משנה בבא מציעא ד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא מציעא · פרק ד · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הזהב קונה את הכסף, והכסף אינו קונה את הזהב.

הנחושת קונה את הכסף ג, והכסף אינו קונה את הנחושת.

מעות הרעות קונות את היפות, והיפות אינן קונות את הרעות.

אסימון קונה את המטבע, והמטבע אינו קונה את אסימון.

מטלטלין קונים את המטבע, והמטבע אינו קונה את המטלטלין ו.

זה הכלל ז, כל המטלטלין קונין זה את זה.

נוסח הרמב"ם

הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב הנחושת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחושת מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו קונה את אסימון המיטלטלין קונין את המטבע והמטבע אינו קונה את המיטלטלין זה הכלל כל המיטלטלין קונין זה את זה.

פירוש הרמב"ם

קונה הזהב את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב כו': והעיקר בכל זה מה שקדם לך פירושו בפרק ראשון מקדושין כי קניית המטלטלין תהיה במשיכת הסחורה לא בנתינת הדמים והזהב והנחשת והמעות שאינם עוברים בכ"מ באותו [מקום ובאותו] זמן והם הנקראים מעות הרעות וכמו כן חתיכות כסף שאינן מצוירות והם הנקראים אסימון כלם הם סחורות כנגד המעות המצויירות שהם מטבע שלוקחין ומוכרין בהם ודע כי דינרי זהב הדינרין המצוירין העוברים בהוצאה באותו זמן ובאותו מקום גם הם דמים ואין הפרש ביניהם ובין המעות אלא הכל הם דמים לא פירות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הזהב קונה את הכסף - כל דבר שהוא חשוב להיות מטבע וחריף לינתן בהוצאה, דין מעות יש לו, ואינו קונה את שכנגדו שאינו חשוב מטבע ואינו חריף בהוצאה כמותו. ומי שאין טבעו חשוב וחריף, דין פירות יש לו, ומשיכתו הוא קיום דבר. לפיכך מכי משך האחד דינרי זהב, קנה השני דינרי כסף א בכל מקום שהם ב, ואין אחד מהם יכול לחזור בו. דדינרי זהב הוו פירות לגבי דינרי כסף:

והכסף אינו קונה את הזהב - דדינרי כסף שהם חריפים בהוצאה, דין מעות יש להם לגבי דינרי זהב. ואם משך האחד דינר כסף, לא קנה האחר דינר זהב עד שימשוך, דמעות אינן קונות. והיינו טעמא נמי שנחושת קונה את הכסף, דפרוטות של נחושת שאין טיבען חשוב כל כך, הוו פירי לגבי דינרי בסף, והכסף אינו קונה את הנחושת:

מעות הרעות - שנפסלו ד:

אסימון - שנעשה במדת המטבע היוצא אלא שעדיין לא טבעו עליו צורה ה:

כל המיטלטלין קונין זה את זה - אם החליף אלו באלו, כיון שמשך האחד קנה חבירו. והאי כל ז, לאתויי אפילו ביס מלא מעות בכיס מלא מעות:

פירוש תוספות יום טוב

הזהב קונה את הכסף וכו'. כתב הר"ב מי שאין טבעו חשוב וחריף דין פירות יש לו ומשיכתו היא קיום דבר וכו' כלומר שיתחייב לו בדינרי כסף שהתנה עמו. ולא בתורת חליפין. דהיינו שכשמשך זה נקנים לו דינרי כסף וברשותו הם. דהא פירש הר"ב במשנה ו' פרק קמא דקדושין שאין קונין בפירות. ושאין המטבע נקנה בחליפין. אלא בתורת דמים איירינן. כלומר לחייבו בדינרי כסף. ומפרשינן הכי בגמרא דף מ"ה ע"ב. ואמרינן נמי דהא דתנן הזהב קונה את הכסף. תני הזהב מחייב. ומ"ש הר"ב קנה השני דינרי כסף בכל מקום שהם. לישנא דברייתא נקט. ומפרשינן בגמרא דלאו למימרא דקנאן להיות ברשותו בכל מקום שהם כדין חליפין. אלא בכל מקום שהוא כמות שהוא כדאמר ליה אי א"ל מארנקי חדשה יהיבנא לך לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה אע"ג דעדיפא מינייהו. מ"ט דא"ל לישנן קא בעינא להו:

הנחשת קונה את הכסף. גמרא. השתא לגבי דהבא דחשיב מיניה אמרת כסף טבעא הוי. לגבי נחשת דאיהו חשיב ואיהו חריף מיבעיא. איצטריך. סלקא דעתך אמינא הני פריטי באתרא דסגיי אינהו חריפי טפי מכספא אימא טבעא הוי. קמשמע לן. כיון דאיכא דוכתא דלא סגייא בה פירי הוו:

מעות הרעות. פירש הר"ב שנפסלו. וכתבו התוספות [ד"ה הזהב] תימה אמאי איצטריך למתני דמקרו פירי השתא נחשת דסגי טובא הוי פירי כל שכן מעות שנפסלו. לכך נראה דהמעות הרעות היינו שיוצאות קצת. ע"כ:

אסימון. פירש הר"ב שנעשה במדת המטבע וכו'. ואיצטריך לאשמועינן דהוי פירי אע"ג דאינו חסר כי אם מעט דבדבר מועט יטביעו הרבה מהם. תוספות [שם]:

מטלטלין קונים את המטבע וכו'. אשמועינן דקונין אפילו מטבע כמו מעות רעות ואסימון ודמקרי פירא לגבי כספא]. והם אינן קונין מטלטלין דמקרי טבעא לגבי מטלטלין. תוספות:

זה הכלל כל המטלטלין וכו'. בספרי הרי"ף והרא"ש ל"ג זה הכלל. וכן נראה דלא גרסינן ליה דזה הכלל משמע לכלול הדינין האמורין כבר. ולהוסיף עליהן בזה הכלל ודינין האמורין ליתנהו במטלטלין בלבד כדאמר זה הכלל אלא במטלטלין ומטבע ביחד. וכן בגמרא דף מ"ו תנן כל המטלטלין וכו' ואמר ריש לקיש ואפילו כיס וכו'. והיינו דכתבו הר"ב ורש"י והאי כל לאתויי ולא כתבו והאי זה הכלל לאתויי:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) כלומר שיתחייב לו בדינרי כסף שהתנה עמו. ולא בתורת חליפין דהיינו שכשמשך זה נקנים לו דינרי כסף וברשותו הם. שאין קונין בפירות, ואין המטבע נקנה בחליפין. אלא בתורת דמים איירינן, כלומר לחייבו בדינרי כסף. ותני הזהב מחייב. גמרא:

(ב) (על הברטנורא) כמו שאמר לו. אי א"ל מארנקי חדשה יהיבנא לך לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה אע"ג דעדיפי מינייהו וכו'. גמרא:

(ג) (על המשנה) הנחושת כו'. אע"ג דכ"ש הוא מרישא. איצטריך סד"א הני פריטי באתרא דסגיא אנהו חריפי טפי מכספא אימא טבעא הוי קמ"ל כיון דאיכא דוכתא דלא סגייא בה פירי הוו. גמרא:

(ד) (על הברטנורא) כתבו התוספ', תימה דכ"ש היא מרישא. לכך נראה דמעות הרעות היינו שיוצאות קצת:

(ה) (על הברטנורא) איצטריך אע"ג דאינו חסר כי אם מעט ובדבר מועט יטביעו הרבה מהם. תוספ':

(ו) (על המשנה) מטלטלין כו'. אשמעינן דקונין אפילו מטבע כמו מעות רעות ואסימון. דמקרי פירא לגבי כספא. והם אינן קונין מטלטלין דמקרי טבעא לגבי מטלטלין. תוספ':

(ז) (על הברטנורא) דאינו מוסיף אדלעיל דלאו במטלטלין בלבד הוא אלא במטלטלין ומטבע ביחד. וכ"נ גירסת רש"י דכתב והאי כל כו' ולא כתבו והאי זה הכלל. ועתוי"ט:


פירושים נוספים

בבלי מד א  שולחן ערוך חושן משפט רג ד