ביאור:בראשית לג י

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

בראשית לג י: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי."



כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים[עריכה]

"אֱלֹהִים" – בתקופה הזאת, משמעות המילה היתה: שליט, מושל, אדון, כדברי אלוהים למשה: "הוּא יִהְיֶה לְּךָ לְפֶה, וְאַתָּה תִּהְיֶה לּוֹ לֵאלֹהִים" (שמות ד טז).

יעקב נתן כבוד גדול לעשו:

  • "אַל נָא" - בבקשה אל תסרב לקחת את מתנתי.
  • "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ" - כבוד אדיר שמקובל כאשר מדברים עם מלכים ושליטים. יעקב בקש הוכחה שהוא מוצא חן בעיני עשו, ודחיה פרושה הצהרה שיעקב אינו מוצא חן בעיני עשו.
  • " וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי" יעקב מבקש שעשו יקח את המנחה, כפי שנותנים לשליט או לאלוהים. ייתכן שיעקב חושב שהוא נותן מעשר לאלוהים כהבטחתו - " וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי, עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ" (ביאור:בראשית כח כב). במידה ויעקב נתן מעשר, כ-550 ראשי צאן ומקנה, ניתן להבין שכל רכושו היה כ-5,500 ראשי צאן ומקנה.
  • "כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ" - נשארתי בחיים אחרי המסע הארוך, אלוהים החזרני בשלום ובעושר, ולראות אותך חי ולהשאר בחיים זו הוכחה לגדולת אלוהים.
  • "כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי" – יעקב נותן כבוד אדיר לעשו, כאילו שהוא אלוהים או שליט עליון, ויעקב מבקש שעשו ירצה ויקבל את מנחתו.
  • "וַתִּרְצֵנִי" - יעקב מאשר שגם בלי המתנות עשו היה מקבלו ברצון ובאהבה, ושלעשו לא היו כוונות רעות מהתחלה. ועכשו שעשו קיבל אותו ברצון, ראוי שהוא יקח את המתנות.

יעקב רצה לשלם לעשו עבור גנבת ברכת יצחק. יעקב רצה שעשו יסלח לו. הסרוב של עשו הראה ליעקב שעשו לא מוכן לסלוח, ולא רוצה להתעשר ממנו.

כל זה לא הספיק - יעקב ממשיך להפציר[עריכה]

יעקב המשיך בבקשותיו: "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל; וַיִּפְצַר בּוֹ" (ביאור:בראשית לג יא) ורק אז עשו נעתר "וַיִּקָּח". לא נאמר שעשו ענה, והודה ליעקב. לא נאמר שעשו סלח ליעקב. כבר לפני כן עשו אמר "יֶשׁ לִי רָב, אָחִי, יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ" (ביאור:בראשית לג ט), וכנראה עשו לא שינה את דעתו ועדיין לא רצה לקחת, אבל בחוסר ברירה, וכדי לחזור הביתה במהירות הוא לקח והפסיק את הוויכוח. יעקב הצליח שעשו יקח, ואז עשו לעולם לא יוכל לטעון שחלק עושרו לא בא לו מיעקב.

יעקב לא שלח מתנות, עם המלאכים, לעשו בהיותו בהר שעיר. לכן עשו לא הביא איתו מתנות ליעקב. והנה עשו בא ריקם ליעקב, רק עם חילים, ועשו נראה כאיש מלחמות ונקם. לפחות בגלל זה היה על עשו לכעוס על יעקב. עשו ידע שיעקב לא היה לוקח ממנו דבר ומבזה אותו, כדברי אברהם למלך סדום (ולוט) "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר: אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת" [יעקב/ישראל] (ביאור:בראשית יד כג).