שערי תשובה (מרגליות)/אורח חיים/כה
(א) יניח תפילין — עיין באר היטב. וכתב ברכי יוסף בשם האחרונים, שאם אפשר שיהיה לו תפילין בשאלה מאחר, ציצית קודמין, ע"ש. ועיין לקמן סימן ל"ח ס"ק ד לעניין תפילין ומזוזה. ונראה דהיינו אם נכון לבו בטוח שיוכל לשאול תפילין, שעל כל פנים לא יצטרך להחזירם כל זמן שירצה אם לא יזדמנו לו לקנות; ואם לאו, אכתי איכא למיחש שמא יצטרך להחזירם טרם יזדמנו לו אחרים, ונמצא בטל ממצות תפילין, שהיא קודמת למצות ציצית לדברי הפוסקים אלו שהם עיקר לדינא. ועיין ביד אפרים, ובשו"ת שאגת אריה סי' כ"ח, ובשו"ת שמש צדקה סימן ט"ו וט"ז. ונראה דאם יש לו תפילין של רש"י, אלא שרוצה להניח תפילין של רבינו תם, ואין לו ציצית, הציצית קודמין, כיון דרובא דאינשי אין מניחין תפילין דר"ת כלל. אבל איפכא לא, ואפילו יש לו של ר"ת, אם אין לו של רש"י הם קודמין לציצית, שהם העיקר לעניין ברכה כמו שכתב בסימן ל"ד. ואף שקדושת תפילין של ר"ת גדולה מאד, מכל מקום לעניין לצאת בו ידי חובה – של רש"י קודמים; שאדרבה, מחמת זה נמנעו רוב העולם מלהניחם, לפי שכל א' הוא פעולה מיוחדת, כמו שכתב בזוהר חדש וכמו שכתב בסימן ל"ד. ולכן פשוט, מי שאינו יכול לקנות שניהם, יקנה של רש"י תחילה, ואחר כך כשיהיה לו לקנות של רבינו תם יקנה, והכי נהוג עלמא. ואם כן הוא הדין לעניין ציצית. וכתב בשלמי ציבור בשם תשובות דבר משה, שמי שאין ידו משגת לקנות תפילין של יד ותפילין של ראש יקנה של ראש תחילה, ע"ש:
(ב) בטלית גדול — עיין באר היטב. ובברכי יוסף כתב בשם תשובת מהר"י מולכין כ"י: מי שהיה מונח בכיסו טלית של חול ותפילין, וטלית של שבת היה למעלה מכל, אם יכול להעביר על של שבת וליקח של חול? והביא מתוספות דיומא דף ל"ג (ע"א ד"ה אין מעבירין), דלא שייך אין מעבירין כו' אלא כי בעי למעבד תרווייהו. ושוב דחה זאת. והברכי יוסף כתב ללמוד מדברי המגן אברהם אלו שהביא הבאר היטב, דהוא הדין בזה יכול להעביר על של שבת וליקח את של חול, ע"ש. ושם כתב שלדעת האר"י ז"ל, אף שהוא לבוש טלית קטן יש ללבוש גם טלית גדול קודם התפילין, ע"ש:
(ג) תחילה — עיין באר היטב. ומי שנוהג להניח של יד מיושב ושל ראש מעומד, כדעת האר"י ז"ל, כתב בדרכי נועם שם, כיון דלעניין דינא נמי אין חובה לברך ברכת תפילין מעומד, ולכן אינו רשאי להחמיר לברך מעומד, שלדעת המקובלים הנכון להיות מיושב:
(ד) להניח — עיין באר היטב. במגן אברהם מייתי מקרא ד"מצות ה' ברה". עיין בהגהת תוספות שבת ובשער יוסף על הוריות, מה שכתב שם בדף כ"ו, ובשו"ת חינוך בית יהודה סימן א', עיין שם:
(ה) שתי ברכות — עיין באר היטב. וכתב במחזיק ברכה: מי שטעה ובירך על תפילין של יד "על מצות תפילין", יצא. ואם הוא מבני אשכנז, אם נזכר קודם ההידוק, מברך "להניח" קודם הידוק גם כן, ועל של ראש מברך "על מצות", כן כתב מהר"ש ווינטורה. ובמכתם לדוד חלק עליו, וכתב שבבני אשכנז, אם נזכר קודם ההידוק יברך "להניח", ובשל ראש לא יברך כלל; ואם לא נזכר, יברך כשמניח של ראש "להניח" לבד, עיין שם:
(ו) להניח בקמץ – עיין באר היטב. ומה שכתב בשם הלבוש ולחם חמודות ליתא, דאדרבה גם הם הכריעו לומר בקמץ. וכתב כן על פי העולת תמיד, וכבר השיג עליו באליהו רבא. ואליהו רבא ומור וקציעה הסכימו להבית יוסף לומר בקמץ, וכן כתב מהר"מ זכותא בהשגת כת"י על ספר מצת שמורים, וכתב כי בקמץ מלשון "להניח ברכה" אתי שפיר, שפירושו שתהיה נחה שם בקיום ובקביעות על ידי הקשר, לא תנוד אנה ואנה. מה שאין כן בפתח ודגש שרשו ינח, שהוא גם כן לשון עזיבה; וגם כשהוא בלשון שימה, כגון "והנחתו לפני ה'", אינו אלא שימה גרידא לרגע וארעי, עיין שם. וקצת מזה כתב גם כן באליהו רבא, עיין שם:
(ז) שמהדקו – עיין באר היטב. וכתב בשלמי ציבור, שצריך ליזהר שלא יהא נחפז לברך על של יד קודם הנחה בקבורת, דהוה ליה קודם דקודם; ואחר ההידוק, אף על פי שלא עשה הכריכות, לא מיקרי עובר לעשייתן. ועיין ב"ח ושו"ת בית יעקב בסימן פ"ח, והבאתיו לעיל סימן ח' (ס"ק ב), עיין שם:
(ח) עמהם – עיין באר היטב. ובפנים מאירות חלק א' סימן נ"ט דעתו שמותר לענות אמן אחר ברכת חבירו על התפילין לכתחילה, אף על גב דלקדיש וקדושה לא יפסיק, מכל מקום "אמן", הוא קבלת דברים שמאמין בה' שציוונו להניח תפילין – לא הוי הפסק; וכיון שלרבינו תם אף לקדיש וקדושה פוסק, יש לסמוך עליו לעניין עניית אמן, ע"ש. ומה שכתב בשם דרכי נועם לעניין להפסיק בעניית קדיש וקדושה ואמן בין תפילין של יד לשל ראש בתפילין של רבינו תם, כן כתב בבכור שור בסוטה דף מ"ד ע"ב, ע"ש:
(ט) הרצועה – עיין בבאר היטב בשם האר"י ז"ל. וכן כתב הרדב"ז בתשובה חלק ג' סימן תרכ"ג, וכתב בברכי יוסף שכן המנהג בכל מקום. וכתב בספר מטה משה: אמנם נראה, שאם אחר שבירך שמע קדיש או קדושה, ואם לא יכרוך יהיה לו פנאי להניח של ראש ולענות, דיש לעשות כן ועדיף טפי למעבד הכי, וכן נהגתי, עכ"ל:
(י) מהתיק – עיין בבאר היטב, ועיין לקמן סימן כ"ח מה שכתב בשם המגן אברהם. וכתב בברכי יוסף בשם תשובות מהר"י מולכין, מי ששכח ולבש של ראש קודם של יד אין צריך להסירה, כיון דיצא ידי מצותה. והוכיח כן מבית יוסף סימן כ"ו ע"ש, וכן כתב בשאלת יעבץ סימן קכ"ה. וזה דלא כבעל הלכות קטנות סימן נ"ג. ומכל מקום גם הוא כתב שאם לבש של ראש מפני שלא היה לו של יד, ואחר כך נזדמן לו של יד, אינו צריך להסיר של ראש קודם הנחת של יד, ע"ש. ועיין בשלמי צבור בשם מהרח"ו שכתב: מורי ז"ל היה נזהר שלא להוציא תפילין של ראש מן הכיס עד שיניח ויקשור תפילין של יד סביב הזרוע בקיבורת במקום הקשר, ואחר כך לא היה חושש מלהוציא תפילין של ראש אף שעדיין לא הקיף בזרוע עצמו. וכפי הטעם שכתב המגן אברהם, אפשר דאף על ידי אחר אין להוציא של ראש עד שיניח של יד, ע"ש. ועיין בתשובת יעבץ חלק ג' סימן כ"ו שהבאתי לקמן סימן מ"ם, ע"ש:
(יא) מעומד — עיין באר היטב. ועיין בשו"ת חכם צבי סימן ל"ו שהביא מתשובת הרדב"ז, דדין שאינו מוזכר ההיפך בש"ס ופוסקים יש לילך אחר דברי קבלה, וגם במקום שיש פלוגתא בין הפוסקים – דברי קבלה יכריע, ע"ש:
(יב) לברך — עיין באר היטב. ועיין בשל"ה, דמחלק בין מי שלובש תפילין כל היום, וגם משא ומתן שלו בתפילין, שפיר הוי היסח הדעת בנשמט, ע"ש:
(יג) שלא לברך — עיין באר היטב. ועיין לקמן סימן נ"ג בבאר היטב ס"ק ג, שהביא מגינת ורדים, וכתב דממגן אברהם סימן כ"ה משמע דאינו צריך לברך. וכבר כתבתי מזה בסימן וא"ו, עיין שם. ועיין בפרח שושן כלל א' סימן ט' מה שכתב בזה על דברי גינת ורדים, ובסימן נ"ג יתבאר בעזר השם יתברך:
(יד) ההדוק — עיין באר היטב. ומה שכתב: וכ"פ וכן פירש, או: וכן פסק המגן אברהם כו' – זה אינו, דהמגן אברהם לאו מטעמא דהט"ז אתי עלה, אלא משום טעמא דכתב לעיל בנשמטו, דבזמן הזה שאין לבוש התפילין רק בזמן תפלה לא הוי הסיח הדעת. ואם כן, לדעת השולחן ערוך והאליהו רבא שכתב לעיל ס"ק ט"ו, גם בזה יש לברך. וגם נפקא מינה במי שלובש תפילין כל היום דגם של"ה מודה, כמו שכתבנו לעיל. גם דברי המגן אברהם צריכים עיון, מה דמדמה נפסק לנשמטו אליבא דמה שכתב של"ה, שנראה שלפי הטעם דשל"ה יש לחלק ביניהם. ועיין באליהו רבא שבנ"צ משמע כהט"ז, ויש להקל בספק ברכה. ואם נפסק הקשר ורוצה להניח תפילין אחרים, יש לומר דהכל מודים שיברך, וכן כתב במחזיק ברכה בשם מאמר מרדכי וספר זרע אמת, עיין שם:
(טו) נהגו העולם — עיין באר היטב. והמקור חיים כתב שלא לחלוץ עד אמירת פסוק "והיה ה' למלך" כו'. ובספר הכוונות המסודר ממהר"ש וויטל כתב בהגהותיו שיסיר הכריכות מהאצבע וב' או ג' כריכות מהזרוע, ויסיר של ראש, ואחר כך של יד יחלוץ מיושב, והטלית יהיה עליו עד שיסיר התפילין, עיין שם:
(טז) מוסף — עיין באר היטב. וכתבו בשם האר"י ז"ל: אחר קדיש של חזרת ספר תורה שבהיכל; והיינו בפי מנהגם, להחזיר הספר תורה אחרי אשרי ובא לציון, כמבואר בסימן תכ"ג, עיין שם. וכן נוהגין, ודלא כמו שכתב בתשובות מנחם עזריה סימן ק"ח לחלוץ אחר תפילת שחרית, ע"ש. וכתב הפרי חדש סימן תכ"ג, שאם השעה דחוקה, שאינו מספיק לחלוץ התפילין, יזיזם ממקומם לצד אחר דחשיב כמונחים בכיסם כו'. ונראה שיש מציאות לעניין זה, כגון שהוא עומד לבוש בתפילין והציבור כבר התחילו קדושת כתר, שאין שהות לחלוץ, שכמו רגע שיאחר ישלימו לומר הקדושה. וכתב עוד: מי שיצא ידי חובת חזרת מוסף, וחזר להניח תפילין, והלך לבית הכנסת שעדיין לא התפללו מוסף, דעתי נוטה שיכול לומר "כתר" עמהם. ומחזיק ברכה כתב, שנראה לו שיסלק התפילין ויאמר "כתר". וכתב בשלמי ציבור: מדלא אמר "אסור עד שיסלקם", שמע מינה דדווקא לכתחילה יש לו לסלקם; אבל אם היה עסוק בלימודו ולאו אדעתיה, וכשהתחילו הציבור הקדושה ננער ממשנתו ושמעה אזנו ואין שהות לחלוץ, בהא אזיל ומודה להפרי חדש דעונה "כתר" עמהם, עיין שם. ומה שכתב בבאר היטב בשם הרמ"ע, עיין שם בסימן ק"ח שכתב שהמניחין תפילין במנחה יניחו גם כן במנחת ראש חודש, כי קדושת ראש חודש עולה ויורדת אחר תפילת מוסף, ולכן יכול ללובשם כל היום. ובמחזיק ברכה כתב שכן נוהגים, ודלא כמו שכתב באור צדיקים בשם מהרח"ו שאין כן דעתו. וכן מבואר מדברי הפרי חדש דלעיל, שאחר מוסף יכול ללובשם. ועיין בדבר שמואל סימן קי"ב, בעניין שיש נוהגין שלא לחלצן בראש חודש ובחול המועד אף במוסף; וכתב שם שהלבוש והרדב"ז נתנו טעם שיש לחלצם במוסף, עיין שם: