(איכה א יד): "'נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי בְּיָדוֹ; יִשְׂתָּרְגוּ, עָלוּ עַל צַוָּארִי, הִכְשִׁיל כֹּחִי; נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם.'"

"- הפשעים שלי רובצים עליי כמו עול המחובר למקל- שקד ביד ה'; הפשעים טיפסו כמו שריגים , עלו על צוארי וחנקו אותי, כך ה' הכשיל את כוחי ; וכשנפלתי, ה' נתן אותי בידי אויב שדיכא אותי כך שלא אוכל לקום ."

--

בפסוק הקודם ירושלים התלוננה על כך שה' הביא עליה אסונות שאי-אפשר לברוח מהם; בפסוק הזה היא סוף-סוף מכירה בכך, שהאסונות האלה באו בגלל פשעיה.

המילה נשקד מופיעה רק כאן, והמפרשים התלבטו בפירושה.

1. בארמית, " "מסקדא" " הוא מלמד הבקר ( רש"י ) , מקל שבאמצעותו הרועה מכה את הפרות כדי לכוונן; לפי זה, נשקד עול פשעיי בידו = הפשעים שלי היו בידו כמו מקל; הוא היכה אותי ב"מקל" העשוי מהפשעים שלי. משל דומה נמצא ב (יחזקאל ז י): "הִנֵּה הַיּוֹם, הִנֵּה בָאָה, יָצְאָה הַצְּפִרָה, צָץ הַמַּטֶּה, פָּרַח הַזָּדוֹן; הֶחָמָס קָם לְמַטֵּה רֶשַׁע , לֹא מֵהֶם וְלֹא מֵהֲמוֹנָם וְלֹא מֶהֱמֵהֶם וְלֹא נֹהַּ בָּהֶם".

2. נשקד מהשורש שקד , שענינו השתדלות ומהירות, (ירמיהו מד כז): "הִנְנִי שֹׁקֵד עֲלֵיהֶם לְרָעָה וְלֹא לְטוֹבָה", (דניאל ט יד): "וַיִּשְׁקֹד ה' עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ, כִּי צַדִּיק ה' אֱלֹהֵינוּ עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּקֹלוֹ"; לפי זה, נשקד עול פשעיי בידו = בגלל פשעיי, ה' שקד ומיהר להביא עליי רעה.

• ולדברי חז"ל, אותה שקידה על הרעה היא גם לטובת ישראל: עדיף שהצרה תבוא מוקדם, כך שיתעוררו לתשובה ויהיה להם סיכוי לתקן; ולא תגיע כשכבר יהיה מאוחר מדי לתקן (פלגי מים) .

ישתרגו - מלשון שריג , ענף של גפן, (בראשית מ י): "וּבַגֶּפֶן שְׁלֹשָׁה שָׂרִיגִם "; ענף ארוך ומפותל, הנתפס ומטפס על ענפים אחרים. הפשעים שלי הפכו לענפים שהשתרגו וטיפסו על צוארי , חנקו אותי והכשילו את כוחי .

ולאחר שנפלתי מכובד הפשעים שלי, ה' נתן אותי בידי אויב, כך שלא אוכל לקום .

אבל גם כאן יש נחמה: כיוון שירושלים לא יכולה לקום בעצמה, הרי ה' יקים אותה בעצמו, כמו שנאמר ב (עמוס ט יא): "בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת; וְגָדַרְתִּי אֶת פִּרְצֵיהֶן, וַהֲרִסֹתָיו אָקִים ; וּבְנִיתִיהָ כִּימֵי עוֹלָם"(רמ"ד ואלי) .