לדלג לתוכן

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נדרים/פרק ראשון

הוספת קישורים
לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק ראשון – כל כינויי נדרים

[עריכה]

-----------------------------------דף א

[עריכה]
ירושלמי מאיר נדרים א


ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה א

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד א] מתני’: כל א_אכינויי נדרים כנדרים כל ידות נדרים כנדרים, א_בחרמים כחרמים, א_גשבועות כשבועות, א_דנזירות כנזירות. ואלו הן ידות א_ההאומר לחבירו מודר אני ממך, מופרש אני ממך, מרוחק אני ממך, שאיני אוכל לך, שאיני טועם לך, אסור. מנודה אני לך, °רבי עקיבא רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר. כנדרי רשעים, נדר בנזיר בקרבן ובשבועה. כנדרי כשרים, לא אמר כלום. כנדבותם, נדר בנזיר ובקרבן:

גמ’: כתיב (במדבר מטות ל ג) איש כי ידר נדר. איש כי ידר , מה תלמוד לומר נדר? אלא מיכן שכינוי נדרים כנדרים. כתיב (במדבר מטות ל ג) או השבע שבועה. או השבע מה תלמוד לומר שבועה? אלא מיכן שכינויי שבועות כשבועות. כתיב (ויקרא בחקותי כז כח) אך כל חרם אשר יחרים. אך כל חרם, מה תלמוד לומר יחרים? אלא מיכן שכינויי חרמים כחרמים. כתיב (במדבר נשא ו ב) נדר נזיר להזיר. נדר נזיר , מה תלמוד לומר להזיר? אלא מיכן שכינויי נזירות כנזירות. עד כדון כ°רבי עקיבא רבי עקיבא דאמר לשונות כפולין ריבויין הן. ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל דאמר לשונות כפולין הן והתורה דיברה כדרכה כלשון בני אדם כגון. (בראשית ויצא לא ל) הלוך הלכת (בראשית ויצא לא ל) נכסף נכספת (בראשית וישב מ טו) גונב גונבתי. כינויים מנלן? מדכתיב, איש כי ידר נדר ליי' או השבע שבועה לאסור אסר על נפשו לא יחל דברו, ככל היוצא מפיו יעשה. מה תלמוד לומר ככל היוצא מפיו יעשה? אלא מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה. ומניין שכינויי חרמים כחרמים? אתיא נדר נדר. בנדרים כתיב (במדבר מטות ל ג) איש כי ידר נדר. ובפרשת ערכין וחרמים כתיב (ויקרא בחקותי כז ב) איש כי יפליא נדר בערכך. מה נדר שנאמר להלן גבי נדר ושבועה, כינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועה כשבועה. אף נדר שנאמר כאן גבי ערכין וחרמים, כינוי חרמין כחרמין. ומניין שכינויי נזירות כנזירות? אתיא נדר נדר. בנדרים כתיב (במדבר מטות ל ג) איש כי ידר נדר. ובנזיר כתיב (במדבר נשא ו ב) נדר נזיר להזיר. מה נדר שנאמר להלן בנדרים, כינויי נדרים כנדרים. אף נדר שנאמר כאן גבי נזיר, כינוי נזירות כנזירות. מה מקיים °רבי עקיבה רבי עקיבא (במדבר מטות ל ג) ככל היוצא מפיו יעשה? מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו. ולית ליה ל°רבי ישמעאל רבי ישמעאל כן? כולה מן תמן. אית ליה מיכן שכינויי נדרים כנדרים וכינויי שבועות כשבועות. ואית ליה מיכן לנדר שבטל מקצתו בטל כולו. מה מקיים °רבי ישמעאל רבי ישמעאל נדר נזיר להזיר? מיכן שאדם א_וקובע עליו נזירות בתוך נזירותו.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף א עמוד ב] ולית ל°רבי עקיבה רבי עקיבא כן? כולה מתמן. אית ליה מיכן שכינויי נזירות כנזירות. ואית ליה מיכן שאדם קובע עליו נזירות בתוך נזירותו. והלא הערכין והחרמין והתמורות והקדישות בפרשה היו. ולמה לא תנינן, כינויי ערכין כערכין, וכינוי תמורות והקדשות כתמורות והקדשות? ואילו תנינן, מה הוינן מיתני? שבמקום ערכין אמר ערפין ערצין ערקין. ובמקום תמורה אמר תמופה תמרנה תמוקה. במקום ההקדש אמר הגדר הגזר הגרם? והרי מילים אלה אינם לשון בני אדם. תנן התם (משנה ערכין ח א) °רבי יהודה בן בתירא רבי יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר (ויקרא בחקותי כז כח) כל חרם קדש קדשים הוא לה'. וחכמים אומרים סתם חרמים לכהנים שנאמר (ויקרא בחקותי כז כח) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו. ניחא למאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית, וחרם הרי הוא כהקדש, ולא קשיא אמאי לא תני תרומה. דיש לומר דלא תני אלא דברים שהן קדושים לשמים. ברם למאן דאמר סתם חרמים לכהנים. ולמה לא תנינן כינויי תרומה כתרומה כי היכי דתנן כינוי חרמים כחרמים? ואילו תנינן, מה הוינן מיתני? במקום לאמר תרומה אמר תרופה תרוצה או תרוקה? אף אלה אינם לשון בני אדם. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר, איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, לוקין על האיסרות כגון שאמר קונם עלי כיכר זה ואכלו. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר, אין לוקין שאיסור קונמות מדרבנן. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°, כך משיב רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° את רבי יוחנן רבי יוחנן°. על דעתך דאת אמר לוקין על האיסרות שהם דאוריתא. והא תנינן א_זהמודר הנייה מחבירו ונכנס לבקרו, עומד אבל לא יושב. ואם איסרות דאוריתא, היה לו להחמיר ולומר שלא יכנס. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° שנייה היא תמן, דמפני דרכי שלום אמרינן דכשנדר הנאה מחברו לא התכוון לאסור גם לבקר אותו. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי, אם מפני דרכי שלום אפילו בשבועות יהא מותר? ומה נדר שחל אף על מצווה, התירו מפני דרכי שלום. שבועה שאינה חלה על מצווה לא קל וחומר? דתנן אמר קונם סוכה שאני עושה כו' בנדרים אסור ובשבועות מותר. שהנדר חל על דבר מצוה והשבועה אינה חלה על דבר מצוה. ולמה תנינן בנדרים מותר ובשבועות אסור? תני, א_חאי זה הוא איסר? האומר ככר זה עלי כיום שמת בו אבא. כיום שנהרג בו פלוני. כיום שראיתי ירושלים חריבה. זהו איסר שאמרה התורה. אמר רבי אבא רבי אבא°. רבי יוחנן רבי יוחנן° ורב רב (אמורא)° תריהון אמרין, והוא שיהא נדור באותו היום שכבר קיבל על עצמו לא לאכול באותו יום שמת אביו. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי, אם בשיהא נדור באותו היום, למה לי למימר איסר כיום שמת בו אביו וכ”ו? וימר כאותו היום, שהרי היום כבר אסור? תני, איסר זו שבועה, כגון שאמר איסר כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד. מבטא זו שבועה כגון שאמר מבטא כיכר זו עלי, אם אכלו חייב קרבן עולה ויורד. אם אומר את איסר זו שבועה, חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. הגמרא תסביר שאינו חייב כמה שבועות על כיכר אחד אלא מדובר בכמה כיכרות וחיב אחת על כל כיכר וכיכר, או בנשבע לשעבר שאז שבועה חלה על שבועה. אם את אומר אין איסר מין שבועה אלא נדר, חייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. שאם אמר איסר כיכר זו עלי וחזר ואמר שבועה שלא אוכלנה ואכלה הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע, ואין שבועה חלה על הנדר. שהנדר הוא איסור בחפץ, ואין שבועה חלה על דבר אסור. ואם אמר שבועה שלא אוכלנה וחזר ואמר איסר כיכר זו עלי או מבטא כיכר זו עלי, הרי זה כאילו נדר וחזר ונשבע. וחייב גם משום נדר וגם משום שבועה שהנדר חל על השבועה. אמרתה איסר זו שבועה משמע שזה דבר ברור שאיסור זה שבועה. וחזרתה ואמרתה אם אומר את שאיסר זו שבועה, משמע שיש לך ספק בדבר ? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° תרין תניין אינון. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר, חד תניי הוא. והכי קאמר. אימתי? בזמן שהתפיסו בלשוון שבועה. דאיסורו של איסר כך הוא, פעמים הוא כנדר ופעמים כשבועה. אמרו בלשון נדר כגון שאמר איסר ככר זו עלי דאוסר חפצא עליה, את תופסו בלשון נדר והרי זה נדר. אמרו בלשון שבועה כגון איסר שלא אוכל ככר זה, דאסר נפשיה מן חפצא, את תופסו בלשון שבועה והרי זה שבועה:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 א_א מיי' פ א' מהל' נדרים הלכה ט"ז, |טור ושו"ע יו"ד סי' ר"ז, סמ"ג לאוין רמב:

2 א_ב מיי' פ א' מהל' נדרים הלכה ט"ז:

3 א_ג מיי' פ ב' מהל' שבועות הלכה ה', |טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ז סעיף י', סמ"ג לאוין רלח:

4 א_ד מיי' פ א' מהל' נזירות הלכה ח', סמ"ג לאוין רמג, סמ"ג לאוין רמד, סמ"ג לאוין רמה, סמ"ג לאוין רמו, סמ"ג לאוין רמז, סמ"ג לאוין רמח, סמ"ג לאוין רמט, סמ"ג לאוין רנ:

5 א_ה מיי' פ א' מהל' נדרים הלכה כ"ג, |טור ושו"ע יו"ד סי' ר"ו סעיף א', סמ"ג לאוין רמב:

6 א_ו מיי' פ"ד מהל' נזירות הלכה ב', סמ"ג עשין קכו:


[ע"ב]

7 א_ז מיי' פ ו' מהל' נדרים הלכה ח', |טור ושו"ע יו"ד סי' רכ"א סעיף ד':

8 א_ח מיי' פ ג' מהל' נדרים הלכה ה', |טור ושו"ע יו"ד סי' ר"ד סעיף א', סמ"ג לאוין רמב:


-----------------------------------דף ב

[עריכה]
ירושלמי מאיר נדרים ב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד א] איסר הרי הוא עלי, את תופסו בלשון נדר. איסר ואיני טועמו, את תופסו במקום שבועה. איתמר , אם אומר את אסר מין שבועה, חייב על כל איסר ואיסר ועל כל שבועה ושבועה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לא אתייא אלא בחמשה ככרין. אבל בככר א', מכיון שהזכיר עליו שבועה עשאו כנבילה. מיכן ואילך כמחייל שבועות על האיסרין ואין שבועות חלות על האסרין אין שבועה חלה על שבועה. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° אפי' בככר אחד אתייא היא. כהדא דתני, זה חומר לשעבר מלבא. שאם אמר לא אכלתי לא אכלתי חב על כל א' וא', שבכל פעם נשבע לשקר . לא אוכל לא אוכל, אינו חב אלא אחת. איתמר , אם אומר את אין איסר מין שבועה, חב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. אמר רבי יודן רבי יודן°, והוא שהזכיר שבועה ואחר כך הזכיר נדר. אבל אם הזכיר נדר ואחר כך הזכיר שבועה, פטור על השבועה. א_טשהנדרים חלין על האיסרין שהם משום שבועה איסור גברא, ואין שבועות חלות על האיסרין שהם משום נדר איסור חפצא. כתיב (במדבר מטות ל יא) ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר על נפשה בשבועה. וכתיב (במדבר מטות ל ג) איש כי ידור נדר לה’ או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו. איסר זה שבועה ולמה נכתב בין נדר לשבועה? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° פתר (במדבר מטות ל ג) לאסור אסר פעמים שלשון איסר משמש לנדר ופעמים לשבוע. אם אמר הרי הוא עלי אסור או הרי עליו אסור, הרי האיסור הוא לשון נדר ואסור. אם אמר שבועה הרי הוא עלי אסור, או הרי עליו בשבועה אסור. הרי האיסר בלשון שבוע. אמר רבי יודן רבי יודן° אסור זה לשון נדר, לכן בנדרים אסור ובשבועות מותר. כגון אם אמר הרי עלי אסר או הרי עליו אסר הרי אסור. שבועה הרי עלי אסור או שבועה הרי עליו אסור. כיוון שהשתמש בביטוי איסר בלשון שבוע שאינו שייך בו ומותר. תנן, האומר לחבירו מודר אני ממך. רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר שניהן אסורין זה בזה. דהוי כמאן דאמר ואנא מינך דמודר אני ממך סתם, פירושו נבדל אני ממך מכל וכל שלי שלי ושלך שלך. אי הכי שלשון ממני פירושו שכשם שצד אחד מודר מהשני כך השני מודר ממנו בשלמא אם אמר הככר הזה נדור ממני, אפשר לאמר שכוונתו לאמר ואנא מינה. אבל אם אמר הריני נדור מככר זה, מה שייך לאמר שכוונתו לאמר והוא ממני על דבר מה שאינו אדם? היא הימך היא ממך בין שאמר מודר אני הימך, בין שאמר מודר אני ממך. היא הרי אני לך היא הרי אני עליך, היא הרי את לי היא הרי את עלי. בכל הלשונות הללו שניהם אסורים זה לזה. תני כלוי אני ממך פרוש אני ממך, אף אלו לשון נדרים. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, ולמה לא תנינן נטול? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ותניתה בסופה דתנן, ונטולה אני מן היהודים. תנן, שאיני אוכל לך שאיני טועם לך. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, תופשין אותו משם יד לקרבן. כאילו אמר קרבן שאיני אוכל לך או קרבן שאיני טועם לך. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעי, אם אמר לא אוכל לך האם תופשין אותו משם יד לשבועה, כאילו אמר שבועה לא אוכל לך? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ב עמוד ב] אורחיה דבר נשא מימר קנתה דכולכה ידית הכד דילמא כולכה דקנתה כד הידית: דרך בן אדם להשמיט את סוף דיבורו ואין דרך בן אדם להשמיט תחלת דיבורו אין זה נחשב יד לשבועה. תנן, מנודה אני לך, °רבי עקיבה רבי עקיבא היה חוכך בזה להחמיר א_יולאסור את כל נכסיו. כמה דאת אמר (עזרא י', ח') כל אשר לא יבא לשלשת הימים כעצת השרים והזקנים יחרם כל רכושו והוא יבדל מקהל הגולה. מכאן שרכושו של המנודה אסור בהנאה. מה עבדין לה רבנן? חומר הוא בנידוי בית דין. תנן, האומר הרני נדור כנדרי רשעים, נדר בנזיר בקרבן ובשבועה. שמואל שמואל (אמורא)° אמר לצדדין היא מתניתין, או בנזיר אם היה נזיר עובר לפניו ואמר כנדרי רשעים, או בקרבן אם היתה בהמת קדשים לפניו ואמר כנדרי רשעים עלי, או בשבועה אם היה ככר מונח לפניו ואמר כנדרי רשעים הימנו לא אוכל. ומפני שאינן רשאין לעשות כן נקראים רשעים לאותו דבר: רבי זעירא רבי זעירא° אמר, א_יאנדור בשלשתן. אמר רבי אבין רבי אבין°. מאן דבעי מיפתור הדא דרבי זעירא רבי זעירא° כיני זה המקרה עליו דיבר רבי זירא רבי זירא°. היה לפניו אשכול אחד. ובא אחד ואמר, הריני נזיר ממנו, הרי זה נזיר. ובא אחר ואמר הרי עלי קרבן. הרי עליו קרבן. ובא אחר ואמר הרי עלי שבועה, הרי עליו שבועה. ובא אחר ואמר מה שאמרו שלשתן עלי כנדרי רשעים. נמצא זה נדור בנזיר ובקרבן ובשבועה. תני וכנדבותם של רשעים לא אמר כלום. הסיבה שאינו כלום זה משום הדא אמרה שאותו אדם סובר שהרשעים מתנדבין שאסור להתנדב ולא היא לא אמר כלום דמכיון שהתנדב אין זה רשע. תנן, כנדרי כשרים, לא אמר כלום. שכשרים אינם נודרים. מתניתין דרבי יודן רבי יודן°. דתני בשם רבי יודן רבי יודן° (קהלת ה', ד') טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם. טוב מזה ומזה שלא תדור. °רבי מאיר רבי מאיר אומר טוב אשר לא תדור, משתדור ולא תשלם, טוב מזה ומזה נודר ומשלם. וכן הוא אומר (תהלים ע"ו, י"ב) נדרו ושלמו לאלהיכם. כיצד הוא עושה על נדבה שלא יבא לידי איסור ? מביא כשבתו לעזרה ואומר, הרי זה עולה. אמר רבי אבין רבי אבין°, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי פתח פתח להתיר נדר לאדם שנדר ואמר לו, אילו הייתי יודע שהנודר נקרא רשע, נודר הייתה? אמר רבי ינאי רבי ינאי° כך פותחים לנודר כתיב (משלי כ', כ"ה) מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר. כל המתחיל לנדור, פינקסתו נפתחת. שמראה עצמו כחסיד שבטוח שיעמוד בדבריו ובודקים אם כך הוא. דבר אחר מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר. כאילו נאמר איחור נדרים לבקר . איחר אדם את נדרו פינקסו נפתחת. מעשה באחד שאמר הרי עלי עולה, ושהא להביאה, ושקעה ספינתו בים: תנן, כנדרי כשירים לא אמר כלום. הסיבה שאינו כלום זה משום הדא אמרה שאותו אדם סובר שהכשירים נודרין שמצווה לנדור. ולא היא ומכיון

-----------------------------------דף ג

[עריכה]
ירושלמי מאיר נדרים ג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד א] שנדר אין זה כשר. תנן, כנדבותם, נדר בנזיר ובקרבן. מתניתא שאמרה שכשרים נודרים בנזיר ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, דתני בשם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. חסידים הראשונים מתאוין להביא קרבן חטאת. וכיוון שלא היה המקום מספיק בידם חטא, היו נודרים בנזיר בשביל להביא קרבן חטאת. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, חוטאים היו שהיו נודרים בנזיר שנאמר (במדבר נשא ו יא) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. חטא זה על נפשו, שמנע עצמו מן היין. ואתייא ד°שמעון הצדיק שמעון הצדיק כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי דתני, אמר °שמעון הצדיק שמעון הצדיק. מימי לא אכלתי אשם נזיר אלא אחד. פעם אחד עלה אלי אדם אחד מהדרום, וראיתיו אדמוני עם יפה עינים וטוב רואי וקווצותיו מסודרות תילי תילים. ואמרתי לו בני, מה ראיתה להשחית את השיער הנאה הזה? ונם לי, רבי. רועה הייתי בעירי והלכתי למלאות את השאוב מים, וראיתי את הבובייה שלי בתוך המים ופחז יצרי עלי וביקש לאבדיני מן העולם. אמרתי לו, רשע אתה מפחז בדבר שאינו שלך, עלי להקדישך לשמים. והרכנתיו בראשי ואמרתי לו, בני, א_איבכמותך ירבו עושי רצון המקום בישראל. עליך הכתוב אומר (במדבר נשא ו ב) איש או אשה כי יפליא לנדר נדר נזיר להזיר ליי'. רבי מנא רבי מנא° בעי, אפילו תימא °שמעון הצדיק שמעון הצדיק כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שנזיר נחשב חוטא, למה הוא לא אכל אשם נזיר? וכי לא אכל °שמעון הצדיק שמעון הצדיק חטאת חלב מימיו? וכי לא אכל °שמעון הצדיק שמעון הצדיק חטאת דם מימיו? הסיבה שהוא לא אכל אשם נזיר שבא אם נטמא הנזיר דסבר °שמעון הצדיק שמעון הצדיק, בני אדם מתוך הקפידה מתוך כעס הם נודרין. מכיון שנודרין מתוך הקפדה, אם נטמא וצריך לספור מחדש, סופו לתהות. מכיון שהוא תוהא, נעשו קרבנותיו כשוחט חולין בעזרה. וזה מתוך ישוב נדר. ופיו ולבו שווין.

ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ב

[עריכה]

מתני’: א_יגהאומר קונם קונח קונס, הרי אילו כינויין לקרבן. חרק חרך חרף, הרי אילו כינוי לחרם. א_ידנזיק נזיח פזיח, הרי אילו כינויים לנזירות. א_טושבותה שקוקה, או שנדר במוהי בנדר שנדר משה ליתרו הרי אלו כינויים לשבועה:

גמ’: עד כדון למדנו שאדם יכול לאסור חפץ על עצמו בלשון קונם, דשויא אנפשי חתיכה דאיסורה, מהו שיקדיש לשמים בלשון קונם ויאסר על חבירו או על כל העולם בלשון קונם כמו מקדיש לשמים? נישמעינה מן הדא דתנן, אמר לו השאיליני קרדומך. אמר לו קונם קורדום עלי אם יש לי קרדום. וכיוון שראה שהשני לא מאמינו חזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום. נכסיו מותרים דידוע שאין לזה קורדום. שהרי אמר קונם קורדום עלי אם יש לי קרדום. וכשחזר ואמר קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום. כבר אין לו קרדום דאף אם היה לו קרדום הרי הקדישו לשמים ואינו שלו. הא אם היה אומר סתם קונם נכסיי עליך אם יש לי קורדום. והיה לו קורדום, היו נכסיו אסורים על שני כפי שהתנה, מכאן שאדם אוסר בקונם על אחרים. אמר רבי תחליפא קיסרייא רבי תחליפא קיסרייא°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ג עמוד ב] אין מכאן ראיה, שנייא היא, שבלשון שהתפיס את הקורדום, בו התפיס את הנכסים. שהרי בשניהם השתמש בלשון קונם. מה נפשך, אם לשון קונם תופס, הרי הקרדום אינו שלו, ולא קדשו נכסים. ואם לשון קונם לא תופס, אפילו נכסים לא קדשו שהרי גם עליהם אמר לשון קונם. אילו אמר קונם קורדום יש לי, וקונם נכסיי עליך. שאם יש לי קורדום הוא אסור עליי ונכסיי אסורים עליך ויש לו קורדום נכסיו אסורין, יאות. דמשמע שאדם אוסר נכסיו על חבירו בקונם. אמר °רבי יושוע בן חנניה רבי יושוע בן חנניה. אילו אמר נכסיי מותרין וקם ליה סתם יאות. שהייתי אומר שהכוונה שממה נפשך נכסיו מותרין. אם לשון קונם תופס, הרי הקרדום אינו שלו, ולא קדשו נכסים. ואם לשון קונם לא תופס, אפילו נכסים לא קדשו שהרי גם עליהם אמר לשון קונם. אבל כאן לא אמר אלא שאין לזה קורדום. משמע שזו הסיבה שהנכסים מותרים. הא אם יש לו קורדום נכסיו אסורין. הדא אמרה שקדש קורדום. הדא אמרה שקדשו נכסים. הדא אמרה שאדם מקדיש לשמים בלשון קונם. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי, דבר שהוא משמש לשם חולין ולשם כינוי לקרבן, מהו לאסור עצמו בו? והא תנינן קונס? שיש בו לשון חולין שקונס את עצמו. קונסה שמה שלא אומר קונס שהנון בצרי שזה לשון קנס אלא קונס שהנון בפתח. והא תנינן שבותה שיש בו לשון חולין שמניח הקדרה על הכירה? הנחת קדרה על הכירה שפותה שמה. והא תני בר קפרא בר קפרא° חרס? לא חספא הוא? אמר רבי זעירא רבי זעירא° אף שחרס פירושו גם חספה, כיוון שמשמש גם לשון גבוה הוא דכתיב (איוב ט', ז') האומר לחרס ולא יזרח. כיוון שאמר יהי חרס עלי, בלשון נדר אמרינן שלנדר התכוון. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר הכינויים לשון אומות הוא שלא ידעו לבטא נכון את האותיות, כגון אילין ניוותאי, דינון קריין לחספא, כספא. והוא הדין שבמקום חרם אמרו חרס ובמקום נזיר אמרו נזיק. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, נראין הדברים שהמשנה באה לחדש, שאף במקומות אחרים שאין מדברים כך, לשון זו תופסת. אבל במקום שקוראין לנזיר נזיק פשיטא שתופס וכי כן אני אומר, נזיר פסיליס עילג שלא יכול לבטא את המלה נזיר, לא יהא נזיר? במתניתא תנן שבותה שקוקה. תני רבי חייה רבי חייא רבה°, שבוקה שקועה שקודה. תנן נדר דנדר במוהי. במומי  בשבוע דנדר משה ליתרו. ומנין שנדר משה? דכתיב (שמות שמות ב כא) ויואל משה. רבי יונה רבי יונה° בעי ולמה לית אנן אמרין, במומי  בשבוע דנדר שאול? ומנין שנדר שאול דכתיב (שמואל א יד כד) ויואל שאול. ימינא הרי זו שבועה. שמאלא הרי זו שבועה. האומר ימין או שמאל כיכר זו עלי הרי זו שבועה. אמר רבי מתניה רבי מתניה° דכתיב (דניאל י"ב, ז') וירם ימינו ושמאלו השמים, וישבע בחיי העולם

-----------------------------------דף ד

[עריכה]
ירושלמי מאיר נדרים ד


ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ג

[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד א] מתני’: א_טזלא חולין לא אוכל לך, לא כשר, לא דכי, טהור, וטמא, נותר, ופיגול, אסור. כאימרא, כדיריים, כעצים, כאישים, כמזבח, א_יזכהיכל, כירושלים. נדר באחד מכל משמשי המזבח, אף על פי שלא הזכיר קרבן, הרי זה נדר בקרבן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, האומר ירושלים, לא אמר כלום:

גמ’: תנן,לא חולין לא אוכל לך. אסור, שהתכוון לומר, מה דאנא אכיל מן דידך  מה שאני אוכל משלך, לא יהו חולין אלא קרבן, לכן לא אוכל לך. אם אמר לא כשר לי שאוכל לך, אמרינן שכוונתו לנדור בקרבן שאינו כשר אלא למזבח. ואף שיש גם דברים אחרים שאינם כשרים, כיוון שנדר ואין הנדר חל בדבר אסור, מסתמא אמרינן שלכך כיוון, דסתם נדרים להחמיר. אבל ודאי אם יפרש שהתכוון לדבר אסור, אינו נאסר וכן בכל השאר. לא דכי לי אלא למזבח. טהור, למזבח ולא לי. טמא, לי ולא למזבח. כשר ודכי. שנדר מדבר שצריך להיות גם כשר וגם טהור , מטהור וטמא דבר שיש בו טמאה וטהרה. לא כשר לא דכי דבר שצריך שיהיה כשר וטהור , מליטהר וטמא דבר שצריך להיות טהור כשבא לאכלו. תנן, פיגול שבשעת שחיטה חשב לאכול או לזרוק את הדם חוץ לזמו או מקומו. לא שנייה, היא פיגול של עולה, היא פגול של שלמים. שהרי לשניהם לא הייתה שעת כושר, שלא הותרו באכילה שכבר משעת שחיטה נפסלו. תנן, נותר. בנותר של עולה, שלא היה לו שעת כושר. אבל נותר של שלמים, שהיה לו שעת כושר, יש מקום להסתפק אם אמר הרי עלי כנותר של שלמים מהו? האם מעיקרא מתפיס אחר זריקת דמים קדם שנעשה נותר, ומותר, כיוון שהתפיס בדבר שאין בו איסור, או שמתפיס כמו שזה עכשיו אחר שנהיה נותר ואסור. תנן, כאימרה  כטלה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר כאימר תמידא שכוונתו לטלה הידוע דהיינו קרבן תמיד ואסור . תמן אמרין כוולד חטאת שכוונתו לטלה המיוחד ששונה משאר ולדות קדשים שהולכת למיתה. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, כאילו של אברהם אבינו. תני רבי חייה רבי חייא רבה° מסייע לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דתני, כאימרא דלא ינק מן יומוהי, ואיזה איל לא ינק מימיו? זה אילו של אברהם שנברא מששת ימי בראשית. על דעתין דרבנין דתמן דאמרו שאף במתפיס בדבר שאינו קרב על גבי המזבח, כיוון שיש בו קדושה, אם אמר בלשון נדר אסור . ניתני כעזרה, שזה כולל כל מה שיש בו קדושה ולא קרב. אמר רבי אבין רבי אבין°. על דעתיה דרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שאמר כאילו של אברהם משמע שלא צריך להתפיס בקרבן מסוים, ניתני כקרבנות המזבח? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°, על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר כטלה של קרבן תמיד, משמע שהוא דבר שנעשה בכל יום, ניתני כדישון מזבח הפנימי והמנורה? תנן, כדיריים, מאי כדיריים? כדירים של עצים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ד עמוד ב] או כדיריים של קרבנות? אבל בכל מקרה אסור . כעצים, כשני גיזירי עצים. כאישים, כשלהביות של אש. כמזבח, כקרבנות המזבח. כהיכל, כקרבנות ההיכל. כירושלים, כקרבנות ירושלים. נדר באחד מכל משמשי מזבח כגון, כף ומחתה ומזרק, הרי זה כאומר קרבן ואסור. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, האומר כירושלים, לא אמר כלום. שלא נתכוון זה אלא לעצים ולאבנים שבה. האומר כתורה, הרי זה מותר. שלא נתכוון אלא כקדושת תורה. האומר ככתוב בה, הרי זה אסור, שהתכוון לומר כקרבנות הכתובין שבה. אית תניי תני כתורה וככתוב בה, הרי זה מותר. רבי אבין בר כהנא רבי אבין בר כהנא° אמר, ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא. דתנן, תן לי חטים ושעורין וכוסמין שיש לי בידך, שבועה שאין לך בידי, אינו חייב אלא אחת. ואמר רבי יוחנן רבי יוחנן° לדברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אם נמצא שאין בידו חטים פטור. ששבועה שבטלה מקצתה בטלה כולה. ואף כאן כשאמר כתורה וככתוב בה, כיוון שעל מה שאמר כתורה אינו נתפס, אף על מה שאמר ככתוב בה אינו נתפס. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר דברי הכל היא. דאף שאם היה אומר רק ככתוב בה, היה אסור, שהתכוון לומר כקרבנות הכתובין שבה. אבל כשאומר כתורה וככתוב בה מותר שמה שאמר כתורה, כוונתו כקדושת תורה. ואף מה שהוסיף ואמר ככתוב בה, כוונתו כקדושת כתוביא

ירושלמי נדרים, פרק א, הלכה ד

[עריכה]

מתני’: א_יחהאומר קרבן, עולה, ומנחה, חטאת, תודה, ושלמים, שאיני אוכל, לך אסור. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מתיר, שלא אמר כ היינו כקרבן כעולה וכ”ו. הקרבן, כקרבן, קרבן שאוכל לך, אסור. לא קרבן לא אוכל לך. °רבי מאיר רבי מאיר אוסר שמתוך לאו אתה שומע הן, כוונתו לאמר שמה שאוכל יהיה קרבן. האומר לחבירו, קונם פי מדבר עמך. וידי עושה עמך. ורגלי מהלכת לך, אסור:

גמ’: תנן, האומר קרבן, אסור. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מתיר . כל עמא מודיי שאם אמר הא קרבן, מותר , שהוא כאומר בחיי הקרבן כקרבן אסור. מה פליגין? כשאמר קרבן סתם. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. האומר קרבן, כאומר הקרבן והוא מותר. ורבנין אמרין. האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור. אמר להן °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אין אתם מודין לי באומר שבועה, כאומר השבועה והוא אסור. אף הכא האומר קרבן, כאומר הקרבן והוא מותר. ורבנין מטילין אותו לחומרין. האומר שבועה כאומר השבועה והוא אסור. והכא האומר קרבן כאומר כקרבן והוא אסור. חליל החליל לחליל כחליל. בין אמר שאוכל לך בין אמר שלא אוכל לך מותר שאינו לא קרבן ולא משמשמי מזבח. לחולין שאוכל לך, למד בפתח אסור. שכוונתו לא חולין יהיה מה שאוכל אלא קרבן. חולין שאוכל לך מותר. תנן לא קרבן לא אוכל לך. °רבי מאיר רבי מאיר אוסר. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לדברי °רבי מאיר רבי מאיר ממשמע לאו את שומע הין. לא קרבן מה דלית אנא אכיל מן דילך  מה שלא אוכל משלך. הא מה דאנא אכיל מן דילך מה שאוכל משלך. לית הוא חולין אלא הוא קרבן. תנן, האומר לחבירו, קונם פי מדבר עמך. וידי עושה עמך. ורגלי מהלכת לך, אסור. אבל אם אמר הילוכי עליך, דיבורי עליך, לא אמר כלום. למה שמתפיס את הנדר בדבר שאין בו ממש. דדרשינן נדר נדר מחרמים. בנדרים כתיב (במדבר מטות ל ג) איש כי ידור נדר. ובערכין כתיב (ויקרא בחקותי כז ח) איש כי יפליא נדר . מה נדר שנאמר בערכין דבר שיש בו ממש, שלא שיך ערכין בדבר שאין בו ממש.

-----------------------------------דף ה

[עריכה]
ירושלמי מאיר נדרים ה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ה עמוד א] אף נדר שנאמר כאן, דבר שיש בו ממש. אבל אם אמר עיני רואה לך. אזני שומעת לך, אסור. שהתפיס בדבר ממשי. את אומר ידי עושה עמך אסור. חרש עמו בקרקע, עד כמה הוא אסור עמו? כדי שכרו ואם שכרו פרוטה אף אם לא הועיל בקרקע כלום חייב? או עד כדי הניית קרקע כדי שיהנה הקרקע במלאכתו שוה פרוטה? או לענין סכום הכסף שצריך להפריש כדי שלא יחשב שנהנה גדר עמו בתנור. עד כמה הוא אסור? עד כדי שכרו? או עד כדי הניית תנור?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

הדרן עלך פרק כל כינויי נדרים

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/wiki/ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_נדרים/פרק_ראשון"