תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק ו
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רמב"ן |
ריטב"א |
רשב"א |
תוספות רי"ד |
תוס' חד מקמאי
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון אפי' הוא שוגג והיא מזידה הוא מזיד והאי שוגגת הוא אנוס והיא לא אנוסה, היא אנוסה והוא לא אנוס, א' המערה וא' הגומר קנה לא חלק בין ביאה לביאה. וכן הבא על אחת מכל העריות האמורות בתורה או פסולות אלמנה לכ"ג גו"ח לכ"ה מו"נ לישראל ב"י לנתין וממזר פסול ולא חלק בין ביאה לביאה פי' שוגג כסבור אשה אחרת, מזיד לשם זנות ולא לשם מצוה. מערה שלא גמר ביאתו קנה וזכה בנחלה ויוצאה בגט אם בא להוציאה לא חלק בין באיה כדרכה לביאה של"כ גו"ח לכהן הדיוט מיפסלה בהך ביאה מתרומה דבי נשא אם היא בת כהן דשווי' חללה, הבא על א' מכל העריות בא' מביאות אלו או פסולות לכהונה כגון אלמנה וכו' פסלה לכהונה משום זונה, דוקא עריות או פסולות, אבל ביאות זנות דפנוי' לא משוי לה זונה ולא מיפסלי' לכהונה דלא אשכחן תנא דפסל אלא ר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה, ושום אישות וממזרת ונתינה לישראל לאו אפסול כהונה קיא דהא פסולה וקיימא, ותרומה דבי נשא לא משכחת בה, ולא נקטה אלא לענין התראה ולמילקי עלי' היא ישראל בגמר ביאה, ואמרי' מאי אפיני ל"מ קאמר ל"מ הוא שוגג והיא מזידה מכוונה לש"ש א"נ הוא מזיד והא מכונה למצוה אלא אפי' הוא שוגג והיא מזידה דתרוייהו לא לא מכונה לשם מצוה אפ"ה קני.
תני ר"א אפילו שניהן שוגגין אפי' שניהן מזידין אפי' שניהן אנוסין. אנוס דמתני' ה"ד ומסיק כגון שנתכיוון לאשתו ותקפתו יבמתו ובא עלי' שניהן אנוסין ה"ד כגון שנתכוין לאשתו ותקפתו גלי' ודבוקים זה בזה.
מנא ה"מ דת"ר יבמה יבא עלי' בין בשוגג בין במזיד בין באנוס בין ברצון תניא אידך הבא עלי' כדרכה ויבמה. ביאה גורמת בה ואין כסף ושטר גומרים בה.
אמר רב ישן לא קנה ביבמתו דא"ק יבמה יבא עלי' ויבמה עד דמכוין לשם ביאה, והתנאי בין ער בין ישן קנה אימא בין ערה ישנה דדעת האיש בעינן ולא דעת האשה והתניא בין ער האו והיא ישנה בין ער היא והוא ישן הב"ע במתנמנם ה"ד מתנמנם אמר ר"א נים ולא נים תיר ואל תיר דקרי לי' ועני ואל ידע לאהדורי סברא וכי מידכרי לו מידכר:
אמר רבא נפל מן הגג ונתקע חייב בד' דברים יובימתו לא קנה וחייב בנזק וצער ורפוי ושבת אבל בושת לא מחייב דאמר מר אינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין.
אמר רבה נתכיון להטיח בכותל והטיח ביבמתו לא קנה להטיח בבהמה והטיח ביבמתו קנה מ"ט דדהא קמכוין לשם ביאה בעלמא ואע"ג דאמרי בסוטה אין זנות בבהמה. לאסור אשה על בעלה כדתנן על הכל מקנים חוץ מן הקטן ומי שאינו איש למעוטי מאי בהמה דאין לה זנות. ולקמן בפירקין אמרי דאפילו בעילה לא מיקרי אם בא אלי' של"כ לשווה בעולה לכ"ג אפ"ה ביאה דקא מיקטל עליה:
א' המערה וא' כו' אמר עולא מנין להעראה מה"ת דכתיב את מקורה הערה מכאן להעראה מה"ת אשכחן נדה שאר עריות מנין אר"י ואיתמא ר"ה ברי דרי' א"ק כי כל אשר יעשה מכל התועבות האנה ונכרתו הוקשו כל עריות כולן לנדה מה נדה בהעראה אף כל העריות נמי בהעראה:
בעי' מיני' רבינא מרבא המערה בזכור מהו בזכר משכבי אשה כתיב אלא הערה בבהמה מהו אם אינו ענין להעראה גבי אחות אב ואחות אב ואחות אם דאיתא בהיקשא דר"י תנהו ענין להעראה בבהמה:
העראה דח"ל מנין מדגלה רחמנא שכבת זרע בשפחה חרופה מכלל דח"ל בהעראה. העראה דח"ל דכהונה שאין איסורין שוה בכל מנ"ל. אתיא קיחא קיחא. דחייבי אעשה מנ"ל אתיא ביאה ביאה יבמה ליבם מנ"ל אתיא ביאה ביאה פי' בח"כ כתיב קיחא כי יקח אית את אשת אביו ובח"ל כתיב את אלה לא יקח ובח"ע כתיב דור שלישי יבא להם ובח"ל כתיב לא יבא ממזר, אשה ובעלה מנין אתיא קיחא קיחא, פי' ומה דאמרינן בפ"ק דקידושין איבעי' להו תחלת ביאה קונה או סוף ביאה פי' ופשט אמימר משמי' דאביי דכל הבועל דעתי אגמר ביאה, והכא אמרי דבהעראה בלבד היא מקודשת. התם כגון דא"ל התקדשי לי ביאה זו סתם. והערה בה ופשטה ידה וקבלה קידושין מאחר קודם שיגמור ביאתו מקודשת לשני ואע"ג דבהעראה חשיבה ביאה. זה לא הי' בלבו וקדשה אל אבסוף ביאה דכל הבעול דעתו על גמר ביאה הוא בעול כי אמר בביאה זו אלו אמר בסוף ביאה ומ"ה אינה מקודשת בהעראה ולא משום דהעראה לא חשיבה ביאה לקידושין. דאלו פריש ואמר הרי את מקודשת בביאה זו מקודשת כדאמרי' הכא, תדע מדתלי טעמא כל הבעול דעתו על גמר ביאה, דאלמא בתר דעתו אזלינן ואל משום דהעראה לא חשיבי למיקני הלכך מאן דמקדש בביאה סתם אינה מוקדשת אלא בסוף ביאה. ומאן דמפרש בהעראה מקודשת.
אמר שמואל העראה זו נשיקה משל לאדם שהניח אצבעו על פיו א"א שלא ידחוק את הבשר: כי אתא ר"ש ב"י רא"י העראה זו הכנסת עטרה. פי' ואע"ג שהזריע בך אינו חייב בשפחה חרופה שאין זו גמר ביאה, גמר ביאה ממש פי' שהכניס כל האבר והזריע וגמר ביאתו.
מכאן ואילך שלא הכניס אפי' עטרה אינו אלא נשיקה ופטור עלי' ופליגא דשמואל וקי"ל שמואל ור"י הל' כר"י:
א' המערה וא' הגומר קנה, מאי קנה א"ר קנה לכל ושמולא אמר לא קנה אלא לדברים האמורים בפ' לירש בנכסי אחיו ולפטור אשת אחיו מן היבום שביאה זו מפקעה הזיקה. וא"צ ממנו חליצה אלא יוצאה בגט ואם י"ל צרה נפטרת ביאה זו אבל בתרומה לא אכלה בביאתה גריעה עד שיעשה לה ביאה יפה. מן הנשואין לד"ה אכהל דהא אכלה מעיקרא אלא כי פליגי מן האירוסין, רבא אמר אוכלת דהא רבי רחמנא ביאת שוגג גמזיד, ושמואל אמר כי רבי רחמנא לאוקמי' במקום בעל לאלומקי מבעל לא. ואזדא שמואל לטעמי' דאר"נ א"ש כל שהבעל מאכיל היבם מאכיל בביאה גרועה. וכל שאין הבעל מאכיל אין היבם מאכיל בביאה גרועה אבל עשה לה ביאה יפה ה"ה כאשתו לכ"ד ודוקא בביאת שוגג ואנוס פליגי אבל בהעראה אף שמואל מודה שאם הערה בה ברצו שקנאה לכל שההעראה חשיבא כגמר ביאה בכ"מ ואפילו אשה לבעלה קונה אותה בהעראה אבל בירושלמי גרסי' אר"י ב"א מה פליגית כשהערה בה אבל אם גמר הביאה כ"ע מודו שקקנה בכל הדברים וקי"ל הל' כרב באיסורי:
ת"ר בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ואל הספיק לכונסה עד שנתחרש אינה אוכלת, פי' דגזרי' נשיואת חרש אטו קידושי חרש, מת ונפלה לפני יבם חרש, אוכלת בזה יפה כח יבם מכח בעל פי' דלא גריעה באית חרש מביאת שוגג ומזיד, וה"ה שנפטרה הצרה בביאתי, דרסי' בירושלמי תנאי ר"א א' החרש וא' השוטה שבעלו קנו ופטרו את הצרות:
ת"ר בת ישראל שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכונסה עד שנתחרשה נולד לה בן אוכלת. מת הבן ר"נ אומר אוכלת וח"א אינה אוכלת:
וכן הבא על א' מכל העריות וכו' אמר ר"ע האי מילתא א"ל ר"ש ואנהרינהו לעינין ממתניתין אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה ולא מיקרי זנות גבי בעלה פסוהל לכהנוה דלגבי כהונה מקרי זנות, ותנא תונא הבא על א' מכ"ה וכו' מאי וכן לאו ל"ש ברצון ל"ש בשוגג ול"ש במזיד וקתני פסול פי' דהיא וכן אכל מה דקאמר לעיל גבי יבמה קאי אלמא אם בא על העריות אפי' באונס פסלן וא"א בכלל עריות הוא:
א"ר אשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עלי' משום זונה שאע"פ שבאונס נבעלה כיון שהאי אסורה לי לא נפקעה מכלל זונה, משום זונה אין משום טומאה לא, אימא אף משום טומאה ולוקה ב' משום זונה ומשום טומאה דילפי' מאחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה דקיימא עלי' בלאו דלא יוכל.
תנא והאי לא נתפסה אסורה הא נתפסה מותרת וי"ל אחרת שאעפ"י שנתפסה אסורה ואיזה זה זו אשת כהן פי' והאי קדריש מיעוטא דהו"ל למיכתב ולא נתפסה מדכתיב והיא למעוטי א"כ דאע"ג דנתפס' באונס אסורה לבעלה:
מתניתין אלמנה לכה"ג גו"ח לכ"ה מן האירוסין לא יאכלו בתרומה ור"א ור"ש מכשירין נתאלמנו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן האירוסין כשרות, ת"ק סבר משמדת לביאה פסולה לא אכלה ואעפ"י שלא בא עלי' נפסלה מכהונה דבי נשא אם היא בת כהן ור"א ור"ש סברי משמדת לביאה פסולה אכלה עד שתבעל ותפסל:
נתאלמנו וכו' פסולות מתרומה דבי נשייהו מפני שנבעלו בעילה פסולה אבל מן האירוסין כשירות ואפי' לת"ק דאותו השימוד נסתלק מע"י וקי"ל הל' כר"ש:
מתניתין כ"ג לא ישא את האלמנה בין אלמנה מן הנשואין ולא את הבוגרת ור"א ור"ש מכשירים בבוגרת. ולא ישא את מוכ"ע ארס את האלמנה ונמנה להיות כ"ג יכנוס. מעשה ביהושע ב"ג שקידש את מרתא בת ביתוס, ומניהו המלך להיות כ"ג, ש"י שנפלה לפני כ"ה ונתמנה להיות כ"ג אע"פ שעשה בה מאמר לא יכנוס, כ"ג שמת אחיו חולץ אבל לא מיבם:
ת"ר והוא אשה בבתולי' יקח פרט לבוגרת שכלו בתוליה דברי ר"מ ר"א ור"ש מכשיירים בבוגרת במאי קמפלגי ר"מ סבר בתולה אפי' מקצת בתולה משמע דהיינו בוגרת שכנו מקצת בתולי' בתוליה עד דאיכא כל בתולי ולמעוטי בוגרת, בתולי' כדרכה אין שלא כדרכה לא, פי' שאם נבעלה כדרכה פסולה לכ"ג אבל נבעלה של"כ כשירה לכ"ג דלא מיקרי בעולה אלא כדרכה, ור"מ ור"ש סברי בתולה בתוה שלימה משמע למעוטי בוגרת, בתוליה אפי' מקצת הבתולים ובא להכשיר את הבוגרת בבתולי' עד שיהא כל בתולי' קיימם בין כדרכה בין של"כ, פי' שאם נבעלה של"כ בעוה מיקריא ואסורה לכ"ג:
אר"ש ב"א נבעלה לבהמה כשירה לכהונה, תנ"ה נבעלה למי שאינו איש אע"פ שאסר לה כשירה לכהונה כי אתה ר"ד אמר מעשה בריבה א' בהיתלו שהיתה מכבדת את הבית ורבעה כלב כופרי מאחרי' והכשירוה לכוהנ, א"ל רבא מפרזיקיא לר"א מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה א"ל דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב אבל מחיר זונה ואתנן כלב תביא. פי' א"כ כגון שא"ל בעל הכלב הבעל לכלב ואתן לך טלה זה, ומחיר זונה שהחליפה הזונה הטלה, ואותו טלה מותר למזבח, ומדשרי א"כ ש"מ אין זנות לבהמה ותנן א"כ ומ"ז מותרים משום שנאמר גם שניהם שנים ולא ארבעה:
ת"ר אנוסת עצמו מפותח עצמו ל"י ואם נשא נשוי. אנוסת חברו ומפותת חברו ל"י ואם נשא ראב"י הולד חלל וח"א הולד כשר. אמר מר ואם נשא נשוי כדרב ור"י דאמרי תרווייהו בוגרת ומו"ע ל"י ואם נשא נשוי דרב ור"י דאמרי תרווייהו בוגרת ומו"ע ל"י ואם נשא נשוי אלא סופה להיות בוגרת תחתיו וסופה להיות מוכ"ע תחתיו ה"נ סופה להיות בעולה תחתיו:
אנוסת ח' ומפותת ח' ל"י ואם נשא וכו' אר"ה א"ר הל' כר"א, פי' מ"ט דראב"י ס"ל כר"א דאמר אפילו פניו הבא על הפנויה עשאה זונה וכיון דהיא זונה קיימא עלי' בלאו והוי הולד חלל, ומי ס"ל כר"א והא קי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואילו בהא אמר ר"ע אין הל' כר"א אלא א"ר ביש חלל במחייבי עשה קמפלגי ראב"י סבר יש חלל מח"ע מ"ט דראב"י דכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלא לא יקח כ"א בתולה מעמיו יקח אשה, וכתיב לא יחלל זרסו בעמיו אכלהו, פי' גם על הבעוהל דהויא בעשה בתוהל ולא בעולה. ולא הבא מכלל עשה עשה, ורבנן אלה הפסיק הענין לאשמעינן דדוקא מח"ל הוי חלל ולא מח"ע, וראב"י אלה לא בא להפסיק אלא למעוטי נדה שאין חלל מנדה ובנה כשירה לכהונה, כמאן אזלא הא דתנא אלה מאלה אתה עושה חלל ואי אתה עושה חלל מנדה כמאן כראב"י:
ת"ר אחותו ארוסה ר"מ ור"י אומרים מטמא לה, ור' יוסי ור"ש אומרים אינו מטמא לה, אנוסה ומפותה ד"ה אין מטמא לה ובמוכ"ע אין מטמא לה דברי ר"ש שהי' ר"ש אומר הראוי' לכ"ג מטמא לה ושאינה ראוי' לכ"ג אין מטמא לה, ובוגרת מטמא לה ד"ה מ"ט דר"ע ור"י דדרשי הכי ולאחותו הבתוה פרט לאנוסה ומותה יכול שאני מוציא אף מוכ"ע ת"ל אשר לא היתה לאיש, מי שהויתה ע"י איש יצאת מוכ"ע שאין הויה ע"י איש, הקרובה לרבות ארוסה אליו לרבות את הבוגרת ור' יוסי ור"ש מ"ט דדרשי הכי ולאחותו הבתולה פרט לאנוסה ומופתה ומכ"ע, אשר לא היתה לאיש פרט לאורסה שהיתה, הקרובה לרבות ארוסה שתגרשה, אליו לרבות את הבוגרת נמצא שבבוגרת ד"ה מטמא לה אנוסה ומפותה ד"ה אניו מטמא לה ובארוסה פליגי וקי"ל ר"מ ור"י ור' יוסי ור"ש הל' כר' יוסי ור"ש דאמרו אינו מטמא לה, ובאנוסה שנתגרשה מודים שמטמא לה, ובמוכ"ע ר"ש בלחוד הוה אמר דאינו מטמא לה ור' יוסי שבקי' ואין הל' כר"ש במו"ע:
תנא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג"ש ויום א' כשירה לכהונה, אר"י ב"א אריב"ל הל' כרשב"י ולית הל' כוותי' דאמרי' ההוא כהנא דנסיב גיורת פחותה מבת ג"ש ויוס א' א"ל מאי האי היהא א"ל דאמר ר"י ב"א אריב"ל הל' כרשב"י א"ל אפיק ואי לא מפקיני' לי' לר"י ב"א מאונך:
אירס את האלמנה וכו' ת"ר מנין שאם אירס את האלמנה ונתמנה להיות כ"ג שיכנוס ת"ל אשה, פי' כי אם בתוהל מעמיו יקח אשה אשה קרא יתירא היא ובא לרבות את זו, א"ה ש"י נמי, אשה ולא יבמה:
ומניה המלך, נתמנה לא קתני אלא מינה אמר ר"י קיטור קא חזינא הכא פי' קשר רשעים דאר"י תרקבא דדינרי עיילא לי' מרתא בת ביתוס לינאי המלך דאוקים לי' ליהושע בן גמלא בכהנא רברבי, וק' לי דהא ינאי המלך מבית חשמונאי הוה והי' מלך וכ"ג כדאמרי' בקדושין והאיך מינה יהושע ב"ג כהן והא מרתא ב"ב היתה בחורבן הבית כדאמרי' בגיטין ומלכי חשמונאי הי' קודם הבית זמן רב כדאמרי' מלכי בית חשמונאי ק"ג ומלכי הורדוס ק"ג ולבסוף חרב הבית, ונ"ל דשני ינאי הוי א' במלכי חשמונאי וא' במלכי הורדוס:
כ"ג שמת אחיו וכו' קפסיק ותני ל"ש מן האירוסין ל"ש מן הנשואין אין עשה דוחה ל"ת ועשה אלא מן האירוסין ליתי עשה וידחה את ל"ת גזירה ביאה ראשנוה אטו ביאה שניה:
מתניתין כ"ה לא ישא איילנות אא"כ יש לו אשה ובנים ר"י אומר אע"פ שי"ל אשה ובנים לא ישא את איילנות מפני שהיא זונה האמורה בתורה, וח"א אין זונה אלא הגיורת והמשוחררת ושנבעלה בע"ז. פי' הגירות והמשוחררת שנבעלה לגוי ועבד שביאתו פוסלת וב"י שנבעלה בע"ז ופסול לה. א"ל ריש גלותא לר"ה מ"ט משום פו"ר ואפו"ר כהנים הוא דמפקיד ישרלא לא מפקדי אלא משום דקבעי למינתי סיפא ר"י אומר אע"פ שיש וכו' דאזונה כהני הוא דמפקדי ישראל לא מפקדי מ"ה תנינן כהן אמר ר"ה מ"ט דר"י דכתיב ואכלו ואל ישבעו, הוזנו ואל יפרוצו כל ביאה שאית בה פרוצה אצלה אינה אלא בע"ז ולית הל' כר"י מפני שהוא יחיד:
מתניתין לא יבטל אדם מפו"ר אא"כ יש לו בנים, בש"א שני זכרים ובה"א זו"נ, פי' ובה"א זו"נ וכ"ש שני זכרים וה"ג בירושלמי הא י"ל בנים מפו"ר מבטל מאשה לא מבטלי מסייע לי' לר"נ. דאר"נ א"ש אעפ"י שיש לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו וגו' בש"א שני זכרים מ"ט דב"ש ילפי' ממשה דכתיב ובני משה גרשום ואליעזר ובה"א זו"נ לא ילפי ממשה משה מדעתי' דנפשי' עביד, פי' ב"ש בעי ב' זכרים דוקא אבל לא זו"נ וב"ה בעו זו"נ דיליף מבריתו שזה שנבראו זו"נ וב"ש סברי אין דנין אפשר משאי אפשר שאם לא הי' זו"נ לא היו מולידים אלא ילפי' ממשה, וב"ה סברי לא ילפי' ממשה שלא ע"ד כן עשה בעבור שקיים פו"ר שאף אל לא הו"ל בנים כלל הי' פורש מאשתו משם שכינה והלכך אין ללמוד ממנו, אל אמבש"ע שנתיישב בכך, ודי לנו בזה:
אתמר הי' לו בנים בגיותו ונתגייר אר"י קיים פו"ר ור"ל אמר לא קיים פו"ר, ר"י אמר קיים פו"ר דהא הו"ל, ור"ל אמר לא קיים דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואזדא לטעמייהו דאיתמר הו"ל בנים בגיותו ונתגייר ר"י אמר אין לו בכור לנחלה ור"ל אומר יש לו בכור לנחלה וקי"ל דכל ר"י ור"ל הל' כר"י:
א"ר הכל מדים בעבד שאין לו חייס שנאמר שבו לכם עם החמור עם הדומה לחמור:
איתמר הי"ל בנים ומתו ר"ה אמר קיים פו"ר ור"י אמר לא קיים פו"ר, ר"ה אמר קיים משום דר"א דאמר ר"א אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף והא הוו לי' שנאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתו ור"י אומר לא קיים לשבת יצרה בעינן והא ליכא:
מיתיבי בני בנים ה"ה כבנים, מת א' מהן או שנמצא סריס לא קיים פו"ר תיובתא דר"ה תיובתא והל' כר"י:
אמר מר בני בנים ה"ה כבנים סבר אביי למימר ברא לברא וברתא לברתא וכ"ש ברא לברתא אבל ברתא לברא לא, א"ל רבא לשבת יצרה ביע' והא איכא והל' כרבא, דכ"ע תרי מחד לא ולא והא א"ל רבין לר"ש נסיבא אתאת ואוליד בני וא"ל בני ברתי בניי נינהו, התם דחוי' הוא דקא מדחי להו דר"ש איעקר מפירקי' דר"ה:
מתני' דלא כר"י דתנאי רש"א נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו הי"ל בנים בילדותו יהי' לו בנים בזקנותו שנאמר בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידך אר"מ הל' כר"י:
אריב"ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך שנאמ' וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, ובאותה שעה אשתו מתאוה לו והא מהכא נפקא מהתם נפקה, ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בששעה שיוצא לדרך, אר"י לא נצרכה אל אסמוך לוסתה וכמה א"ר עונה, פי' אם רגילה לראות ביום חייב לפרוש ממנה בלילה ואם רגילה לראות בלילה חייב לפרוש ממנה ביום אפ"ה כשיוצא לדרך יפקדנה ה"מ לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מיטרד טריד, ואי ק' והא בפ"ב דשבועות ת"ר והזרתם את בנ"י מטומאתם מכאן אר"י אזהרה לבנ"י שיפרשו משנותי' סמוך לוסתה אלמא מדאורייתא הוי. י"ל מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא, תדע דהא אמרי' התם ארחב"א אר"י כל הפרש מאשתו סמוך לוסתה הו"ל בנים זכרים ותו אמרי' ארחד"א אר"י כל המבדיל על היין במוצ"ש הוי בנים זכרים וכי היכי דהא מדרבנן הא נמי דרבנן:
ת"ר האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאין סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך:
ת"ר האוהב שכניו והמקרב את קרוביו והנושא את בת אחות, פי' מפני שהיא שפלה יותר מבת אחיו שי"ל אב, והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עהכ"א אז תקרא וה' ישענה תשועה ויאמר הנני:
תניא ר"א אומר כל שאינו עוסק בפו"ר כאלו שופך דמים שנאמר דם האדם באדם דמו ישפך וכתיב ואתם פו"ר:
מתניתין נשא אשה וישבה עמה י' שנים ואל ילדה אינו רשאי ליבעול. גרשה מותרת להנשא לאח רורשאי השני לשהות עמה י' שנים ואם הפילה מונה משעת שהפילה האיש מצווה על פו"ר אבל לא האשה ריב"ב אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלוקים ויאמר להם ואתם פו"ר. פי' אינו רשאי ליבטל אלא או וגרשה או ישא אחרת, מותרת לינשא לאחר פי' ול"א עקרה היא דשמא ראשון האו דלא זכי לבנות ממנה.
ת"ר נשא ושהה עמה י"ש ולא ילדה הימנו אינו רשאי ליבטל ויוצאי ויתן כתובה פי' אם אין מוצא אשה אחרת שאין מתרצים לתת לו אשה עד שיגרש את זאת א"נ א"י לפרנס את שתיהן יוציא ויתן לה כתובה שמא לא זכה לבנות ממנה ומפני לא הוליד ממנה בנים. ולכך אין האשה מפסדת כתובתה אע"פ שאין ראי' לדבר זכר לדבר מקץ עשר שנים לשבת אבדם בארץ כנען ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין. לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או שהיו שניהם חבושים בב"ה אין עולם להם מן המנין, פי' כל השנים שהי' בת"ל הי' תולה אברהם בעון תי"ל וכיון ששהא י"ש בא"י לקח הגר. ולפיכך כל דבר המונע את ההריון אינו מן המנין:
אמר ר"י בר"י דר"ש ב"ש בשמי' דרב ל"ש אלא בדורות הראשונים ששנותיהן מרובין, אבל דורות אחרונים ששנותיהן מועטין שתי שנים ומחצה כנגד ג' עוברין, רבא אר"נ ג' שנים כנגד ג' פקודות, דאמר מר בר"ה נפקדש שרה רחל וחנה. א"ש ליתנהו להני כללא מכדי מתני' מאן תקין ר' והא בימי ר' והא בימי ר' דאימעטי שני דכתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה.
אמר מר שמא לא זכה לבנות ממנה ודילמא איהי לא זכי' ולמה יש לה כתובה מספיקא, איהי כיון דלא מפקדה אפו"ר לא מיענשא:
ורשאי השני לשהות עמה י"ש שני אין שלישי לא מתני' מני ר' היא דתניה מג' א' ומת ב' ומת ג' לא תמול דברי ר'. פ' שכבר הוחזקה בניה להיות מתים מחמת מינה הלכך לא תמול אותו שאין לך דבר דבר שעומד לפני פקוח נפש ויגדל ערל וזה יקרא ערל שמתו חיו מחמת מינה וקס"ד בתרי הוי חזקה. רשב"ג שלישי תמול דבג' הוי חזקה לא בתרי אימור דפליגי במינה, בנישואין מיד פליגי. אין והתנא נשאת לא' ומת לב' ומת לג' לא תנשא דברי ר' דהוחזקה קטלנית רשב"ג לג' תנשא לד' לא תנשא. פי' וכי היכי דפליגי בחזקת קטלנית ה"נ פניני בחזקת עקרה ומתני' ר' היא. בשלמא גבי מילה איכא משפחה דמרפי דמא. אלא נשואין מ"ט א"ל לר"א הכי אמר אביי מהדרוניא משמי' דרבא מעין גורס, ור"א מזל גורס א"ב דנפל מדיקלא ומת א"נ דאירס ומית לרבא לא הוחזקה קטלניות שלא מת מחמת מעיינה לר"א הוחזקה קטלניות דאמרי' ממת מזלה ממית. וקי"ל כר"א דהוא בתרא:
א"ל ר"י ברי' דרבה לרבא בעי מיני דר"י ה"ל כר' א"ל אין הל' כרשב"ג א"ל אין ארוכי אריך. פי' א"ל סתומי הוא דפשט לך נשואין ומלקות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג נשואין הא דאמרן במתני' דבבי הוחזקה עקרה ובקטלנית נמי וגירשה אירסה ונתארלמנה כתובתה שלו. השיאה וגירשה השיאה ונתארמלה כתובתה שלא ואמרי' בגמ' טמא דהשו"ג השיאה ונתארמלה כתובתה שלה ואמרי' בגמ' טעמא דהשו"ג השיאה ונתארמלה לא נתארמלה תרי זימני לא חזיא לאינסובי. אגב אורחה קא סתים לן תנא כר' יבתרי זימני הוי חזקה ואם נשאת הקטלניות וג' דין הוא שתצא בלא כתובה כמו אוה שאין להכניס, והוא שלא הכי רבה אבל אם הכיר בה י"ל כתובה דהא רבא פסק ממוני לחומה איתתא דאביי כדאמרי בפ' אע"פ וש"כ ככתובה דמיא. ואי לאו דהוה לה כתובה לא הוי פסק לה מזוני:
מלקות דתנן מי שלקה ושנה בד' כונסים אותו לכיפה ומאילין אותו שעורין עד שתהא כרסו נבקעת פי' בעבירה ג' מכניסים אותו לכיפר. אוין מלקין אותו עליהן, הכי מוכח באלו הן הנשרפין, וסתות דתנן אין האשה קובעת לה וסת עד שתתקבענה ג"פ, פי' אינה קובעת לה וסת לסמוך עלי' להיות דיה שעתתה כדתנן כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה ולא מטמאינן לה למפרע מע"ל ועוד דאם קבעה לה וסת והגיע שעת וסת ולא בדקה טמאה. דאורח בזמנו בא אינה מטהרת מן היסת אפילו ניכר פעמים שבדקה בב' וסתות ולא ראתה ושינתה ראיתה ליום אחר ב"פ אפ"ה מחזיקים והתה לכשיגיע אם לא בדקה טמאה דאורח בזמנה בא:
ושור המועד כל שהעידו בו ג"פ. ודוקא נישואין ומלקות דסתם לן כר' הל' כוותי' אבל במקום שלא מצינא סתמא הל' כרשב"ג דהוא רבו של ר'. ואין הלכה כתלמיד במקום כהרב הול' כר' מחבירו והלא מחבריו, ומ"ה ר"י סבר במילה כרשב"ג דאמר לשלישי לא תמול כדאמרי' בגמ', ולגבי משפחת נכפין ומצועין אמר תלמודא והוא דאחזיק ג' זמנין, ולגבי נפלי' דתניא הפילה וחזרה והפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפול בתלתה זמני' ברשב"ג, ואמרי בגמ' היא אמר אפילת תרי והאי אומרת אפילו ג' אלמא לא הוחזקה לנופלים אלא בג' זמני כרשב"ג אבל רבינו יצחק ז"נ כי' ומסתברא דבמילה ונישואים דבב' זנמי הוי חזקה דס' נפשות להקל ואינו נ"ל:
ת"ר נישאת לראשון ולא הי"ל בנים לב' ולא הי"ל בנים לג' לא תנשא אלא למי שיש לו בנים. נשאת נמי שא"ל בנים תצא שאל בכתובה דוקא שא"נ בנים אבל למי שי"ל בנים א"י להוציאה שאל בכתובה, ולמי שאין לו בנים נמי דוקאי אם לא הכיר בה אבל אם הכיר בה סבר וקביל דהא אפילו באיילונית תנן בפ"ב דכתובות אם מתחינה נשאה לשם איילונית י"ל כתובה כ"ש שהוחזקה עכשיו עקרה ונ"מ לשני' דיש בה איסורא ומ"ה א"ל כתובה אע"ג דהכיר בה אבל האי אי איסורא להאי שא"ל בנים הא שרא למי שיש לו בנים. ולמי שא"ל בנים נמי שרא אם ישא אשה אחרת והכי תנאי בתוס' עד כמה מותרת לינשא עד ג'. יתר מכן לא תנשא אלא למי שי"ל אשה ובנים הא אם נשאת למי שא"ל אשה ובנים תצא בלא כתובה מפני שנישאת נשואי טעות, ודוקא ג' הוא דמוציא בכתובה אבל ב' אע"ג דשהה עמו י"ש ואמרי' דבתרי הוו חזקה אפ"ה א"י להוציא בלא כתובה מפני שהחזקה אניה מועלת אלא מכאן ואינך אבל לא על הפעם שנעשית בה חזקה דומיא דשור המועד שאע"פ שבפעם הג' הוחזק מועד אינו משלם נזק שגם על אותה הפעם, אלא מכאן ואילך בנגיחה ד':
איבעי' להו נשאת לג' ולא הי"ל בנים מהו, דליתבעוה הנך קמאי כתובתן, ופשיטנא מצי א"ל השתא הוא דבחשאי:
איבעי' להו נשאת לד' והי"ל בנים מהו דתיהדר ותיתבע כתובתה מג' ופשיטני' מצי א"ל הוא השתא דברית:
הוא אמר מינה ואיהי אמרה מיניה א"ר אמי דברים שבינו לבינה היא נאמנת מאי טעמה איהי קים לה ביורה כחץ פי' א"א להעמידה כלל בשהא י"ש דההוא אע"ג דמודה ואמרה דיורה כחץ בד' כופין אותו להוציא וחייב ניתן לה כתובה דאמרי' שמא לא זכה לבנות ממנה ובעבור זה אינו מקבלת הריון כדאזלא סוגי' דשמעתין. ואם נשאת לג' יוצאה באל כתובה אע"ג דאינו מורה כחץ דכיון דהוחזקה עקרה לא מהימנא. א"י מינה היא ולא מתוקמא מילתא דר"א אלא קודם י"ש והאי תובמת גירושין ממנו מפני שאינו מוליד. ובבאה מחמת טענה דבעי' תוטרא נידה ומרא נקבורה כדאמרי' לקמן והוא אומר מינה האו שאני בריא כשאר כל אדם והי' אומר ר"א שהאי נאמנת ויוציא ויתן כתובה כדתנן בסוף נדרים ואפילו למשנה אחרונה דתנן השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה משמע שאם אניה רוצה להתרצות אין כופין אותה לעמוד תחתיו אלא יוציא ויתן כתובה וזה יש בין משנה ראשונה לאחרונה שבראשונה היו מפרידין אותן מיד. ונ"ל שהי' סוברים דאשה מפקדה אפו"ר הלכך לא היו רוצים לפייסה שאפילו אם התפייס היא הם לא יתפייסו. אח"כ חזרו לומר דאין אשה מצוה על פו"ר הלכך מבקשים ממנה שלא תחוש על הבנים ואם תתפייס הרי טוב ואם לאו אין מכריחים אותה משמע לשון יעשו דרך בקשה, אלא יוציא ויתן כתובה וא"ל דר"א אליבא דמש"ר קאמר ואין הל' כדבריו שלא בא ר"א לחלוק על משנה אחרונה א"ו גם אליבא דמש"א אחרונה קאמר ואתא לאשמיעינן יעשו דרך בקשה ואם תתפייס הרי טוב וא"ל יוציא ויתן כתובה דהאי נאמנת עיין בערך מ"ח בספר:
אמר איזול אינסוב איתתא ואיבדיק נפשאי אר"א אף בזו יוציא ויתן כתובה שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, ורבא אמר נושא אדם כמה נשים. והוא דאית לי' למיזנייהו ול' כרבא והלכך טענתו טענה ומתני' דנדרים כגון שלא טען בעלה הכי. א"נ טען ול"ל למיזנייהו.
הוא אומר אפילה תוך עשר והאי אומרת לא אפילה א"ר אמי אף בזו היא נאמנת דאם איתא דאפילה נפשה בעיקרתא לא מיחזיק אפילה כששהה עמה י"ש ולא ילדה ואנו באים להוציא לכופו. הוא אמר הפילה בתוך עשר ועדיין אין זמן להוציא דתנן מונין משעה שהפילה היא נאנמת ויוציא ויתן כתובה:
ת"ר הפילה וחזרה והפילה הוחזקה לנפל פי' ויוציא ויתן כתובה שמא לא זכה לבנות ממנה. הוא אומר אפילה ב' והיא אומרת ג' אר"י ב"א עובדא הוי בו מדרשא ואמרו היא נאמנת דאם איתא דלא אפילא נפשה באפילה לא מחזקה:
האיש מצוה על פו"ר ואתמר ר"י ור"ל ר"א ה"ל כר"י וח"א אין ה"ל כר"י ואסיקנא אין הל' כר"י:
מה"מ א"ר אלמאי בשם ר"י ברר"ש א"ק ומלאו את הארץ וכבשה איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש אדרבה וכבשוה תרי משמע ארנב"י וכבשה כתיב:
ההיא דאתא לקמי' דר"א א"ל לא מפקדת. א"ל ומסיבו דילה מה תהא עלה דהך איתתא אמר כה"ג ודאי כייפינן. פי' בתוך עשר הוה ואיהו אמרה מיני' דאיהי מהימנא ובעבור שבאה מחמע טענה כייפינן לי' להוציא וליתן כתובה:
ההיא איתתא דאתא לקמי' דר"נ א"ל לא מפקדת א"ל לא בעי הך אתתא חוטרא לידה ומרה לקבורה אמר כה"ג ודאי כייפי'. פי' גם זה בתוך עשר שנין והיא אמרה מיני':
יהודית דביתהו דר"ח הו"ל צער לידה שאי נפשא במנהא ואתאי' לקמי' דר"ח א"ל איתתא מופקדת אפו"ר א"ל לא אזלא ואשתתאה סמא דעקרתא לסוף גליא לי' מילתא א"ל איכו ילדת לי חדא כריסי אחרת דבמר מר יהודה וחזקי' תואמים היו, א' נגמרה צורתו לסוף ז' וא' נגמרה צורתו לסוף ט' יהודה וחזקי' אתי פזי ועוזי אחוותה. ולא מפקדא והאמר ר"ח ב"ק אר"י מעשה באשה א' שחצי' את חורין חכפו את רבה ועשאה ב"ח פי' לומר כריב"ב ארנב"י מנהג הפקרה נהגו בה פי' ובעבור זה שחררה שתנשא ולא בעבור שהיא מצווה על פו"ר:
אמר ר"י [א"ש] פצ"ד בידי שמים כשר פי' שנולד במעי אמו פצוע ומעולם לא הי' לו שעת הכושר דיקא נמי דאמרינן א"ר היינו דקרינן פצוע דכה ולא קרינן הפצוע, פי' אי הוי כתיב הפצוע הוה משמע הפצוע מעיקרו דהיינו במעי אמו השתא דכתיב פצוע דכה משמע ששלם נולד והי"ל שעת הכושר ואח"כ נפצע, במתניתא תנא נאמר לא יבא פצ"ד ונאמר לא יבא ממזר מה להלן בידי אדם אף כאן בידי אדם. ואי קשיא כיון דפצ"ד בידי שמים הוא ממעי אמו א"כ היינו סריס חמה כהן שנשא ב"י מאכילה בתרומה פי' מפני שרשאי הוא לבא בקהל ור"י מאי אתא לאשמיענן מתני' היא. תשובה. א' פצ"ד מן השמים וא' הוא סריס חמה שס"ח כל גופו לקוי ממעי אמו כדאמרי' לקמן בפירקין ומחמת זה אינ' מוליד ואע"פ שאין לו שום ליקויי בביצו גופו לקוי הוא דומי' דאיילנות והוא ניכר בסמניו אבל פצ"ד כל גופו שלם הוא אלא שנולד בביציו פצועים הלכך הא' אע"ג דסריס חמה כשר לבוא בקהל פצ"ד לא יבא ואע"פ שנפצעו ממני אמו ואין לחלק בו בין אם הי"ל שעת הכושר בין אם לא הי"ל ש"ה להכי איצטריך ר"י למימר שגם פצ"ד בידי שמים שלא הי' לו שע"ה כשר, והמורה פי' פצ"ד מן השמים ע"י רעמים וברד או ממעי אמו וכן פי' לעיל בפ' כיצד סריס אדם שסירסו אדם ולא מחמת חולי או שנסתרס מאיליו. ואינו נ"ל שאל היה מכשיר ר"י כ"א פצ"ד ממעי אמו דומיא דסריס חמה דאמרי' לקמן שלא הי"ל שע"ה והוא שאינו בר חליצה ומותר לבא בקהל אבל אם יצא שלם ממעי אמו אע"פ שנעשת לאחר מכאן ע"י רעמים או ע"י חולי סריס אדם נקרא והוא בר חליצה ואסור לבוא בקהל. וגם המורה פי' בדיוקו של רבא אי הוה כתיב הפציע משמע מעיקרו וכגון במעי אמו וש"מ דלא מכשיר ר"י אלא אותו שהי' פצוע מעיקרו ממעי אמו שלא הי"ל שע"ה דומיא דסריס חמה דסוגיא דשמעתין משמע דפלוגתי' דר' ישמעאל ות"ק שהכשיר בביצה א' בפצ"ד בידי אדם מיירי דבמאי דקא מיירי ת"ק מהדר ר"י ות"ק ה"ק כל שנפצעו ביצים שלו אפילו א' מהן ושמענה ר"י ואמר דכל שאין לו אלא ביצה א' ה"ה כסריס חמה וכשר ור' יהודה אמר דפצוע דכא בידי שמים אפילו בב' ביצים וליכא מאן דפליג בידי שמים כ"א בידי אדם דמכשיר ר' ישמעאל, ולית הל' כוותי' אלא כת"ק דאין הל' כיחיד, ותו דהו"ל מחלוקת בברייתא וסתם דמתני' דנתן איזהו פצ"ד כל שנפצעו ביצים שלו ואפילו א' מהן וקי"ל מחלוקת בברייתא וסתם דמתני' ה"ל כסתם. אבל בהל' בה"ג כתב בהל' מיאון שחבר והיכא דאתיליד חדא ביצא הוא דהו"ל כשר דחניא ר"י אומר משום ריכ"ב כך שמעתי וכו' לעיל. ונראין דבריו שהוא ר"ל שאל נפצעה ביצתו לאחר שנולד אלא כך נולדה ממעי אמו וקשה לי דא"כ הו"ל פצ"ד בידי שמים ומאן פליג עלי' ותו מאה ארי' ביצה א' אפילו שתיהן נמי כדר"י. ומצאתי שגם בירושלמי מפרש דר' ישמעאל שממעי אמו נולד כן דגרסי' התם אית תני בידי אדם פסול ובידי שמים כשר ואית תני בין בידי שמים בין בידי פסול למ"ד בידי אדם פסול בידי שמים כשר יליף להו מממזר, דכתיב לא יבא ממזר ולא יבוא פצ"ד מה ממזר בידי אדם אף פצ"ד בידי אדם, מ"ד בי בידי אדם בין ב"ש פסול מנ"ל א"ר מנא לא יבוא פצ"ד לעולם. א"ר יוסי ב"ר אבין עוד הוא יליף לי' ממזר לא יבא פצ"ד מה ממזר בידי שמים אף פצ"ד בידי שמים ממזר בידי שמים יצירתו בידי שמים אף פצ"ד בידי שמים ממזר בידי שמים יצירתו בידי שמים הוו בעיין מימר מ"ד בידי אדם פסול בידי שמים כשר ר"י בנו של ר"י בן ברוקה מ"ד בין ב"א בין ב"ש פסול רבנן. אלמא מוכח דר' ישמעאל בידי שמים מיירי ובהא פליגי דת"ק פוסל אפילו ב"ש ור"י מכשיר אבל בא. אם נפצעה בבציו לאחר שנולד מודה ר"י דפסול. ובין לפי גמרת ירושלמי ובין לפי גמרת שלנו פצ"ד בידי אדם אפי' בביצה א' ופצוע ב"ש כשר אפילו בשתי ביצים וכן הל':
אמר רבא פצוע בכולן דך בכולן כרות בכולן בין שנפצע הגיד בין שנפצעו ביצים בין שנפצעו חוטי הביצים דך בכולן פי' בין שנדך הגיד בין שנדכו ביצים בין שנדכו חוטי ביצים. כרות בכולן פי' שנכרת הגיד בין שנכרתו ביצים בין שנכרתו חוטי ביצים, פי' פצוע הוא ע"י חבורה כמו פצע תחת פצע. דיכה היא שע"י חולי ומכה נתיכו ונמיקו. כריתה הוא ע"י סכין. נקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה מן העטרה. סבר רחב"א לאכשורי א"ל ר"א הכי אמר ריב"ל עטרה כ"ש מכרבת פי' נקב הגיד למטה כלפי קרקע למטה מן העטרה ועולה הנקב ויוצא כנגדו למעלה מן העטרה סבר ר"ח לאכשורי כיון שאין כל הנקב למעלה מן העטרה וא"ל ר"א עטרה כ"ש מעכבת כיון שיוצא פי הנקב העליון למעלה מן העטרה אפילו שפיו התחתיון למטה מן העטרה פסול הוא:
אם נשתייר מן העטרה אפי' כחוט כשר, יתיב רבינא וקמבעי' לי' מלא החוט שאמרו על פני כולה או על פני רובא א"ל רבא תוספתאה לרבינא מלא החוט ע"פ כוהל ועל פי ראשה, פי' העטרה היא גובה אצל הגוף ולמטה משפלת ויורדת וצריך שישאר החוט הגבוה הסמוך אצל הגוף שהוא הראש של העטרה ומשם ולמטה אין דרך כלום אבל אם נחתך אותו החוט הסמוך לגוף שהוא ראש עטרה ולמטה ממנו נשאר שלם (חסר בכת"י) ופוסל הוא.
אר"ה כקולמוס כשר כמרזב פסול האי שליט בי' אוירא והאי לא שליט בי' אוירא, ור"ח אמר כמרזב כשר כקולמוס פסול האי גריר והאי לא גריר א"ל רבינא למרימר אמר מ"ז משמי' דר"פ הל' בין כקולמוס בין כמרזב כשר מיהו מבעי' לי' למטה מעטרה או למעלה פשיטא למעלה אפילו נכרת נמי. הוי עובדה בפומבדיתא דאיסתתם גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים סבר רבב"א לאכשורי. א"ל ר"פ משום דאתי ממולאי אמרי' מילי ממוליאתא במקומה מבשלא שלא במקומה לא מבשלא
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.