רש"י על דניאל ד
<< · רש"י על דניאל · ד · >>
פסוק א
פסוק ב
פסוק ה
פסוק ו
פסוק ח
פסוק ט
"ואנבה שגיא" - פריו רב
"מזון לכולא ביה" - וכדי מזון לכל בריה היה בו
"תטלל" - לשון צל
"ידורון" - ל' מדור ולינה
"יתזון" - ל' מזוןפסוק י
פסוק יא
"גודו אילנא" - קוצו האילן
"אתרו עפייה" - השירו והפילו ענפיו
"ובדרו אנבה" - הפיצו פריו
"תנוד חיותא מן תחתוהי" - ינודו החיות מתחתיופסוק יב
"ובאסור די פרזל ונחש" - כלומר תנו רגליו בכבלי ברזל כשם שעושין לסוס שמניחין אותו באפר כך כבלוהי בכבליה
"בדתאא" - בעשב השדה כלומר באחו שלא יזוז משם
"יצטבע" - יהא שרוי תמיד לשון טבילה
"חלקה" - חלקופסוק יג
פסוק יד
"עד דברת" - כמו למען
"די ינדעון חייא" - שידעו כל החיים
"ולמן די יצבא" - למי שירצהפסוק טו
פסוק טז
"ורעינוהי" - ומחשבותיו
"יבהלוניה" - שהיה ירא לפתור לו חלום
"מרי" - אדוני אמרו רבותינו מארי חלמא לשנאך קדש הוא תלה עיניו להקב"ה ואמר חלום זה יתקיים על שנאך זה וא"ת לנבוכדנצר אמר והלא ישראל שונאו אפשר שיקללם
"לערך" - לשונאך כמו ויהי ערך (שמואל א כה)פסוק כא
פסוק כב
"לך מצבעין" - אותך יטבלו
"ושבעה עדנין יחלפון עלך" - יש לומר גמול בה"מ שהחריב שנבנתה בשבע שניםפסוק כג
פסוק כד
"מלכי" - עצתי כמו איעצך אמלכינך
"ישפר עלך" - עצתי תיטב בעיניך לשמוע מילי
"וחטאך בצדקה פרוק" - וחטאתך בצדקה פרוק מעל צוארך
"ועויתך במחן ענין" - ועונותיך פרוק בחנינת עניים
"הן תהוה ארכא לשלותך" - אולי תהא שהות לשלומך שלא תמהר הרעה לבא ומה ראה דנייאל להשיא עצה טובה לנבוכדנצר ראה ישראל עניים שפלי גולה מחזירין על הפתחים והשיאו עצה לחננם אמר לו עניים אלו שהגליתם רעבים הם פרנסם וכן עשה פתח אוצרותיו והיה מפרנסם כל י"ב חדשפסוק כה
פסוק כו
פסוק כז
פסוק כח
פסוק כט
פסוק ל
"גשמה" - גופיה
"שערה כנשרין רבה" - שערותיו ככנפי נשרים גדלו על כל גופו
"וטפרוהי כצפרין" - וצפרניו כצפורפסוק לא
"נטלת" - נשאתי
"ומנדעי עלי יתוב" - ודעתי עלי חזרה
"ולעלאה ברכת" - ואת העליון ברכתיפסוק לב
"וכמצביה עבד בחיל שמיא" - וכרצונו עושה בצבא השמים
"ולא איתי די ימחה בידיה" - ולא יש שימחה בידופסוק לג
"וליקר מלכותי הדרי" - ולכבוד מלכותי חזרתי
"וזיוי" - ותואר פני
"ולי הדברי ורברבני יבעון" - ואותי יועצי ושרי היו מבקשים וחפצים שאשוב
"התקנת" - הוכנתי
"ורבו יתירה הוספת לי" - וגדולה יתירה מן הראשונה נתוספת לי אמרו רבותינו שרכב על ארי וקשר תנין בראשופסוק לד
"ודי מהלכין בגוה" - ואשר מהלכין בגאוה יכול להשפיל
<< · רש"י על דניאל · ד · >>