רש"י מנוקד על המקרא/ספר שיר השירים/ח

(א) מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי – שֶׁתָּבֹא לְנַחֲמֵנִי כְּדֶרֶךְ שֶׁעָשָׂה יוֹסֵף לְאֶחָיו, שֶׁגְּמָלוּהוּ רָעָה, וְנֶאֱמַר בּוֹ: "וַיְנַחֵם אוֹתָם" (בראשית נ,כא).
אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ – אֶמְצָא נְבִיאֶיךָ מְדַבְּרִים בִּשְׁמֶךָ, וַאֲחַבְּקֵם וַאֲנַשְּׁקֵם.
גַּם – יָדַעְתִּי כִּי לֹא יָבוּזוּ לִי, כִּי כְּדַאי הִיא אַהֲבָתְךָ שֶׁתְּהֵא אֲהוּבָתְךָ סוֹבֶבֶת לְחַזֵּר אַחֲרֶיהָ.

(ב) תְּלַמְּדֵנִי – כַּאֲשֶׁר הֻרְגַּלְתָּ לַעֲשׂוֹת בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח – נְסָכִים.
מֵעֲסִיס – יַיִן מָתוֹק.

(ג) שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וְגוֹמֵר – 

(ד) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם – עַכְשָׁיו כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מְסַבֶּבֶת דִּבּוּרָהּ כְּלַפֵּי הָאֻמּוֹת: אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי קוֹבֶלֶת וּמִתְאוֹנֶנֶת, דּוֹדִי מַחֲזִיק בְּיָדִי וְהוּא לִי לְמִשְׁעָן בְּגָלוּתִי; לְפִיכָךְ הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם.
מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ – כִּי לֹא יוֹעִיל לָכֶם.

(ה) מִי זֹאת – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ אוֹמְרִים עַל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: מִי זֹאת? כַּמָּה הִיא חֲשׁוּבָה זֹאת, שֶׁנִּתְעַלְּתָה מִן הַמִּדְבָּר בְּכָל מַתָּנוֹת טוֹבוֹת! שָׁם נִתְעַלְּתָה בְּמַתַּן תּוֹרָה וּבְדִבּוּק שְׁכִינָה, וְנִרְאֵית חִבָּתָהּ לַכֹּל. וְעוֹדֶנָּה בְּגָלוּתָהּ–
מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ – מִתְחַבֶּרֶת עַל דּוֹדָהּ, מוֹדָה שֶׁהִיא חֲבֶרְתּוֹ וּדְבוּקָה בּוֹ. ר.פ.ק בְּלָשׁוֹן עַרְבִי רפקתא, חֲבוּרָה.
תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ – כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת בְּבַקָּשַׁת חִבַּת דּוֹדָהּ: תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ – זְכֹר כִּי בְּתַחְתִּית הַר סִינַי הֶעָשׂוּי עַל רֹאשִׁי כְּמִין תַּפּוּחַ, שָׁם עוֹרַרְתִּיךָ. וְהוּא לְשׁוֹן חִבַּת אֵשֶׁת נְעוּרִים הַמְּעוֹרֶרֶת אֶת דּוֹדָהּ בַּלֵּילוֹת בִּתְנוּמוֹת עֲלֵי מִשְׁכָּב, מְחַבְּקַתּוּ וּמְנַשְּׁקַתּוּ.
שָׁמָּה חִבְּלָתְךָ אִמֶּךָ – הֲרֵי אָמַרְנוּ (רש"י לעיל שה"ש ג,יא) שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאָהּ אִמּוֹ; שָׁם נִהְיְתָה לְךָ לְאֵם.
חִבְּלָתְךָ – לְשׁוֹן חֶבְלֵי יוֹלֵדָה.
חִבְּלָתְךָ – בָּאוּ לָהּ חֲבָלִים מִמְּךָ; כְּמוֹ: "בָּנַי יְצָאֻנִי" (ירמיהו י,כ), יָצְאוּ מִמֶּנִּי.

(ו) שִׂימֵנִי כַחוֹתָם – בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ אַהֲבָה תַּחְתְּמֵנִי עַל לִבֶּךָ, שֶׁלֹּא תִּשְׁכָּחֵנִי. וְתִרְאֶה–
כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה – הָאַהֲבָה שֶׁאֲהַבְתִּיךָ עָלַי, כְּנֶגֶד מִיתָתִי שֶׁאֲנִי נֶהֱרֶגֶת עָלֶיךָ.
קָשָׁה כְשְׁאוֹל קִנְאָה – הַתִּגָּר שֶׁנִּתְקַנְּאוּ וְשֶׁנִּתְגָּרוּ בִּי הָאֻמּוֹת בִּשְׁבִילְךָ. קִנְאָה בְּכָל מָקוֹם – אינפרמנ"ט [enprenment = חרון־אף^[1]] בְּלַעַז, לְשׁוֹן אֲחִיזַת הַלֵּב לִנְקֹם נָקָם.
אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה – רְשָׁפִים שֶׁל אֵשׁ חֲזָקָה הַבָּאָה מִכֹּחַ שַׁלְהֶבֶת שֶׁל גֵּיהִנֹּם. טַעַם הַזָּקֵף הַגָּדוֹל הַנָּקוּד עַל רִשְׁפֵּי, מְלַמְּדֵנוּ עַל תֵּבַת אֵשׁ שֶׁהִיא דְבוּקָה לְשַׁלְהֶבֶתְיָה, לוֹמַר: "אֵשׁ שֶׁל שַׁלְהֶבֶתְיָה".

(ז) מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה – עַל שֶׁכִּנָּם בִּלְשׁוֹן 'רְשָׁפִים,' נוֹפֵל עֲלֵיהֶם לְשׁוֹן 'לֹא יְכַבּוּ'.
מַיִם רַבִּים – הָאֻמּוֹת.
וּנְהָרוֹת – שָׂרֵיהֶם וּמַלְכֵיהֶם.
לֹא יִשְׁטְפוּהָ – עַל יְדֵי חֹזֶק וְאֵימָה, וְאַף עַל יְדֵי פִּתּוּי וַהֲסָתָה.
אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ – כְּדֵי לְהָמִיר אַהֲבָתְךָ.
בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ – כָּל אֵלֶּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבֵית דִּינוֹ מְעִידִים, שֶׁכָּךְ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ. עַתָּה–

(ח) אָחוֹת לָנוּ – בַּתַּחְתּוֹנִים, שֶׁהִיא מִתְאַחָה וּמִתְחַבֶּרֶת וּמִתְאַוָּה לִהְיוֹת עִמָּנוּ. וְהִיא קְטַנָּה וּמַקְטֶנֶת אֶת עַצְמָהּ מִכָּל הָאֻמּוֹת, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא מֵרֻבְּכֶם" וְגוֹמֵר (דברים ז,ז), שֶׁהֵם מַקְטִינִים עַצְמָם.
אָחוֹת – לְשׁוֹן אִחוּי; "אֵלּוּ קְרָעִים שֶׁאֵין מִתְאַחִין" (מו"ק כ"ו ע"א).
וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ – כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר בְּגָלוּת מִצְרַיִם: "שָׁדַיִם נָכֹנוּ" (יחזקאל טז,ז), בְּהַגִּיעַ עֵת הַגְּאֻלָּה. אֲבָל זוֹ – שָׁדַיִם אֵין לָהּ, עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ עִתָּהּ לְעֵת דּוֹדִים.
מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחוֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ – כְּשֶׁהָאֻמּוֹת מִתְלַחֲשִׁים עָלֶיהָ לְהַכְחִידָהּ, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "לְכוּ וְנַכְחִידֵם מִגּוֹי" (תהלים פג,ה).

(ט) אִם חוֹמָה הִיא – אִם תֶּחֱזַק בֶּאֱמוּנָתָהּ וּבְיִרְאָתָהּ, לִהְיוֹת כְּנֶגְדָּם כְּחוֹמַת נְחֹשֶׁת שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לְתוֹכָהּ, רוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁלֹּא תִּתְחַתֵּן בָּם וְהֵם לֹא יָבוֹאוּ בָּהּ, וְלֹא תִּתְפַּתֶּה לָהֶם.
נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף – נִהְיֶה לָהּ לְעִיר מִבְצָר וּלְכֶתֶר וּלְנוֹי, וְנִבְנֶה לָהּ אֶת עִיר הַקֹּדֶשׁ וּבֵית הַבְּחִירָה.
וְאִם דֶּלֶת הִיא – הַסּוֹבֶבֶת עַל צִירָהּ, וּבְהַקִּישׁ עָלֶיהָ הִיא נִפְתַּחַת. אַף הִיא, אִם תִּפְתַּח לָהֶם לִהְיוֹת הֵם בָּאִים בָּהּ וְהִיא בָּהֶם.
נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז – נָשִׂים בְּדַלְתָּהּ נְסָרִים שֶׁל עֵץ הַנִּרְקָבִים, וְהַתּוֹלַעַת גּוֹרַרְתָּן וְאוֹכַלְתָּן. וּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת:–

(י) אֲנִי חוֹמָה – חֲזָקָה בְּאַהֲבַת דּוֹדִי.
וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת – אֵלּוּ בָתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת הַמְּנִיקִים אֶת יִשְׂרָאֵל בְּדִבְרֵי תּוֹרָה.
אָז – בְּאָמְרִי זֹאת.
הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם – כְּכַלָּה הַנִּמְצֵאת שְׁלֵמָה וּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם בְּבֵית בַּעְלָהּ.

(יא) כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה – זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי כֶרֶם ה' צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (ישעיהו ה,ז).
בְּבַעַל הָמוֹן – בִּירוּשָׁלַיִם, שֶׁהִיא רַבַּת עָם וְהָמוֹן רָב.
בַּעַל – לְשׁוֹן מִישׁוֹר, כְּמוֹ: "מִבַּעַל גָּד בְּבִקְעַת הַלְּבָנוֹן" (יהושע יב,ז).
נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים – מְסָרָהּ לְיַד אֲדוֹנִים קָשִׁים: בָּבֶל, מָדַי, יָוָן וֶאֱדוֹם. בְּמִדְרַשׁ שִׁיר הַשִּׁירִים מָצָאתִי מִקְצָת סְמָךְ עַל נוֹטְרִים הַלָּלוּ, שֶׁהֵם הַמַּלְכֻיּוֹת.
אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ – כָּל מַה שֶׁיָּכְלוּ לִגְבּוֹת מֵהֶן: גֻּלְגָּלִיּוֹת וְאַרְנוֹנְיוֹת וְאַנְפָּרוֹת, הַכֹּל גָּבוּ מֵהֶם לְהָבִיא לְתוֹךְ בֵּיתָם.

(יב) כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי – לְיוֹם הַדִּין יְבִיאֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּמִשְׁפָּט, וְיֹאמַר: כַּרְמִי, אַף עַל פִּי שֶׁמְּסַרְתִּיו בְּיֶדְכֶם, שֶׁלִּי הוּא, וּלְפָנַי בָּא כָּל מַה שֶּׁחֲטַפְתֶּם לָכֶם אֶת פִּרְיוֹ, וְלֹא נִכְחַד מִמֶּנִּי מַה שֶׁגְּבִיתֶם מֵהֶם. וְהֵם אוֹמְרִים–
הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה – אֶלֶף הַכֶּסֶף שֶׁגָּבִינוּ מֵהֶם, הַכֹּל נַחֲזִיר לְךָ.
וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ. – וְעוֹד נוֹסִיף הַרְבֵּה מִשֶּׁלָּנוּ וְנִתֵּן לָהֶם, לְרָאשֵׁיהֶם וְחַכְמֵיהֶם; כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר, "תַּחַת הַנְּחשֶׁת אָבִיא זָהָב" (ישעיהו ס,יז).
לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ – אֵלּוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים. וְאוֹתָם תַּשְׁלוּמִים לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לַיֹּשְׁבִים לִפְנֵי ה' יִהְיֶה סַחְרָהּ" וְאֶתְנַנָּהּ שֶׁל צוֹר (ישעיהו כג,יח). וְיֵשׁ לְפָרֵשׁ: וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ, כְּדִין הַנֶּהֱנֶה מִן הַהֶקְדֵּשׁ, שֶׁמְּשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ; אַף אָנוּ נְשַׁלֵּם עַל "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה" (ירמיהו ב,ג) קֶרֶן וָחֹמֶשׁ, חֻמְשׁוֹ שֶׁל קֶרֶן; וּמָאתַיִם הֵם חֻמְשׁוֹ שֶׁל אֶלֶף.

(יג) הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל: אַתְּ הַנְּפוֹצָה בַגּוֹלָה, רוֹעָה בְּגַנִּים שֶׁל אֲחֵרִים, וְיוֹשֶׁבֶת בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת.
חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ – מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, חֲבֵרַיִךְ בְּנֵי אֱלֹהִים דֻּגְמָתֵךְ, מַקְשִׁיבִים וּבָאִים לִשְׁמֹעַ קוֹלֵךְ בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת.
הַשְׁמִיעִנִי – וְאַחַר כָּךְ יַקְדִּישׁוּ הֵם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר" (איוב לח,ז), אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; וְאַחַר כָּךְ, "וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים" (שם).

(יד) בְּרַח דּוֹדִי – מִן הַגּוֹלָה הַזֹּאת, וּפְדֵנוּ מִבֵּינֵיהֶם.
וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי – לְמַהֵר הַגְּאֻלָּה, וְהַשְׁרֵה שְׁכִינָתְךָ.
עַל הָרֵי בְשָׂמִים – הוּא הַר הַמּוֹרִיָּה וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ, אָמֵן.

הערות

1. חסר בכתבי־היד. ר' לעיל מס' 3217.