ירושלמי יבמות ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יבמות פרק ו: משנה תוספתא ירושלמי בבלי

<< ירושלמי, מסכת יבמות, פרק ו >>




מתוך: ירושלמי יבמות ד א (עריכה)

הלכה א משנה[עריכה]

החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהוולד של קיימא הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא פסלה מן הכהונה בזמן שאין הוולד של קיימא הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה

הלכה א גמרא[עריכה]

בשעבר הא בתחילה לא די מתניתא היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהא לה שלשה חדשים ותחלוץ מיד מה נפשך אם בן קיימא הוא לא נגע בה חליצה אם אינו בן קיימא הוא הרי חליצתה בידה רבי זעירה רבי חייה בשם רבי בון בשם רבי יוחנן שלא תהא צריכה כרוז לכהונה רבי בא רבי יעקב בר אידי בשם ר' הושעיה שלא תהא צריכה כרוז לכהונה תני ר' הושעיה (דברים כה) את שאומרין לו ייבם אומרים לו חלוץ ואת שאין אומרין לו ייבם אין אומרים לו חלוץ מה נפק מן ביניהון היתה כשירה ונתחללה כגון אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט מאן דאמר שלא תהא צריכה כרוז לכהונה וזו הואיל ואינה צריכה כרוז לכהונה חולצת מאן דאמר את שאומרים לו ייבם אומרים לו חלוץ אינה חולצת חלץ בתוך שלשה חדשים מהו שתהא צריכה לאחר שלשה חדשים נישמעינה מן הדא קטנה שחלצה תחלוץ משתגדיל ואם לא חלצה חליצתה כשירה רבי מנא אמר לה סתם רבי יצחק בריה דרבי חייה מטי בה בשם רבי יוחנן דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמר אין חולצין ואין מייבמין את הקטנה שמא תמצא איילונית כמה דאת אמר תמן אף על פי שחלצה חולצת והכא נמי אף על פי שחלצה חולצת רבי יודן בעי חלץ לה מעוברת והפילה נישמעינה מן הדא הרי שמת והניח את אשתו מעוברת יכול תהא זקוקה ליבם תלמוד לומר (שם) ולא ימחה שמו מישראל את ששמו מחוי יצא זה שאין שמו מחוי יכול תהא מותרת להנשא תלמוד לומר להקים לאחיו שם בישראל עד שתדע אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא יכול אף אשת סריס תהא צריכה לייבום תלמוד לומר ולא ימחה שמו מישראל את שאין שמו מחוי יצא זה שאין שמו מחוי יכול אומר צרתה מותרת להינשא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת כמה דאת אמר צרתה לא תינשא עד שתדע כמה היא מותרת אם בעיבור אם בביאה אף בחלוצה כן חליצה פטור וביאה פטור כמה דתימר בביאה כך את מר בחליצה שמואל אמר זכין בעוברין רבי לעזר אמר אין זכין בעוברין אמר ר' יוסי אף על גב דשמואל אמר זכין לעוברין מודי והוא שיצא ראשו ורובו בחיים די מתניתא החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת כמה דאת אמר תמן כאן הוא למפרע לא נגעה בה חליצה והכא כן הוא למפרע והוא שיזכה תמן תנינן האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה אם נקבה מאתים ילדה נקבה נוטלת מאתים רבי לעזר אמר לא אמר אלא בנו הא אחר לא רבי יוסה אמר אפי' אחר על דעתיה דרבי לעזר ובלבד שכיב מרע הא בריא לא בלבד מטלטלין הא קרקעות לא מתניתא פליגא על ר' לעזר גר שמת וביזבזו ישראל את נכסיו ונודע שיש לו בן במדינת הים או שהיתה עיברה הכל חייבין להחזיר מה עבד לה ר' לעזר שנייה היא הכא שהוא בנו וסיפא פליגא על שמואל מן הדא דרבי יוסה החזירו הכל אח"כ מת הבן או שהפילה כל הקודם באחרונה זכה בראשונה לא זכה אפילו בראשונה לא יזכה לא כן אמר רבי יוסה אף על דשמואל אמר זכין לעוברין מודי והוא שיצא ראשו ורובו מחיים הרי אינו בן קיימא אמר ר' יצחק בר אלעזר משום ייאוש רבנן דקיסרין רבי חייה בר ווא בשם רבי אבא בר נתן חזר בה רבי נתן מן מתניתא אם זכר מנה אם נקבה מאתים ונקבה גבה לא בעניין כאחד הוא תני בר קפרא בן יומו זכין לו


מתוך: ירושלמי יבמות ד ב (עריכה)

הלכה ב משנה[עריכה]

הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהוולד של קיימא יוציא וחייבין בקרבן ואם אין הוולד של קיימא יקיים ספק בן תשעה לראשון ובן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר וחייבין באשם תלוי

הלכה ב גמרא[עריכה]

אמר רבי יוסי כל שאיפשר לך לעמוד על וודאו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי היך עבידא היו לפניו שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן וחבירו מונח בתיבה ואמר מאחר שאילו אמצא את המפתח יכול אני לעמוד על וודאו מהו שיהו חייבין על ספיקו אשם תלוי נישמעינה מן הדא הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת עד שלא יוודע לו אם בן קיימא הוא אם אינו בן קיימא מביא הדא אמר' שאינו מביא רב אמר כל שאיפשר לו לעמוד על וודייו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי היך עבידא היו לפניו שני זיתים אחד של חלב ואחד של שומן ואכל אחד מהן ובא עורב ואכל את השני מאחר שאינו יכול לעמוד על וודייו אין חייבין על ספיקו אשם תלוי אבל אם אכל עורב תחילה ואחר כך אכל הוא מאחר שהוא יכול לעמוד על וודייו חייבין על ספיקו אשם תלוי לא כן אמר רב והוא שיוכיח לפניו חלב ברור אף על גב דרב אמר והוא שיוכיח לפניו חלב ברור מידה הוא הכא שיכול לעמוד על וודאו מתניתא פליגא על רב כוי רבי לעזר אומר חייבין על חלבו אשם תלוי מה עבד רב פתר לה חלוקין על דברי ר' לעזר מתניתא פליגא על רב חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחת מהן ואין ידוע את אי זה מהן אכל מביא אשם תלוי אכל את השנייה מביא אשם וודאי אכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השנייה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי ניחא ראשון מבי' אשם תלוי שני למה אמר רבי יוסה תיפתר שהיתה חתיכה גדולה ואכל חצייה והניח חצייה מתניתא פליגא על רב חתיכה של חולין וחתיכה של קודש אכל את אחת מהן ואין ידוע את אי זה מהן אכל מביא אשם תלוי אכל את השנייה מביא אשם וודאי אכל את הראשונה ובא אחר ואכל את השנייה זה מביא אשם תלוי וזה מביא אשם תלוי ניחא ראשון מבי' אשם תלוי שני למה אמר רבי יוסה תיפתר שהיתה חתיכה גדולה ואכל חצייה והניח חצייה מתניתא פליגא על רב ספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון יוציא והוולד כשר וחייבין אשם תלוי הרי אפשר לך לעמוד על וודייו וחייבין על ספיקו אשם תלוי אמר רבי יוסה קיימה רבי זעירא קומי רבי חייה רב ווא ר' חזקיה רב חייה בר בא קיימ' ר' זעורה קמינן מאחר שהוא יכול להערות ולפרוש ולידע אם ממנו הוא אם מאחר הוא במשהו יכול לעמוד על וודייו מה אנן קיימין אם בשבא עליה לאחר מיתת בעלה מיד הוכר עוברה לאחר שני חדשים ניתני בן ט' לזה ולזה בן ז' לזה ולזה אלא כן אנן קיימין בשבא עליה לאחר שני חדשים והוכר עוברה לאחר ג' חדשים ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה חמשה חדשים אלא כן אנן קיימין כשבא עליה לאחר שני חדשים והוכר עוברה לאחר ג' חדשים ניתני היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהו לה חמשה חדשים אלא כן אנן קיימין כשבא עליה לאחר ארבעים יום והוכר עוברה לאחר חמשים יום הרי יש כאן שלימין לראשון ומקוטעין לשני שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים שלימים מקוטעים את שמע מינה שהן שתי יצירות את שמע מינה שהאשה יולדת לחדשים מקוטעין את שמע מינה שהאשה מעוברת וחוזרת ומתעברת את שמע מינה שהאשה אינה מתעברת משני בני אדם כאחת ופליגא על דרבנן דאגדתא דרבנן דאגדתא אומרים (שמואלא יז) ויצא איש הביניים ממערכות פלשתים ממאה ערלות פלשתים שהערו בה מאת ערלות פלשתים אמר רבי מתנייה ולא פליגין עד שלא נסרח הזרע האשה מעוברת משני בני אדם כאחת משנסרח הזרע אין האשה מעוברת משני בני אדם כאחת מניין שתי יצירות רבי זעירא בשם רבי הונא (בראשית יב) וייצר יצירה לשבעה ויצירה לתשעה נוצר לז' ונולד לשמונה חיי כל שכן לתשעה נוצר לתשעה ונולד לשמונה אינו חיי נוצר לתשעה ונולד לשמנה לשבעה איתא חמי אם לשמונה אינו חייה לא כ"ש לשבעה בעון קומי ר' אבהו מניין לבן שבעה שהוא חייה אמר לון מדידכון אנא יהב לכון זוטא אבטא זוטא אבטא בא הספק ליטול את חלקו של אביו אמרין ליה הני אביך בא היבם ליטול חלקו של אחיו א"ל הני בריה הא כיצד עושין שיפיות ביניהן ומחלקין נכסי המת נמצאת אומר שיפיות לאחין הפסד לאחין תחרות באחין שכר באחין מת הזקן הרי יש באים בנים בוודאי ובין בן בספק מת הספק הרי יש בן אחי אב בוודאי ואם בספק מת אחד מן האחין הרי יש כן אח בודאי ובן אח בספק מתה אמו של ספק הרי יש כאן בן בודאי ובעל בספק מת הספק ואח"כ מתה אמו הרי יש בן אחי אם בוודאי ובעל בספק מת הייבם ובא הספק ליטול חלקו של אביו אי הוה קדמייא מיסכן אמרין ליה הני אבוך אי הוה עתיר אמרין ליה כולן אחין בני אחין בואו ונירש חלקו של אבינו וחלקו של אחי אבינו תני הראשון ראוי להיות כהן גדול והשני ממזר בספק רבי ליעזר בן יעקב אומר אין ממזר בספק מודי ר' ליעזר בן יעקב בספק כותים ובספק חללים כההיא דתנינן תמן עשרה יוחסין עלו מבבל על דעתיה דר' ליעזר בן יעקב שמונה על דעתיה דרבן גמליאל ורבי ליעזר תשעה על דעתיה דרבנן עשרה


מתוך: ירושלמי יבמות ד ג (עריכה)

הלכה ג משנה[עריכה]

שומרת יבם שנפלו לה נכסים מודין בית שמאי ובית הלל שהיא מוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשה בכתובתה ובנכסים הנכנסין והיוצאין עמה בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב ובית הלל אומרים הנכסי' בחזקתן כתובתה בחזקת יורשי הבעל ונכסים הנכנסין והיוצאין עמה בחזקת יורשי האב

הלכה ג גמרא[עריכה]

הכא את אמר מוכרת ונותנת וקיים מתה מה יעשה בכתובתה והכא את אמר יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב אמר רבי יוסי בן חנינה הן דאת אמר מוכרת ונותנת וקיים כשנפלו לה עד שלא היתה שומרת יבם והא דאת אמר יחלקו יורשי הבעל עם יורשי האב כשנפלו לה משנעשית שומרת יבם נפלו לה עד שלא נעשית שומרת יבם ועשו פירות משנעשית שומרת יבם כמי שנפלו לה משנעשית שומרת יבם אמר רבי זעירא ההן יבם דהכא צריכא דבית שמאי כבעל הוא או אינו כבעל אין כבעל הוא יורש את הכל אם אינו כבעל לא יורש כלום מספק יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב בית הלל פשיטא ליה כבעל ויורש את הכל שכן אפילו אחיו אין לו אלא אכילת פירות בלבד תני רבי הושעיה ירשו היורשין את כתובתה חייבין בקבורת' אמר רבי יוסה אילולי דתניתה רבי הושעיה הוות צריכא לן מאחר שאין לה כתובה אין לה קבורה וקשיא אילו אשה שאין לה כתובה שמא אין לה קבורה אשה אף על פי שאין לה כתובה יש לה קבורה ברם הכא אם יש לה כתובה יש לה קבורה אם אין לה כתובה אין לה קבורה


מתוך: ירושלמי יבמות ד ד (עריכה)

הלכה ד משנה[עריכה]

כנסה הרי היא כאשתו לכל דבר ובלבד שתהא כתובתה על ניכסי בעלה הראשון

הלכה ד גמרא[עריכה]

כיצד הוא עושה כונס ומגרש ומחזיר והיא שוברת על כתובתה אמר רבי יוסה לצדדין היא מתניתא או שוברת לו על כתובתה רבי זעירא בשם רב המנונא כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה כתובתה על נכסיו ואם לאו כתובתה על ניכסי בעלה הראשון ר' יוסי אמר בשם רב חסדא מתניתא אמרה כן שהמגרש את האשה והחזירה על מנת כתובה הראשונה החזירה סוף עד שיכניס ויגרש ויחזיר דרובא אתא מימר לך אפי' כנסה וגירשה והחזירה אם חידש לה כתובה על נכסיו ואם לאו כתובתה על ניכסי בעלה הראשון רבי זעורה בשם רבי המנונא אמר ארוסה שמתה אין לה כתובה שלא הותרה להינשא לשוק שלא תאמר יעשה כמי שגירש ויהא לה כתובה לפום כן צריך מימר אין לה כתובה


מתוך: ירושלמי יבמות ד ה (עריכה)

הלכה ה משנה[עריכה]

מצוה בגדול לייבם לא רצה מהלכין על כל האחין לא רצו חוזרין אצל הגדול ואומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם


מתוך: ירושלמי יבמות ד ו (עריכה)

הלכה ו משנה[עריכה]

תלה בקטן עד שיגדיל ובגדול עד שיבוא ממדינת הים ובחרש ובשוטה אין שומעין לו אלא אומרים לו עליך מצוה או חלוץ או ייבם