שיר השירים ב/הערות נוסח
<< · שיר השירים · ב/הערות נוסח · >>
שער מקרא · שער תורה · שער נביאים · שער כתובים · מקראי מועד · ויבינו במקרא (אודיו) · מידע על גופנים · English
תקציר המבוא למהדורה · המבוא המלא למהדורה · הערות הנוסח · הבסיס הטכני לפרויקט בגליון נתונים · GitHub · תעתיק (מקרא פונטי) · ייבין · מדריך טכני · דיווח על טעות
♦ תורה: בראשית · שמות · ויקרא · במדבר · דברים ♦ נביאים: יהושע · שופטים · שמואל · מלכים · ישעיהו · ירמיהו · יחזקאל · תרי עשר ♦ כתובים: תהלים · משלי · איוב · שיר השירים · רות · איכה · קֹהלת · אסתר · דניאל · עזרא · דברי הימים
ב א אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים׃
ב כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת׃
ג כְּתַפּ֙וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי׃
ד הֱבִיאַ֙נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה׃
ה סַמְּכ֙וּנִי֙ בָּאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּי־חוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃
ו שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃
ז הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּע֥וֹרְﬞר֛וּ תְּע֥וֹרְﬞר֛וּ
=ש1 (מרכא בתיבת תביר); א=תְּע֥וֹרֲר֛וּ או תְּעֽוֹרֲר֛וּ (חטף); כנראה שתחת העי"ן יש בו מרכא בתיבת תביר כשיטתו ולפי כללי המסורה (וכן הכריעו ברויאר ומג"ה). אמנם הקו בתיבה זו כמעט ישר (ודומה מאוד לגעיה), אך במקרה המקביל (ג,ה) הוא נטוי כמרכא באופן ברור. לפרטים נוספים ראו בהמשך בהערה זו.
ל=תְּעֽוֹרְר֛וּ (געיה ושווא; וכן בשני המקומות המקבילים [ג,ה; ח,ד] למרות שבמקום האחרון יש אולי נטייה קלה להיות קו של מרכא) ובדפוסים
ייבין (כד.4 עמ' 218) כתב על המקרה הראשון (כאן ב,ז): "תחת ע קו מאונך, ואולי אף נוטה ימינה, וכן ל; ש1ל12 מרכא ברור". ובמקרה השני (ג,ה): "תחת ע מרכא ברור; וכן לל12". ובמקרה השלישי (ח,ד): "לל13... תחת ע מרכא ברור". אמנם לגבי המקרה הראשון (כאן) בכתר ייתכן מאוד שהקו מרכא לפי צורת כתיבתו של המסרן; ראו לדוגמה באותו עמוד בכתר בטור השני, כמעט במקביל למקרה הראשון: "עַל־הָ֥רֵי" ושם הקו של המרכא דומה להפליא לקו במקרה שלנו. ולגבי המקרה השלישי בכתי"ל הקו אינו נראה "מרכא ברור" (אמנם ייתכן שהוא מרכא).
ברויאר רשם ספק מרכא בעי"ן (וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ) בכתר (בניגוד לייבין) ובכתי"ש1, ואת המקרה השני (ג,ה) כמרכא וודאי, ודעתו לגבי הכתר נראית גם לנו. ואילו לגבי כתי"ל ציין את שני המקרים הראשונים (ב,ז; ג,ה) כספק מרכא ואת האחרון (ח,ד) כוודאי. אמנם כידוע שבכתי"ל אין הקפדה על מרכא בתיבת תביר (בדומה למגמת הדפוסים המאוחרת), ומעיון בכתי"ל נראה הקו בעי"ן כגעיה אף במקרה השלישי (ובמיוחד כאשר לוקחים בחשבון את שני המקומות המקבילים שקדמו לו), וכן דעתם (לגבי שלושת המקומות בכתי"ל) של דותן והמקליד, וגם של המדפיסים ב-BHS וב-BHQ.
במכון ממרא סימנו מרכא בדומה לברויאר, וב"סימנים" סימנו געיה בהתאם למנהג הנפוץ (וכן בקורן ודותן). אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃
ח ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת׃
ט דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כׇּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֙יחַ֙ מִן־הַֽחַלֹּנ֔וֹת מִן־הַֽחַלֹּנ֔וֹת
=א
ל!=מִן־הַֽחֲלֹּנ֔וֹת (חטף פתח בחי"ת)
קורן, ברויאר, דותן, מכון ממרא, סימנים
הערות ברויאר ודותן מֵצִ֖יץ מִן־הַחֲרַכִּֽים מִן־הַחֲרַכִּֽים
=א (אין געיה)
ל=מִן־הַֽחֲרַכִּֽים (געיה)׃
י עָנָ֥ה דוֹדִ֖י וְאָ֣מַר לִ֑י ק֥וּמִי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃
יא כִּֽי־הִנֵּ֥ה הַסְּתָ֖ו הַסְּתָ֖ו
=א
ל-קרי=הַסְּתָ֖יו עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ׃
יב הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃
יג הַתְּאֵנָה֙ חָנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי לכי לָ֛ךְ לכי לָ֛ךְ
יש כאן תופעת ניקוד מוזרה בכתיב של כתי"ל: השווא ממש בתוך פיה של אות הכ"ף (!) רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃
יד יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֙תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֙ינִי֙ אֶת־מַרְאַ֔יִךְ אֶת־מַרְאַ֔יִךְ
ל!=אֶתּ־מַרְאַ֔יִךְ (תי"ו דגושה)
הערת המקליד הַשְׁמִיעִ֖נִי הַשְׁמִיעִ֖נִי
=א,ש1,ק-מ (כתיב מלא יו"ד וחסר יו"ד)
ל=הַשְׁמִיעִ֖ינִי (כתיב מלא יו"ד ומלא יו"ד) אֶת־קוֹלֵ֑ךְ כִּֽי־קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה׃
טו אֶֽחֱזוּ־לָ֙נוּ֙ שֻֽׁעָלִ֔ים שֻׁעָלִ֥ים שֻֽׁעָלִ֔ים שֻׁעָלִ֥ים
=א,ש1,ק-מ ומסורות-א,ל וטברניות ומ"ש
ל!=שֽׁוּעָלִ֔ים שֽׁוּעָלִ֥ים (כתיב מלא וי"ו בשתי התיבות) קְטַנִּ֖ים מְחַבְּלִ֣ים כְּרָמִ֑ים וּכְרָמֵ֖ינוּ סְמָדַֽר׃
טז דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃
יז עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה־לְךָ֨ דְּמֵה־לְךָ֨
=ל
א!=דְּמֵה־לְךָ (חסר טעם הפשטא)
במהדורתו הראשונה הוסיף ברויאר את הקדמא בלי להעיר
קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל־הָ֥רֵי בָֽתֶר׃
הפרק בלי מספרים
[עריכה]אֲנִי֙ חֲבַצֶּ֣לֶת הַשָּׁר֔וֹן שׁוֹשַׁנַּ֖ת הָעֲמָקִֽים׃
כְּשֽׁוֹשַׁנָּה֙ בֵּ֣ין הַחוֹחִ֔ים כֵּ֥ן רַעְיָתִ֖י בֵּ֥ין הַבָּנֽוֹת׃
כְּתַפּ֙וּחַ֙ בַּעֲצֵ֣י הַיַּ֔עַר כֵּ֥ן דּוֹדִ֖י בֵּ֣ין הַבָּנִ֑ים בְּצִלּוֹ֙ חִמַּ֣דְתִּי וְיָשַׁ֔בְתִּי וּפִרְי֖וֹ מָת֥וֹק לְחִכִּֽי׃
הֱבִיאַ֙נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַהֲבָֽה׃
סַמְּכ֙וּנִי֙ בָּאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּי־חוֹלַ֥ת אַהֲבָ֖ה אָֽנִי׃
שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת לְרֹאשִׁ֔י וִימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃
הִשְׁבַּ֨עְתִּי אֶתְכֶ֜ם בְּנ֤וֹת יְרוּשָׁלַ֙͏ִם֙ בִּצְבָא֔וֹת א֖וֹ בְּאַיְל֣וֹת הַשָּׂדֶ֑ה אִם־תָּעִ֧ירוּ ׀ וְֽאִם־תְּע֥וֹרְﬞר֛וּ תְּע֥וֹרְﬞר֛וּ
=ש1 (מרכא בתיבת תביר); א=תְּע֥וֹרֲר֛וּ או תְּעֽוֹרֲר֛וּ (חטף); כנראה שתחת העי"ן יש בו מרכא בתיבת תביר כשיטתו ולפי כללי המסורה (וכן הכריעו ברויאר ומג"ה). אמנם הקו בתיבה זו כמעט ישר (ודומה מאוד לגעיה), אך במקרה המקביל (ג,ה) הוא נטוי כמרכא באופן ברור. לפרטים נוספים ראו בהמשך בהערה זו.
ל=תְּעֽוֹרְר֛וּ (געיה ושווא; וכן בשני המקומות המקבילים [ג,ה; ח,ד] למרות שבמקום האחרון יש אולי נטייה קלה להיות קו של מרכא) ובדפוסים
ייבין (כד.4 עמ' 218) כתב על המקרה הראשון (כאן ב,ז): "תחת ע קו מאונך, ואולי אף נוטה ימינה, וכן ל; ש1ל12 מרכא ברור". ובמקרה השני (ג,ה): "תחת ע מרכא ברור; וכן לל12". ובמקרה השלישי (ח,ד): "לל13... תחת ע מרכא ברור". אמנם לגבי המקרה הראשון (כאן) בכתר ייתכן מאוד שהקו מרכא לפי צורת כתיבתו של המסרן; ראו לדוגמה באותו עמוד בכתר בטור השני, כמעט במקביל למקרה הראשון: "עַל־הָ֥רֵי" ושם הקו של המרכא דומה להפליא לקו במקרה שלנו. ולגבי המקרה השלישי בכתי"ל הקו אינו נראה "מרכא ברור" (אמנם ייתכן שהוא מרכא).
ברויאר רשם ספק מרכא בעי"ן (וְֽאִם־תְּע֥וֹרֲר֛וּ) בכתר (בניגוד לייבין) ובכתי"ש1, ואת המקרה השני (ג,ה) כמרכא וודאי, ודעתו לגבי הכתר נראית גם לנו. ואילו לגבי כתי"ל ציין את שני המקרים הראשונים (ב,ז; ג,ה) כספק מרכא ואת האחרון (ח,ד) כוודאי. אמנם כידוע שבכתי"ל אין הקפדה על מרכא בתיבת תביר (בדומה למגמת הדפוסים המאוחרת), ומעיון בכתי"ל נראה הקו בעי"ן כגעיה אף במקרה השלישי (ובמיוחד כאשר לוקחים בחשבון את שני המקומות המקבילים שקדמו לו), וכן דעתם (לגבי שלושת המקומות בכתי"ל) של דותן והמקליד, וגם של המדפיסים ב-BHS וב-BHQ.
במכון ממרא סימנו מרכא בדומה לברויאר, וב"סימנים" סימנו געיה בהתאם למנהג הנפוץ (וכן בקורן ודותן). אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃
ק֣וֹל דּוֹדִ֔י הִנֵּה־זֶ֖ה בָּ֑א מְדַלֵּג֙ עַל־הֶ֣הָרִ֔ים מְקַפֵּ֖ץ עַל־הַגְּבָעֽוֹת׃
דּוֹמֶ֤ה דוֹדִי֙ לִצְבִ֔י א֖וֹ לְעֹ֣פֶר הָאַיָּלִ֑ים הִנֵּה־זֶ֤ה עוֹמֵד֙ אַחַ֣ר כׇּתְלֵ֔נוּ מַשְׁגִּ֙יחַ֙ מִן־הַֽחַלֹּנ֔וֹת מִן־הַֽחַלֹּנ֔וֹת
=א
ל!=מִן־הַֽחֲלֹּנ֔וֹת (חטף פתח בחי"ת)
קורן, ברויאר, דותן, מכון ממרא, סימנים
הערות ברויאר ודותן מֵצִ֖יץ מִן־הַחֲרַכִּֽים מִן־הַחֲרַכִּֽים
=א (אין געיה)
ל=מִן־הַֽחֲרַכִּֽים (געיה)׃
עָנָ֥ה דוֹדִ֖י וְאָ֣מַר לִ֑י ק֥וּמִי לָ֛ךְ רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃
כִּֽי־הִנֵּ֥ה הַסְּתָ֖ו הַסְּתָ֖ו
=א
ל-קרי=הַסְּתָ֖יו עָבָ֑ר הַגֶּ֕שֶׁם חָלַ֖ף הָלַ֥ךְ לֽוֹ׃
הַנִּצָּנִים֙ נִרְא֣וּ בָאָ֔רֶץ עֵ֥ת הַזָּמִ֖יר הִגִּ֑יעַ וְק֥וֹל הַתּ֖וֹר נִשְׁמַ֥ע בְּאַרְצֵֽנוּ׃
הַתְּאֵנָה֙ חָנְטָ֣ה פַגֶּ֔יהָ וְהַגְּפָנִ֥ים ׀ סְמָדַ֖ר נָ֣תְנוּ רֵ֑יחַ ק֥וּמִי לכי לָ֛ךְ לכי לָ֛ךְ
יש כאן תופעת ניקוד מוזרה בכתיב של כתי"ל: השווא ממש בתוך פיה של אות הכ"ף (!) רַעְיָתִ֥י יָפָתִ֖י וּלְכִי־לָֽךְ׃
יוֹנָתִ֞י בְּחַגְוֵ֣י הַסֶּ֗לַע בְּסֵ֙תֶר֙ הַמַּדְרֵגָ֔ה הַרְאִ֙ינִי֙ אֶת־מַרְאַ֔יִךְ אֶת־מַרְאַ֔יִךְ
ל!=אֶתּ־מַרְאַ֔יִךְ (תי"ו דגושה)
הערת המקליד הַשְׁמִיעִ֖נִי הַשְׁמִיעִ֖נִי
=א,ש1,ק-מ (כתיב מלא יו"ד וחסר יו"ד)
ל=הַשְׁמִיעִ֖ינִי (כתיב מלא יו"ד ומלא יו"ד) אֶת־קוֹלֵ֑ךְ כִּֽי־קוֹלֵ֥ךְ עָרֵ֖ב וּמַרְאֵ֥יךְ נָאוֶֽה׃
אֶֽחֱזוּ־לָ֙נוּ֙ שֻֽׁעָלִ֔ים שֻׁעָלִ֥ים שֻֽׁעָלִ֔ים שֻׁעָלִ֥ים
=א,ש1,ק-מ ומסורות-א,ל וטברניות ומ"ש
ל!=שֽׁוּעָלִ֔ים שֽׁוּעָלִ֥ים (כתיב מלא וי"ו בשתי התיבות) קְטַנִּ֖ים מְחַבְּלִ֣ים כְּרָמִ֑ים וּכְרָמֵ֖ינוּ סְמָדַֽר׃
דּוֹדִ֥י לִי֙ וַאֲנִ֣י ל֔וֹ הָרֹעֶ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים׃
עַ֤ד שֶׁיָּפ֙וּחַ֙ הַיּ֔וֹם וְנָ֖סוּ הַצְּלָלִ֑ים סֹב֩ דְּמֵה־לְךָ֨ דְּמֵה־לְךָ֨
=ל
א!=דְּמֵה־לְךָ (חסר טעם הפשטא)
במהדורתו הראשונה הוסיף ברויאר את הקדמא בלי להעיר
קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא דוֹדִ֜י לִצְבִ֗י א֛וֹ לְעֹ֥פֶר הָאַיָּלִ֖ים עַל־הָ֥רֵי בָֽתֶר׃