שולחן ערוך יורה דעה רד ב
<< · שולחן ערוך יורה דעה · רד · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
לאו דוקא מתפיס בקרבן אלא ה"ה בכל דבר הקדוש בקדושת הפה כגון שאומר ככר זה כאימרא כדירים כמזבח כהיכל כירושלים או כאחד מכל משמשי מזבח הרי זה נדר:
- הגה: אם נדר בשלחן שבמקדש הוי נדר אבל אם אמר כשלחן סתם ולא אמר כשלחן הקדש אין זה כלום ומכל מקום בעם הארץ יש להתיר שלא יהא פרוץ בנדרים. (הגהות מרדכי דשבועות בשם מוהר"ם) מביאה ב"י בסי' רל"ז:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(ז) כאימרא. כשה של קרבן כדירים דיר של קרבן כירושלים דחומות העיר ומגדליה משירי הלשכה אתו. הרא"ש. והר"ן פי' כירושלים כקרבנות שבירושלים:
(ח) אם נדר בשלחן כו'. דברי הרב אינם מכוונים והעולה מהגהת מרדכי הוא דאם אמר ככר זה עלי כשלחן שבמקדש או כאחד מכלי הקודש הוי נדר דהתפיס בדבר הנדור אבל אם נדר או נשבע בשלחן הקדש או בא' מכלי הקדש אינו כלום (כדלקמן סימן רל"ז ס"ו) אבל המתפיס או נודר בשלחן סתם ואין רצונו כשלחן שבמקדש שיצטרך התרה בע"ה אין לנו ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם כדלקמן סי' רי"ז ואולי משמע ליה להרב מדמסיים בהגהת מרדכי דבע"ה צריך התרה כדאיתא בפ"ב דנדרים גבי נדר בחרם כו' (כדלקמן סימן ר"ח סעיף ב') ולא מדמי ליה לנדר בתורה (לקמן סימן רי"ג) דמייתי שם ראייה דאין צריך התרה וקי"ל דבע"ה צריך התרה אלמא דבא לדמותו לגמרי לנדר () [צ"ל בחרם] בתורה דיש במשמעותו ב' לשונות וצריך התרה בע"ה ה"ה הכא ודוחק וצ"ע:
ט"ז - טורי זהב
כאימרא. כשה לקרבן דסתם נדרים להחמיר:
כדירים. כדיר של בהמות של קרבן או כדיר של עצים השייכים לקרבנות:
כירושלים. פי' הרא"ש דחומתיה משירי הלשכה אתו. והר"ן פירש כקרבנות שבירושלים:
אם נדר בשלחן שבמקדש כו'. אומר אני כבוד חכמים ינחלו אבל כאן לא נתכוין הרב על צד האמת בדברי המרדכי שמשם לקוח הג"ה זאת דזה לשון הגהות מרדכי פרק שבועות העדות שאלו למהר"ם מי שנשבע בשלחן הקודש או באחד מכלי הקודש או בשלחן סתם אם היא שבועה וחייב לקיים והשיב אם אמר ככר זה עלי כשלחן של מקדש או כאחד מכלי המקדש זו היא הנדר גמור דנדר בדבר הנדור כדאיתא בנדרים כאימרא כדירים כו' אם באחד ממשמשי המזבח ה"ז נדר אבל כה"ג שנדר בשלחן לא אמר כלום כההיא דנודר בתורה לא אמר כלום כי מנחא על ארעא אבל כי נקיט לה בידיה דעתיה אאזכרות שבה אלמא אע"פ שזה קלף שהתורה כתובה עליו קודש הוא אפ"ה לא אמר כלום אלא היכא דדעתיה אאזכרות דהוי ליה כנדר בשם ובשלחן ליכא אזכרות הלכך לא אמר כלום ומ"מ ע"ה ראוי לקנסו עכ"ל. הבין הרב דמ"ש המרדכי אבל כי נודר בשלחן לא אמר כלום היינו בנודר בשלחן סתם ולא אמר הקודש וזהו החילוק שבין הרישא לסיפא ועל כן כ"כ הג"ה זו לחלק בין שלחן הקודש לשלחן סתם וזה אינו דלמה יהיה קיל בשלחן סתם מכאימרא כדירים שבסעיף זה דלא אמרי' דאאימרא של חולין קאמר אלא סתם נדרים להחמיר הכי נמי בשלחן סתם. ובלבוש כתוב בזה דשאני שלחן שרגיל הוא בשלחן של חולין ואין פתח לדברים אלו דאטו אימרא ודירים של חולין לא שכיחי והוא לא עיין במקור הדין כלל בזה והדבר הפשוט שהשואל למהר"ם לא שאל הדין בשלחן סתם מה דינו אם דינו כמו שאומר הקודש או לאו שהרי כתב שאלתו גם בנשבע בפירוש בשלחן הקודש אלא דאם אמר בלשון שבועה דהיינו אני נודר בשלחן הקודש דהוה כנשבע בשלחן הקודש מה דינו בזה וה"ה דהוי מצי לשאול אם אומר אני נודר או נשבע באימרא ודירים של קודש אלא דלשון כזה שנשבע או נודר בשלחן הקודש הוא מצוי ע"כ נקט דבר זה וע"כ נקט בשאלה או בשלחן סתם כי פשוט דאם שלחן הקודש הוה שבועה ה"ה שלחן סתם כמו באימרא ודירים שזכרנו אלא דבתרווייהו מספקא ליה והשיב מהר"מ דדוקא באומר לשון התפסה כגון ככר זה עלי כשלחן הקודש אז אסור דמתפיס בדבר הנדור ונמצא דגם במתפיס בשלחן סתם שאומר ככר זה עלי כשלחן סתם הוה גם כן אסור כמו באימרא ודירים אבל בנודר בשלחן פי' שאומר לשון שבועה אני נודר או נשבע בשלחן הן קודש הן סתם בכל מקום לא הוה שבועה דהא גם בנודר בס"ת דהיינו נמי לשון שבועה כמו שפירשו המפרשים בהדיא הביאן ב"י בסי' רי"ב לא אסר כי מנחא על ארעא כו' ובשלחן אפי' בקודש ליכא אזכרות ע"כ לא חמיר מקלף ס"ת ולא הוה כאן שבועה כלל נמצא שאין חילוק כלל בין שלחן הקודש בין סתם דבתרוייהו אסור בל' מתפיס בנדר ובשניהם מותר אם אומר לשון אני נודר או נשבע וכמ"ש לקמן בסי' רל"ז סעיף ו' מי שנשבע בשמים ובארץ או בשלחן המקדש כו' אינה שבועה כלל ודברי הרב רמ"א כאן הם כשגגה היוצאת מלפני השליט ודברים אלו הרציתי לפני מו"ח ז"ל אחר שהדפיס חבורו והסכיס לדברי ואמר בפירוש שרמ"א טעה בכך:
באר היטב
(ה) סתם: הט"ז והש"ך כתבו שאין דברי הרב מכוונים אלא אם התפיס בדבר כגון שאמר ככר זה עלי כשלחן הקודש או אפילו כשלחן סתם הוי ג"כ אסור כמו באימרא ודירים אבל בנודר בשלחן ואינו מתפיס בשום דבר אלא שאומר בלשון שבועה אני נודר או נשבע בשלחן הן קודש או סתם אינה שבועה כלל ודברי הרב רמ"א כאן הם כשגגה היוצאת מלפני השליט עכ"ל.