רבינו שמשון על כלים כח

<< · רבינו שמשון · על כלים · כח · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א

טהורה. דנתבטלה כיון דנתנה בכדור וכל שכן אם עשה ממנה כדור שלקח הבגד וכרכו עגול כמין כדור כמו שהנשים עושות לתינוקות לשחק בו ותופרות מעט על פיו שהתפירה מבטלתו משלש על שלש אבל שלשה על שלשה לא מיבטיל בנתינה בכדור אלא שמור שם:

שהתפירה ממעטו. וטהור ממדרס אבל טמא בכל הטומאות כדתנן לעיל פרק שבעה ועשרים ומיהו טהור משמע לגמרי מכל הטומאות ולא (צ"ל דמי) כמו לשלשה על שלשה דנתמעט דכאן התפירה והכריכה ממעטתו ומבטלתו מתורת בגד:

משנה ב

לפוק. לסתום נקבים שבמרחץ שלא יצא החום א"נ נקבים שהמים באין דרך שם למרחץ:

ולנער בו הקדירה. לאוחזה בה ולנערה לתוך התמחוי:

בין מן המוכן. פ' במה מדליקין (דף כט.) זרקו לאשפה דברי הכל טהור הניחו בקופסא ד"ה טמא לא נחלקו אלא שתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת והשתא מן המוכן דר"א שהניחו בקופסא שלא מן המוכן שתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ואע"ג דמטמא קרי ליה שלא מן המוכן משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ומוכן דרבי יהושע שתלאו במגוד והניחו אחורי הדלת ושלא מן המוכן זרקו לאשפה אע"ג דמטהר קרי ליה מוכן משום דלגבי אשפה מוכן הוא ומוכן דר"ע בשתלאו במגוד שלא מן המוכן טהור שהניחו אחורי הדלת ועוד יש לפרש דמוכן דכולהו תנאי שתלאו במגוד ושלא מן המוכן שהניחו אחורי הדלת כמו ר' עקיבא משום דהני תרי לא עדיפי כל כך זה מזה צריך לפרש טעם לרבי אליעזר כיון דמטמא אמאי קרי ליה שלא מן המוכן משום דלגבי קופסא לאו מוכן הוא ולר' עקיבא כיון דמטהר אמאי קרי ליה מן המוכן משום דלגבי אשפה מוכן הוא והתם מסקינן דהדר ביה ר"ע לגבי דר' יהושע:

תניא בתוספתא [ב"ב פ"ו] פחות משלשה על שלשה שהתקינו לפוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה ולקנח בו את הריחיים מן המוכן טמא שאינו מן המוכן טהור דברי ר' אליעזר ר' יהושע אומר בין שהוא מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור דברי ר"מ רבי יהודה אומר ר' אליעזר אומר בין שהוא מן המוכן בין שאינו מן המוכן טמא [ר' יהושע אומר בין מן המוכן ובין שאין מן המוכן טהור] ר"ע אומר מן המוכן טמא שלא מן המוכן טהור. פירוש וסתם מתניתין כר' יהודה ולא כר"מ:

משנה ג

איספלנית. רטייה ודרכה להנתן על הבגד או על העור ואח"כ ממרחין על המכה ומתוך שעושה אותה מחלב ושעוה כדאמר אביי (שבת דף קלג:) [אמרה לי אם] אספלניתא דכולהו כיבי שב מאני תרבא וחדא קירא נמאס הבגד והעור ומתבטל אבל מלוגמא רפואה של עשבים מידבקי בבגד טפי מבעור ורבן שמעון בן גמליאל סבר דאף בבגד טמאה מפני שהיא ננערת:

תניא בתוספתא [שם ע"ש] שלש על שלש שעשאה לאספלנית מלוגמא ורטיה טמאה רבן שמעון בן גמליאל אומר אספלנית טהורה מלוגמא ורטיה טמאה וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר העושה אספלנית מן הסממנים טהורה ומן העשבים טמאה מפני שהיא ננערת ובעור אספלנית (היא) טהורה מלוגמא ורטייה טמאה:

משנה ד

טמאות כדברי בית שמאי. יש לפרש טמאות מדרס דיתיב עליהן וב"ה מטהרין במצויירות דחייס עליהן ולא יתיב. ורבן גמליאל מטהר בכולהו מן המדרס אבל טמאות טומאת מת ומתני' דשלש מטפחות הן לעיל פ' כ"ד [מי"ד] כרבן גמליאל אבל קשיא מאי טעמא דמאן דמטמא מדרס הא אסור למיתב עליה כדמשמע בסוף נגמר הדין (דף מז:) בפלוגתא דאביי ורבא דהזמנה מילתא היא ונראה דכולה מתרתין בטומאת מת פליגי דמצויירות עבידי לנוי ואפילו מטומאת מת טהור דאין תכשיט לכלי כדמשמע פרק במה בהמה (דף נב:) דלא מנה הכתוב אלא נויי אדם ולא נויי בהמה וכלים:

משנה ה

כפה. שבראשה יש לו טומאת מדרס. ונתנו לספר גרסינן בפ' נגמר הדין (דף מח.) ולא על הספר דהא בעי למימר התם בהזמנה בעלמא ומסיק נתנתו וכרכתו ואפילו בלא שינוי מעשה טהור מן המדרס דאי בשינוי מעשה איירי היכי דייק מינה הזמנה מילתא היא אפילו לא נתנתו לספר טהור מן המדרס דכיון דעשה בו שינוי מעשה והוה ליה למידק ממתניתין דלעיל דעולים מטומאה בשינוי מעשה ולאקשויי לרבא דאמר באורג בגד למת הזמנה לאו מילתא [היא] אלא ודאי הכי דייק מדטהר מן המדרס בנתינה לספר בעלמא דהיינו ייחוד שמע מינה מילתא היא ונאסר לתשמיש ראשון ולכך לא חשיב שינוי מעשה כיון דנאסר לתשמיש קמא ומשני נתנתו וכרכתו דבנתינה וכריכה נאסר לתשמיש קמא אבל בחד מינייהו לא דצר ביה ולא אזמניה שרי:

חמת ושטיח. תרוייהו טמאין מדרס כדתנן לעיל בכמה דוכתי ואפ"ה כיון דשינה מזה לזה אפילו בלא שינוי מעשה הוה ליה ככלי שנשבר וטהור אבל מקבל טומאה מכאן ולהבא או מקיבול לפשוט או מפשוט לקיבול ובשלא עשה בו שינוי מעשה דאם עשה שינוי מעשה בכל ענין טהור אי נמי דדווקא בשינוי מעשה איירי כולה מתניתין ואפילו מפשוט לפשוט לא חשיב שינוי מעשה דידיה ולא מהני. בכולהו גרסינן במתניתין טהור במשנה דוקנית דחמת ותורמל וכר וסדין וכסת ומטפחת הוי מקיבול לקיבול או מקיבול לפשוט או מפשוט לקיבול ובמשניות שכתוב טמא אין גרסא זו נכונה אלא טהור גרסינן והא דלא עריב בהדייהו חמת ושטיח משום דתני נמי חמת ותורמל והוה שייך למיתני חמת שעשאו שטיח או תורמל שטיח ותורמל שעשאו חמת ואינו רוצה לשנות מסדר האחרים:

תניא בתוספתא [שם פ"ו]. המשנה בכלי עור מן הפשוט לפשוט טמא מן הפשוט לקיבול ומן הקיבול לפשוט ומן הקיבול לקיבול טהור ובבגד הכל טמא. פירוש מן הפשוט לפשוט כגון שטיח שעשאו חמת. ומן הקיבול לפשוט כגון חמת שעשאו מטפחת ומטפחת שעשאו שטיח מן הפשוט לקיבול כגון שטיח שעשאו חמת. ומן הקיבול לפשוט כגון חמת שעשאו שטיח. ומקיבול לקיבול כגון חמת שעשאו תורמל או תורמל שעשאו חמת. ובבגד הכל טמא בין מקיבול לפשוט בין מפשוט לקיבול בין מקיבול לקיבול:

משנה ו

מטלית. שהיא טמאה מדרס וקופה לאו בת מדרס וכשטלאה בקופה נטמאת הקופה לפי שנגעה במטלות הטמאה מדרס והרי היא טמאה מגע מדרס והמטלית כשנגמר טלייתה פרח ממנה טומאת מדרם דקופה לא חזיא למדרס ואגבה נתבטלה מתורת מדרס:

מטמאה אחד ופוסלת אחד. כדין כלים שנגעו במדרס ופירשו דתנן בסוף זבים הנוגע במשכבה מטמאה ב' ופוסלת אחד פי' מטמאה אחד ופוסלת אחד דכל זמן שהכלי נוגע במדרס כאב הטומאה חשבינן ליה לענין אוכלין לעשותן ראשון ושני בחולין ושלישי בתרומה וכן בהפריש המטלית מן הקופה הויא לה קופה ולד הטומאה כאילו לא הפרישה אבל המטלית טהורה דמכיון שטלאה בקופה נעשית כקופה והויא לה כחתיכת דופן שניטלה מן הקופה דטהורה חתיכה ומיהו אם אחר שהפרישה חישב עליה מקבל טומאה מכאן ולהבא כדקתני בתוספתא [שם] טלאה על הבגד לא נתבטלה מתורת מדרס:

מטמא שנים ופוסל אחד. כדין כלים הנוגעים במשכב וכשהפרישה דינו כדין כלים הנוגעים ופירשו אבל המטלית לעולם בחזקתה דלא נתבטלה. וכן הטולה מטלית על השק ועל העור אינה מתבטלת. ור"ש מטהר קסבר דבשק ועור מתבטלת הואיל ולאו מינה ורבי יוסי סבר בשק דאריג כמותה אין מתבטלת אבל בעור מתבטלת. תניא בתוספתא [שם] א"ר יהודה חבירי היו אומרים השק והעור והמפץ שטלאן זה על זה לא בטלו זה את זה השק והעור והמפץ שנקרעו אם נתונין על הכסא ובשרו טגע בכסא טמא ואם לאו טהור השק והעור והמפץ שזרקן לאשפה טמאין מטלית שטלאה על הקופה צריכה מחשבה אחר פרישתה:

משנה ז

שלש על שלש שאמרו. לענין טומאת מת ושרץ דבגד (אינו) מטמא בשלש על שלש חוץ מן המלל פ' במה מדליקין (דף כט.) מייתי לה ולעיל בפ' שבעה ועשרים פירשתיו אמתניתין דנמדד כפול מהו מלל ובערוך פי' מה שמשייר האורג בראש הבגד שיעור שתי אצבעות והוא ענף של בגד וכיון ששתי לבדו הוא ואין בו ערב אין מצטרף לאריג ושמו מלל ובלשון רבנן שמו כרכשתא והיא כרוספדא בלשון יון ונראה דרוצה לפרש דהיינו דתפישי בכרכשתא דבריש בבא מציעא (דף ז.) ודבר תימה לפי' זה לרבנן דאמרי מכוונות והמלל הוא ב' אצבעות והאריג אצבע אחד איך יצטרף ורובו מלל ושמא אינו רוצה שלא יהא מאותם שלש אצבעות רובו ארוג לכל הפחות ומיהו עד שימול דתוספתא לא יתכן אלא כאותו לשון שפירשתי לעיל פכ"ז:

טלאה בבגד. בגד שהיה קרע באמצעו וטלאה שם חתיכה של שלש על שלש:

מרוח אחת אינו חיבור. לבגד לטומאה ולא (מ"נ מ"ז וע"ש) (לקרבן) לטהרה:

משתי רוחות זו כנגד זו. כגון מזרח ומערב או צפון (צ"ל ודרום) או דרום:

כמין גם. כגון מזרח ודרום:

ר"ע מטמא. דמכל מקום שתי רוחות התפר בבגד וחיבור הוא:

וחכמים מטהרין. דלאו חיבור הוא:

בד"א בטלית. בטלה אותה על הטלית:

מלמעלה. בכתף:

מלמטה. בשוליים:

משנה ח

אע"פ שאין בהם שלש על שלש. לכאורה היה נראה דשלשה על שלשה גרסינן דהא אמרינן פ"ק דסוכה (דף טז.) מטלניות שאין בהם שלש על שלש לא חזו לא לעניים ולא לעשירים אבל (צ"ל שלש על שלש) שלשה על שלשה לעניים חזיין לעשירים לא חזיין כדאמרינן בפרק במה מדליקין (דף כו:) ומתני' דתנן לעיל פ' כ"ז [מ"ב] הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס כלומר בבגדי עשירי' ואפ"ה משום שלש על שלש לטמא מת והא דתניא בסוף כירה (דף מז.) ובפרק בכל מערבין (כט:) בגדי עניים לעניים בגדי עשירים לעשירים לאו בטומאת מת דלענין מת כולם שוין בשלש על שלש דמוהבגד מרבינן לה פ' במה מדליקין (דף כו:) לא שנא עניים ולא שנא עשירים אע"פ שיש לומר דנקט שלש משום עניים וה"ה לעשירים דבעי ריבוי לשלשה דלא תימא בגד שלם דוקא דבגד משמע בגד שלם אי לאו והבגד דאתא לרבויי חצי בגד לעני בשלש על שלש ולעשיר בשלשה לא מסתבר כלל למימר הכי אבל מדרס תלוי ביחוד מה שאדם רגיל ליחד הילכך פחות משלשה ביד עשיר לא נטמא מדרס דאין דרכן ליחדו. ומיהו אין להגיה המשניות דבכולהו כתיב כאן אע"פ שאין בהם שלש על שלש ומיירי שבלתה כדמוכח בתוספ' [שם] דקתני טלית של עני שבלתה אם רוב שפתותיה קיימות אע"פ שאין בה שלש על שלש טמאה כלומר שנקרעה הטלית במקומות הרבה עד שאין מן השלם במקום אחד שלש על שלש והקרעים מכל הצדדים כל א' מחובר בראשו עם שאצלו וקמ"ל דטמאה מדרס אע"פ שאין בה שלש דחשובים חיבור אבל חתיכה קטנה בפני עצמה שאין בה ג' אינה מקבלת טומאה כלל וניחא השתא הא דאמרינן בזבחים בפ' דם חטאת (דף צג:) דר"י דריש מה בגד דבר הראוי לקבל טומאה אף כל דבר הראוי לקבל טומאה ור' אליעזר דריש מה בגד דבר המקבל טומאה אף כל המקבל טומאה ואמרינן מאי בינייהו אמר אביי מטלית פחותה משלש על שלש מ"ד ראויה הא היא נמי ראויה היא דאי מחשב עליה ופי' שם בקונטרס דאי מחשב עליה לתקן ואיך יתכן זה דפחות משלשה היכי מהניא ביה מחשבה דהא בההיא דסוכה (דף טז.) מוכח דלא מקבל טומאה כלל ולא מהניא ביה מחשבה דומיא דארוכות המטה דהתם דהא דפריך פ' לא יחפור (דף כ.) גבי מטלניות שאין בהם שלש על שלש שהניחם בחלון מטלניות חזיין (צ"ל לקריעה) לקירעא דלבושא לאו משום דאי חשיב עלייהו (צ"ל לקריעה) לקירעא דלבושא ליקבלו טומאה דאפילו לא מקבלי טומאה אם סופו ליטלן דלא מבטל להו דהכי אזלא כולה סוגיא ועל כורחין לא מהניא מחשבה דהא בסוף כלל גדול (דף עו:) ובסוף פ"ק דסוכה (דף יז:) מסיק דשעורייהו שוו במקצע טפח על טפח לעשות טלאי למרדעת של חמור ש"מ דפחות מטפח אפילו עשאו טלאי לא חזי כל שכן באפי נפשיה דלא מהני ייחוד למדרס ועל כרחין בגד נמי כך דינו מדמצטרף עם העור כדקאמר התם אבל לפי מה שפירשתי ניחא ההיא דזבחים בטלית שבלתה כי מתני' דהכא ואפילו קרעים שבה פחותים משלש דוקא ביד עני מקבל טומאה ולא ביד עשיר עד שחישב עליו וההיא דכירה ודבכל מערבין דבגדי עניים לעניים איכא לאוקומה נמי בטלית שבלתה כי מתני' דהכא ואפילו קרעים שבה פחותים משלש דוקא ביד עני מקבלין טומאה ולא ביד עשיר ויתכן השתא דמתני' דלעיל פ' שבעה ועשרי' [מ"ב] הבגד מטמא משום שלשה על שלשה למדרס ומשום שלש על שלש לטמא מת קא פסיק ותני לא שנא עני ולא שנא עשיר שוין למדרס ולטמא מת בחתיכה העומדת לפניו בפני עצמה וכן הא דתנן לעיל [פכ"ז מ"ז] בגד שארג בו שלשה על שלשה ונטמא מדרס וגבי ארג בו שלש על שלש קתני נטמא (צ"ל טמא) (דטמא אפילו) מת בין בעני בין בעשיר ועוד איכא טובא טלית שהתחיל בה לקורעה פ' העור והרוטב (דף קכג.) אמר רב הונא משום ר' ישמעאל ברבי יוסי לא שנו אלא שלא שייר בה כדי מעפורת אבל שייר בה כדי מעפורת לא. מעפורת סודר ויתחפש באפר דכתיב (מלכים א כ) גבי מיכה מתרגם ואתכס במעפורתא ומשני דההוא מיעוט שלא נקרע אם יש בו כדי מעפורתא חשוב הוא להיות חיבור ובכל הספרים פ' העור והרוטב שוב אינה חיבור וטהורה משמע טהורה מכל הטומאות ותימה דהא לעיל תנן פכ"ז [מ"י] ומייתי לה פרק בהמה המקשה (דף עב:) גבי שלשה על שלשה שנחלק טהור מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ובפ' העור והרוטב (דף קכג:) תירץ בקונטרס התם הוא דלא טהור ממגע לפי שהיה שתי טומאות מדרס החמורה ומגע זב ואהני הקלה לבטל החמורה דתו לא חזי ליה ופשא לה טומאת מגע דחזיא ליה לשלש אצבעות אבל הכא חד שמא הוי וכולה טומאה דשלש על שלש הוא וקריעה מהניא (לקבל ש"מ) תו לא פשו עלה מידי ואין זו שום סברא לחלק בין טומאה אחת לשתי טומאות דכיון שנשאר בטלית שלש על שלש שזהו שיעור טומאת מגע היאך יהיה טהור. ונראה לפרש דאין הכי נמי דטהורה מן המדרס קאמר והא דלא קתני אבל טמאה מגע מדרס כדקתני לעיל משום דלא נחת הכא לאשמועי' חידוש של טומאה אלא קמ"ל דאע"ג דעדיין הטלית גדולה הרבה יותר משלשה על שלשה אפילו הכי טהורה מן המדרס הואיל ולא חזיא למלאכתה ראשונה להתעטף ומיהו קשה מההיא דזבחים פרק דם חטאת (דף צד:) דתנן בגד שיצא חוץ לקלעים ונטמא קורעו ונכנס ומכבסו במקום קדוש ומשמע התם בגמרא דקורעו כקריעת טלית דהכא ופריך קורעו בגד אמר רחמנא והאי לאו בגד הוא ומשני דמשייר בה כדי מעפורת ופריך והא אמר רב הונא דאם שייר בה כדי מעפורת חיבור ומשני מדרבנן ואי לא פקעה מיניה טומאת מגע היאך מכניסו הא אכתי טמא הוא. ויש מפרשים דטלית ובגד שאני שהם כלים ויש שם כלי עליהם וכיון דבטל שם כלי מינייהו כשנקרעו טהרו לגמרי אבל חתיכת בגד בעלמא דאין שם כלי עליו לא טהור ממגע מדרס אע"פ שטהר מן המדרס. ועוד נראה לפרש דקריעה דבגד וטלית מיירו תרוייהו כשקורע קרעים הרבה ואין בכל אחד רוחב שלשה ולהכי קאמר דטהורה לגמרי דאע"פ שעדיין כל הקרעים מחוברין בסופן לאו חיבור הוא דכיון דנקרע עד רובה חשיב כגמר כל קרע וקרע עד לבסוף וזהו תימה בההיא דזבחים (דף צד:) מאי שנא דלענין טומאה לא מיקרי בגד מן התורה אע"ג דשייר כדי מעפורת ולגבי חטאת מיקרי בגד וכמו כן קשיא דקתני כלי חרס שנטמא חוץ לקלעים נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש ופריך נוקבו כלי אמר רחמנא והאי לאו כלי הוא ומשני דנקיב ליה בשורש קטן והשתא אם לאו כלי הוא שהרי מיטהר בכך מטומאתו וי"ל דכיון דמועיל יחודו לאותו בגד ששייר בו כדי מעפורת ולא הבדיל הקרע על פני כולו ולאותו כלי שניקב בשורש קטן שאם היה מיחדו לזיתים ולרימונים היה מקבל טומאה מכאן ולהבא חשוב הוא כלי ובגד לענין חטאת כיון דאין מחוסר מעשה אלא יחוד בעלמא ועוד הארכתי פ' בהמה המקשה:

העבים. בגד שהוא עב כעין בגדי כהונה שחוטן כפול ו' דגבי מעיל שנטמא מייתי פ' דם חטאת (צה.):

הרכים. כעין לבדים ובתוספתא מפרש. תניא בתוספתא [ב"ב פ"ו] טלית של עני שבלתה אם היו רוב שפתותיה קיימות אע"פ שאין בה שלש על שלש טמאה. אין רוב שפתותיה קיימות אם יש בה שלש על שלש טמאה ואם לאו טהורה. רשב"ג אומר אם יש בה שלש על שלש טמאה ואם לאו טהורה. היו דבלולין יוצאין ממנה כל שכנגד השפה חיבור וכל שאינו כנגד השפה אינו חיבור. עוד תניא בתוספתא [שם פ"ה] (משמרת של יין אין יושבין עליה מפני השמרים). טלית שהתחיל לקורעה עד שלא נקרע רובה הנוגע אפילו במפורש מכאן ומכאן אינו חיבור משנקרע רובה הנוגע אפילו במחובר חיבור. ואלו הן העבין ואלו הן הרכין כגון הבורסין והברתצין והפמליאות והחמילות והלבדין והסגוסין אלו הן העבין. ואלו הן הרכין כגון השיריים והסיריקון והכלך והפיליון של ראש אין בהם משום שלש על שלש אבל יש בהן משום שלשה על שלשה:

משנה ט

סבלים. הנושאין משאוי בכתף ויש להם כסת קטן על כתפם שלא יזיק להן המשאוי ופעמים יושבים עליו:

משמרת של יין. אין יושבין עליו מפני השמרים:

סבכה של זקנה. פי' לעיל פ' כ"ד גבי שלש סבכות הן. תניא בתוספתא [שם] העושה חלוק מן המשמרת אם יש בה שלשה על שלשה טמא ואם לאו טהור משמרת של יין שבלתה אם משמשת מעין מלאכתה טמאה ואם לאו טהורה ר' אליעזר בר"ש אומר של שק ושל בגד ושל עור שיעורה בשמרים ושל שעם ושל צפירה ושל חבלין שיעורן ברימונים משפד של גתות אע"פ שהוא עשוי ככברה טמא. וחוט שפירש מן הבגד אפילו מאה אמה כולו חיבור אחד וזה שהוא תפור בו כל שהוא לצורך התפירה חיבור וכל שאינו צורך התפירה אינו חיבור:

של יוצאת חוץ. מלאה קרעים ובשרה נראה עשוי כסבכה שיש בה חלונות חלונות כמעשה רשת:

חרם. רשת שבשרו נראה ולעיל פירשתיו פרק שלשה ועשרים גבי החרם טמא מפני זוטו:

קיפלו. שקפלו. תניא בתוספתא [ב"ב פ"ה] חלוק של יוצאת החוץ שהוא עשוי כסבכה טהור עשה לו שפה ג' אצבעות בין מלמעלה בין מלמטה בין מן הצדדין טמא ר"א בן יעקב אומר העושה בגד מן החרם ומצודה כפלו ותפרו ואין בשרו נראה מתוכו טמא:

משנה י

קורקורתה. השולים כמו קרקעות הכלים ואינה יורדת לטומאה עד שתגמר מלאכתה:

שביס שלה. כדכתיב (ישעיה ג) השביסים והשהרונים על הסבכה עושין ציור ועומדת על מצחה ומקיף מאוזן לאזן כדמוכח בתוספתא ובפני עצמו נמי חשיב:

חוטין שלה. כשהסבכה אדומה תופרין בראשה לנוי חוטין שחורים ירוקים לבנים:

סבכה שנקרעה. היינו של יוצאת החוץ דתנן לעיל פ' ארבעה ועשרים גבי שלש סבכות הן:

תניא בתוספתא [שם] שביס של סבכה טמא בפני עצמו מפני שהוא מתקנו לסבכה אחרת וכמה שיעורו כדי שיהא מקיף מאזן לאזן הטסין והציפויין וחוליות שבו טהורים ומשום חיבור שביס טמאים והרצועות שבו תפורות חיבור קשורות אינן חיבור. פירוש כשבלתה סבכה מסלקין ממנה ומניחין לסבכה אחרת ועל השביס משימין טסי זהב וחוליות של אבנים טובות ומרגליות: