רמב"ם הלכות טומאת צרעת יג
דפוס
[עריכה]אין מטמא בנגעים אלא בגדי צמר ופשתים בלבד או השתי או הערב של צמר ופשתים וכל כלי העור בין קשה בין רך אף העור הצבוע בידי שמים מטמא בנגעים והלבדים כבגדים ומטמאין בנגעים והאהלים מטמאין בנגעים בין שהיו של צמר ופשתים בין שהיו של עור:
כל הבגדים של צמר ופשתים מטמאין בנגעים חוץ מבגדי עכו"ם הלוקח בגדים מן העכו"ם יראו בתחלה בגד שהוא כלאים מן הצמר ומן הפשתים מטמא בנגעים:
צמר גמלים וצמר רחלים שטוואן זה עם זה אם רוב מן הגמלים אינו מטמא בנגעים ואם רוב מן הרחלים מטמא בנגעים מחצה למחצה מטמא בנגעים והוא הדין בפשתן וקנבוס שטרפן זה בזה ורחל בת עז אין הצמר שלה מטמא בנגעים בגד שהיה שתיו פשתן וערבו קנבוס או שתיו קנבוס וערבו פשתן אינו מטמא בנגעים וכן אם היה שתיו או ערבו פשתן או צמר והשאר נוצה של עזים וכיוצא בה אינו מטמא בנגעים:
העור שאינו מעובד אינו מטמא בנגעים וכן העור שהוא גולם קודם שעשה ממנו כלים אינו מטמא בנגעים שנאמר כלי העור וכל כלי העור בין פשוטיהן בין מקבליהן כל שהן מטמאין בנגעים:
עורות חיה שבים אין מטמאין בנגעים חיבר להן מן הגדל בארץ אפילו חוט או משיחה של צמר או פשתים או עור בהמה וחיה המעובדין כל שהוא ועשה מהן כלים מטמאין בנגעים והוא שיחברנו לו כדרך חיבורי בגדים לטומאה:
כל כלי הראוי להתטמא בשאר הטומאות אף ע"פ שאינו מתטמא במדרס הזב מפני שלא נעשה למשכב או למושב הרי זה מטמא בנגעים כגון קלע של ספינה והפרוכת ושביס של שבכה ומטפחות ספרים והאבנט ורצועות מנעל וסנדל שיש בהן רוחב כגריס הרי אלו וכל כיוצא בהן מטמא בנגעים ואין צריך לומר שאר הכלים כגון כרים וכסתות החמת והתורמל נראין כדרכן ופושה הנגע מתוכן לאחוריהן ומאחוריהן לתוכן וכן כל כיוצא בהן מכלי העור הכפולין:
סדין המקומט מפשיטין את קמטיו ורואין את נגעו:
השתי והערב בין של צמר בין של פשתן מטמאין בנגעין מיד משיטוו אע"פ שלא ליבן הפשתן ולא שלק הצמר וכמה יהיה בפקעת של טווי ותטמא בנגעים כדי לארוג ממנו שלש על שלש שתי וערב בין שהיה כולה שתי בין שהיתה כולה ערב היתה הפקעת מקובצת מחוטים פסוקין אינה מטמאה בנגעים:
שתי פקעיות המעורות זו לזו בחוט וכן השתי שמקצתו לפוף על הכובד העליונה ומקצתו לפוף על הכובד התחתונה וכן שני דפי חלוק שמעורות בחוט אחד ונראה הנגע באחד מהן השני טהור אף ע"פ שחוט אחד מחבר ביניהן נראה הנגע בנפש המסכת ובשתי העומד אף על פי שמקצת הנגע בבגד ומקצתו בשתי הרי זה טמא נראה הנגע בשתי העומד לבדו הארוג טהור נראה בארוג לבדו השתי העומד טהור נראה בסדין שורף את הנימין נראה בנימין הסדין טהור פשה מן הנימין לסדין הסדין טמא:
חלוק שנראה בו נגע מציל את האמריות שבו אפילו היתה האימרת צמר או פשתים מצילה ואינה נשרפת:
בגד מוסגר שצבעו או מכרו לעכו"ם טהור וכן אם נתערב באחרים כולן טהורים קצצו ועשהו מוכין פחות משלש על שלש טהור ומותר בהנייתו היתה בהן אחת שלש על שלש ונראה בה נגע היא לבדה טמאה:
בגד מוחלט שנתערב באחרים כולן טמאין וישרפו אפילו אחד בכמה אלפים וכן אם קצצן ועשאהו מוכין הרי הן טמאין ואסור בהנייתן:
אחד בגד או כלי עור או שתי או ערב המוסגר או המוחלט לענין טומאה הרי הוא אב מאבות הטומאות כאדם מצורע לכל דבר מטמא במגע ובמשא ובביאה ועושה משכב ומושב אפילו מתחת האבן כיצד בגד מנוגע או שתי או ערב או כלי עור המנוגעין שהכניס מהן אפילו כזית לבית טהור נטמא כל אשר בבית בין אדם בין כלים ונעשו כולן ראשון לטומאה וכן משכב ומושב המונח תחת האבן והניח כזית מהן למעלה מן האבן נטמא המשכב או המושב:
מטלית שיש בה שלש על שלש אע"פ שאין בה כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור טימאתו היו בה כמה זיתים כיון שנכנס ממנה כזית לבית טהור נטמא אף על פי שכל השיעורין הלכה למשה מסיני הרי הוא אומר לכל נגע הצרעת ולנתק ולצרעת הבגד ולבית הקיש נגעי אדם לנגעי בגדים ובתים והשוה המצורע למת שנאמר אל נא תהי כמת מה המת בכזית אף אלו בכזית:
בגדים המנוגעים משלחין אותן חוץ לעיר בין שהיתה מוקפת חומה בין שאינה מוקפת וזה חומר בבגדים מבאדם:
הגהה
[עריכה]לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.