שיטה מקובצת על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח/דף קיב

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קיב עמוד א

וכי תימא לעבור עליו בשני לאוין. תימה הא אמרינן כל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאו יתירי כו' ככתוב בתוספות. ונראה לי דהכא אית לן לאוקמי בלאוי יתירי קודם שנדרוש ירושה שאינה מחמת קורבה שלא מצינו כמותה. תוספי הרא"ש ז"ל.

דנפלה ליה משדה חרמים. פירש רשב"ם ז"ל כגון מקדיש שדה אחוזה ולא גאלה ומכרה הגזבר כו'. וקשה דלא מיקרי שדה חרמים. ועוד הקשה ה"ר יום טוב ז"ל מהא דתניא בסדר עולם יהושע פרנס את ישראל עשרים ושמונה שבים כו' ככתוב בחדושי הרמב"ן ז"ל. לכן נראה דבמחרים נכסיו איירי ולמאן דאמר סתם חרמים לבדק הבית מיירי הכא כשפירש לכהנים. תוספי הרא"ש ז"ל.
וכן פירש הראב"ד ז"ל וזה לשונו אימא שנפלה ליה משדה חרמים שנותנים לאותו משמר ואפשר שלא היה פנחס במשמר אביו. עד כאן.

אמר ליה רב פפא לאביי ממאי דלמא לעולם לא ירית בעל וקראי בהסבת הבן כדאמרינן ויאיר דזבן מזבן ופנחס דזבן מזבן כו'. אמר ליה אביי. פירוש הוסיף לו אביי קושיא אחרת על הני קראי גופייהו שלא מענין זה שהקשה עליו רב פפא ואמר ליה בין למאן דאמר קראי בהסבת הבן בין למאן דאמר קראי בהסבת הבעל סוף סוף אפילו כשתנשא בת זו לאחד ממשפחת מטה אביה כיון שאמה משבט אחר היא כדאמרינן לעיל אפשר שתמות אמה ותירש היא ותמות היא וירש אותה בנה או בעלה ונמצאת נחלת שבט אמה נעקרת משבטה לשבט אביה שהוא שבט בנה ובעלה ואם כן מה הועיל נישואיה לאחד ממשפחת מטה אביה. והנה החשש שחשש הכתוב עדיין ישנו. ואהדר ליה קושיא זו אינה קושיא דשאני התם שכבר הוסבה מעת שנשאת אמה לאביה ואין נישואי בתה עכשיו לאחד ממשפחת מטה אביה מחדשה הסבה והכתוב לא הקפיד אלא על הסבה שמתחדשת בנישואי בת זו עכשיו. אמר ליה שכבר הוסבה לא אמרינן. פירוש לפי שאפשר שתהא אמה עדיין בחיים ולא מתה אלא לאחר שנשאת בתה נמצאת הסבה לא היתה אלא לאחר נישואי בתה בעת מיתתה ומקודם לכן לא היתה שם הסבה לפי שקיימת היתה ונכסים בחזקתה היו עומדין ואין כאן לומר שכבר הוסבה. אמר ליה רב יימר לרב אשי כו' פירוש. זו הקושיא עצמה שהקשה אביי לרב פפא הקשה אותה גם רב יימר לרב אשי והשיב בה רב אשי תשובה אחרת ואמר ליה דמנסבין לה לגברא דאבוה משבטא דאבוה ואמה משבטא דאמה שנמצאת נישואי הבת עכשיו לא חדשה הסבה שקודם הנישואין היתה נחלה זו ראויה לזו הבת שאביה משבט ראובן ואמה משבט שמעון ועכשיו לאחר נישואיה אפילו אם תמות וירש אותה הרי אביו משבט ראובן ואמו משבט שמעון. ואם תשאל תינח אם מתה בחיי בעלה ויירשנה בעלה אין בכך חדוש הסבה שהרי בעלה אביו משבט אביה ואמו משבט אמה הוא אבל אם מתה לאחר מיתת בעלה הא איכא חדוש הסבה דנמצאת נחלה זו קודם נישואיה היתה ראויה לה שאביה משבט ראובן ואמה משבט שמעון ועכשיו נעקרת נחלה זו לזה הבן שאביו ואמו משבט ראובן הן. יש להשיב אם אביו כאמו דמי וכיון שגם אביו משבט שמעון הוא נמי כאמו משבט שמעון הוא חשוב. הרא"ם ז"ל. והוא קרוב לדברי רשב"ם ז"ל.
והראב"ד ז"ל פירש וזה לשונו ואמר ליה אביי ואי בסבת הבת הא מתעקרת נחלה. פירוש ואי סבת הבת עקירת נחלה חשבת ליה האי דקאמר וכל בת יורשת נחלה ממטות לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה ואיך מעקר נחלה והלא כשהיתה בידה הנחלה משני מטות היתה ממוצעת מחצה למחצה כי היא משתיהן שוה בשוה אבל כשתהיה הנחלה ביד בנה שהוא רובו משבט אביה הנה הבן של שלשה חלקים ממטה האב והרביעי ממטה האם אלא ודאי סבת הבן אינה עקירה מפני שהוא יוצא ירכה ועכשיו היה לנו להקשות לאביי אלא מאי מפני סבת הבעל הקפיד הכתוב והא מתעקרת נחלהע במיירש אותה בעלה שהוא ממטה אביה כולו כל שכן דמעקר ולא נדע לאביי איזו תקנה ימצא לסבת הבעל בלא ימצאנה לסבת הבן כי אותה תקנה שמצא רב אשי ואמר דמנסבינן לה לגברא דאבוה כו' גם היא תקנה לסבת הבן כי הבן ממוצע שוה בשוה ואולי חשב לה אביי תקנה אחרת והוא שיתנה עמה שלא ירשנה בעלה אלא בנה מכל מקום הזהיר עליהן הכתוב שלא ינשאו ממטה אל מטה שמא לא יתנו ונמצאת נחלה נעקרת אבל רב אשי תירץ הקושיא לרב יימר בעבור שהקשה לו לדעת שניהם בין לסיבת הבן בין לסיבת הבעל וגם הוא לא מצא תקנה לדעת שניהם. עוד יש לומר הכי קאמר אביי אי אמרת בשלמא סיבת הבן לא שמה סבה היינו דשרינן לה להך דאתיא משני מטות לאינסובי לשבט אביה על ידי הדחק כי היכי דלא תעגן ותיתב משום לית לה תקנתא תקיפתא ודלמא מיית בעלה בחיים וירתי לה בניה וליכא עקירת נחלה כלל ובמקום הדחק התירו את הספק אלא אי אמרת סיבת הבן היא סיבה הא ודאי מעקרת נחלה בתרי גווני וחזר רב יימר והקשה כי לעולם מפני הדחק לא היינו מתירין הספק אלא דודאי אמרינן שכבר הוסבה וחזר רב אשי ותירץ אפילו תימא שכבר הוסבה לא אמרינן משכחת לה תקנתא לתרווייהו בין לסיבת הבן בין לסיבת הבעל. זהו הנראה בשמועה זו. הא דאמר ליה רב פפא לאביי שכבר הוסבה פירוש בעוד שהיתה הנחלה בידה כבר הוסבה ממטה האם למטה האב כי היא נחשבת ממטה אביה ואף על פי שהיא ממוצעת ואמר ליה אפילו שכבר הוסבה לאו טעמא הוא כי מכל מקום הנחלה עומדת במקום ממוצעת ועכשיו תכנס לשלשה חלקים מן האב. חזר רב יימר והקשה ואי לא אמרינן שכבר הוסבה קשיא לתרווייהו ורב אשי תירץ כו' כדכתיבנא. עד כאן לשונו.
וזה לשון הרשב"א ז"ל גירסת הספרים כך אמר ליה אביי לרב פפא בין למאן דאמר בהסבת הבן בין למאן דאמר בהסבת הבעל הא קא מעקרת נחלה משבטא דאמה לשבטא דאבא. ולפי גירסא זו אביי שואל היה לרב פפא היכי מתוקמי קראי והיכי עבדינן דלא תעקר ירושת שבט האם דכשאתה משיאה לזו שהיא יורשת שני המטות בין שתמצא לומר שהקפידה בסבת הבן או תמצא לומר בהסבת הבעל ולא בהסבת הבן שאין הנכסים עקורין כשבאין מיד האשה ליד בנה דבן כרעא דאמה הוא מכל מקום כיון שהבעל יורש כשאתה משיאה לאחד ממשפחת מטה אביה כמו שאמרה תורה הא קא מעקרת הנחלה משבט האם לשבט האב שהבעל והבן משבט האב הן נחשבין. ואכתי אביי ורב פפא לא מסקי אדעתייהו מאי דקאמר ליה רב אשי לרב יימר דמנסבין לה לגברא דשבטיה משבטא דאבוה ודאימיה משבטא דאמה. ואהדר ליה רב פפא שאני הכא שכבר הוסבה שהאשה הזאת על שבט אביה תחשב ועד שלא נשאת כבר הוסבה הנחלה על ידה לשבט האב ולא הקפידה התורה בזו אלא שתשאר הנחלה לאותו שבט שהוסבה לו ולא תנשא לשבט אמה אלא לשבט אביה. אמר ליה אביי שכבר הוסבה לא אמרינן כי בזו שהיא באה משני מטות הקפידה התורה שלא תסוב הנחלה על ידה מאחד משני המטות ממטה אל מטה ורב יימר סבר כדברי רב פפא ואמר ליה לרב אשי דעל כרחין אית לן למימר שכבר הוסבה יש לה תקנה בין שתאמר שהקפידה התורה בהסבת הבעל ובין שהקפידה בהסבת הבן וכמו שאמרנו והשיב לו רב אשי דכבר הוסבה לא אמרינן ואפילו הכי יש לו תקנה דמנסבינן לה לגברא דכותה. ואפשר לומר דהא דרב אשי כמאן דאמר בהסבת הבעל דהשתא לא מעקרא נחלה כלל דהא בעל כמותה לגמרי אבל בהסבת הבן הקפידה תורה אפילו כי מנסבא לגברא דכוותה מכל מקום כשיירשנה בנה מעקרא נחלה דעד השתא בידא דידה דהיא כולה מצד האב משבט ראובן ומצד אמה כולה משבט שמעון ואלו הבן בין מצד אביו בין מצד אמו משבט ראובן. ויש לומר דאפילו למאן דאמר בהסבת הבן ניחא דמכל מקום הבן הזה מצד אביו ומצד אמו משני המטות מצד האבות משבט ראובן ומצד האמהות משבט שמעון. כן נראה לפרש שטה זו כפי גירסת הספרים. ויש גירסא אחרת וכך היא אמר ליה לרב פפא אי סלקא דעתך דבעל לא ירית וקראי בהסבת הבן הא קא מעקרא נחלה כו'. וקושיא היא דקא מקשה לרב פפא דאמר לעולם אימא לך בעל לא ירית וקראי בהסבת הבן והכי פירושו אי אמרת בשלמא בהסבת הבעל הכתוב מדבר ולומר שהבעל יורש את אשתו אבל בהסבת הבן לא הקפידה התורה ונחלה הבאה לו לבן ממורישיו לא חשבינן ליה עקירא דכמאן דמנחיה ביד מורישיו היא הכי נמי משכחת לה תקנה לזה שאתה יכול להשיאה לגברא דכוותה מצד אביו ומצד אמו והלכך אם תמות בחיי הבעל ויירשנה הבעל הא לא מעקרא נחלה זו כלל דאכתי כדקיימא קיימא ואם ימות הבעל בחייה ויירשנה בנה הא על ידי הבן לא מעקרא נחלה דכרעה דאימיה הוא אלא אי אמרת בעל לא ירית ובהסבת הבן הקפידה התורה אין תקנה לזו שאפילו אתה משיאה לגברא דכוותה מכל מקום בנה שהוא יורשה אינו דכוותה ובו הקפידה התורה ואין תקנה לזו ותתעגן. ואמר ליה שאני הכא דכבר הוסבה. ורב אשי דאהדר ליה לרב יימר דמנסבין לה לגברא דכוותה סבר הבעל יורשה כאביי וכאביי פריק לה. ונמצא לפי זה שרב אשי דהוא בתרא אית ליה ירושת הבעל דאורייתא וכולהו תנאי הכין אית להו רבי עקיבא ורבי ישמעאל דאמרי אין לך מעביר נחלה משבט לשבט אלא בת שבנה ובעלה יורשין אותה ואביי ורבא אית להו נמי הכין דדקו לה מקרא מונתתם את נחלתו לשארו ונתתם את נחלת שארו לו. וכן רבי אבהו שאמר משום רבי יוחנן משום רבי ינאי משמיה דרבי ומטו בה משמיה דרבי יהושע בן קרחה מנין לבעל שאינו נוטל בראוי כבמוחזק הכי נמי אית להו. ותרתין מתנייתא דאייתינן בסמוך חדא תניא בהסבת הבן והבעל וחדא תניא בהסבת הבעל והבן תרווייהו אית להו ירושת הבעל דאורייתא. ורב פפא דאמר בעל לא ירית לאו בדוקא אמרה דחייה בעלמא הוא דקא דחי דקראי לא מוכחי דאיכא למימר לא ירית הבעל ובסבת הבן הכתוב מדבר. ולא אשכחן מאן דאמר ירושת הבעל דרבנן אלא רב דאמר הכין בריש פרק הכותב ולא דחינן כל הני מן קמי רב ואפילו כי אמר רב פפא נמי הא איכא רבא דרביה הוא ולא סבירא ליה כוותיה ורבי יוחנן דאית ליה נמי הכין כדאמרן ורב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן. ועוד דהא איכא רב אשי דהוא בתרא דאית ליה הכין כמו שכתבתי והלכתא כוותיה דבתרא הוא. ודאמרינן בכותב לאשתו בעודה ארוסה דין ודברים אין לי עמך כו' נחלה הבאה לו לאדם ממקום אחר אדם מתנה עליה שלא ירשנה לאו נחלה הבאה לו מדרבנן קאמר אלא העתידה לבוא לו ממקום אחר על ידי מעשה שלא בא עדיין קאמר וכמו שכתבתי למעלה בפרק חזקת גבי אין לאיש חזקה בנכסי אשתו ובכתובות בריש פרק הכותב בסייעתא דשמיא. עד כאן לשונה.

דף קיב עמוד ב

בהסבת הבן הכתוב מדבר שהוא קרוב לירש יותר מהבעל או אינו אלא בהסבת הבעל משום דמשכחת על ידי הבעל תקנתא גם לנחלת האם. דכולי עלמא ממטה למטה אחר בהסבת הבעל כתיב מאי משמע. לפירוש רשב"ם קשה מאי קאמר דכולי עלמא ממטה למטה אחר בהסבת הבעל כתיב דהיינו דוקא לברייתא קמייתא אבל בתרייתא מייתורא מוקמינן לה בהסבת הבעל. ועוד אמאי קרי הך סבת הבן כו' ככתוב בתוספות. ורבינו תם גריס בברייתא בתרייתא תניא בהסבת הבעל לא תסוב נחלה כו' ככתוב בתוספות. וכהאי גוונא מצינו שתי ברייתות בפרק קמא דסנהדרין דתניא דבר גדול דבר קשה אתה אומר דבר קשה או אינו אלא דבריו של גדול כשהוא אומר את הדבר הקשה הוי אומר מאי דבר גדול קשה. ותניא אידך כל הדבר הגדול יביאון אל משה דבריו של גדול אתה אומר דבריו של גדול או אינו אלא דבר קשה כשהוא אומר דבר הקשה הרי דבר קשה אמור הא מה אני מקיים הדבר הגדול דבריו של גדול. וקשה לי תרי קראי בהסבת הבעל למה לי בשלמא כי מוקמינן לה בהסבת הבן מוקמינן לה בלאו יתירי כי היכי דלא גילה ירושת הבעל מהני קראי אבל כי מוקמת לה בהסבת הבעל אפילו הכי בן יורש אמו כדילפינן קל וחומר מבת אם כן למה לי תרי קראי בסבת הבעל ואין לומר לעבור עליו בשני לאוין בסבת הבעל דבשעת נישואין דמתרינן בה לא ידיע מאן ירית לה או בעל או בן וצריך עיון. תוספי הרא"ש ז"ל.

וכן גירסת הרא"ם ז"ל וזה לשונו תניא בהסבת הבן תניא בהסבת הבעל תניא בהסבת הבן לא תסוב נחלה ממטה למטה בהסבת הבן הכתוב מדבר כו'. תניא בהסבת הבעל ולא בהסבת הבן לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בהסבת הבעל הכתוב מדבר אתה אומר בהסבת הבעל או אינו אלא בהסבת הבן כשהוא אומר ולא תסוב נחלה ממטה למטה שהוא בהסבת הבעל הוי גם זה הפסוק האחר בהסבת הבעל ונמצאו שניהם בהסבת הבעל אבל בהסבת הבן לא צריך קרא לפי שירושת הבן לאמו כבר גמרנו אותו מוכל בת יורשת נחלה כו' כדכתיב לעיל הלכך שני פסוקים הללו בהסבת הבעל הם. ואית נסחי דאית בהו בהא דתניא אתריתי תניא אידך ולית בהו הא דתניא בהסבת הבעל. ולהני נסחי דאית בהו הכי הא דאמר תניא בהסבת הבן תניא בהסבת הבעל תרווייהו קאי אהא דתניא קמייתא דמוקי להו לקרא חד בהסבת הבן וחד בהסבת הבעל דשמעת מינה תרווייהו הסבת הבן והסבת הבעל. ומסתברא לן דהאי טעותא ניהו דלא אמרינן תניא בהסבת הבן תניא בהסבת הבעל אלא אתרתי ברייתות אבל אחדא ברייתא ליכא למימר הכי אלא הוה ליה למימר תניא בהסבת הבן והסבת הבעל. ואמרינן דכולי עלמא ממטה למטה אחר בהסבת הבעל הכתוב מדבר שהרי לא נחלקו אלא בולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה חד מוקי לה בהסבת הבן וחד מוקי לה בהסבת הבעל אבל בולא תסוב נחלה ממטה אל מטה אחר דכולי עלמא מודו בהסבת הבעל הכתוב מדבר. עד כאן.

וכן הוא גירסת הר"י ז"ל בעליות וזה לשונו תניא בסבת הבן תניא בסבת הבעל תניא בסבת הבן לא תסוב נחלה לבני ישראל כו'. אתה אומר בסבת הבן או אינו אלא בסבת הבעל. דמשמע ליה להאי תנא דפשטיה דקרא בסבת הבעל אית לן לאוקומי לפי שהוא נכרי וקפיד קרא שלא תסוב נחלה על ידו לשבט אחר כשהוא אומר ולא תסוב נחלה ממטה למטה אמר הרי בסבת הבעל אמור הא מה אני מקיים ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בסבת הבן הכתוב מדבר דקרא יתירה הוא הלכך מוקמי ליה בסבת הבן והיינו דקאמרינן תניא בסבת הבן כלומר אף בסבת הבן דבתרווייהו איירי קרא בין בסבת הבעל בין בסבת הבן ודקאמרינן תניא בסבת הבעל פירושו בסבת הבעל דוקא דקראי תרווייהו בסבת הבעל בלבד מתוקמי. ואם תאמר מאי דקאמרינן תניא בסבת הבן כלומר אף בסבת הבן ומאי רבותא והלא יותר יש חדוש במה שאנו מעמידין הכתוב בסבת הבעל דילפינן מינה שהבעל יורש את אשתו דאלו כי מוקי לקרא בסבת הבן אין חדוש בדבר שהרי כבר למדנו שהבן יורש את אמו מדכתיב מטות והרי אין חולק בירושת הבן את אמו אבל בירושת הבעל פליגי תנאי דאיכא למאן דאמר ירושת הבעל דרבנן. ותו למה הוצרך התלמוד לומר תניא בסבת הבן תניא בסבת הבעל דמשמע דנפקא לן מידי לימא תניא ותניא אידך. ונראה בעיני דקיימא אשקלא וטריא דאביי ורב פפא דאביי סבר דקראי אליבא דרבי ישמעאל כלהו בסבת הבעל מוקמינן להו וכשיש בת יורשת שני מטות נסבינן לה גברא דאבוה משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימה ולא אמרינן שכבר הוסבה והיינו דקאמרינן תניא בסבת הבן כלומר דבסבת הבן נמי קפיד קרא וכשהבת יורשת שני מטות אין חוששין לסבת נחלת האם כלל לפי שכבר הוסבה וכדרב פפא דליכא למימר דנסבינן לה לגברא דאבוה משבטא דאבוה ואימיה משבטא דאימה דסוף סוף אכתי נתעקרה נחלה וכמו שפירשנוה למעלה. ותניא אידך בסבת הבעל דכלהו קראי בסבת הבעל מוקמינן להו ובסבת הבעל הוא דקא קפיד קרא ומעתה כשהבת יורשת שני מטות איכא למימר דמנסבינן לה לגברא דאבוה משבטא דאבוה כו' ולא אמרינן שכבר הוסבה אלא למאן דמסתבר ליה לאוקומי חד קרא בסבת הבן דעל כרחך אתה צריך לפרש דבנחלת האם לא קפיד קרא שכבר הוסבה דהא כי נסיב לגברא דאבוהי משבטא דאבוה כו' ליכא תקנתא כיון דקפיד קרא בסבת הבן דסוף סוף הא מתעקרא נחלה משבטא דאמה לשבטא דאבוה הכי גרסינן תניא בסבת הבעל לא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה בסבת הבעל הכתוב מדבר אתה אומר בסבת הבעל או אינו אלא בסבת הבן דמסתבר ליה להאי תנא לאוקומי פשטיה דקרא בסבת הבן שכבר עמדנו על ירושת הבן את אמו ממקום אחר דדרשינן לה מדכתיב מטות אבל ירושת הבעל עדיין לא עמדנו עליה. כשהוא אומר ולא תסוב נחלה (לבני ישראל) ממטה למטה אחר בסבת הבעל הכתוב מדבר. פירוש כי היכי דההוא קרא על כרחך בסבת הבעל מיירי כדמפרש לה תלמודא ואזיל קרא קמא נמי מוקמינן לה בסבת הבעל דאמרינן ילמד סתום מן המפורש. אי נמי כיון דסוף סוף ירושת הבעל מן התורה דכתיב למטה אחר דמשמע בסבת הבעל עדיף לאוקומי קרא קמא נמי בסבת הבעל דאיכא תקנתא בבת שירשה שני מטות כגון דמנסבינן לה לגברא דאבוהי משבטא דאבוה כו' דאי בסבת הבן מוקמינן לה ליכא תקנתא בהכי ואתה צריך לומר שכבר הוסבה. עד כאן.
וכן היא גירסת הראב"ד ז"ל וזה לשונו תניא בסבת הבעל פירוש ולא בסבת הבן דבסבת הבן ליכא עקירה. תניא בסבת הבן וכל שכן בסבת הבעל. עד כאן.