יונים הם פסולים? הרי אנחנו יודעים שהם פליגי עליו, אלא ודאי המשנה שלנו רבי אלעזר היא, כן, כל המשנה. אמר רבי יונה בשם רב חונה: כולן כרבי אלעזר אתיין. כן, באמת כל המשנה כדעת רבי אלעזר.
ועתה הגמרא: אינן פליגתא כי אינן פליגתא. דתני: עד זומם פסול מכל עדיות שבתורה, דברי רבי מאיר. אמר רבי יוסי, מתי? בזמן שנמצא עד זומם בעדות נפשות. אבל אם נמצא זומם בעדות ממון אינו פסול אלא לאותה עדות בלבד. ואתייא דרבי יוסי כרבנן, כלומר רבי יוסי שסובר שהוא פסול רק למה שהוא חשוד עליו, זה כדעת רבנן. ורבי מאיר סובר שאפילו אם הוא חשוד על ממון פסול אפילו לעדות נפשות, זה כדעת רבי אלעזר אצלנו.
החשוד בשבועה מאימתי מקבלין אותו - משיבוא בבית דין ויאמר חשוד אני. שואלת הגמרא: מה נן קיימין? אם בהוא דקאים חייב לחבריה שבועה ויודעים בו שהוא חשוד, מה זאת אומרת שהוא יכול להגיד להם "חשוד אני", אבל שמא יכול להישבע? וכי בית דין מוסרין שבועה לחשוד? אלא כן אנן קיימין בהוא דאזל מידון בבית דין דלא חכמין ליה - הוא הולך לבית דין שלא מכירים אותו, לא יודעים שהוא חשוד, ויימר לון: ההוא גברא חשוד הוא. הוא אומר להם בעצמו, הוא מודה שהוא חשוד. עכשיו אומרת הגמרא, יש עוד אפשרות: אף בהוא דקאים וחייב ליה שבועה, גם אפשר להעמיד כגון שהוא לא יכול להישבע וויתר לשבועה על שכנגדו, ומחליה עליה. הוא ויתר, לא רצה שהשני יישבע, ושילם בלי שישבע. אז במקרה כזה זה נקרא חזרה. תנן: היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה, דברי רבי יוסי. רבי מאיר אומר יחלוקו. רב הושעיה אמר קמי רבי אמי בשם רבנין דתמן: מה פירוש חזרה שבועה למקומה? הכוונה חזרה שבועה לסיני, הכוונה שאין פה שבועה ואף אחד לא נשבע, אז ממילא גם אי אפשר לדון וממילא חוזרים לדין המקורי שהמוציא מחברו עליו הראיה, אין פה בכלל דין. ואמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי: חזרה שבועה לבעלין. כלומר הבעלים הם שצריכים להישבע, וכיוון שהם לא יכולים להישבע הם ישלמו. מאן דמר חזרה שבועה לסיני, כמי שאין כאן עדות, אז ובית דין לא נזקקים להם בכלל, אז בעצם הבעלים לא ישלמו כי המוציא מחברו עליו הראיה. אבל מאן דמר חזרה שבועה לבעלין, אז ממה דהוא גברא חשוד ולא יכיל מישתבע, לי קום שלם לי - כיוון שהבעלים הוא חשוד והוא לא יכול להישבע אז עלול לא לקום.
הלכנו היום עוד במשנה. ואמרנו משנה: והחנווני על פינקסו כיצד? לא שכן הכוונה שהוא יאמר לו כתוב בפינקסי שאת חייב לי מאתים זוז. אלא אמר לו: תן לבני סאתים חטים ולפועלי בסלע מעות. הוא אומר נתתי, והן אומרים לא נטלנו - הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין. אמר בן ננס: אילו ואילו באין לידי שבועת שוא, כי מישהו מהם ודאי משקר, אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה.
למדנו במשנה: חנווני על פינקסו כיצד? לא שאומר כתוב בפינקסי שאת חייב לי מאתים זוז. כי לא במקיף אמרו, לא מדובר בחנווני שמקיף וכותב בפנקס, כי הקונה יכול לומר לו: כתבת בזה מחוק בזה, מה הבעיה? זה לא ראיה הפנקס שלך. הרי אין להם עדים, הוא יכול להגיד לו: אין לי הפנקס שלך, זה לא ראיה. תנן, למדנו במשנה: הוא נשבע ונוטל והם נשבעין ונוטלין. אז אמרנו שלמדנו את זה במקרה כזה שבא לבית ואמר לחנווני "תן לבני" או "לפועלי", והם אומרים שהוא לא נתן והחנווני אומר שהוא נתן. אז בכל מקרה, בשני המקרים, הוא נשבע ונוטל, כלומר החנווני נשבע ונוטל, והם הפועלים או הבנים נשבעים ונוטלין.
אמר רבי: אומר אני שיהו אילו נשבעין בפני אילו מפני הבושה. כלומר, לא כל אחד נשבע בנפרד, אלא הביאו את הפועלים ליד החנווני והם ישבעו אחד מול השני.
מתמה דלית מר בשלא העמיד לפועל אימו אצל החנווני. כלומר שבעל הבית כשהוא התנה עם החנווני לתת לפועל, הוא לא העמיד את הפועל שם שהפועל ישמע, כי אם הפועל הסכים שהחנווני ישלם במקום בעל הבית, אז בעל הבית כבר נפטר, בעל הבית לא חייב כלום.
כי אתא, כלומר גמרנו שם עם הסיפור, לא קשור כל כך למה שאמרנו קודם. אמר רבי יהודה בר שלום: סמכון בעל הבית לקטיפיה גבי קפליה. כלומר בעל הבית אמר לתפנים, לסבלים, שהאופה ישלם להם בלחם את המשכורת, ולאופים הוא אמר שייתנו לקטפים. אתון לקפליה לקבל ממנו מה שזיכה בעל הבית, ואף כון ולא יהבו, לא נתנו להם כלום. אז אתא עובדא קמיה רבי שמעי, כלומר שבאו הכתפים לתבוע את בעל הבית לשלם להם, אבל האופים לא הגיעו, רק קטפים. אז הוא אמר: אילו הוו קפליה, אימר דנזול מיניה. כלומר אם גם האופים היו מגיעים, ועכשיו שניהם היו טוענים - האופים היו טוענים שהם נתנו לפועלים, לקטפים, והקטפים היו טוענים שהם לא קיבלו - אז ליתופי עונא דאינון ואינון מי סב מבעל הבית? כן, הרי הדין היה פשוט, כמו במשנה ששניהם מקבלים בלי, כן, גם בעל הבית צריך לתת לאופים וגם בעל הבית צריך לתת לקטפים. אז כאן שהגיעו רק הקטפים, אז אי זבול מכבר. כן, למרות שכאן רק הפועלים באו, אז הם ישבעו ויקחו את החלק שלהם.
הדא דתימר בשלא העמידו לפועל עמו אצל חנווני אבל העמידו עמו והפועל הסכים אין בעל הבית חייב כלום כהדא דאמר רבי יהודה בר שלוםרבי יהודה בר שלום אמורא א״י · דור ה׳רבי יהודה בר שלום° סמכון בעל הבית לכתפייא סבלים גבי קפילייא האופה שישלם להם בלחם אתון לקפלייא לקבל ממנו מה שסיכם בעל הבית ואפקון דלאולא יהב לון אתא עובדא קומי רבי שמירבי שמאי אמורא א״י · בירושלמי: רבי שמירבי שמאי°ממהשבאו לתבועה את בעל הבית לשלם להם אמרדאילואילו הוון קפילייא יימר מסבותדנסבומיניה אם האופים היו טוענים שנתנו לית סופיהון דאילין ואילין מיסב מבעל הבית כמו הדין במשנה אלא יסבון מכבר שאף כאן שרק הפועלים באו הם ישבעו ויקחו את שלהם.
אמר לחנווני: תן לי בדינר פירות, ונתן לו. אמר לו: תן לי את הדינר. אמר לו: נתתיו לך ונתתו באנפלי ז_כח§ישבע בעל הבית. נתן לו את הדינר, אמר לו: תן לי הפירות. אמר לו: נתתים לך והולכתים לתוך ביתך — ישבע החנווני °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר כל שהפירות בידו ידו לעליונה חולק על הרישה אמר לשולחני: תן לי בדינר מעות, ונתן לו. אמר לו: תן לי את הדינר. אמר לו: נתתיו לך ונתתו באנפלי ז_כט§ישבע בעל הבית. נתן לו את הדינר, אמר לו: תן לי את המעות. אמר לו: נתתים לך והשלכתם לתוך כיסףכיסךז_ל§ישבע השולחני °רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר אין דרך השולחני להיות נותן איסוראיסר עד שהוא נוטל את דינרו גמ':רבי חנינארבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° בר חמא אמר אף המשנה הזו במחלוקת ול°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי צריך שיהיה מודה במקצת תנן אמר לחנווני תן לי בדינר פירות ונתן לו אמר לו: תן לי את הדינר והוא אומר נתתיו לך ונתתו באינפלא ישבע בעל הבית או יביא ראיה שנתן לו את הדינר אמר לו: תן לי את הפירות אמר לו: נתתים לך והולכתם לתוך ביתך ישבע חנווני או יביא ראיה שנתן אמר°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי
📖 באר משה — דף לז עמוד א
אנחנו פותחים במסכת שבועות דף ל"ז. נתחיל מהמשנה, פרק ז' הלכה ו'. אומרת המשנה: "אמר לחנווני: תן לי בדינר פירות, ונתן לו. אמר לו: תן לי את הדינר. אמר לו: נתתיו לך ונתתו באנפלי ישבע בעל הבית", כן? כיוון שבעצם עכשיו על מה הוויכוח? הוויכוח הוא על הדינר, והדינר מוחזק ביד של הבעל הבית. לכן בעל הבית ישבע וייפטר.
נתן את הדינר, עכשיו הבעל הבית נתן את הדינר לחנווני, "תן לי הפירות. אמר לו: נתתים לך והולכתים לתוך ביתך — ישבע החנווני". אז פה ישבע חנווני, כי הרי הוויכוח עכשיו הוא על הפירות. כן? את הדינר בוודאי שהוא שילם. כל הוויכוח הוא על הפירות, והפירות הרי בידיים של החנווני. אז לכן המוציא מחברו עליו הראיה, לכן ישבע חנווני וייפטר.
רבי יהודה אומר: "כל שהפירות בידו ידו לעליונה". כן? הוא אומר תמיד מי שהפירות בידו, אז ידו עליונה. בעצם הוא חולק על הרישא, והוא סובר שגם אם הפירות נמצאים ביד של הקונה, הקונה הולך לקחת את הפירות, אז בעל המכולת, כלומר החנווני, צריך שישבע כדי לקבל את הכסף.
"אמר לשולחני: תן לי בדינר מעות, ונתן לו. אמר לו: תן לי את הדינר. אמר לו: נתתיו לך ונתתו באנפלי ישבע בעל הבית. נתן לו את הדינר, אמר לו: תן לי את המעות. אמר לו: נתתים לך והשלכתם לתוך ישבע השולחני. רבי יהודה אומר: אין דרך השולחני להיות נותן עד שהוא נוטל את דינרו". אומר לו בשולחני זה שונה. שולחני לא רגיל לתת את המטבע לפני שהוא מקבל את התשלום. אז לכן מסתמא, אם בעל הבית קיבל את האיסר, מסתמא הוא שילם לו כבר.
רבי חנינא אמר: "במחלוקת רבי יהודה". כלומר, גם כאן לדעת רבי יהודה צריך שיהיה מודה ומקצת למרות שלא מופיע.
"אמר לחנווני: תן לי בדינר פירות, ונתן לו. אמר: תן לי את הדינר. והוא אומר לו: נתתיו לך, ונתתו באנפלי. ישבע בעל הבית או שיביא ראיה שנתן את הדינר. אמר: תן לי את הפירות. אמר: נתתים לך, והולכתים לתוך ביתך. ישבע החנווני או יביא ראיה שנתן לו".
אימתי ז_לא§בזמן שהיתה הקופה מונחת בין שניהן ברשות הרבים שאין לאחד חזקה יותר מלשני אבל אם היתה יוצאה מתחת ידי אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראיה ואפילו כשהקופה מונחת ברשות הרבים עוד היא במחלוקת ול°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי צריך שיהיה מודה במקצת. תנן°רבי יהודהרבי יהודה בר אילעאי תנא · דור ד׳רבי יהודה בר אילעאירבי עקיבא בר עילאי אומר אין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שהוא נוטל את דינרו הדא דתימר באכסנאי אבל בבן עיר שהשלחני מכירו דרכו ליתן איסר עד שלא יטול דינרו.
כשם שאמרו ז_לב§הפוגמת כתובתה לא תיפרע אלא בשבועה ז_לג§ועדעד אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אלא בשבועה ז_לד§מנכסים המשועבדין ז_לה§ומנכסי יתומין ז_לו§והנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אלא בשבועה ז_לז§וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה שלא יפקדנופיקדנו אבא, שלא אמר לנו אבא, ושלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע. העיד °רבי יוחנן בן ברוקהרבי יוחנן בן ברוקה תנא · דור ג׳רבי יוחנן בן ברוקה שאפילו נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל °רבן שמעון בן גמליאלרבן שמעון בן גמליאל תנא · דור ד׳רבן שמעון בן גמליאל אומר ז_לח§אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע נוטל שלא בשבועה
📖 באר משה — דף לז עמוד ב
אמר רבי יהודה: "אימתי? בזמן שהיתה הקופה מונחת בין שניהן", כלומר קופה של רבים, שאז אין לאחד מהם חזקה יותר על השני. "אבל אם היתה יוצאה מתחת ידי אחד מהן", אז המוציא מחברו עליו הראיה. ואפילו כשהקופה מונחת בשביל רבים ואין שם חזקה לאחד מהם יותר מהשני, גם בזה עדיין מחלוקת רבי יהודה, ולרבי יהודה צריך שיהיה מודה ומקצת.
כאן רבי יהודה אומר: "רבי יהודה אומר אין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שהוא נוטל את דינרו". מתרגם: הדא דתימר באכסנאי. כן? אדם שהוא אורח, שהוא לא בן, בן המקום. אז במקרה כזה באמת השולחני לא ייתן את המטבע לפני שיקבל את התשלום. "אבל בבן עיר דרכו ליתן איסר עד שלא יטול דינרו". אדם שהשולחני מכיר אותו, אז במקרה כזה דרכו שייתן איסר עד שיטול דינרו.
ואיזה הך זה? אומרת המשנה: "כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תיפרע אלא בשבועה", כלומר אם היא אומרת, אם היא מודה שהיא נתנה, נטלה חלק מהכתובה, אז היא לא נפרעת עליה בלא שבועה. אז גם "עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אלא בשבועה", לא ניפרעת אלא בשבועה. וגם "מנכסים המשועבדין ומנכסי יתומין והנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אלא בשבועה". "וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה". מה הם צריכים שישבעו? נשבעים "שלא אבא, שלא אמר לנו אבא, ושלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע".
וזה אומרת המשנה: "העיד רבי יוחנן בן ברוקה שאפילו נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל". רבן שמעון בן גמליאל אומר: "אם יש עדים שאמר האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע נוטל שלא בשבועה".
גמ': אמררבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא° כולהון כעין שבועת תורה ירדו להן וכתובתוהתנא סובר שכתובת אשה לא נחשבת כאילו הוחזקה בידו להגבות ועכשיו באה לגבות בשבועה שהרי כל הנשבעין בתורה נשבעין ואינם משלמים ולא יתכן שהיא נשבעת ונוטלת אלא כמי שגבת דשטר העומד לגבות כגבוי דמי מיכן והילך והואהואבתובעהכתובעהוטוען כנגדה עכשיו נפרעת ממני שטר של מאתים שכבר פרוע ובחנם היית גובה הכל והיאואומרתאומרת אינה אלא מנה ונמצא שהיא כמודה במקצת שנשבעת ונפטרת והילכך אינה נפרעת בלא שבועה ואף שמדאוריתא פטור, שהרי לא נשבעים על שטר שעבוד קרקעות. מדרבנן מיהא חייב. תמן תנינן: הפוגמת כתובתה לא תיפרע אלא בשבועה. כיצד? היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה התקבלת כתובתיך, והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה — לא תיפרע אלא בשבועה.. תני הפוגמת שאומרת שקיבלה קצת ז_לט§אבל לאולא הפוחתת כתובתה שאומרת שמתחילה התחיב לה פחות ממה שכתוב כיצד היתה כתובתה מאתים והיא אומרת מנה נפרעת שלא בשבועה מה ביןפוגמת מה בין פוחתת אמררבי חנינארבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא° בר חמא פוגמת בא משא ומתן בנתיים, שהרי מודה שנתן לה חלק והוי כמודה במקצת, לכן תשבע. פוחתת לא בא משא ומתן בנתיים שהיא טוענת שלא נתן כלום ויש לה מיגו שיכלה לטעון שחייב כל מה שכתוב בשטררבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°בעא כמה דאת אמר תמן אם היה עד אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אלא בשבועה ודכוותה אם היה עד אחד מעידה שהיא פחותה לא תפחות אלא בשבועה אמררבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא בשעה שעד אחד מעידה שהיא פחותה, כעד אחד מכחיש את השנים החתומים מעל השטר, ואין עד אחד מכחיש את שנים, וכאילו אינו קיים ונפרעת בלא שבועה. תני יורש שפגם אביו שטר חובו שהאב אמר לבן שקיבל חלק מהחוב הכתוב בשטר הבן גובה שלא בשבועה בזה יפה כח הבן מכח האב שהבן גובה שלא בשבועה ואב אינו גובה אלא בשבועה אמררבי אלעזררבי אלעזר בן פדת אמורא א״י · דור ב׳רבי אלעזר בן פדתרבשמואלרבי יוחנןרבי זירא° בן פדת ונשבע שבועת יורש שלא פיקדנו אבא שלא אמר לנו אבא שלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוערבי הושעיה° בעא מתניתא ד°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאידתנן מתו בעליהן עד שלא ישתו°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות ו°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הללאומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה דל°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאי כיוון שאינה יכולה לשתות גובה אף כאן כיוון שהיורשים אינם יכולים להשבע גובים בלא שבוע אבל ל°בית הללבית הלל תנא · בית מדרשו של הללבית הללכיוון שלא יכולה לשתות אינה גובה, ואף כאן כיוון שהיורשים אינם יכולים להשבע צריך להיות שאינם גובים. אמררבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא תמן טעמא ד°בית שמאיבית שמאי תנא · בית מדרשו של שמאיבית שמאישגובה כתובתה אף שאינה יכולה לשתות, שיכולה לטעון: הביאו בעלי ואני שותה. ברם הכא בדין היה שאפילו אביו לא ישבע אלא תקנה תיקנו בו שישבע בו תיקנו בבנו לא תיקנו כיון שמת העמדתה את בנו על דין תורה נתחייב אביו שבועה בבית דין, כגון שהודה במקצת או שהיה עד אחד ומת, אין בנו גובה דאי לא כן מה אנן אמרין ויש אדם מוריש שבועתו לבנו אמררבי אביןרבי אבין אמורא א״י · דור ג׳רבי אביןרבי יוחנן°הכי אתאמרת פגם אביו שטרו והלך לבית דין וכבר התחיב שבועה אין בנו גובהרב חסדארב חסדא אמורא בבל · דור ג׳רב חסדארב°בעובעי בגין דהלך אביו אילין תרתין פסיעתא הוא מפסיד אילו פגמו חוץ לבית דין את אמר גובה מפני שפגמו בבית דין את אמר אינו גובה תנן: מנכסי יתומין לא תפרע אלא בשבועה אמררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא בשם רבי ינאירבי ינאי אמורא א״י · דור א׳רבי ינאירבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יוחנן° הכהן אין נפרעין מניכסי יתומין קטנים ז_מ§אלא בשרבית אוכלת בו °רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן אומר אף לכתובת אשה אמררבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה מפני מזונות שכל עוד לא פרעו כתובתה ניזונת משלהם אמר רבי מתנייארבי מתניה אמורא א״י · דור ה׳רבי מתניה°: מאן חייש למזונות °רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי ד°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר בנקיבהבמגבה הדבר תלוי אבל לחכמים כיוון שתבעה כתובתה אף שלא גבתה הפסידה מזונות מאי כדון משםלמה לחכמים בכל זאת פורעים לכתובת אישה מפני חינה כדי שיהו הכל קופצין עליה לישאנה °רבי נתןרבי נתן תנא · דור ד׳רבי נתן אומר אף לגזילה ולנזקין אמר רבי יוסי אף אנן נמי תנינן תרתיהון לגזילה מהכא דתנן: אם הגזלה שהניח להם אביהם ז_מא§היה דבר שיש בו אחריות חייב לשלם לנזקין מהכא דתנן: אין נפרעין מניכסי יתומין קטנים ז_מב§אלא מזיבורית ואיתמר עליה כיני מתניתא: אין נפרעין מנכסי יתומין קטנים ז_מג§לנזקין אלא מזיבורית שהרי לבעל חוב אין גובין כלל ולכתובת אשה אפילו מהאבא גובים מזיבורית. ומכאן שגובין מיתומים לנזיקין
📖 באר משה — דף לח עמוד א
נניח אתה רוצה, למשל, ממסכת שבועות דף ל"ח, תחילת הגמרא אומרת: אמר רבי זירא כולהון כעין שבועת תורה ירדו להן. כל השבועות כאן, אז זה נשבע כדי להחזיק, לא נשבע ונוטל. אבל תנא סבר, אז אם כן, לכאורה כתובת אישה לכאורה זה סותר את זה כי הרי נשבעת ונוטלת. אבל תנא סובר שכתובת אישה לא נחשבת כאילו הוחזקה בידו לגבות, כאילו זה ביד הבעל והאישה רוצה להוציא ממנו. למשל, בא לגבות ממנו בשבועה, כי הרי כמו שאמרנו כל הנשבעים בתורה נשבעים ואינם משלמים. אז לא ייתכן שהיא נשבעת ונוטלת, אלא מתייחסים לכתובה כאילו שהיא כבר גבתה, כאילו סובר שטר של מאתים פרוע אינה אלא מנה, שהשטר עומד לגבות כגבוית דמי. וכאן מהלך הוויכוח ביניהם שהיא כתובעת או התחילו הוא תובע אותה בעצם, והוא טוען כנגדה שעכשיו נפרעת משטר של מאתיים שכבר פרוע ובכלי מה היא תגבה את הכל. והיא אומרת אינה אלא מנה, ונמצא בעצם שהיא כמוודה מקצת שנשבעת ונפטרת. אז אי לכך נפרעת בלא שבועה ואף שמדאורייתא הוא פטור כי הרי לא נשבעים על שטר שעבוד קרקעות. הרי השטר משועד, הקרקע משועבדת לו. לא נשבעים על דבר כזה. מדבריה לן חייב.
ודבר תר תנן: הפוגמת כתובתה לא תיפרע אלא בשבועה. עכשיו כיצד? היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה התקבלת כתובתיך, והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה — לא תיפרע אלא בשבועה. ותני הפוגמת. כלומר, דווקא אם היא אומרת שהיא קיבלה מקצת אבל לא הפוחת את כתובתה. כלומר, אם מתחילה היא אומרת שבכתובה או לא כתוב נניח כתוב שהוא חייב לה מאתיים והיא אומרת לא, הוא חייב לי רק מנה, אז זה נקרא פוחת את כתובתה. אז בפוחת את כתובתה היא לא צריכה לשבע. כיצד? הייתה כתובתה מאתיים והיא אומרת מנה נפרעת שלא בשבועה. מה בין פוגמת מה בין פוחתת? למה פוגמת צריכה להשבע? הפוחתת לא?
אמר רבי חנינא: פוגמת באה למשא ומתן בינתיים כי הרי היא מודה שהוא נתן לה חלק. אז אם כן זה מודה מקצת לכן היא תשבע, אבל פוחתת לא באה למשא ומתן בינתיים. הרי היא טוענת שהוא לא נתן לה כלום. ויתר על זה גם יש לה מיגו, הרי היא יכולה להגיד שהוא חייב כל מה שכתוב בשטר. אז בעצם היא כמו משיבה אבדה ולכן היא נאמנית.
הבי רמי אביי: כיוון דתמן, אם היה עד אחד מעידה שהיא פרועה - לא תיפרע אלא בשבועה. כלומר, אם יש עד שמעיד שהכתובה הזאת פרועה, אז האישה עוד נשארת על הכתובה אלא בשבועה. אז כוותיה, אם היה עד אחד מעידה שהיא פחותה - לא תיפחת אלא בשבועה. כלומר נניח השטר הוא של מאתיים ויש עד אחד שאומר לא, השטר הוא רק של מאה. הוא בעצם העד פוחת. אז אם גם מקרה כזה זה לא, לא תיפרע בשבועה.
אמר רבי יוסי: לא. בשעה שעד אחד מעידה שהיא פחותה, אז בעצם זה כמו עד אחד שמכחיש שניים. יש שניים החתומים על שטר. הרי השניים שחתומים בשטר הם חתמו שהשטר איתה היה על מאתיים, וכשבא אחד ואומר שזה רק היה מאה אז הוא בעצם מכחיש את השניים ואחד לא יכול להכחיש שניים. אז כאילו הוא לא קיים ולכן היא נפרעת בלא שבועה.
תני: יורש שפגם אביו שטר חובו. כלומר נניח האב אמר לבן שהוא קיבל חלק מהחוב, כתוב בשטר. אז הבן גובה שלא בשבועה, ובזה יפה כוח הבן מכוח האב שהבן גובה שלא בשבועה ואבינו גובה אלא בשבועה. אמר בן עזרא: ונשבע שבועת יורש. אמנם לא ישבע על זה, אבל הוא כן נשבע שבועת יורש. מה זה שבועת יורש? הוא נשבע שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצאנו שטר בין שטרותיו של אבא שהשטר הזה פרוע.
רבי יוסי: בעא מתניתא ד°בית שמאי. כלומר, אם ישנה זו דרכת בית שמאי, דתנן: מתו בעליהם עד שלא ישתו. כלומר, אם הסוטה הבעל מת לפני שהיא שתתה, אז בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות. בית הלל אומרים לא שותות ולא נוטלות כתובה. ובית שמאי, כיוון שאינה יכולה לשתות גובה, אף זה בדיוק כמו המשנה כאן. אף כאן, כיוון שאינם יכולים להשבע גובים בלא שבועה. אבל לפי בית הלל, כיוון שלא יכולה לשתות אינה גובה. אז גם כאן, כיוון שיורשים לא יכולים בלי שבועה, אז צריך להיות שהם לא גובים. אם אתה רואה שהם כן גובים, סימן שזה כמו בית שמאי.
אמר רבי יוסי: תמן טעמא דבית שמאי - תמיהה לבית שמאי שהיא גובה כתובתה למרות שהיא אינה יכולה לשתות, כי היא יכולה לטעון יביאו לי בדי ואני שותה.
ברמי: חכם בית דין היה שאפילו אביו לא ישבע. למצער דין, גם אבא לא היה צריך ישבע, אלא תקנה תיקנו בו שישבע. אז בו תיקנו ובנו לא תיקנו, וכיוון שהוא מת אמרו זה דין תורה ולכן הם לא ישבעו. עכשיו נתחייב אביו שבועה בבית דין - נניח אם האבא הודה מקצת או שהעד אחד, ואחרי זה מת, כלומר האבא מת אחר מכן, אז אין בנו גובה. כן, שהאבא חייב שבועה, וכי יש עד אמור איש בואתו לבנו. הרי כדי לגבות הוא חייב להישבע קודם והאבא לא יכול להישבע שבועה לבן שלו.
אמר רבי אבין: הכי את אמרת, בגין דהלך תרתין פסיעתא הוא. כלומר לא מדובר שהיה עד או שהאבא הודה במקצת, אלא פגמו בבית דין, כלומר האבא הלך לבית דין והוא הודה שהוא נפרע מקצת. אז בעצם הוא כבר התחייב שבועה ובמקרה כזה אין בנו גובה. ומחיז דביי בגין דלה חביב, אילימא תרתי פסיעת - המפסיד. הרי אילו גמור חוץ לבית דין אתה אומר שהבן גובה. אמרנו בזה יפה כוח הבן מכוח האב שהבן גובה בלי שבועה והאבא גובה רק עם שבועה. מפני שהם גמרו בבית דין שהלך כמה צעדים, אתה אומר שאינו גובה?
מתר תנן: אין נפרעין מניכסי יתומין קטנים אלא בשרבית אוכלת בו. אמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי: אין נפרעין מניכסי יתומין קטנים אלא בשרבית אוכלת בו. רבי נתן אומר אף לכתובת אשה. אמר רבי מנא: מה הייתה? מפני מזונות, כיוון שכל עוד שלא נפרעה הכתובה מזונות בשלהם, אז זה כמו ריבית אוכלת.
אמר רבי מתנייא: מאן חייש למזונות - רבי שמעון. רבי שמעון אומר הדבר תלוי, כן? כלומר כל עוד שלא גבו אז היא יכולה לאכול מזונות. אבל חכמים, ברגע שהיא תבעה את הכתובה שלה למרות שלא גבתה, היא כבר יושבת על מזונות. אז לכן אם המשנה אומרת שכל עוד שלא קיבלה את הכתובה למרות שהיא כבר תבעה, מזונות בשלהם, אז זה כנראה דעת רבי שמעון.
שואלת הגמרא: מאי כדון? למה חכמים בכל זאת פורעים לכתובת אישה? כן, אם באמת ברשית תבע כתובתה יישב מזונות. אז למה חכמים בכל זאת פורעים לכתובת אישה? מפני חינה, כדי שיהו קופצין עליה לישאנה.
רבי נתן אומר אף לגזילה ולנזקין. אמר רבי יוסי: אף אנן תנינן תרתיהון. לגזילה מהכא, אם היה דבר שיש בו אחריות חייב לשלם - אז רואים מכאן שלגזילה גובים מהם. ולנזקין מהכא, אין נפרעין מניכסי יתומין קטנים אלא מזיבורית - כי הרי לבעל חוב אין גובים כלל, לכתובת אישה אפילו מהאב גובים מזיבורית. אז מכאן אומרים שגובים מיתומים לנזיקין. חייבים להגיד שנדבר על נזיקין, כי בעצם זה הדבר היחיד שנשאר.
והתני יעמודעמד הבן תחת האב הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית רואים שגם מהבן גובים נזיקין מן העידית אמר רבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא°כאן ביתום גדול כאן ביתום קטון. תנן: אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, ואין משביעין את הקטן, אבל נשבעין לקטן ולהקדש תיפתר דברי הכל בהדא דייתיקי הכא את אמר אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן והכא את אמר אבל נשבעין לקטן ולהקדש אלא הכי קאמר אין נשבעים על טענת קטן אבל נשבעין לקטן בנפרעין מניכסי קטן הרי קטן כמי שאינו ונפרעין מאדם שלא בפניו אמר רבי ירמיהרבי ירמיה אמורא א״י · דור ד׳רבי ירמיהרבי זירארבי אבהורבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי הונא בר אביןרבי חזקיה°: תיפתר בשרבית אוכלת בו ובית דין גובין רבית תיפתר בערב לו מגוי ליכסה גוי אמר קומי רבי מנארבי מנא אמורא א״י · דור ה׳רבי מנארבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי יוסי ברבי בון° בן יונה אנן עבדין טבות סגין מינכון אנן משלחין דיאטיגמתין פסק דין אין אתא הא טבות ואין לא אתא אנן מחלטין ניכסוי אמר לו: אף אנן עבדין כן מכרזינן שלשים יומין אין אתא טבות ואי לא מחלטינן ניכסוי אמר לו ליכסא הגע עצמך דהוה בזווי רחיקי אמר לו: אנן משלחין שלשה איגרות: חדא גו שלשים יומין, וחדא גו שלשים יומין, וחדא גו שלשים יומין. אין אתא — הא טבות, ואי לא — מחלטינן ניכסוי אמררבי חנינהרבי חנינא בר חמא אמורא א״י · דור א׳רבי חנינא בר חמארבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי יהודה נשיאהרבי יוחנןרבי חמא בר חנינארבי שמעון בר אבא°והואושעמדשעמד בדין וברח רק אז מחליטין שלא בפניו אבל אם לא עמד בדין וברח לא מחלטינן ולא מכרזינן תנן°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אומר: כל זמן שתובעת כתובתה היורשין משביעין אותה, אינה תובעת כתובתה אין היורשין משביעין אותה על המזונות. ותנן: שני דייני גזילות היו בירושלם°אדמוןאדמון תנא · דור א׳אדמון ו°חנן בן אבשלוםחנן בן אבשלום°חנןרבי חנן אמורארבי חנן אומר שני דברים ו°אדמוןאדמון תנא · דור א׳אדמוןאומר שבעה מי שהלך לו למדינת הים ואשתו תובעת מזונות°חנןרבי חנן אמורארבי חנןאומר תישבע בסוף ולא תישבע בתחילה אשכחתתימראמר°חנןרבי חנן אמורארבי חנן ו°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי שניהן אמרו דבר אחד היך מה דתימר °רבי חנןרבי חנן אמורארבי חנןלא תשבע אלא בסוף כן°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי אמר לא תשבע אלא בסוף כמה דאת אמר הלכה כ°חנןרבי חנן אמורארבי חנן ודכוותה אף הכא הלכה כ°רבי שמעוןרבי שמעון בר יוחאי תנא · דור ד׳רבי שמעון בר יוחאירבי עקיבארבי יהודה הנשיא בן יוחאי תנן: וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועהרברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו אמר מת הלוה המלוה נשבע ליורשיו ואפילו מת המלוה יורשי מלוה נשבעין ללוה אם הלווה טוען שפרע לאביהם אבל אם מת לוה תחילה ואחר כך המלוה כבר נתחייב המלוה לבני לוה שבועה ז_מד§ואין אדם מוריש שבועתו לבניו שמע רבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ואמר יאכל הלה וחדי יאכל זה וישמח אלא מכל מקום ישבעו שבועה שלא פקדנו אבא ויגבו חובם אמררב חייה בר אשירב חייא בר אשי אמורא בבל · דור ב׳רב חייא בר אשירב° בשם רברב אמורא בבל · דור א׳רברבי יהודה הנשיארבי חייא רבהרבי אלעזר בן פדתרב הונארב יהודהרב אדא בר אהבה+7° אבא בר אייבו
📖 באר משה — דף לח עמוד ב
שואלת הגמרא: והתני, הבן תחת האב - הניזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית. אז רואים שגם הבן גובה נזיקין מן העידית.
אמר רבי יוסי בי רבי בון: הכא את מר... וכאן באתום קטן, כאן באתום גדול. תנן, אמרו במשנה: אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן, אבל נשבעין לקטן ולהקדש. שואלת הגמרא: הכא אתה אומר אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן, והכא אמר אבל נשבעין לקטן ולהקדש. לכאורה סתירה. אלא הכי קאמר: אין נשבעין על טענת קטן, אבל נשבעים לקטן, בנפרעין מניכסי קטן.
מתרגמה: הרי לכאורה קטן כמי שאינו, ולפעמים - ונפרעין מאדם שלא בפניו - ואיך עכשיו אחד נפרע מקטן? אמר רבי ירמיה: תיפתר בשרבית אוכלת בו. שואלת הגמרא: ובעדיין גובים ריבית? תיפתר בערב לו מגוי - ליכסה זה גוי.
אמר קומי רבי מנא: אנן עבדין טבות סגין מינכון - אנחנו נוהגים יותר טוב מכם. אנן משלחין דיאטיגמתין - כלומר שולחים פסק דין לנידון. אין אתא הא טבות - אם הוא בא, זה טוב. ואין לא אתא אנן מחלטין ניכסוי - מחליטים את הנכסים שלו.
אמר לו: אף אנן עבדין כן, מכרזינן שלשים יומין - מכריזים שלושים יום. אין אתא טבות ואי לא מחלטינן ניכסוי.
אמר לו: הגע עצמך דהוה בזווי רחיקי - אם הוא רחוק, אז מה עושים? אמר לו: אנן משלחין שלשה איגרות: חדא גו שלשים יומין, וחדא גו שלשים יומין, וחדא גו שלשים יומין. אין אתא — הא טבות, ואי לא — מחלטינן ניכסוי.
אמר רבי חנינה: מתי מחליטין את הנכסים שלו? והוא שעמד בדין וברח, הכא מחליטין שלא בפניו, אבל אם לא עמד בדין לא מחלטינן ולא מכרזינן.
רבי שמעון, אדמון וחנן בן אבשלום. חנן אומר שני דברים ואדמון אשכח, חנן ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד, היך מה דתימר רבי חנן... רבי שמעון, הלכה כחנן, ודכוותה הלכה כרבי שמעון.
רב אמר: מת הלוה המלוה נשבע ליורשיו, ואפילו מת המלוה יורשי מלוה נשבעין ללוה. עכשיו, דווקא אם הלווה טען שפרע אביהם. אבל אם מת לוה תחילה ואחר כך המלוה, כבר נתחייב המלוה לבני לוה שבועה, ואין אדם מוריש שבועתו לבניו - על מנת שהם לא יכולים לגבות את זה.
שמע רבי יוחנן ואמר: יאכל הלה וחדי. מה הוא יאכל וישמח? כן, והם מסתכנים לא יקבלו את הכסף שלהם, אלא מכל מקום משביעים שבועה שלא פקדנו אבא, יגבו חובם.
רב חייה בר אשי בשם רב: שטר סימפון היוצא מתחת ידי המלווה, בכתב יד המלווה - פסול. שאני אומר שמצאו כתוב בשטרותיו, אולי הוא הכין שובר למקרה שיבוא הלווה לפרוע לו את החוב. הוא הכין את זה, אבל בעצם לא השתמשו בזה. מתחת יד אדם שלישי, כלומר אם זה היה מתחת - לא בידיים של המלווה, לא בידיים של הלווה, אלא ביד אדם אחר - אז זה כשר.
אמר רבי אבינא בשם שמואל: לעולם סימפון פסול עד שייצא מתחת ידי הלווה בכתב יד המלווה. אבל אצל אדם שלישי אינו כלום.
שואלת הגמרא: ואיך נגבה שבועת היתומים? אומרים שלא פקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא ושלא מצינו שטר בין שטרותיו ששטר זה פרוע. משמע שאם כן נמצא שובר שזה פרוע - אז זה פרוע, למרות שאבא שלהם זה המלווה והשובר אצלו. אז מאי כדון?
אמר רבי זעירא: תיפתר דיבר הכל בדהוותה קא. כלומר, אם השובר היה כתוב בתוך חלק מהצוואה, כן, במקרה כזה אין לנו רצון לפגום דהוותה קא שלו, אז לכן עושים כמו שכתוב בשובר.
ז_מה§שטר סימפון היוצא מתחת ידי המלוה בכתב ידוידיהמלוה פסול שאני אומר מתעסק הייתהיהבשטרותיךבשטרותיוואולי הכין שובר למקרה שיבוא הלווה לפרוע את חובו הא מתחת ידי אחר אדם שלישי לא הלוה ולא המלווה כשר אמררבי אבינארבי אבינא אמורא א״י · דור ג׳רבי אבינא° בשם שמואלשמואל אמורא בבל · דור א׳שמואלרבי יהודה הנשיארבי אלעזר בן פדתרב יהודהרב מתנארבי אסי+1° בר אבא בר אבא לעולם סימפון פסול עד שיצא מתחתמידיידיהמלוההלוה בכתב ידי המלוה אבל אצל אדם שלישי אינו כלום והתניא גבי שבועת היתומים שלא פיקדנו אבא ושלא אמר לנו אבא, ושלא מצינו שטר בין שטרותיו ששטר זה פרוע. הא אם נמצא שובר פרוע, אף שאביהם הוא המלוה והשובר אצלו מאי כדון? אמררבי יוסי בי רבי בוןרבי יוסי ברבי בון אמורא א״י · דור ה׳רבי יוסי ברבי בוןרבי מנא° תיפתר דברי הכל בדייתקי שכתב שובר בתוך צוואתו שאין אדם מצוי לפגם דייתיקן שלו ולכן עושים כפי שכתוב בשובר.
ז_מו§ואילו נשבעין שלא בטענה: השותפין, והאריסין, והאפיטרופין, והאשה הנושאת ונותנת בתוך הבית, ובן הבית. אמר לו: מה אתה טועניני? רצוני שתשבע לי — חייב ז_מז§חלקו השותפין והאריסין אינו יכול להשביען ז_מח§נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל והשביעית ז_מט§משמטת את השבועה גמ':תנן: ואילו נשבעין שלא בטענה אמררבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא מה שיכול להשביעם אף בלא טענה הדא אמרה: בנושא ונותן שלא בחשבון אבל בחשבון שכל כסף שמוציא נעשה בידיעתם שעושה להם חשבון ז_נ§לא. בדא ואהן בן בית שיכולים להשביעו מספק עוד הוא בנושא ונותן שלא בחשבון. רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° כהדא דרבי יוסירבי יוסי בר זבידא אמורא א״י · דור ד׳רבי יוסי בר זבידארבי ירמיהרבי זירארבי מנא° בר זבידא דחד בר נש אזל למידן קמי רבי זעירארבי זעירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זעירא° וחייבו שבועה על תרין דינרין אמר לו לאו תרין דינרין אני חייב לך הא טריפין לך קחם ואל תשביעני אמר לו: ומילת פלן ופלן שרצה לגלגל עליו שבועה על דברים אחרים אמררבי זירארבי זירא אמורא א״י · דור ג׳רבי זירארב יהודהרבי אלעזר בן פדתרבי ירמיהרבי יונהרבי יוסי בר זבידארבי בון בר חייא° או הב ליה כל דתבע לך או אישתבע ליה כל דמגלגל עלך. עד כמה מגלגלין עליו? אמררבי יוחנןרבי יוחנן אמורא א״י · דור ב׳רבי יוחנןרבי ינאירבי אושעיא רבהרבי חנינא בר חמאחזקיה בן רבי חייאריש לקישרבי אלעזר בן פדתרבי יוסי בר חנינאזעירי+13° בר נפחא ז_נא§עד כדי שיאמר לו עבדי אתה. הגע עצמך שהיה כהן דאמר ליהועבדעבד עברי שלי אתה שאף כהן יכול להיות עבד עברי וכי יש עבד עברי בזמן הזה? תנן: והשביעית משמטת את השבועה אמררבי שמואל בר רב יצחקרב שמואל בר יצחק אמורא א״י · דור ג׳רב שמואל בר יצחק°שמרהאפילו שבועת השומרים פשיטא דלא כן מה אנן אמרין שמרהאלמלא כן הייתי אומרלאשבכל המקרים האחרים שיש חוב וכיוון שנתבטל החוב אף השבועהבטליהבטלהאבל בשבועת השומרים שאין חוב הייתי חושב שלא תשמט בשביעית ומניין שמשמטת
📖 באר משה — דף לט עמוד א
אנחנו לומדים ירושלמי מסכת שבועות דף ל"ט. נתחיל עם המשנה, פרק ז' הלכה א'. אומרת המשנה: "ואלו נשבעים שלא בטענה: השותפין והאריסין והאפוטרופין והאישה הנושאת ונותנת בתוך הבית ובן הבית. אמר לו מה אתה טוענני? אומר לו אני רוצה שתשבע לי, אז הוא חייב. חלקו השותפין והאריסין יותר אינו יכול להשביען. אם התגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל. והשביעית משמטת את השבועה."
ואומר רבי יוסי: מה שהוא יכול להשביעם גם בלא טענה, זה בנושא ונותן שלא בחשבון. כלומר אם הוא עושה דברים ולא מביא להם חשבון כל פעם. אבל אם בחשבון, כלומר כל דבר שהוא מוציא, כל דבר שהוא מכניס הוא מראה להם, אז בעצם לא — וזה לא יכול להישבע, לא ישלח אותו להישבע. "ואן בן בית" שיכולין להשביע אותו מספק — מה שאמרנו שבן בית משביע אותו בספק, אז גם עודו בנושא ונותן שלא בחשבון. דובר שם באחד מהבני בית שהוא נושא ונותן שלא בחשבון. אבל אם היה בחשבון שוב פעם אי אפשר להשביע אותו.
ואומר רבי זעירא כדעת דרבי יוסי: חד בר נש אזל למידן קמי רבי זעירא. אדם אחד בא לדון לפני רבי זעירא וחייבו שבועה על תרין דינרין, על שתי דינר חייב אותו שבועה. אמר אליו: תרין דינרין אני חייב לך? הא טריפין לך — אני חייב לך שתיים? הנה קח אותם, אל תשביע אותי. ואמר לו: ומילת פלן ופלן. אז אותו אדם רצה לגלגל עליו דברים אחרים. אמר רבי זעירא הוא צודק: או הב ליה כל דתבע לך, הוא רוצה על כל מה שתובע אותך, או אישתבע ליה כל דמגלגל עלך.
שואלת הגמרא: עד כמה מגלגלין עליו? אמר רבי יוחנן: עד כדי שיאמר לו עבדי אתה. שואלת הגמרא: הגע עצמך שהיה כהן, הרי הוא לא יכול לתת כנעני. אמר לו עבד עברי, אתה. שגם כוהן יכול לתת עבד עברי, כך הוא סובר. וכי יש עבד עברי בזמן הזה? נשאל בשאלה.
ואומר התנא: והשביעית משמטת את השבועה. אמר רבי שמואל בר רב יצחק: אפילו שבועת השומרים. ואת אומר פשיטא? דילמא אכן מה נן אמרין — כלומר למה הייתי חושב שלא? אתה אומר: אימרי דכתיבי, הייתי חושב שבכל המקרים האחרים שיש חוב, כיוון שהתבטל החוב אז גם השבועה בטלה. אבל בשומרים שאין שם חוב, הייתי חושב אולי שהיא לא משמטת בשביעית. אז לכן המשנה חידשה שזה כן משמט.
היאגזרה שווה בעל בעל כתיב הכא שמוט כל בעל משה ידו וכתיב בשבועת השומרים ונקרב בעל הבית אל האלהים מה בעל שנאמר להלן משמיט אף כאן משמיט. דברים שהן משה ידו שהוא תבע את בעל דינו שביעית משמטתו ומשמטת שבועתו, ושאין משה ידו אין שביעית משמטתו לא אותו ולא שבועתו. ז_נב§כל ששביעית משמטתו משמטת שבועתו וכל שאין שביעית משמטתו אינה משמטת שבועתו.
